משחקי הרעב

חג הפסח מגיע, ועמו כותרות העיתונים ודו"חות הארגונים המכריזים מרה כי בישראל מאות אלפי עניים אומללים הרעבים ללחם • אך כאשר חופרים מעט בשיטת הסקירה והמחקר של הדו"חות הללו, מגלים אבסורדים והגזמות פראיות • ככה זה כשגם ארגוני החסד צריכים להתפרנס ממשהו • בועז ארד חונך בלוג חדש

כמדי שנה, לקראת חג הפסח נפתח פסטיבל "משחקי הרעב". הכותרות, מלוות בהגזמות ובחצאי-אמיתות, זועקות כי בישראל 900 אלף רעבים; הרב אקשטיין מבכה את האומללים הרעבים ומאדיר את מפעל התרומות שלו בתשדירים; דוברי עמותות מספרים כיצד מספר מבקשי המנות לחג צמח השנה פלאים, ובכללם גם חברי מעמד הביניים הקורס שהולכים ומתרבים; ושדרני הרדיו נוזפים בנושאי משרות ציבוריות בטון מוסרני חמור, על הפקרת החלשים והרעבים בחברה.

את הקמפיין פתח השנה מבקר המדינה, בדו"ח המבוסס על סקר טלפוני של הביטוח הלאומי שנערך בשנת 2011. מלבד העובדה שמדובר בנתונים ישנים, שיטת הסקר הטלפוני "מזמינה" עיוות של התוצאות ומבוססת על מתודולוגיה בעייתית.

גם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה סקרים מעוררי דאגה, המראים כי הכנסה של משפחה ממוצעת בישראל נמוכה מרמת ההוצאות שלה. אך הסיבה לכך פשוטה, וגם היא נעוצה בטעות מתודולוגית: אנשים לא ממהרים להצהיר בפני סוקרים על הכנסתם הנכונה, ונוטים להפחית  ממנה. הדבר נכון במיוחד בעשירונים התחתונים, המשתכרים מעיסוקים לא מדווחים. זאת, בניגוד לנתונים על ההוצאות שאותם ניתן לבחון בדיוק רב יותר:

כפי שניתן לראות בגרף לעיל ובטבלה שלהלן, שמונה מעשרת העשירונים מדווחים על הוצאות גדולות מההכנסות. עבור חמישה מהם הסטייה גדולה מ-30 אחוז: ככל שהנשאל משתייך לעשירון נמוך יותר גדל הפער עד ל-173% בעשירון התחתון.

גם עובדים וגם עניים

לביטוח הלאומי יש מסורת של פרסום מידע מטעה, המתורגם בקלות לכותרות סנסציוניות. כך למשל, הכותרות הזועקות "גם עובדים וגם עניים", שבישרו לקוראי העיתונים כי יציאה לעבודה אינה ערובה להחלצות מעוני.

מהפרסומים הללו עלה כי 40% מכל המשפחות שיש בהן מפרנס אחד מוגדרות כעניות. עוד הגדיל הדו"ח לעשות, וקבע כי 5% מהמשפחות שבהן שני מפרנסים גם הן עניות. כיצד? ובכן, מסתבר – כפי שגילה העיתונאי נחמיה שטרסלר – כי בשיחה עם עורך הדו"ח ד"ר דני גוטליב, (החתום גם על הסקר האחרון של הביטחון התזונתי), ציין האחרון שהבסיס להגדרת אדם כ"עובד" נקבעה על-פי תשובתו לשאלה האם עבד  שעה אחת (!) בשלושת החודשים האחרונים. אם ענה בחיוב הרי הוא מוגדר כ"עובד". מכאן הדרך לכותרות הסנסציוניות סלולה.

העובדות שאינן זוכות לכותרות ראשיות

מנ"לית הביטוח הלאומי לשעבר, אסתר דומיניסיני, ציינה את ההגזמה התקשורתית בעצמה: "אני לא חושבת שבמדינת ישראל יש אנשים רעבים. אנחנו לא מדינת עולם שלישי. יש עוני, יש דלות, יש קשיים, אבל אנחנו לא במצב של אפריקה. אנשים פה לא רעבים ללחם, בואו לא נגזים".

