כפי שמסתמן מההסכם, לא יהיה בו דבר מלבד מסירת \כספים לאיראן בלא תמורה. ההשלכות של ההפסד הזה יהיו קשות
עוד לפני פחות משלושה חודשים לעג דונלד טראמפ לעג להסכם של ברק אובמה עם איראן מ־2015, הסכם שסלל למשטר את הדרך לפצצה גרעינית. "הם שלחו לשם מטוסי בואינג 757, עמוסים במזומן, מאות מיליוני דולרים", אמר טראמפ, בהתייחסו לכספי הכופר שאנשי אובמה מסרו ישירות למשמרות המהפכה האסלאמית כדי לשחד את האיראנים להסכים להסכם המזויף. "זה לא יקרה עם טראמפ".
ובכל זאת, נראה שזה בדיוק מה שקורה עם טראמפ. לפי דיווחים מיום שישי, איחוד האמירויות הערביות, בעלת ברית אזורית מרכזית של ארה"ב, מעמידה לרשות הרפובליקה האסלאמית 20 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים, כאשר 3 מיליארד דולר מהם כבר הועברו לטהרן, אולי במטוס בואינג 757, ואולי אף על גבי משטחי עץ כפי שאובמה ערם מזומנים כדי לשלם למדינת הטרור. גורמים אמירתיים מכחישים שהם קונים את איראן בשם ארה"ב, אך אילו אבו דאבי הייתה סבורה שטראמפ עומד להכריע את המשטר הדתי, היא לא הייתה מעבירה כסף לשכנה שמאז מרץ הציתה נכסי נדל"ן יוקרתיים באמצעות מאות מתקפות טילים ומל"טים. במקום זאת, האמירויות משלמות מס לצד שנראה כמנצח.
לפיכך נראה שמה שטראמפ כינה פעמים רבות ההסכם הגרוע ביותר שנוהל אי פעם, ושאותו הציג במשך יותר מעשור כ"פריט מס' 1" בתיק נגד כישלונה של אמריקה, הפך כעת לדפוס של מדיניותו שלו כלפי איראן. וכמו אצל אובמה, התוכנית היא להלעיט את משמרות המהפכה בכסף ולסלול את הדרך לפצצה גרעינית, תוך ריסון ישראל מלהגיב להתקפות טילים מצד איראן ושלוחיה, למען מה שהיא מכנה בלשון נקייה סדר אזורי.
מה שנראה שעיכב את טראמפ מלאשר את מזכר ההבנות שסגן הנשיא ג'יי. די. ואנס ניהל מול איראן, הוא חששו שאינו יכול לארוז מחדש את הסכם אובמה כניצחון גיאופוליטי גדול משלו, משום שבסיס תומכיו יראה מבעד לכך ויחשוב שהוא מפסידן. ולכן, כבר כמעט חודש שוואנס, מנהיג מחנה ה"מרסנים" בבית הלבן, מנסה לשכנע את טראמפ שתנועת MAGA אכן תמימה מספיק כדי להאמין שהסכם איראן שעליו ניצח סגנו הנאמן הוא ניצחון היסטורי.
ואנס שמח שידידיו ברשת חוגגים אותו כאיש שעצר את מלחמת "השמרנים החדשים" למען ישראל, אך הוא אינו רוצה ששמו ייקשר פומבית להסכם במקרה שהאיראנים יפוצצו אותו או שהבוס שלו יעשה זאת. לכן הוא מתדרך את העיתונות ברקע ומבקש מהעיתונאים לייחס את המידע על מזכר ההבנות שעליו הוא מנהל משא ומתן ל"גורם בכיר בממשל".
ביום שישי האחרון קיים אותו "גורם בכיר בממשל" שיחה עם כתבים כדי לומר שההסכם קרוב להשלמה – או כמעט, כפי שהתפאר בשיחה במאי עם אותה קבוצת אנשי תקשורת, כאשר טען שהוא גמור ב־95%. הוא לא סיפק פרטים רבים, אך הבטיח לקהל השבוי שלו שאיראן התחייבה לפרק את מתקניה הגרעיניים, להשמיד ולהוציא משטחה את מאגרי האורניום המועשר שלה, ולוותר על שלוחיותיה האזוריות – חיזבאללה, חמאס והחות'ים. בקיצור, איראן נכנעת לכל דרישה אמריקנית. שוב ושוב חזר סגן הנשיא על כך שהאיראנים יקבלו תשלום רק כאשר יעמדו בהתחייבויותיהם. וכדי לכסות את כל האפשרויות, יוקם משטר פיקוח מחמיר שיוודא שאיראן מקיימת את ההסכם. אחרי הכול, לא הוא ולא הנשיא תמימים ביחס לאיראן.
שיחות האישוש של ואנס עם העיתונות, משפיעני רשת ומומחי מכוני מחקר מהוות את מרכז קמפיין התקשורת שלו, שעוצב לפי "תיבת התהודה" של הסכם הגרעין של אובמה, אך עם הבדל אחד גדול. צוות אובמה הקים את תשתית התקשורת שלו כדי לדרוס את מתנגדי הסכם איראן: מחוקקים אמריקנים, מומחים להפצת נשק גרעיני, מצביעים רפובליקנים ופעילים פרו־ישראלים. הקהל היחיד של ואנס הוא טראמפ. באמצעות יצירת מאמרים חיוביים, פוסטים ברשתות החברתיות והופעות טלוויזיוניות המשבחות את התקדמותו רבת המאמץ בכיפוף האיראנים לרצונו, סגן הנשיא אוסף ראיות כדי להראות לטראמפ שתומכיו עומדים במאה אחוז מאחורי מדיניותו החדשה של הנשיא כלפי איראן – מדיניותו של אובמה.
