הקמפיין היעיל של אוניברסיטת בן-גוריון נגד המל"ג מזיק להשכלה הגבוהה בישראל
אוניברסיטת בן-גוריון גיבשה אסטרטגיה למלחמה נגד המועצה להשכלה גבוהה: לחץ בינלאומי ומקומי מתמיד, ופגיעה בשמה של ישראל והמל"ג. האקדמיה הישראלית בטלטלה, ואין מי שיפקח. בדיוק כמו שרוצים בבן-גוריון
בשבוע שעבר דנה ועדת המשנה להבטחת איכות של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) בהמלצה להפסיק את הרשמת התלמידים לחוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. מחוץ לבניין הפגינו אקדמאים וסטודנטים. נשיאת האוניברסיטה פרופ' רבקה כרמי, לאחר שיצאה מן הדיון, צוטטה כאומרת להם:
אם בתסריט הזוי תיסגר המחלקה יהיה זה יומה השחור של האקדמיה וזה לא יעבור בשתיקה בישראל ובעולם.
מדוברות האוניברסיטה נמסר ביחס להמלצה:
האוניברסיטה לא תקבל כל החלטה שמשאירה את 'איום הסגירה' מעל לראשה של המחלקה. יחד עם זאת, האוניברסיטה תמשיך לשתף פעולה עם המל"ג, על-מנת להבטיח את רמתה האקדמית הגבוהה של המחלקה.
מה מקור תחושת הכוח של אנשי האוניברסיטה בנגב, המובילה אותם להשמעת איומים ורמיזות בסגנון מאפיוזי שכזה? האם יש לאוניברסיטה אפשרות שלא לשתף פעולה עם המל"ג? שלא לקבל החלטות מל"ג? ומה משמעות אמירת הנשיאה שסגירת המחלקה "לא תעבור בשתיקה בישראל ובעולם"? להלן הפתרון.
האסטרטגיה של אוניברסיטת בן-גוריון
לפני מספר חודשים נשלח הדוא"ל הבא, מאת אחד מנושאי התפקידים הבכירים באוניברסיטה, לתפוצת בעלי התפקידים הבכירים ביותר:
אני בעד להתחיל להפעיל לחץ בינלאומי – במינון מתאים – תוך טיפטוף של מכתבים ממספר אגודות ובעלי שם עולמי – שחלק יגיעו לתקשורת – במגביל [צריך להיות: במקביל, ר.ב.] לכל הלחצים האחרים שמפעילים היום על המל"ג באמצעות עורכי הדין והפעילות של נשיאה ורקטור. זה לא תואם ב-100 אחוזים את המדיניות שקבענו עד עכשיו – אבל נדמה לי שהם בלחץ עכשיו וצריכים להמשיך ללחוץ ולא להרפות. יש דינמיקה וצריכים להיערך כל הזמן בהתאם לדינמיקה הזאת…
אם יהיה צורך לפעילות מאסיבית יותר, יש רשימות מוכנות של אגודות מדעיות ושל הרבה מאד אנשי אקדמיה מכל העולם ומכל התחומים – ועם מגוון דעות פוליטיות די רחבות.
אחד מהמסרים צריך להיות הנזק שעושים לתדמית ולמעמד של המדע והאקדמיה הישראלית בעולם … המעורבות הפוליטית בנושאים האקדמיים גורמים נזק רב לישראל, ומקשים על היכולת להתמודד מול ה"אויב" האמיתי – המחרימים למיניהם.
זוהי, אם כן, האסטרטגיה השלמה: הפעלת לחץ מקומי ובינלאומי על המל"ג, בטענה שהחלטתה פוליטית ובכך מזיקה לישראל.
המכבש המקומי
ואמנם, הפעלת הלחץ לא איחרה לבוא. כבר דנו ב'מידה' בלשון המכתבים של נשיאת האוניברסיטה ושל ועד ראשי האוניברסיטאות. מל"ג גם קיבל מכתב מעורך-דין, כדי להבהיר שבבן-גוריון ילכו גם לבית-המשפט העליון (שם הם בוודאי מרגישים בנוח). בנוסף חתמו מאות אקדמאים על עצומות שטענו כי "החופש האקדמי של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נמצא במתקפה קשה".
