ד"ר רן ברץ בשיחה עם גדי טאוב על בעיות היסוד של צה"ל שנחשפו (שוב) ב־7.10 ועל הדרך הנכונה לתיקון
ד"ר רן ברץ בישחה עם גדי טאוב ב"שומר סף" על הכשלים שהובילו לשבעה באוקטובר ועל משבר העומק בצה"ל משנות ה־90 ועד ימינו.
חלק הארי של השיחה עוסק בבעיות העומק שהביאו את צה"ל אל ה־7.10. כבר ב-2007, זמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה, כתב ברץ בכתב העת נתיב מאמר הסוקר את הבעיות של צבא היבשה. "כתבתי שהצבא שאנן", מספר ברץ, "ושיום אחד יפרצו לתוך היישובים ולתוך הבסיסים בכמה נקודות והוא יגלה שאין לו כוחות לעצור את הדבר הזה". הפסקה הזו, שהופצה מחדש לאחר השבעה באוקטובר, התבררה כנבואית.
לדברי ברץ, הכשלים שהתגלו במלחמת לבנון השנייה היו תוצר של שנות אוסלו, כעשר שנים שהיו "שנות מפתח לשינוי הפרדיגמטי בצה"ל". בעקבות נפילת הקומוניזם החלו צבאות המערב לאמץ גישה חדשה, RMA ((Revolution in Military Affairs, "צבא חכם וקטן" בעגה הישראלית. בימינו, אומר ברץ, הפכה ישראל דוגמא ברחבי העולם לכישלון של הגישה הזו. "הם חיו בתוך פיקציה", מסביר ברץ. "הם לא הבינו שבמצב של אסימטריה מובנת הצד החלש רק צריך למצוא את הנקודה שבה הוא גובר עליך.
והבעיה הזו, מספר ברץ, החריפה עם בניית "הקיר הסלרי" בגבול עזה (קיר שנועד למנוע חפירה של מנהרות חוצות גדר). "הבעיה שחושבים שהקיר הסלרי זה הפתרון. שום מגננה סטטית היא לא פתרון – זה תמיד חייב לבוא עם תפיסה אופרטיבית… המוצבים נהיו סוג של דבר סטטי, 'עם כמה תצפיתניות אנחנו שולטים בכל עזה'".
והיה אחד שקלט היטב את המצב, יחיא סינוואר שמו. "סינאוור הבין שאנחנו יכולים להאזין לטלפונים – אז הוא כתב על פיסות נייר. הוא הבין שיש קיר סלרי – אז הוא השתמש ברחפן וטרקטור. יותר מזה, הוא הבין שמאזינים לו בטלפונים – אז הם אמרו בטלפון את הדברים שהם יודעים שמזינים את הקונספציה… הם היו יותר מתוחכמים מאשר רק לזהות איפה מקשיבים להם – הם השתמשו בזה נגדנו. זה פרקטיקה קלאסית של ריגול, שאתה תמיד חושד – אם הם זיהו את המקור, אז אולי מזינים אותו".
לדברי ברץ בעיית העומק השנייה של צה"ל היא מהותו של המפקד. "אחרי הרבה שנים בלי מלחמה, בלי תפיסות אסטרטגיות, היום יש לך מפקדים שרמת הפיקוד שלהם פשוט לא מתאימה למקצוע. זאת אומרת, הם גם כבר לא מקצועיים. להיות מפקד זה מקצוע אמיתי, יש לו דרישות וצרכים ותנאים, ואתה יכול להיות טוב ואתה יכול להיות רע. בצה"ל אין דבר כזה – הוא כבר איבד לחלוטין את הרגישות שלו למקצוע שנקרא מפקד, מפקד קרבי". התוצאה, לדבריו, מזעזעת: "אתה רואה מפקדים שהיו ממש גרועים במלחמה שמקודמים, כי אף אחד לא בוחן את הביצועים שלהם, אף אחד לא בוחן את החיילים שלהם, אף אחד לא בוחן את ההישגים שלהם. עצם זה שהם היו ונלחמו – זה מספיק. כבר אין תפיסה מקצועית של הדבר הזה".
