חוק יסוד 'החקיקה': מלכודת הדבש של בנט ושקד

החוק שמקדמים בבית היהודי טומן בחובו שורת מוקשים המסכלים את מטרתו המוצהרת: החלשת כוחו המופרז של בג"ץ

חיות, נאור ושקד | פלאש 90

במהלך השנים האחרונות התגבשה חזית רחבה, חוצת מגזרים, נגד ההתערבות התכופה של בג"ץ בהחלטות של נבחרי הציבור בכלל ונגד פסילת חוקים בפרט; תושבי דרום תל-אביב מפגינים זו השבת ה-15 ברציפות מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון בעקבות הפסיקות בעניין המסתננים; החרדים מבינים היטב שבג"ץ הוא שמונע כל ניסיון להגיע להסדר בהסכמה בסוגיית הגיוס; מעל חוק ההסדרה מרחפת להט החרב המתהפכת של בג"ץ; משפחות הנעדרים עומדות חסרות אונים נוכח ההחלטה האחרונה למנוע מהממשלה את האפשרות להחזיק גופות מחבלים כקלפי מיקוח, ועוד כהנה וכהנה. אין כמעט ציבור שלא מוצא עצמו נפגע מהחלטות ביהמ"ש העליון, שהפך לשחקן בזירה הפוליטית לכל דבר ועניין.

מול החידלון של נבחרי הציבור עד כה, אפשר היה בהחלט להזדהות עם ההתבטאות של שרת המשפטים איילת שקד, שאמרה כי "הגיע הזמן שהפוליטיקאים ונבחרי הציבור יפסיקו לקטר על בית המשפט, ויעשו צעד שמסדיר את היחסים בין בית המשפט לכנסת". אכן כך, ואולם חבל מאוד שאת הקונצנזוס הרחב שנוצר בנושא מתכוונים בנט ושקד לנצל כדי לחזק דווקא את מעמדו של ביהמ"ש ולטרפד כל ניסיון עתידי להשפיע על דמותה של המדינה.

חוק יסוד 'החקיקה' שמציעים בנט ושקד טומן בחובו ארבעה מוקשים מסוכנים לשלטון העם; הוא מעניק תוקף למפרע לחוקי היסוד אף שאינם מבטאים הסכמה רחבה; הוא מערים קשיים משמעותיים על כל ניסיון עתידי להשפיע על דמותה של המדינה באמצעות חקיקת חוקי יסוד חדשים; הוא הופך מאבק לאומי למאבק סקטוריאלי; והוא מעגן לראשונה את סמכות ביהמ"ש לפסול חוקים.

חרב פיפיות חוקתית

נפתח במוקש שהוא אולי החמור מכולם, העומד לקעקע כל ניסיון עתידי של הציבור להשפיע על דמותה של המדינה. מוקש זה נוגע למעמדם של חוקי היסוד הישנים ולהליך חקיקתם של חוקי יסוד חדשים. הנה כך נאמר בתזכיר החוק המוצע:

"הצעת החוק קובעת הליכים נבדלים לחקיקתו של חוק יסוד. הצעת חוק יסוד תוגש רק בידי הממשלה, ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת או עשרים חברי הכנסת; על חוק היסוד לעבור הליך חקיקה של שלוש קריאות, כאשר הקריאה השלישית תהיה בישיבת כנסת שנועדה לעניין זה בלבד; בכל שלוש הקריאות, כמו גם בדיון המוקדם במקרה המתאים, יידרש רוב של חברי הכנסת (61) כדי לקבל את חוק היסוד".

מדובר בהערמת קשיים משמעותיים על היכולת להוסיף חוקי יסוד חדשים (כדוגמת חוק הלאום) לספר החוקים של מדינת ישראל, חוקים שיכולים היו לאזן את סל הערכים שהתקבע מאז חקיקתו של חוק יסוד 'כבוד האדם וחרותו'.

ואם לא די בכך, קובעת ההצעה כי "הוראת מעבר לפיה חוק יסוד שהיה בתוקף ערב תחילתו של חוק יסוד זה, יראו אותו כאילו נתקבל בהתאם לחוק יסוד זה". במילים פשוטות – חוק יסוד שהתקבל ברוב זעום ייחשב כאילו התקבל ברוב של 61. כך למשל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהתקבל ברוב של 32 ח"כים בלבד, צפוי לזכות לשדרוג מעמדו למפרע.

