הרווחים כלואים עם הצמיחה

איך אפשר לגבות מס על "רווחים כלואים"? ולמה הסכמים עם חברות-ענק פוגעים בצמיחה?

 ועדת-הכספים אישרה ביום א' את תזכיר הצעת 'חוק הרווחים הכלואים' לקריאה שנייה ושלישית. חוק עידוד השקעות הון הישן, שבוטל בשנת 2009, קבע כי חברות לא ישלמו מס על רווחים שיישארו בישראל ולא יחולקו כדיבידנד. בעקבות החוק חברות רבות הפקידו את רווחיהן בבנקים.

במקביל, כנגד הפיקדונות הללו נטלו החברות הלוואות והרחיבו את פעילותן. אלא שחלק גדול מהכספים הללו הושקע בפועל בחו"ל. לפי ההערכה של רשות-המסים, היקף הרווחים הכלואים מגיע לכ-120 מיליארד שקלים, רובם מוחזקים בידי חברות גדולות כמו טבע, אינטל, אמדוקס ומוטורולה.

בינתיים שונה החוק, אך הרווחים הכלואים עדיין שוכבים בחשבונות הבנקים. המדינה פתחה בהליכים משפטיים מול החברות כדי לגבות מס מכספים אלו, אלא שלפי-שעה אין הכרעה בעניין והמדינה יכולה רק ללטוש אל הרווחים עיניים רעבות כשבקופתה מחסור של כ-16 מיליארדי שקלים.

להגיע לרווחים הכלואים

בתחילת הדיון בועדת-הכספים אמר אבי ליכט, המשנה ליועמ"ש, כי "חלק מכספי הרווחים של החברות כבר יצא החוצה לחו"ל וכפי הנראה, רשות-המסים איננה יודעת כמה כסף כבר יצא החוצה וכמה נשאר. הצעת החוק … היא מידתית וראויה ונועדה להכניס לקופת-המדינה כספים שאחרת לא היינו מגיעים אליהם".

בהתאם להצעת החוק, החברות יחויבו להשקיע בישראל מחצית מהסכום שיחסכו מהטבת המס אותה הן מקבלות. לדברי דורון ארבלי, מנהל רשות המסים, "מעל עשור עם ישראל לא נהנה מהכספים של החברות האלו. הצעת החוק מנגישה את הכספים האלו". חברות שירצו לשחרר רווחים כלואים ישלמו על הרווחים מס של 6%-17.5% במקום מס של 10%-25%, כפי שנקבע בחוק עידוד ההשקעות הישן. לדעת ארבלי, שיעור הטבה זה יאפשר "לגבות באופן חד פעמי כ-3 מיליארד שקל, זו הערכה זהירה".

מדינה במחסור

הצעת החוק נוספת לשורת צעדים שנוקטת המדינה במטרה לגבות את הכספים החסרים בקופתה, כולל העלאת המע"מ, העלאת מס-הכנסה והעלאת המס על אלכוהול וטבק. באופוזיציה ובאקדמיה זועמים על הצעת החוק ודורשים שהמדינה תכפה על החברות לשלם את מלוא המס. אלא שכאמור, המדינה מנהלת מאבק משפטי יקר וממושך מול חברות גדולות כטבע, קומברס, אינטל וכי"ל, בינתיים ללא תוצאות.

כך שבטווח המיידי הבחירה איננה באמת בין גביית מלוא המס לבין גבייה חלקית, אלא בין המשך ההתנגחות של רשות-המיסים בחברות ואי-גביית הכספים בתקופה הקרובה, לבין גבייה של 3 מיליארד שקלים, אשר תקל על מעמד-הביניים כבר השנה.

איך נכון לעודד השקעות?

בהסתכלות לטווח ארוך ראוי לבחון את הנחיצות של חוק עידוד ההשקעות. מדוע שהמדינה לא תעודד את כלל ההשקעות (ולא רק את אלו של חברות-הענק), על-ידי הורדת מס-החברות לכולם? ניתן ללמוד כאן מניסיון העבר שלנו. בשנת 1986 מס החברות עמד על 46%. במסגרת התכנית הכלכלית ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר ז"ל, הוריד את מס החברות ב-11%. שיעור הגביה של המס עלה באותה שנה.

מאז ירד מס החברות ל-25%, בעיקר משום שהממשלות עומדות מול מציאות בה לחברות יש יותר מאלטרנטיבה אחת לתשלום מס; למעשה, חברות גדולות בוחרות את מיקומן בהתחשב בשיעור המס. חברות ענק כמו אמזון מניידות את מחסניהן מארה"ב לאירופה לפי תוצאות המשא-ומתן שלהן עם המדינות.

גם עם מס-הכנסה ליחידים יש לישראל ולמדינות אחרות בעולם ניסיון דומה. בטווח מסוים הורדת שיעור המס מעלה את היקף הגביה ומצמצמת את השוק השחור. התיאוריה הכלכלית המיוצגת בעקומת לאפר מראה כיצד מנקודה מסוימת העלאת שיעורי המס עלולה להוריד את תקבולי הממשלה מהמס.

מדוע, אם כן, ממשלות אינן ששות להוריד מיסים לכולם, להיטיב עם המשק ולהרוויח יותר? הבעיה היא שממשלות, כמו בישראל, מתפתות לנהל משא-ומתן פרטני עם חברות על תשלום המיסים שלהן. כך נולד החוק לעידוד השקעות הון. במקום לעודד את כל המשק, הממשלה בוחרת לעודד חברות מסוימות. אלא שהחוק הזה מפלה לרעה חברות אחרות. הממשלה למעשה "בוחרת מנצחים ומפסידים", מעשה שאיננו רצוי מבחינה כלכלית, מכיוון שהוא פוגע בתחרות החופשית.

בנוסף, יש מי שרואה בחברות עסקיות גופים מנצלים שצריך לרסן ולגבות מהם כמה שיותר מיסים. חברי-הכנסת מן השמאל הכלכלי מבקשים להעלות את מס-החברות בשם השוויון, אך התוצאה היא פגיעה בצמיחת המשק, אשר ממנה נפגעות גם השכבות החלשות. במילים אחרות, כדי להגדיל את השוויון, מגדילים את העוני; לא בדיוק חכמה גדולה.