החרדים וכשלון מדינת הרווחה

מה הסיפור של דו"ח פלסנר? גיוס חרדים או תעסוקת חרדים? ובכן, תלוי את מי שואלים. אם נשפוט לפי הדו"ח נמצא שרק סעיף קצר עוסק בתמריצים למתגייסים וביטול מענקי רווחה למשתמטים. סוגיית התעסוקה נידונה רק בעקיפין ולימודי אנגלית-מתמטיקה כלל אינם מוזכרים. רוב הדו"ח מוקדש לסקירת תולדות דחיית השירות לחרדים, כביכול הבעיה היא הגיוס ותו לא.

אך הסיקור התקשורתי והאקדמי שונה לחלוטין. רוב הכותבים על הדו"ח, עיתונאים ומומחים כאחד, סבורים כי הגיוס לצבא הוא רק שלב הכרחי בתהליך שתכליתו להעיר את החרדים מתרדמתם הגלותית-ארכאית. והם צודקים. הבעיה העיקרית אינה ההשתמטות מגיוס, אלא העובדה שהחרדים איבדו קשר עם המציאות הכלכלית המודרנית שבה חייבים ללמוד אנגלית-מתמטיקה ולעבוד.

הכלכלנים מראים כיצד הגידול המתמיד בגודלו של ציבור חסר השכלה בסיסית ובעל שיעורי תעסוקה נמוכים מעמיסה על הכלכלה הישראלית אתגר בלתי-אפשרי. הגדיל לעשות האתר "דה-מרקר", אשר קיבץ את המאמרים שעסקו בדו"ח, וממילא נטו לדבר על כלכלה ולא על גיוס, תחת התגית תעסוקת חרדים.

למעשה, בחינת הענישה שמציעה ועדת פלסנר, מעלה כי גם היא מכירה בדחיפות שילוב החרדים בחיים המודרניים. לפי הדו"ח, משתמטים חילונים נידונים לעונשי מאסר בעוד משתמטים חרדים נענשים בביטול קצבאות. בנוסף, משתמטים חילונים נענשים רק כפרטים בעוד משתמטים חרדים נענשים גם דרך ביטול תקציבים למוסדותיהם.

לביטול קצבאות הרווחה מטרה ברורה: למוטט את המובלעת החרדית שנבנתה על בסיס ובחסות מדיניות הרווחה הישראלית. הואיל והחרדים התחברו באדיקות משיחית לנדבות מדינת הרווחה, יש לבטל את תקציביהם ולערער את האוטונומיה שבנתה להם המדינה. כדאי לדעת כי גדול חוקרי החברה החרדית, פרופ' מנחם פרידמן, טען כבר לפני שלושים שנה שהחרדים חבים את הצלחתם למדינת הרווחה המודרנית. קצבאותיה אפשרו להם לא להיטמע במדינה המודרנית ולא לפרנס עצמם. קל יותר להיות חרדי מזרח-אירופאי בישראל מאשר במזרח אירופה.

ישראליזציה של החרדיות או חרדיזציה של ישראל?

ההודאה בכישלון מדיניות הרווחה היא המפתח לפשר השתיקה שנפלה על כמה סוציאליסטים שרידי מפא"י ומפ"ם, חסידי דמי-אבטלה וקצבאות-רווחה. הפרשן הפוליטי הכל-יודע של הארץ, יוסי ורטר, שואל תמה במוצ"ש שלאחר שתי ההפגנות המתחרות: "איפה יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ'? חוסר העניין שלה … עלול לעלות לה ביוקר". האתר הסוציאליסטי עבודה שחורה לא הסתפק בשתיקה ומחה נמרצות כנגד היוזמה להגלות את החרדים ממדינת הרווחה: "בשם טירוף 'השוויון בנטל' … [רומסים] הפוליטיקאים של המרכז … את מערכת הביטחון הסוציאלי הישראלית".

קשה להאמין כי יחימוביץ', לצד עמיתתה לשתיקה זהבה גלאון, אינה מבינה את משמעות הכעס הציבורי בסוגיית החרדים והשלכותיו על מדיניות הרווחה. בניגוד למנהיגי מחאות הקיץ העונתיות, הידועים בתחביבם לטענות סותרות והצעות אוטופיסטיות, שתיקת הסוציאליסטים שלנו עקבית. שהרי לעומת דפני וסתיו, המפגינות בגני הערים בעד אור ואהבה (ונגד ביבי, השונא כנראה אור ואהבה), יחימוביץ' וגלאון חובשות את ספסלי הכנסת ומצביעות בעד ונגד התקציב. הן חייבות לדעת שהמובלעת החרדית אפשרית רק בזכות מדינת הרווחה. אך מה ביכולתן לעשות? הן הרי תומכות במדיניות הרווחה בכל ליבן ובכל מאודן. הדורשים להגביל את השוק החופשי ולהרחיב את מדינת הרווחה אינם יכולים לצאת נגד התוצאה המובהקת ביותר של מדיניותן. האם צריכת הרווחה של החרדים שונה מזו של היוונים (החרדים של אירופה), שאל מדינתם עורגים הסוציאליסטים שלנו כאל אידיאל נשגב?