מדוע שחוק שנהנה מתמיכה רחבה (כגון חוק ההסדרה שהתקבל ברוב של 60 ח"כים) יצטרך לעבור הליך חקיקה מחודש כדי "להתמודד" מול חוק שהתקבל ברוב של 32 ח"כים? יואיל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ויעמיד עצמו להצבעה מחודשת: יזכה ברוב של 61 – יזכה למעמד חוקתי כמו כל חוקי היסוד העתידיים; לא יזכה ברוב הנדרש – יחזור לממדיו האמתיים.

גם לדרוש מחוקי היסוד העתידיים רוב מוחלט וגם להעניק לחוקי היסוד הישנים חסינות, זוהי חרב פיפיות שאסור לציבור בשום פנים ואופן להסכים לה, שכן משמעותה המעשית היא נטילת האפשרות מידי הציבור להשפיע על דמותה של המדינה, לא פחות.

הופכים את השוד לחוקי

מוקש נוסף בהצעה הוא "פסקת ההתגברות", הדורשת מהכנסת רוב של 61 ח"כים כדי להתגבר על התנגדותו של בג"ץ לחוק מסוים. פסקה זו מאיימת להפוך את המאבק הלאומי על עצם הסמכות להתערב בהחלטות נבחרי הציבור, לסוגיה מגזרית.

המאבק הקונצנזואלי המתנהל כיום נגד מערכת המשפט, מבוסס בעיקרו על העובדה שטרם הגענו להסכמות המשותפות העומדות ביסוד החברה. רק הסכמות כאלה יכולות להצדיק ביקורת שיפוטית על חקיקה. במילים פשוטות: אין כיום בישראל חוקה שלמה המשקפת הסכמה רחבה, שיכולה לשמש הצדקה לפסילת חוקים. במצב זה, כל התערבות של ביהמ"ש נגד ההסדרים שאליהם הגיעו נבחרי הציבור, מאיימת לפורר את החברה. מדובר בסוגיה לאומית שציבורים רבים שותפים לה.

תארו לכם מה יקרה לאחר פסילת חוק ההסדרה בבג"ץ (והוא עתיד להיפסל, למי שעדיין מטיל ספק בעניין). חברי הבית היהודי יצטרכו להתרוצץ במסדרונות הכנסת כדי לקושש קולות על מנת לאשררו ברוב של 61. ומה לדעתכם תהיה עמדת "כולנו" וח"כים אחרים, אחרי שישמעו שבג"ץ חושב שהחוק פוגע בזכויות אדם? נראה לכם שניתן יהיה לגייס רוב כזה? מסופקני.

כשם שהמאבק על חוק ההסדרה יהפוך למאבק מגזרי, כך גם המאבק על חוק הגיוס, חוק המסתננים, על השבת גופות מחבלים וכיו"ב. פסקת ההתגברות תיקח מאבק לאומי חוצה מגזרים ותפרק אותו לגורמיו הראשוניים, ובכך תסרס אותו.

זאת ועוד, חוק יסוד 'החקיקה' יעגן בפעם הראשונה את סמכותו של ביהמ"ש העליון להעביר ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת. כפי שאומרים בנט ושקד עצמם, סמכותו של ביהמ"ש לפסול חוקים איננה מעוגנת עד היום בספר החוקים של מדינת ישראל, והיא מבוססת על אקרובטיקה פרשנית מרחיקת לכת של השופט בדימוס אהרון ברק. "לא היה עולה על דעת הח"כים שהם מהפכנים המבצעים מהפכה חוקתית. רבים מהם, ביניהם אני, לא היו מצביעים בעד חוקי היסוד והם לא היו נחקקים. בחוקים אין רמז, לא במישרין ולא בעקיפין, לסמכות לבטל חוקים. בכל הדיונים בכנסת לא נאמר ולא אוזכר כי יש לתת סמכות כזו לביהמ"ש העליון", כתב השבוע הח"כ והשר לשעבר ממפלגת העבודה חיים רמון.