ארגונים אקדמיים ישראליים, כדוגמת העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים והאגודה הישראלית למדע המדינה, שלחו מכתבים זועמים למל"ג. האחרונה, למשל, "רואה בחומרה רבה את ההתערבות המגמתית הזו … ורואה בה פגיעה חמורה בחופש ההוראה והמחקר במדע המדינה". אקדמאים ישראלים רבים גם הביעו את דעתם בפורומים שונים, כמו למשל בכנס שערך "המכון הישראלי לדמוקרטיה", בו ניתן למצוא מופת של ריבוי דעות ופלורליזם נגד המל"ג ובעד המחלקה שרמתה האקדמית לא חוצה את הסף המינימלי המקובל בעולם.
המכבש הבינלאומי
אבל הקמפיין לא נותר בתחומי ישראל. הלחץ הופעל גם מצד ארגונים בינלאומיים, כמו הועד המנהל של ה-ECPR, ארגון המייצג לדבריו יותר מ-300 מחלקות למדע המדינה ומעל ל-10,000 אקדמאים. במכתב ששלח למל"ג נכתב כי "בנסיבות הקיימות, אנו תוהים מהן הסיבות לצעדים הקשים שהמל"ג מאיימת בהם. אנו מפצירים במל"ג לא לנקוט בצעדים שעלולים להיתפס כפגיעה בחופש האקדמי". ארגונים אחרים ששלחו פניות דומות כוללים את האגודה האמריקנית לסוציולוגיה, האגודה האמריקנית למדע המדינה, האגודה הגרמנית ללימודי מזרח-תיכון, האגודה הצרפתית למדע המדינה, ועוד.
גם מאות אקדמאים מחו"ל חתמו על עצומה נגד המל"ג, בה נכתב כי "באופן שקוף למדי אין להתקפה על המחלקה דבר עם איכות הסגל, הוראתם או מחקרם … התמרונים שכבר התבצעו בנסיון לסגור את המחלקה כבר מערערים על אמינות המל"ג". בהמשך הם מצטטים את נשיאת בן-גוריון כהוכחה לכך שהמל"ג נוקטת בצעד מסיבות פוליטיות.
אקדמאים אחדים הטילו מכובד משקלם באופן ישיר. הגדיל לעשות פרופ' מייקל וולצר מפרינסטון. במכתב גלוי לגדעון סער, לאחר שהודיע כי מדע המדינה "איננו תחום-ידע אובייקטיבי", כתב:
סגירת המחלקה נראית כטיהור פוליטי על-ידי ממשלה שאיננה מבינה לשם מה יש אוניברסיטאות. הסגירה כבר הובילה לביקורת בינלאומית משמעותית – מהסיבה הברורה מאליה שחירות אקדמית היא אינטרס וערך אוניברסליים. אני מצטרף למבקרים האחרים, ומבטיח לך שיהיו רבים מאיתנו.
ההחלטה איננה רק פגומה מבחינה מוסרית; היא גם … טפשית מבחינה פוליטית … היא תעשה את העבודה של אלו מאיתנו המגנים על ישראל קשה הרבה יותר מאשר היא צריכה להיות.
הקמפיין עובד
רוב הטענות של הקמפיין ריקות מתוכן. למשל, הטענה המעשית של וולצר מגוחכת: מי שרואה בממשלת ישראל "מטהרת פוליטית", לא יגן עליה ממילא מפני איש; דברי וולצר עצמם מהווים התקפה שקרית והסתה חריפה. בנוסף, טענתו בדבר ההגנה על החירות האקדמית היא לעג לרש. היכן היה כאשר המחלקה לא קיבלה לשורותיה במשך שנים את מי שאינו מסכים עם דעות חבריה? כך גם הטענה שצוטטה לעיל מפי הבכיר בבן-גוריון, כי החלטת המל"ג פוגעת ביכולת להילחם במחרימי ישראל. הרי במחלקה האמורה יושב פרופסור בכיר שקרא להחרמת האקדמיה הישראלית. האם נלחמו ב"אויב" זה? ברוב העולם, אקדמאי שהיה קורא להחרמת המוסד שהוא עובד בו היה מפוטר לאלתר; בבן-גוריון הוא זכה לקידום.