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל בתקופה שבה נערך הסקר, ציין אף הוא שהדיווחים על רמת העוני בישראל לוקים בהפרזה רבה: "הכלכלה הישראלית במצב טוב. בניגוד להצהרות של כמה פוליטיקאים, מצב העוני דווקא משתפר". פישר הזכיר גם את היקפי הכלכלה השחורה שאינם נרשמים בדו"חות הסוקרים – עליהם עמדנו לעיל בנוגע לפער ההכנסות וההוצאות – הגורמים לתיאור לא מציאותי של רמת העוני.

גם הדו"ח עצמו של הביטוח הלאומי פותח בהסתייגות של מחברו, ד"ר גוטליב: "אחת המסקנות של הסקר היא שלא קיימת בישראל תופעה מובהקת של רעב, כפי שהיא מוכרת בארצות עניות בעולם"; הבנתם? לא קיימת תופעה מובהקת של רעב. אולם כאן נפרד הדו"ח מן היומרה להציג מדדים אובייקטיביים, ועובר למדידת תחושות סובייקטיביות ולא מבוססות.

אך הבעיה המרכזית במדידת העוני, נעוצה בנטייתם של הארגונים המתפרנסים מן התחום לבצע סקרים המוטים אל רגשותיהם ותחושותיהם של הנסקרים, תוך התעלמות מנתונים מדידים המראים את השיפור הברור במצב העוני.

בדו"ח מצב העניים בישראל שפרסם ירדן גזית ממכון ירושלים לחקר שווקים, עולה כי בכל המדדים האובייקטיביים הלך מצבם של העניים והשתפר. על-פי הדו"ח, מצבם של העניים היה במגמת עלייה בכל מדד של רמת חיים: ביכולת לרכוש סל צרכים חיוניים, בהכנסה הריאלית, בשיעור הבעלות על מוצרים בני קיימה או בתוחלת החיים. כך, למשל, חלה ירידה של 18.8% בתחולת העוני הנמדד לפי רף הכנסה ריאלית קבוע בשנים 2004-2008, וירידה של 29% בתחולת העוני לפי מדד היכולת לרכוש סל צרכים חיוניים. גם המוביליות החברתית בישראל גבוהה מהמדווח, ורבים מן המוגדרים "עניים" הם בדרכם לחיים של רווחה. כאשר לפחות 30% מהעניים יוצאים ממעגל העוני בתוך שנתיים:

את שאלת העוני יש לבחון אפוא על-ידי גוף אובייקטיבי שאינו ניזון מתקציבים הגדלים ביחס לעוצמת הכותרות המאיימות שהוא מנפק, ואשר בוחן את הדברים על-פי מדדים אובייקטיביים ולא על-פי מדידת פערים.

הדו"חות המוגזמים מזיקים יותר משהם מועילים לעניים האמיתיים הזקוקים לסיוע. אדם רעב אינו זקוק ל"סגירת פערים", אלא למזון ולאמצעים שיאפשרו לו להתפרנס באופן עצמאי ויצרני – מבלי שיפחידו אותו שגורלו נחרץ להישאר עני גם אם ייצא לעבוד. בכלל, מדידת פערים היא הטעייה, שכן ככל שמדינת ישראל תתעשר והכלכלה תצמח, מטבע הדברים ילכו ויתרחבו גם הפערים – אך מצבם של כלל האזרחים, כולל העניים, ישתפר.

עזרה אמיתית לעניים האמיתיים, תגיע כאשר נשחרר את המשק מאחיזת החנק של משרד החקלאים וברית המועצות החקלאיות, המונעים ייבוא זול של מזון לישראל ומערימים מכשולים ביורוקרטיים בפני יזמים המבקשים לספק מזון מוזל בישראל. כאשר נפתח את השוק לייבוא מזון זול מחו"ל, תיעלם מאליה בעיית הביטחון התזונתי שקיימת במידה מועטה.

בכל אופן, פסטיבל "משחקי הרעב" של עסקני המצוקה, המוציאים את דיבתה של ישראל ומכריזים מעל כל במה תקשורתית בארץ ובעולם שחלק גדול מאזרחינו סובל מחרפת רעב – חייב להיפסק.