מובן מאליו, הסוציאליסטים היו רוצים רווחה ללא חרדים, החושפים בריש גלי את ערוות השיטה. לשם הוצאת החרדים ממעגל הנתמכים הם ממציאים מונחים מנותקים מריאליה כלכלית, דוגמת "עוני מרצון", "גיטאות מרצון", והקריטריון המעורפל "מיצוי כושר השתכרות". בבסיסה של מסכת הצדקות לוליינית זו מצויה הודאה בכך שלפחות בנוגע לחרדים מדינת הרווחה היא אסון המאיים על עתידה של מדינת ישראל.

אגב, הטענה לפיה יש אידיאולוגיה חרדית של עוני היא מוטעית לחלוטין. כל המצוי בחברה זו יודע שאין "אידיאולוגיה חרדית" או "עוני חרדי מרצון". אידיאולוגיית עוני איננה יכולה להתקיים בחברה ריאלית ומגוונת כחברה החרדית. אם החרדים אינם לומדים אנגלית-מתמטיקה, הרי זה כי מדינת הרווחה הרגילה אותם להסתדר היטב דרך קצבאות עוני. התבוננות בדפוסי עוני בעולם מעידה על כך שיצירת חברה תלותית וחסרת אחריות כלכלית איננה קשורה לאידיאולוגיה כלשהי, יהודית או חרדית, אלא היא תוצאה ישירה של מערכת התמריצים המעוותת שיוצרת מדיניות הרווחה.

ברור אם כן ממה חוששות יחימוביץ' וגלאון. הסוציאליסטים לימדונו: העניים צודקים תמיד לעומת נערי האוצר האשמים תמיד; "חוקי הכלכלה" הם קנוניה של ביבי; יש מספיק דירות במרכז תל-אביב לכל מצטטי פוקו ומשנני דרידה מבניין גילמן באוניברסיטת ת"א; הפרטה ותחרות – רע, קצבאות ותכנון – טוב. והנה מתברר כי עשרות שנים של מדיניות רווחה יצרו מובלעת גלותית פנטזיונרית המתוחזקת בצורה מלאכותית בידי קצבאות ילדים והנחות ארנונה, טיפולי שיניים והבטחת הכנסה. זו המשמעות האמיתית של מדינת רווחה בישראל, בה מתביישים הסוציאליסטים להודות: לא אוטופיה יחימוביצ'ית סוציאליסטית הנאבקת בקונספירציה הקפיטליסטית של נתניהו, אלא קומבינת מיליארדים של ליצמן וגפני.

תנו לחירות לעלות

ההיסטוריה הציונית מהתלת בנו באירוניות. דווקא הציונות הסוציאליסטית, ששאפה ליצור יהודי חדש, עצמאי וגאה בעמל כפיו, אפשרה את שגשוגה של קהילה יהודית מזרח אירופית בישראל של המאה העשרים ואחת. הסוציאליזם, שבא "לשחרר" את הפועלים העניים, יצר קבוצה עניה בעלת תלות מוחלטת בקצבאות.

אירוניה טמונה גם בדו"ח פלסנר, עדות מובהקת למורשת התכנון הממשלתי המושרשת בהוויה הפוליטית הישראלית. חברי הוועדה רוצים לנתק את החרדים מעטיניה השופעים מדי של מדינת הרווחה, אך הם מנסים לעשות זאת בעזרת מאות תקנות וועדות האמורות לפקח ולאכוף הכול עד חורמה. החרדים צריכים זריקת מציאות כלכלית לא-מדינתית, לא עוד ועדות, בירוקרטיה ותקנים.

ממילא, מכל בחינה מעשית, אין לועדות הללו סיכוי. החרדים הם המאסטרים הגדולים של מדינת הרווחה, יורשי אלפיים שנות גלות שבהם למדנו להערים על הפריץ. הם סטרט-אפ של רווחה, יחידת עילית נמרצת וזריזה, היכולה לכל בירוקרטיה גדולה, מסורבלת ואיטית. קריאת הדו"ח היא חוויה משעשעת למי שמכיר ולו במעט את תעלולי החרדים ויכולתם לתמרן ולהערים על המדינה, למכור חמץ לגוי וריבית לעצמם. לא קשה לדמיין את גפני וליצמן, חברי הכנסת השולטים במופתיות ברזיה של מדינת הרווחה המסובכת, מסובבים אינספור סעיפים ועדות על אצבעם הקטנה, עד שלא נותר מהם שריד ופליט.

שֵׁמַע השוק החופשי, החירות והאינטרס העצמי, עדיין לא הגיע כנראה אל חברי הוועדה. היה עליהם לבטל את הקצבאות ולתת ליוזמה החופשית לפרוח, לעודד תחרות כלכלית חופשית במקום תחרות על תקציבים ממשלתיים. במקום זאת הערימו חברי הוועדה אכיפות, וועדות ותכנונים. החרדים ימשיכו להגיב לתמריצים הללו כמיטב האינטרס שלהם. כל עוד המדינה תממן עוני דרך תקנות וועדות, הם יתחכמו וילחמו. בהיותם העניים ביותר, הם גם ישיגו תקציבי רווחה לרוב. אך כאשר המדינה תיסוג ממדיניות הרווחה ותותיר לשוק החופשי ליצור מערכת תמריצים ריאלית, או אז, ללא כל כפיה, תקנות וועדות, ילמדו החרדים אנגלית וחשבון, יעבדו בחריצות, ואפילו יתכננו את גודל המשפחה, בלי רבנים ובלי דעת תורה.