אבל התוכן והאמת אינם חשובים בקמפיין, אלא ההצלחה. האסטרטגיה שצוטטה לעיל מופעלת במלוא העוז. להתקפה על המל"ג יש יד מכוונת. המכתבים מחו"ל דומים בנוסח, מעלים נקודות דומות, ונשלחים לאותן כתובות. התזמורת האקדמית המקומית והבינלאומית מפעילה לחץ גדול על המל"ג ועל אקדמאים ישראלים. מקורות בכירים באקדמיה מספרים ל'מידה' כי גם על הצוות הבינלאומי שמונה לבדיקת המחלקה מופעל מכבש לחצים דומה; זו לפחות אחת הסיבות העיקריות לכך שהם מייחלים למשוך ידיהם מהעניין.
כדי להבין מדוע הקמפיין עובד, כדאי לראות באקדמיה מעין כנסיה: קהילה סגורה שבה בעלי התפקידים תלויים אחד בשני. אקדמאי מבודד אינו יכול להתקדם, להתקבל למוסדות יוקרתיים ולפרסם. הלחץ, לפיכך, הוא ממשי. רק משום כך אמר שר החינוך גדעון סער כי: "לא אאפשר מצב שבו מנסים להלך אימים על המועצה להשכלה גבוהה". רק משום כך כתב מנכ"ל המל"ג: "מסע חסר תקדים נגד המועצה להשכלה גבוהה מתנהל בשבועות האחרונים, ובו נחצו קווים ונעשו מעשים שלא היו כמותם". אבל אלו מילים ריקות; לא סער ולא המנכ"ל מקדמים אקדמאים, אלא אקדמאים אחרים. ומשום כך האקדמאים במל"ג ומחוצה לה רגישים מאוד ללחץ מאת אקדמאים אחרים, והקמפיין של אוניברסיטת בן-גוריון נגד המל"ג וישראל ממשיך להיות יעיל עד מאוד.
לשפוך את התינוק עם המים
הקמפיין של האוניברסיטה מעלה כמה סוגיות חמורות. ראשית, ישנה בעיה עקרונית בכך שהאוניברסיטה איננה מכירה בסמכות המל"ג כפוסק בעניינים מקצועיים. מה היינו אומרים על בנק שמנהליו מנהלים קמפיין בינלאומי נגד בנק ישראל, או כל מוסד אחר של המדינה המנהל קמפיין נגדה כדי שלא תפקח עליו? הגדיל לעשות פרופ' ירון אזרחי כשאמר: "המל"ג איננה רגולטור אלא קודם כל פורום לפיתוח וטיפוח ההשכלה הגבוהה". משמעות הדברים היא כי האקדמאים בבן-גוריון וחבריהם חושבים שאין עליהם פיקוח, וגם לא צריך להיות.
שנית, הקמפיין מזיק לישראל בעולם כולו, בין אם יצליח ובין אם ייכשל. אם ייכשל, והמחלקה בבן-גוריון תאלץ להשתנות באופן דרמטי או להיסגר, ההסתה של העולם האקדמי נגד המל"ג בטענה שהיא גוף פוליטי ימני תוביל לתנועת חרם אקדמי חדשה נגד ישראל. אם הקמפיין יצליח, המל"ג, שנכנעה למסכת לחצים מקומית ובינלאומית, לא תוכל יותר למלא את ייעודה כרגולטור. כך שאוניברסיטת בן-גוריון זורעת כאן זרעי פורענות שאיש לא יכול לשער מה ינבט מהם.
שלישית, מה אמורים אזרחי ישראל לעשות כאשר הם יודעים שכספיהם מממנים גוף שהמדינה סבורה שאיננו ראוי מבחינה מקצועית, אך אין לה דרך לשלוט בו, משום שכאשר היא מנסה, הוא מכפיש אותה ומקים נגדה את העולם האקדמי כולו?
