החלפת העורכים, השתלטות על הצנזורה ופרצים של אלימות. כך נראה המאבק על התקשורת המצרית.
בעשרות השנים האחרונות שימשה התקשורת המצרית הרשמית כשופרם של יוצאי 'הקצינים החופשיים' (נאצר, סאדאת ומבארכ). בנוסף להתקפות חוזרות ונשנות על אויבי המשטר, ובראשם תנועת 'האחים המוסלמים', נתנה התקשורת ביטוי לאופיו החילוני של המשטר – סרטי דרמה, הופעות, שירי אהבה ברדיו והערצת כוכבים כמו אום כולת'ום ופריד אלאטרש. בכך קנתה לה המדיה המצרית אויבים רבים בקרב האסלאמיסטים הרדיקליים; מעבר להתקפתה על האסלאם הפוליטי, הם ראו בה גם כמאיימת על ערכי האסלאם והתא המשפחתי.
לאחר נפילתו של מבארכ, המשיכה התקשורת לנקוט קו ביקורתי כלפי 'האחים' וביטאה חשש מאסלאמיזציה של מצרים. לא עבר זמן רב והמתח גלש לפסים אלימים כאשר בעליו של ערוץ הטלוויזיה 'אל-פראעין' התיר את דמו של מחמד מורסי, נשיא מצרים החדש, בשידור חי. תומכיו של מורסי הגיבו בהפגנות מחוץ לאולפני הערוץ ואף פרצו אליהם בניסיון לפגוע בו פיזית.
בדו"ח שהתפרסם באתר מכון ממר"י, מדווחת לימור לביא על החרפת המאבק לשליטה על התקשורת המצרית. במו"מ להרכבת ממשלת מצרים החדשה שמרה לעצמה המועצה הצבאית את תיקי החוץ, האוצר והפנים, בעוד 'האחים' התעקשו לנכס לעצמם את תיק התקשורת. אז עשו 'האחים' שימוש בחוק המצרי, שלא השתנה בעקבות ההפיכה, והחליפו כ-80% מעורכי העיתונים וראשי מועצות המנהלים שלהם.
מאז כניסתם של העורכים החדשים לתפקיד, כבר הופיעו דיווחים על הגברת הצנזורה. למשל, נציג איגוד העיתונאים טען בטלוויזיה כי העורך הנכנס של 'אל אהראם', אחד העיתונים החשובים במצרים, מנע פרסום מאמרים המתנגדים ל'אחים המוסלמים'. מאמר נוסף, שהתפרסם בעיתון העצמאי 'אל וטן', מאשים את מפלגת 'החופש והצדק' של 'האחים' בפסילת מאמרים ובתקיפה פיזית נגד אנשי תקשורת הידועים בביקורתם כלפיהם.
'האחים המוסלמים' מציגים את החלפת העורכים כצעד הכרחי לטיהור התקשורת מאנשי המשטר הקודם שאינם מזוהים עם מטרות ההפיכה, ועלולים אף לחולל הפיכה נגדית. במישור הרשמי הם מאשימים את אנשי התקשורת בדיווח ידיעות כוזבות וגלישה לכדי הסתה והוצאת-דיבה, אך באתר האינטרנט שלהם הם מגייסים את האסלאם לצדם, ומציגים את המדיה כאויבת הדת והציבור המוסלמי בכלל: "המציאות מחייבת שתהיה מערכת תקשורתית שלמה – כתובה, נשמעת או נצפית – שתעלה בקנה אחד עם מימדיה של מצרים ועם מימדיה של האומה הערבית והאסלאמית".
למרות המהלכים התקיפים, נראה כי התקשורת המצרית עדיין מאוישת ברובה על-ידי עיתונאים בעלי זיקה למשטר הישן. חריפות המאבק מעידה על כך שהאחים סבורים שקולות העיתונאים
עדיין מאיימים על התנועה האסלמית. האם מדובר בתנועת מטוטלת אשר תיצור דיקטטורה תקשורתית לא שונה מזו של מבראכ? לחילונים ולליברלים המצרים יש עדיין מרחב תמרון; נותר לראות האם ישכילו לעשות בו שימוש נבון.