לא בכדי לא ידעו חברי הכנסת כי הם מצביעים על מהפכה חוקתית, שתעביר את מרכז הכובד של ההכרעות הפוליטיות לביהמ"ש העליון. אוריאל לין, יו"ר ועדת החוקה, עשה כל שביכולתו כדי להסתיר את מזימותיו. "מאחר שלמדתי על בוריה את השתלשלות נסיונות החקיקה של זכויות האדם", כותב לין בספרו 'לידתה של מהפכה', "היה לי ברור שאנחנו חייבים ללכת בעקבות ההתפתחות ההיסטורית… לא לציין בחוק במפורש שמוענק לגוף חיצוני הכח לבטל חוקים של הכנסת…. הקמת בית משפט לחוקה… בציון מפורש של סמכותו לפסול חוקים…. יתכן שהייתה מתנופפת כמטלית אדומה מול עיני חברי הכנסת ומכשילה את החוק". לכן, כאשר הציג את החוק בפני מליאת הכנסת, בחר לומר כי "אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק יסוד 'החקיקה' ולא בחוק יסוד 'זכויות האדם' שהוגשו בזמנם. אין מוקם בית משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים".

מה שמבקשים השרים בנט ושקד לעשות הוא לאשרר למפרע מהלך שהתבצע במחטף – הן מחטף של הכנסת והן מחטף של ביהמ"ש – ללא דיון ציבורי רציני. בנט ושקד טוענים נגד מתנגדי ההצעה מימין כי "גם לשיטתם של אלה שחושבים שצריך לבטל את המהפכה החוקתית, זה הרי לא יקרה, כבר 20 שנה ביהמ"ש מתערב בחקיקה ובהחלטות ממשלה. כשרוצים להחזיר את הגלגל אחורה צריך להתפשר, אנחנו לא מבטלים לחלוטין את המהפכה החוקתית… מי שמתנגד ממשיך לטמון את הראש בחול כאילו לא קרה כלום בעשרים השנים האחרונות". הם מציעים כביכול פשרה ריאלית על פני חלומות באספמיה, אבל בעניין זה עדיפה הגישה של "אין יאוש בעולם כלל" על פני כניעה לטרור המשפטי ששדד, ללא הסמכה בחוק, את הריבונות מידי העם. "תאמין שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן". את המהפכה החוקתית אפשר וצריך לעצור; זה תלוי אך ורק במשקל ששמים על העניין.

לא להמתין לבג"ץ

אם כבר נגזר עלינו לחוקק פסקת התגברות, עדיפה בהרבה האלטרנטיבה שמציע סמוטריץ. אפשר לחוקק פסקת התגברות מבלי לעגן מפורשות את סמכותו של ביהמ"ש לפסול חוקים, וזאת כדי שלא לרוקן מתוכן את המשך המאבק העקרוני והצודק. הצעת התיקון לחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' של ח"כ סמוטריץ, משיגה את אותה תוצאה עם הרבה פחות נזקים.

על פי ההצעה, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו יתווסף סעיף שיקבע כי "הוראת חוק הפוגעת בזכויות שלפי חוק יסוד זה (כבוד האדם וחירותו) תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 8 (פסקת ההגבלה), אם נכללה בחוק שנאמר בו במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוק יסוד זה". כלומר, הכנסת תוכל לחוקק חוק הפוגע בכבוד האדם וחירותו, אם ציינה זאת מפורשות בחוק. אין צורך להמתין לפסילה של ביהמ"ש, ואין צורך להעביר את החוק הליך חקיקה מחודש. הנה לנו התגברות מבלי לתת לגיטימציה למחטף שעשו השופט ברק וחבריו.

סיכומו של דבר, חוק יסוד 'החקיקה' מציג עצמו כחוק שמטרתו לבלום ולמתן את היקף הביקורת השיפוטית, אבל אין זו אלא מלכודת דבש. מי שייפול במלכודת זו ימצא עצמו כלוא בתוך מגרש שאת כללי המשחק שלו כבר יהיה קשה מאוד לשנות.

____________

הכותב הוא יו"ר התא המשפטי של תנועת דרך חיים

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. אני מציע חוק שמי שישב בכלא לא יוכל לשבת בממשלה. לפני שמתחילים לדבר בכלל על פגיעה במערכת המשפט.

    1. יפה! תנסה לגייס רוב בעם לערכים שלך כי כך קובעים כללים בדמוקרטיה ולא ע"י כתיבת הערות אגב בדעת מיעוט בפסקי דין מפולפלים של אהרן ברק..