"זה התקציב, טיפש"
המסקנה אחת. במדינת ישראל יש חופש אקדמי ואזרחי, וכך ראוי. זכותם של אקדמאים לעשות מה שהם רוצים, וכוחם אכן רב כקהילה סגורה הדואגת לעצמה. לכן, אין הרבה טעם להשקיע משאבים בניסיון לפקח עליהם מקצועית. לעומת זאת, אין למדינת ישראל חובה לממן את מי שכופר בסמכות הפיקוח שלה. הפתרון, לפיכך, חייב לעבור דרך תקציב ההשכלה הגבוהה.
אוניברסיטה שבמקום ללמד מקצועות ולחדד את המוח לתלמידים,מנצלת את"חופש הביטוי האקדמי"וללא בושה,ללא הבנת הנזק שהיא גורמת בעולם,צודקת או לא,היא פוגעת במדינה כולה.וכשכזו,אין כל סיבה שהמדינה תסבסד אותה.מכספה,מתרומות או מכספי מה שהם קוראים
לעשות,נזק כלכלי למדינה,אסור שיפחדו להפסיק ומיד.
http://www.youtube.com/watch?v=MMa-l1vl9Io&feature=relmfu
http://www.youtube.com/watch?v=RcRNUClMYgk
http://www.youtube.com/watch?v=uMBQ3T4Scjw
ttp://www.facebook.com/groups/143120792424269/
http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_210.8.pdf
שמח לשמוע שהלחץ עובד. הייתם עושים אותו דבר אם היה רצון דומה לסגור את המחלקה באריאל או מחלקה ימנית אחרת.
טיפש, בשום מחלקה באריאל המרצים לא מעלים את דעתם הפוליטית… תפקידה של המחלקה בבן גוריון הוא לתת לסטודנטים מגוון רחב של דעות פוליטיות אך מה שקורה בפועל זה שרק בעלי דעות מהשמאל הם שמרצים, אני לא יודע מה קורה בפועל בהרצאות אך אני מניח שמרצים אלה דואגים יותר לדעתם האישית מאשר לטובת המדינה….
ארבע שנים הוא שר והשמאל שולט בכל המוסדות האקדמים ,לא לבחור בו שוב
המרצה מפריסטון מתייחס אלינו כמו איזה ילידים שאמורים לעשות מה שהוא רוצה
בפרינסטון הדיקן וחברי הסגל הרוצים לקבל קידום נמדדים לפי הקריטריונים הבאים
א קידום אוכלסיות בלתי מיוצגות באקדמיה בהתאם להנחיית המועצה הלאומית למדע שלהם
ב יותר מחצי מתקציבי המחקר של פרינסטון הם ממערכת הבטחון שם , ביקורת על מערכת הבטחון בארצות הברית תאמר בנימוס רב
ג קידום הסביבה החינוכית בה פועלת האוניברסיטה, או כמו שמגדירה האקדמיה למדעים שם
פעילות חינוכית לקידום אוכלוסיות בלתי מיוצגות החל מגן חובה וכלה ברמת הפרופסור
אם יטה הפרופסור מפרינסטון ויגיש הצעת מחקר גדולה הוא יצטרך להסביר שם איך הוא דואג לילדי הגן!
ד עזרה לסביבה, למפעלי התעשיה שמהמיסים שלהם הוא חי, עזרה למערכת הבריאות והסעד.
וכאן בבאר שבע יש אנשים היורקים לבאר ממנה הם שותים
קוראים להחרים את האוניברסיטה, להחרים את ישראל ולדאוג לאבטלת האוכלוסיה שממיסהם הם חיים ולדון את ילדי המובטלים לבורות ועוני
ואדון פרינסטון ממש כמו הבלגים בקונגו בא ויש לו רעיון איך לפתור את הבעיה
מיקל וולצר, תדחוף את האף שלך בעניינים שלך, האם בכלל ביקרת בבאר שבע וראית את האנשים שהמחלקה הזו מבקשת להחרים?