בניגוד לצבאות אחרים בעולם, הוא מסביר, "בצה"ל לא מאמינים שיש השכלה צבאית רלוונטית מעבר להשכלה טקטית…. בוגר מלט"ק לא לומד שום דבר צבאי אסטרטגי במהלך כל השנים שלו, גם אם הוא יהיה רמטכ"ל בסוף". התוצאה, טוען בארץ, שהדרג הבכיר בצה"ל התחיל לחשוב באופן פוליטי. במקום להביא את ההכרעה, הוא הוא חושב באופן פוליטי.
ברץ מבקר בחריפות את הניסיונות הרשמיים של הצבא לתיקון, בין השאר את ועדת נגל. "דו"ח נגל זה דוח קונספציה על מלא. המסקנות שלו כאילו לא היה שבעה באוקטובר… אם הייתי לוקח את נגל בשישה באוקטובר ואת כל האנשים שמסביבו – ואלה גם כל האנשים שמסביב לנתניהו ואומר להם 'אני הולך לתת לצבא 300 מיליארד שקל, מה אתם עושים איתו?' – הם היו כותבים את אותו דו"ח. ברמה הזאת זה לא, לא אפילו לא מכה קלה בכנף של הקונספציה. אני הפסקתי לקרוא לזה קונספציה, אני קורא לזה דוגמה – זה באמת הרבה יותר עמוק ממה שהוא קונספציה, אי אפשר להאשים אותם, הם גדלו ככה, הם חיו ככה, זאת המקצועיות מבחינתם, הדוגמה זאת המקצועיות שלהם. ועד שלא תביא אנשים מפוכחים שיחליפו אותם, אז הדוגמה תישאר".
את התקווה לשינוי תולה ברץ בדור הלוחמים הצעיר. "יש משבר אמון מאוד חזק בתוך הצבא בין הדרגים הנמוכים", הוא מתאר. "החיילים והקצינים הזוטרים נלחמים בשטח, רואים מחבלים, רואים התקלויות, נפצעים להם חברים, נהרגים להם חברים, והם חווים את זה – והמפקדים שלהם הולכים ואומרים 'ניצחנו את חמאס'. לא יכול להיות!". הוא מקווה שכאשר לוחמים אלה יגיעו לדרגות פיקוד, הם יביאו איתם את ההבנה שהמציאות שונה מהתיאוריות ."כשהם יתחילו אז אני מקווה שיבוא שיפור. וגם אני מקווה שהם יבינו שהם צריכים הכשרה הרבה יותר טובה, כי מה שהם קיבלו מהמפקדים שלהם היה מתחת לכל ביקורת. חלקם יגיעו למלט"ק ויעשו הכשרות טובות – אז הם יסדקו את תרבות השקר הזאת שמאפיינת את המערכת".
המאמר מצביע היטב על הבעיה אך מציע כפתרון המתנה לרחמי שמיים בצורה של מפקדים צעירים שכאשר יקודמו, אולי יחליפו את דרכי הצבא.
צריך לבצע טיהור של כל הקצונה הבכירה של צבא היבשה וגם ביחידות נוספות ולהביא כמה מהוותיקים לחפיפה זמנית עם המפקדים הצעירים. אני חושב שהרמטכל גבי אשכנזי הוא האחרון שידע חיילות מהי. חבל שהפוליטיקאים מפחדים להתערב בכך כי בנפשנו הדבר.
אני חושש שצהל עדין לא למד כלום ממלחמת רוסיה-אוקראינה על חשיבות המזלטים בשדה הקרב ועל פתרונות הגנתיים זולים כדוגמת רשתות דייגים, ובונה על יתרונות על האוייב ועל לייזרים, כאשר הדרך בה המורדים הסוריים בהדרכה תורכית בשימוש במזלטים מוטטו את צבא אסד העדיף צבאית, יכולים להראות את האתגרים עמם צהל יתמודד בעוד שנים ספורות.