  2. שאלת תם: אשמח להבין; מדוע לא מכריזים נבחרי הציבור – ח"כים ושרים – שהמחטף הפרשני של ברק לא מקובל. משהו בנוסח "לא זו היתה כוונת המחוקק חד וחלק. כל התערבות של בג"ץ בעבר בחקיקה מבוטל בזאת למפרע ונאסר מעתה ואילך". אני אזרח פשוט, ללא השכלה משפטית ולא ברורים יחסי הכוחות הפולטיים שמונעים זאת. על איזה כח נשען בג"ץ בדורסנות שלטון המיעוט שלו?!

    1. אכן, עד היום לא הבנתי איפה הנקודה בה הממשלה שתקה כשהבג"ץ גנב לעצמו זכות שאין לו.

      ראו גופים אחרים כי טוב ומשכו לעצמם גם זכויות שע"פ החוק אין להם. היועמ"שים, מבקר המדינה המנהל האזרחי בעו"ש

      וככל שמעירים להם הם מתחפרים בעמדותיהם. והממשלה חסרת אונים

      מדינה מדהימה

    2. שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתית המשפט! בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם!

    3. שלטונם המוחלט של המשפטנים – בית המשפט והפרקליטות
      כאשר שופטי בית המשפט העליון או מבין בכירי רשויות האכיפה אינם שבעי רצון ממי בקרב המדינאים, אי שביעות רצון זו מוצאת דרכה אל כור מחצבתם של רוב השופטים – הפרקליטות. זו המורה למשטרה לפתוח בחקירה סמויה נגד פוליטיקאים. תיקים אלו נערמים בפרקליטות כשגורלם עדיין אינו ברור. שביעות או אי שבעות הרצון של שופטי בית המשפט העליון שוב מוצאת דרכה אל הפרקליטות שבידה ההחלטה על הכנת כתבי אישום כנגד אותם פוליטיקאים. אלו נסחטים לפעול בדרך שתשביעה רצון. היועץ המשפטי יכול להחליט אם להעמיד מי מהפוליטיקאים לדין או לא. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מעולם לא בא לעולם כדי לקבוע אם להעמיד אדם לדין אלא כדי ליעץ תוך מסירת חוות דעתו המשפטית. הממשלה מצדה יכולה לקבל את לדחותה ולו מותר להביע השגותיו בפניה בלבד ולא בפני בג"ץ. עובד מדינה הפונה לבג"ץ מפר אמונים בהתאם לסעיף המשמעת של חוק שירות המדינה. בין קורבנות אותה השיטה היו האישים הבאים:

      *רפאל איתן ז"ל היה רמטכ"ל ונלחם בכל מלחמות ישראל. הוא היה מועמד להיות השר לבטחון פנים. אלא שבעיני המשטרה היה דעתן מידי בעל דעות עצמאיות משלו בכל הקשור לאופן התנהלותה הרצוי של המשטרה. ניצב אסף חפץ הטיל עליו האשמות שוא של הוצאת חומר מהמשטרה לצרכים מפלגתיים. רצונו היה לנקום על שסולק מתפקידו כמג"ד על ידי אלוף פיקוד צפון של אז רפאל איתן. ניצב חפץ היה חלק מהתרבות האירגונית אותה רצה רפאל איתן לשנות. הלה היה רגיל באי עשיה משטרתית ובמקומה מילוי ניירת בסטטיסטיקות על עשיה. לכן לא היה מעונין לעבוד תחת מרותו של רפאל איתן. כך מהר מאוד צץ לו כתב אישום. בית המשפט ביטל את כתב האישום, כי הבינו שם שכל המטרה היתה למנוע ממנו לשמש כשר לביטחון הפנים. רפאל איתן זוכה אך ויתר על התפקיד.

      *חיים רמון היה שר משפטים אשר החליט והודיע שכך החליט, לבצע רפורמה מרחיקת לכת במערכת אכיפת החוק. הוא עמד לטפל בעניין התיקים הפתוחים נגד אישי ציבור וגם למנות נציב קבילות ותלונות על הפרקליטות. הפרקליטות מצדה התנגדה וממשיכה בהתנגדותה. היועץ המשפטי לממשלה בן יאיר גמר אומר למנוע ישומן של אפילו במקצת ממטרות אלו. סמוך לאחר הודעתו של חיים רמון הכריז היועץ בן יאיר שהתיק החקירה נגדו בעקבות מתלוננת, מתאים להגשת כתב אישום. זאת לפני שנעשה עימות בין חיים רמון למתלוננת. לחיים רמון גם שונאים רבים מהפלג הסוציאליסטי על כך שהעז לפרק את חברת העובדים המפסידנית שהמדינה היתה צריכה לשלם את הפסדיה. גם אם ההאשמות המתלוננת נגדו נכונות, הרי שהעיתוי בעיתי מאוד.

