אנו מתכבדים להגיש בפניכם את מצע המדיניות של 'מידה'. מעת לעת נפרסם פרק מצע, המבוסס על עובדות ונתונים בדוקים ומציג את המלצות המדיניות של 'מידה' לממשלת ישראל. גם אנחנו יכולים לפזר הבטחות מלאות פתוס: מצע 'מידה' יוכל להפוך את ישראל למדינה העשירה בעולם; למקום הבטוח ביותר בעולם; לדמוקרטיה המשגשגת והליברלית ביותר; ולמקום בו מתקיימת חברה, בריאה, תוססת ויציבה.
מי שיעיין בפרקי המצע שלנו, יראה כי לא מדובר רק בהבטחות בחירות, אלא בצעדי מדיניות בדוקים ומדודים שהצלחתם מובטחת. כל שנותר הוא לקוות כי מבין שלל קוראינו הנאמנים, יימצאו גם כמה אנשי מעשה שיצליחו להגשים אותם, ולו במקצת.
השמירה על הביטחון היא אחת מאבני היסוד של חובות הממשלה כלפי אזרחיה, והיא המטרה הבסיסית והעיקרית של כל ממשל מתפקד. הגנה חזקה על גבולות המדינה, שמירה על כושר ההרתעה ואבטחת האינטרסים הלאומיים הם היסודות עליהם נבנית חברה מתפקדת ומשגשגת. הדבר נכון ביחס לכל מדינה שהיא, ואחת כמה וכמה ביחס לישראל – המתמודדת מול איומים ביטחוניים רצופים ומגוונים, בסביבה עוינת ומאתגרת המשתנה ללא הרף.
לצערנו, בשנים האחרונות עבר צה"ל סדרה של שינויים מן היסוד שהובילו לצמצומו של הכוח הלוחם, לביטול יכולות התמרון ההתקפיות ולאימוצה של דוקטרינת מגננה ו"הכלה". ישראל, שידעה ימים מפוארים כמעצמה אזורית, הפכה בשנים האחרונות למדינה במצור, שארגוני טרור בינוניים מסוגלים להשביתה ולפגוע באופן משמעותי בביטחונם של אזרחיה.
ב'מילון המחשבה הפוליטית' שלו מציג רוג'ר סקרוטון שני פנים למונח ריבונות. האחד חיצוני – ההכרה בזכות המשפטית של ישות פוליטית על שטח מסוים; השני פנימי – "תכונה של גוף פוליטי ביחס לחברה המצויה תחת ממשלו. ריבונות במובן זה משמעותה השלטון העליון על החברה האזרחית, ויש לו היבט דה-יורה (משפטי) ודה-פקטו (כופה)". במצענו כאן אנו מתייחסים למובן השני של ריבונות: משפט ואכיפת חוק וסדר.
חברה דמוקרטית נזקקת לשלטון חוק. אזרחיה נזקקים להגנה על חייהם ורכושם; הסחר החופשי נזקק להגנה מפני פשע; גם על הקניינים הציבוריים והלאומיים יש לשמור. כל אלו הן פונקציות בסיסיות ביותר של ממשלה דמוקרטית, שבלעדי מימושן החירות והשגשוג הופכים למושגים ריקים, לחלום באספמיה.
העולם המדיני הבינלאומי מכיל אוסף גדול של אינטרסים הדדיים וסותרים, שיתופי-פעולה, מלחמות ומאבקים, הנמצאים בשינוי ותנועה מתמידים. לכל פעולה בזירה הבינלאומית יש שכר ויש מחיר, לכל מהלך תוצאות צפויות ובלתי-צפויות, כל מעשה מקרב ומרחיק שחקנים שונים. מדיניות חוץ היא אולי המרכיב העדין והמסובך ביותר בניהולה של מדינה. היא דורשת יכולת תמרון מושכלת ונטילת סיכונים בעולם בלתי-צפוי, וכשמדובר בישראל הדברים מורכבים על אחת כמה וכמה.
מערכת המשפט הפכה את עצמה לשחקן פוליטי. הרחבת הסמכויות המשפטיות מעבר לתחום החוקיות גרידא הובילה להתערבות בלתי-פוסקת בסוגיות פוליטיות מובהקות ולקביעת מדיניות. שלל מילים יפות וז'רגון משפטי נרחב פותחו כדי להסתיר התערבות זו תחת איצטלה משפטית. דא עקא, לא בנקל אנו מתפתים להיתממות זו. כוחם של נציגי הציבור נמצא תחת התקפה משפטית נרחבת מצד דרג לא-נבחר שצבר יתר-כוח. האינטרס האנושי מדי הזה לצבור כוח, אינטרס שהדאיג את כל הליברלים מאז ומעולם, פוגע כיום פגיעה ממשית בדמוקרטיה הישראלית ובעקרון הריבונות המודרני.
"לאחר הלחם, החינוך הוא צורך האומה"- כך טען ז'ורז' ז'אק דנטון, אחד ממנהיגי המהפכה הצרפתית, אי אלו שנים בטרם הגיע אל הגיליוטינה. גם בישראל כיום ישנו קונצנזוס באשר לחשיבות הרבה של איכות החינוך לעתיד החברה והמדינה. משרד החינוך חולש על תקציב השני בגודלו (47.1 מיליארד ש"ח) רק לתקציב הביטחון, משום שהשקעת המדינה בחינוך נתפסת כהשקעה של המדינה בעתידה, הן מבחינת החוסן החברתי והן מבחינת הפיתוח המדעי והכלכלי.
אלא שבמקרה הישראלי, כגודל הציפיות וההשקעות כך גודל האכזבה. מזה שנים רבות שהחברה הישראלית איננה שבעת רצון מטיב החינוך המוענק לילדיה. מערכת החינוך מסורבלת מאוד ואיטית להתאים עצמה לשינויים, האווירה הלימודית בבתי-הספר איננה מעודדת סקרנות והצטיינות, ורמת המורים אינה מספקת.