לדעתי, הבעיה המוצגת אמיתית, אבל הדיון עדיין בראשיתו. יש צורך במערכת של פיקוח על רמה אקדמית. ניתן לשאול אם דבר כזה הוא בכלל אפשרי. יתכן שטענתם של מי שמתנגדים לעמדת המל"ג היא, שזה בלתי אפשרי. דעתי היא שאם יש מנגנון קידום שמחליט אם אדם יגיע להיות פרופסור או לא, אז חייבת להיות אפשרות קיום של מנגנון שיבדוק האם האיש עדיין מקיים את הדרישות מבחינת המצוינות האקדמית. שלילת הטענה הזו היא נתינה של כוח אבסולוטי למי שהגיע לדרגת פרופסור, ללא פיקוח, וכידוע, כוח משחית, וכוח אבסולוטי משחית בצורה אבסולוטית.
יש בעיה אתית עם איש אקדמיה ישראלי שממליץ להחרים את ישראל, ביחוד חרם אקדמי: זה אדם שכדי שיגיע למעמדו, זכה לעזרה ולטיפוח ע"י האקדמיה הישראלית, למשל ע"י הנחיה שקיבל לכתיבת המאסטר והדוקטורט, זכה להמלצות ולתקציבים, ועכשיו הוא ממליץ לעולם למנוע את העזרה הזו ממי שבא מאותה ארץ, הוא ראוי לטיפוח הזה, וכל חטאו הוא שמדיניותה של ממשלת ישראל אינה נושאת חן מלפני אותו איש אקדמיה שמחרים. כל אדם, גם ואולי ביחוד פרופסור, חייב לקחת בחשבון את האפשרות שהוא טועה (כאמור לעיל לגבי כוח שמשחית), ולכן איני רואה איך אדם אתי יכול להצדיק גרימה של נזק כזה לאדם אחר. הנזק הזה הוא מניעה של קריירה אקדמית ממי שראוי לכך; יש בכך סכנה של מניעת מוביליות חברתית ממי שראוי וזקוק לכך. לאף אדם אין סמכות כל-כך גדולה. אפשר לטעון שמי שממליץ על חרם אקדמי על ישראל, מכריז בכך על כישלון מוסרי שלו-עצמו בקביעת הלכות מוסר. מי ששופט אחרים, נשפט בכך בעצמו.
איני מכיר מספיק את המחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון, אולם אם זה נכון ששמונה מתוך 11 אנשי סגל (לפני השינויים) היו אנשי שמאל קיצוני, אזי לא ניתן להתעלם מהאפשרות שיש הטיה פוליטית בקבלה למחלקה הזו. זאת בדיוק הסיבה לכך שהאקדמיה האמריקאית מקדשת את הרבגוניות. אפשר לנסח השערה שמי שאינו מספיק שמאלני, נראה לאנשי המחלקה כנחות מבחינה אקדמית, וזו כבר בעיה של קריטריונים אקדמיים (בעיה שקיימת או לא).
מצד שני, יש כמה טענות שצוטטו לעיל נגד המחלקה הזו, שיתכן שהן מתעלמות מהעקרונות שעל פיהם המחלקה הזו הוקמה. בעקרונות ההם דובר על מחלקה אינטרדיסציפלינרית עם רכיב של אקטיביזם. למשל, הוספת אנשי סגל בתחומים שכבר מיוצגים במחלקה, שקיבלה ביקורת שלילית, יכולה להועיל בכך שאנשי הסגל הקיימים באותם תחומים יוכלו להיעזר בחדשים ולהשתפר.
שמעתי מסטודנטים שלומדים שם, ברמת תואר ראשון, שהם אינם מבחינים שם בהטיה פוליטית. זו התרשמותם, אין פה מדגם – בטח שלא מייצג, אבל יש לזכור שאמות המידה האקדמיות הן בעצמן חלק ממה שאותו יש ללמוד באוניברסיטה. הפיסקה הראשונה של תגובה זו דנה בשאלת הקיום של אמות מידה אקדמיות לצרכים מסוימים, והיא מחייבת הבנה הרבה מעבר למה שניתן ברמה של תואר ראשון. פיתוח הקריטריונים האקדמיים עצמם הוא חלק מהמשחק.