    4. המשך שלטונם המוחלט של המשפטנים
      *יעקוב נאמן היה מועמד להיות שר המשפטים אך לרעתו זכרו לו את עמדותיו שהביע בנושאים שלבית המשפט רגישות להם. במשרד המשפטים לא היו מעונינים בו בשל כונותיו לבצע שינויים שלא מצאו חן בעני היושבים שם. לפני השבעת הממשלה ותחילת כהונתו של יעקב נאמן כשר המשפטים. נודע על רצונו להחליף את היועץ המשפטי בן-יאיר מהממשלה הקודמת. יעקב נאמן אישר בפני בן יאיר את הכונה להחליפו. כעבור יומיים שעות ספורות לפני הצגת הממשלה הודיע בן יאיר לנתניהו שאסור לו למנות את נאמן לשר המשפטים, מהסיבה שהחליט על חקירה נגדו. ראש הממשלה הודיעו כי בכוונתו למנותו ואם יש חשד פלילי – שיעמידו לדין. עוד הודיע לו שאין בידו סמכות החלטה על מינוי שרים. נתניהו פעל באומץ ולפי כללי המינהל התקין. כתב אישום לא אחר לבא. באפלת הפרקליטות היה במשך שנים תיק חקירה נגדו. מייד הוא הוסב לכתב אישום בו שני סעיפי האישום העיקריים – בתצהיר כוזב לבית המשפט העליון ועדות שקר במשטרה. אישום כזה על ידי מי שאמונים על תצהירים כוזבים הינה עזות מצח בפני עצמה. התצהיר שהיה חתום עליו נוסח על ידי אחד מעורכי הדין המועסקים במשרד הוא ביקש להיחקר, במשרד המשפטים הוחלט לא לחקרו. עדותו הראשונה היתה בבית המשפט, לתמיהתו של השופט על שלא זומן לחקירה. נאמן זוכה לאחר שנה של דיונים תוך ביקורת קשה על המשטרה והבכירי התביעה. פרקליטת המדינה היתה עדנה ארבל והיועץ המשפטי היה מיכאל בן יאיר.

      *צחי הנגבי בהיותו שר משפטים נפתח נגדו תיק חקירה. ההאשמות: מירמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות. טענה מגוחכת נוכח שכיחותה של תופעת המינויים בשירות המדינה ומה גם שהיא אינה נחשבת תופעה פלילית. גם לדברי השופט יואל צור: 'החלטתו של היועמ"ש הקודם לפתוח בחקירה פלילית ולאחר מכן להגיש כתב אישום איננה שוויונית, ויש בה משום 'יצירת עבירה פלילית'. השופטים שחם ורומנוב דוקא קיבלו העקרונית את טענת הפרקליטות, כי מינויים פוליטיים הינה עבירת מירמה והפרת אמונים. עבירת הפרת האמונים לא יוחסה מעולם בהקשר למינויים פוליטיים. כמה מוסר כפול וצביעות יש בכך נוכח העובדה שפרקליטים ושופטים נבחרים על ידי עצמם על בסיס התאמתם הפוליטית. צחי הנגבי הורשע בעבירה אחת – עדות שקר וגם בכך מוסר כפול היות ואלו התובעים והמרשיעים עוסקים בכך בעצמם. הוא לא הסכים להתפטר מתפקידו כשר משפטים ותיק החקירה נגדו במשך כל זמן כהונתו נשאר פתוח. כך נעשה השר כנוע ונענה לרצון בית המשפט. תיק החקירה נסגר עם סיומו את תפקידו.

