הפיקוח מייקר את המחירים

ישראל מפקחת על מחירי הלחם האחיד וקובעת להם מחיר מרבי לצרכן. אלא שמחיר הלחם המפוקח גבוה משמעותית ממחיר הלחם במדינות בהן אין פיקוח. מבדיקה של 'ארגון אמון הציבור', מחירו של לחם לבן פרוס בישראל גבוה פי שניים ממחירו בארה"ב ופי שלושה ממחירו בבריטניה. מחיר הלחם המפוקח בישראל גבוה אף ממחירם של לחמים מקמח מלא שאינם בפיקוח. מבדיקת 'אמון הציבור' עולה שהלחם האחיד בישראל יקר ב-34% מלחם מקמח מלא בארה"ב. ההשוואה נעשתה בהתאמה לכוח הקנייה והתבססה על מחירי הלחם המפורסמים ברשתות השיווק הגדולות.   

במשרד התמ"ת טוענים שהמחיר הגבוה של הלחם נגזר ממחירי החיטה בעולם. לפני כשבוע אושרה עלייה של 6.53% במחיר הלחם המפוקח, לטענת התמ"ת מדובר בעדכון מחירים בעקבות העלייה במחירי החיטה בעולם. אלא שהתמ"ת כמעט לא עדכן בשנים האחרונות את מחירי הלחם כלפי מטה כשמחירי החיטה בעולם ירדו. לפי הבדיקה של 'המכון הישראלי לתכנון כלכלי', מחיר הלחם האחיד נמצא בישראל כמעט תמיד במגמת עלייה, גם כשמחירי החיטה בעולם יורדים. להערכת המכון, משנת 1992 עד לשנת 2010 עלה מדד מחירי הלחם בישראל ב-218% – יותר מקצב העלייה במחירי החיטה בעולם.

מטרת הפיקוח על המחירים היא למנוע מהם לעלות לרמה שהייתה לכאורה נוצרת בשוק החופשי. אלא שבפועל הפיקוח משיג תוצאות הפוכות, שכן מחיר המוצר המפוקח גבוה יותר ממחירו בשוק החופשי. בדיקה של מחירי המאפים בשווקים מלמדת ש-750 גרם מאפים (משקל הלחם האחיד), כגון פיתות, מוצעים למכירה בשוק הלא-מפוקח במחיר נמוך יותר ממחיר הלחם שנמצא תחת פיקוח. כיצד אפשרית תופעה שכזו? המחירים נקבעים בשוק חופשי על-פי חוקי הביקוש וההיצע. כאשר קובעים למוצר מחיר מקסימום, מתייחסות לכך המאפיות באופן טבעי כמחיר מתואם, ומייצרות כמות מעטה מן הכמות שהייתה מיוצרת בשוק תחרותי חופשי. כך מגיע הלחם כמעט תמיד למחיר המקסימום שקבעה הממשלה. מכאן ברור כי ירידה אמתית במחירים תהיה אפשרית רק כתוצאה מהגדלת ההיצע או הקטנת הביקוש שיגיעו כתוצאה מתחרות חופשית, ולא על-ידי פיקוח.

עוד ראוי לזכור שלצורך הפיקוח על מחירי הלחם המדינה מפעילה מנגנון לקביעת הרגולציה ולאכיפתה וכמובן שמשלמי המיסים נאלצים לשלם את שכרם של המפקחים ועלות התפעול. מדי חודש עורכת ועדת המחירים תחשיב של השינוי בעלות ייצור הלחם. התחשיב מורכב ממחיר הקמח ומחיר אפיית הלחם, כלומר הוצאות הייצור. החוק אמנם קובע מהם הפרמטרים עליהם מתבסס המחיר הנקבע, אך לא מדובר בנוסחאות מדויקות. בפועל המחיר נקבע על-ידי ועדת המחירים המונה ארבעה חברים. חברי הוועדה מחויבים לקחת בחשבון גם את הרווחיות של המאפיות. כלומר, המחיר צריך להיות גבוה מספיק כדי להבטיח שאפיית הלחם תשתלם למאפיות. כך נוצר תמריץ למאפיות הלחם הגדולות להפעיל לחצים על חברי הוועדה ולשכנע אותם בצורך להעלות את מחירי הלחם. וכפי שנטען לא פעם בעבר, המאפיות הגדולות מעדיפות לתאם מחירים ולדווח על הוצאות גבוהות בהליכי הייצור. ועוד, לצורך הפיקוח על מחירי הלחם מפעילה המדינה מנגנון לקביעת הרגולציה ולאכיפתה, ומשלמי המיסים נאלצים לשלם את שכרם של המפקחים ועלות התפעול.

במצב עניינים זה לא רק שמנגנון הפיקוח של משרד התמ"ת אינו משרת את המטרה של מחיר נמוך ללחם האחיד, אלא הוא מהווה תמריץ למאפיות לתאם מחירים בכלל מחירי הלחם, שכן מחיר הלחם האחיד חייב להיגזר ממחירי הלחם בכלל. ואמנם, החשד לתיאום מחירים ריחף מעל המאפיות מזה שנים, ובסוף החודש שעבר הוא אף הצטבר והתגבש לכדי כתבי אישום שהגישה הרשות להגבלים עסקיים נגד המאפיות הגדולות בארץ.  לטענת הרשות המאפיות הקימו קרטל במסגרתו הן נמנעו מלהתחרות ביניהן ופעלו להעלאת מחירי הלחם האחיד והחלות. בין הנאשמים מאפיות אנג'ל, ברמן, דוידוביץ', אורנים, אחדות, אלומות, מרחבית, דגנית עין-בר, ו-11 בכירים בחברות אלו. אמנם מדובר בעבירה פלילית, אך לא ניתן להאשים את המאפיות ביצירת קרטל – הן הרי מגיבות לתמריצים שנוצרו בעקבות הרגולציה.

כדי להביא לירידת מחירי הלחם יש לבטל את הפיקוח ולהפחית את הרגולציה על הענף. במצב של תחרות אמתית מחירי הלחם ירדו למחיר הנמוך ביותר האפשרי, בוודאי נמוך יותר ממחירו תחת פיקוח. וכבונוס גם תיחסך ממשלם המיסים עלות המנגנון.