      *ראובן ריבלין היה מועמד להיות שר המשפטים אלא שדעתו עד אז היתה שבית המשפט העליון נוטל סמכויות יתר ובניגוד לעמדת הכנסת. מייד נפתח נגדו תיק חקירה. ריבלין, נחשד כי בשל קשריו עם הקבלן דודי אפל – כיון שאפל מימן עבורו אירוע פוליטי וארוחה במסעדה בעלות של 800 שקל. חשד נוסף שסייע להסדרת ויזות לארצות-הברית לילדיו של אפל. כמו כן בסיוע לגיוס תרומות לארגון 'שמע', פעל לקידום החוק לשחרור מוקדם של אסירים. מעתה לצורך הענין מעשים אלו נעשו פליליים. הוא גם נחשד מסירת מידע לדוד אפל מתוך ישיבת של הוועדה לבחירת שופטים, גם בשיבוש הליכי חקירה נגד יצחק מרדכי. ריבלין נחקר במשטרה במשך אחת עשרה שעות רצופות. נפתחו נגדו שבעה תיקים רק משויתר על משרתו זו באפריל 2004 היועץ מזוז סגר ששה תיקים מחוסר אשמה ותיק אחד מחוסר ראיות.

  3. ממש צפוי משקד שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזבל בלתי נסבל, למפגע.

  4. תודה על המידע, בלי זה עוד היינו יכולים להתלהב משקד והצהרותיה המנופחות וההצגה שעושים השופטים כשהם מתנגדים לשקד.

  5. לצערי שקד מתגלה יותר ויותר כנאיבית, היא בכל ראיון טורחת להדגיש שהיא סומכת על הפרקליטות ועל יושרתם של מנדלבליט וניצן וכו'. היא שוכחת מהדחת עדים במשפטו של תאיר ראדה ע"י המשנה דינה זילבר ועל המלצתה של מבקרת הפרקליטות הילה גרסטל לפתוח נגדה בחקירה פלילית ועל החלטתו באישון ליל של מנדלבליט לסגור את התיק נגדה סתם כך. וסיפורי רות דוד. ואילת שקד באוילותה סירסה בתחילת הקדנציה את החוק להקמת גוף ביקורת אפקטיבי על הפרקליטות. כמו כן שקד טירפדה את החוק לשינוי יסודי בפעילות לשכת עורכי הדין שהיה מבטל את המחוזות שנותנים כח לא פרופורציונלי לעורכי הדין ערביים בלשכה וממילא בועדה למינוי שופטים ועוד. והכל בעד דיל לתיאום עמדות לבחירת שופטים לעליון ששם היא נחלה כישלון חרוץ ונכנעה לוטו על מינויו של גידי ספיר ומינתה שופט ערבי קרא שהצטרף לדנציגר בגופות המחבלים ושופטת דתיה וילנר שהיא אקטביסטית רק מכיוון פמיניזם דתי..
    והפקירה את המינוי של ראש מחלקת הבגצי"ם למכרז פנימי וכו' עד למינוי אשת שמאל.
    וכעת בחוק יסוד החקיקה שהיא באוילותה לא מבינה שאם זה נוסח בפקידות ה"מקצועית" במשרד המשפטים זה אומר שזה עשוי לשרת את האליטה הישנה.
    ובנט נו ממנו אין לי כלל ציפיות לאחר שהפקיר את משרד החינוך לפקידות השמאלנית כמו מינוייה של המפקחת על לימודי האזרחות יעל גוראהן שהיא אשת שמאל קיצוני ועוד ועוד..

  6. אתם עוסקים בסמפטום לא במחלה.

    המחלה: קבוצה קטנה ושאינה עומדת למבחן הצבור מחזיקה בכח בלתי מוגבל ובלתי מבוקר בדיוק כמו האייטולות באירן – למרבה הדימיון לשתי הישויות גלימות שחורות.

    כאשר ביהמ"ש מבצע אקרובטיקה משפטית על מנת ליטול כח שהמחוקק לא העניק לו יש רק תרופה אחת (להבנתי) והיא שליטה ב- DNA של הקבוצה הזאת וזה אומר שלילת זכות הוטו שהמערכת המשפטית נטלה לעצמה.

    להבנתי דרושים שני שנויים:
    א) הוצאת כל גורמי השפוט מהוועדה למנוי שופטים – שר המשפטים + יו"ר ועדת חוק + יו"ר האופוזיציה ימליצו על שופט ברב רגיל ומנוי שופט יאושר בכנסת.

    ב) פס"ד שהכנסת חוקקה כי הוא שגוי – אותו שופט יפוטר לאלתר. כל שופט ידע שאם הוא מבצע אקרובטיקה שהיא לא כרוח החוק ולאחר מכן כנסת ישראל קובעת כי הפרשנות שגויה – אותו שופט יסיים את עבודתו.

    כל השאר פשוט לא חשוב, הממשלה לא יכולה למשול כשגוף לא נבחר מתערב במדיניות.

    1. במדינות מתוקנות אין לשופטים דריסת רגל במינוי שופטים! כך צריך להיות. גם עורכי דין כלומר נציגים מלשכת עורכי הדין לא צריכים לבחור בשופטים כי זה רק משחק כוח של עורכי דין. לציבור זה רק מזיק.

    2. אכן, הבעיה היא פרסונלית. כל עוד יש בביהמ"ש אנשים שמצפצפים על לשון החוק אז הם גם יצפצפו על כל מגבלה חוקית פורמלית חדשה שתוטל עליהם. רק טיפול פרסונלי, כפי שאתה מציע, או בדרכים דמוקרטיות אחרות (בחירות ישירות, או השיטה האמריקאית, או שיטות מערביות אחרות בהן שר המשפטים או ראש הממשלה ממנים את השופטים, או הקמת ערכאה חדשה עם שיטת מינוי דמוקרטית) תפתור את הבעיה הפרסונלית.

  7. סוף שלטונם המוחלט של המשפטנים
    *אביגדור ליברמן היה מועמד להיות השר לבטחון פנים, אלא שגם הוא לדעת המשטרה והפרקליטות דעתן ובעל עמדות עצמאיות מדי, כך התגלה מידע ש"חייב" חקירה. התיק נסב על חשד שהחל משנת 2001 בעת שליברמן כיהן כחבר כנסת ושר, אנשי עסקים העבירו מיליוני דולרים לחברות בשליטתו. סעיפי האישום: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד. התיק נסגר משזה ויתר על תפקידו ונפתח מחדש שמונה שנים מאוחר יותר בדיוק לפני חתימת הסכם קואליציוני. התיק העיקרי נסגר מחוסר תשתית. במקומו נפתח תיק "קטן" על מירמה והפרת אמונים במינוי יועץ במטה החוץ שהפך שגריר כתגמול על שהדליף לליברמן פרטים אודות החקירה הסמויה נגדו בפרשת חברות הקש.

    *דרור חוטר ישי יושב ראש לשכת עורכי הדין: הוא מתח ביקורת נוקבת על רודנות ועריצות בג"ץ. הוא התנגד לאקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק וביקר חריפות את השופטים כולל שכרם והכנסותיו של אהרון ברק מספריו. בתמורה זכה לפי רצון אהרון ברק לכתבי אישום כביכול בעבירות מס חסרות כל בסיס. העונשים המצטברים על העבירות בהן הואשם היו שבעים שנה. סופו של דבר זוכה מאלו.

    לא רק בענייני עמדות כוח אלא גם למען עמדה אידאולוגית פוליטית מכופפים פקידי המדינה את הממשלה המפחדת לקדם את מדיניותה. הממשלה מקבלת החלטות ואילו הפקידים המשפטנים מודיעים על "קשיים משפטיים" ו"עמדה משפטית" שונה. העם שברובו אינו משפטן אינו יכול להתמודד מול פרקליטים שמגייסים את מקצועם על כל התחבולות המנומקות וכך הופכים את עיסוקם המקצועי קרדום מדיני לחפור בו. אלו השייכים לצד "הנכון" של המפה הפוליטית מקבלים גיבוי מצד "רשויות החוק" במיוחד מטעם פרקליטות המדינה. אלו שאינם בצד הנכון או פועלים בניגוד לעמדה המדינית השלטת בפרקליטות זוכים לנחת זרועה. הפרקליטות מגישה אישומי סרק לא רק נגד מדינאים. מדי שנה הפרקליטות מעמיסה על המשטרה אלפי תיקים פוליטיים כשזו מחוייבת לחקור עד הסוף, גם כשמתגלה כבר בהתחלה שאין כל חשד לפלילים וכך לעצור ולהגיש כתבי אישום בלתי מוצדקים בעליל. אלפי צעירים נורמטיביים נעצרים ונגד מאות מהם נכתבים כתבי אישום והם מובלים אל בתי המשפט. הפרקליטות גם מגבה את המשטרה בכל מעשי אלימות קיצונית ואף ללא כל מעשה לא חוקי מצד אלו ששדעתם המדינית שונה.

    לעומת כל אלו, אלפי תיקים פליליים רגילים נגנזים כדי להפחית מעומס התביעה בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה. כך מבזבזת המשטרה משאבים על מה שהפרקליטות מורה לה על חשבון מלחמה בעברינות ובפשיעה. האנרכיה הקיימת מקילה על המשפטנים לשלוט. זו הדרך להשגת השררה לפסוק בעניינים פוליטיים. הפרקליטות ביחד עם בית המשפט העליון שולטים על עם ישראל, הכנסת והממשלה. הבעיה הינה כוחם הרב של הפרקליטים המגובים על ידי אירגונים בינלאומיים הממומנים על ידי בנקים בינלאומיים. אלו תומכים ב'קרן לישראל חדשה' שחבריה עובדים בפרקליטות, הכל למען חיסולה של מדינת ישראל. פרקליטות המדינה מלאה בסוכני 'הקרן לישראל חדשה' אלו מאימים בשם החוק והמשפט הבינלאומי שאם לא יעשה כדרישותיהם יבולע לישראל בשל "החוק הבינלאומי" ו"המשפט הבינלאומי" מומחים ידועי שם למשפט בינלאומי סתרו טענותיהם מפורשות בהיותן שקרים ניבזיים. הממשלה הנבחרת כדי לשלוט פוחדת לבצע את תפקידה ואילו הפקידים שתפקידם לבצע את החלטות הממשלה הנבחרת מפחידים אותה ומחליט במקומה. כך תפסו הנוכלים השקרנים הגדולים ביותר את השלטון. פרקליטת המדינה, הינה זרוע ממשלתית שאמורה לבצע את מדיניות הממשלה אך זו פועלת ללא לאות כדי לחבל בהשגת מטרותיה בתירוצים משפטניים שונים ומשונים.

    בגלל חוסר אמון הממשלה בעמדות המשפטיות של אלו האמורים לבצע את מדיניותה מונתה ועדה אדמונד לוי אשר המלצותיה המבוססות משפטית מבטלות את אמינות תרוצי הפרקליטות. הפקידים הממשלתיים ממשיכים לחבל בהחלטות הממשלה. דוגמא: החלטת הממשלה לבטל צוים כ"צו שימוש מפריע" שהוא עצמו מפריע לחיים התקינים של תושבי יו"ש, אלא שהפרקליטות בשלה. השרים מצדם חוששים מהפקידים הממשלתיים. התנהלותן הבלתי אחראית של המשטרה ושאר רשויות החוק פוגעת לא רק באזרחי ישראל, אלא גם באינטרסים הלאומיים של המדינה.

  8. לחוק שמציעים בנט ושקד שהוצע כבר לפני חודשים על ידי כאן באתר בטוקבק יש 2 חסרונות עיקריים, והם לא מה שכותב בעל המאמר, האחד ביטול האפשרות לבטל חוק מטעמים של פרוצדורה, זהו סעיף לא נכון ושגוי, פרוצדורה היא עניין רציני, וכיצד אפשר לטפל מגוף המתעלם מדרישות הפרוצדורה? להיפך, אם ביטול חוק על נושא מהותי ראוי להגביל את האפשרות שכן נושא מהותי הוא תמיד ענין גם של השקפת עולם. ביטול על רקע של פרוצדורה אין כל צורך להגביל את הבג"צ. לולא האפשרות של ביטול חוק על רקע של פרוצדורה היינו היום עם החוק הקומוניסטי הנורא של מס רכוש על דירה שלישית. הבג"צ הושיע את עם ישראל! החסרון השני, צריך לדרוש הסכמה פה אחד, אין די ברוב של שני שלישים. בדומה לפסק דין של מוות, הסכמה פה אחד. חוץ מזה, החוק הוא בכיוון הנכון והמצוין. ומטרת הבקורת של כותב המאמר היא להביא לביטולו, ע"י הקצנת המשמעות של החוק, זו מטרה פסולה

    1. ביטול חוק מטעם של פרוצדורה זהו שערוריה כי זוהי פגיעה הכי חזיתי בעקרון הפרדת הרשויות כי אם בג"ץ מפקח על הפרוצדורה של הכנסת מי יפקח על הפרוצדורה של בג"ץ?? הרי חוק (הגרוע בעיניך ואף בעיני אבל זה לא משנה) מס דירה שלישית עבר לפי תקנון הכנסת ובאישור יושבי ראש ועדות הרלוונטיים ויו"ר הכנסת, אז באיזו עילה בג"ץ מתערב? כי זה לא מידתי? התקנון שקבעה הכנסת עצמה? אז מי יפקח על פרצדורה של בג"ץ??