בשיחה ביום שישי הסביר ואנס שתפיסת העבודה שלו לגבי איראן היא שהפלג המתון של המשטר נמצא בעלייה, ושהדרך לחזק אותו היא להעניק ויתורים למתונים, כדי שיוכלו להראות לנוקשים יותר – משמרות המהפכה – שהם מסוגלים לספק הישגים לעם האיראני.
המתווה הזה נשמע מוכר משום שכך בדיוק מכר אובמה עצמו את הסכם איראן. "האנשים המתנגדים ביותר להסכם הם משמרות המהפכה", אמר אובמה בשנת 2015, "הקיצונים המתנגדים באופן מוחלט לכל שיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית. ויש לכך סיבה, משום שהם מבינים שאם ההסכם הזה אכן ייחתם, במקום שהם יהיו בעמדת הנהיגה בכלכלה האיראנית, הם יהיו בעמדה חלשה יותר".
האם זה עבד? לא. הכסף שאיראן קיבלה מהסכם אובמה הגיע למשמרות המהפכה. מסמך עובדות שפרסם ממשל טראמפ הראשון במאי 2018, כאשר הנשיא פרש ממה שכינה אז "אחת העסקאות הגרועות והחד־צדדיות ביותר שארצות הברית נכנסה אליהן אי פעם", הראה כי באמצעות הכספים שהגיעו מהסכם הגרעין, משמרות המהפכה "מימנו התעצמות צבאית וממשיכים לממן את שלוחי הטרור שלהם, כגון חיזבאללה וחמאס". אם כך, כיצד זה אמור לעבוד אחרת עכשיו?
כי אנחנו לא תמימים, אמר ואנס לתקשורת. ההבדל בין הסכם אובמה לבין ההסכם שוואנס מנסה לגרום לטראמפ למכור לבסיס תומכיו הוא שהאיראנים יקבלו דברים תמורת ביצועים, ואם לא נראה את אותם ביצועים, אמר סגן הנשיא, איראן לא תקבל אף אחד מהיתרונות הכלכליים של המשא ומתן הזה. לכן, לטענת ואנס, מה שמבדיל יותר מכול את מזכר ההבנות מהסכם הגרעין הוא שהאיראנים לא יקבלו תשלום מראש, כפי שאובמה שילם להם כדי שיסכימו לשבת למשא ומתן.
אבל ברור שזה לא נכון. למזכר ההבנות יש שני שלבים, ואיראן התנתה את השתתפותה בשלב השני – המשא ומתן על סוגיות הגרעין – בשביעות רצונה מן הוויתורים שתשיג בשלב הראשון, שהוא המשא ומתן על פתיחתו מחדש של מצר הורמוז. לכן, אם ואנס עדיין לא ניהל משא ומתן על הסוגיה הגרעינית ואף לא על פתיחת המצר, על מה הוא יכול היה לנהל משא ומתן במשך החודש האחרון, אם לא על האופן שבו ישולם כסף לאיראן מראש? זה נמשך זמן כה רב משום שהטריק הוא לוודא שכל נוסחה שתימצא לתשלום לאיראן לא תביך את טראמפ בכך שתגרום לו להיראות בדיוק כמו אובמה. אחרת, ייתכן שההסכם יהיה יותר מכפי שטראמפ מסוגל לעכל.
כמובן, החלק היחיד במזכר ההבנות שמעניין באמת את האיראנים הוא השלב הראשון, שבו יקבלו תשלומים נוספים באמצעות ערוצים מרובים, כולל הקלות בסנקציות שיאפשרו להם למכור את הנפט והמוצרים הפטרוכימיים שלהם, שחרור נכסים מוקפאים נוספים ו"פיצויים" – כלומר, עוד מס־חסות מהערבים במפרץ. לאחר שישולמו להם, ומתוך ביטחון שארה"ב לא תחזור למלחמה מחשש לפגוע במשא ומתן שלמענו הפסיקה את הפעולות הצבאיות, יוכלו האיראנים להכתיב את קצב השיחות ולקבוע כיצד ומתי להתחיל את השלב השני – או אם בכלל. ואנס כבר הראה את נכונותו לסייע להם להמשיך ולמשוך זמן, שישה חודשים, שנים־עשר חודשים, או עד לסיום כהונתו של טראמפ.
העובדה החשובה ביותר במשא ומתן הזה היא שאילו האיראנים היו באמת נואשים לכסף כפי שוואנס וטראמפ טוענים, הם היו מקבלים כבר לפני שבועות את הצעת הבית הלבן לחלק את הפיצוי בהתאם לעמידת המשטר בהתחייבויותיו. זו עדיין הגרסה של מזכר ההבנות שוואנס מתדרך לגביה עיתונאים, אך התשלום מצד איחוד האמירויות מוכיח אחרת. האיראנים רצו את הכסף מראש משום שהעדיפות שלהם אינה מזומן שיסייע להם לחזור לעמוד על רגליהם – הם יודעים שהכסף יגיע – אלא, בעזרת סגן הנשיא שלו, לשפשף את אפו של טראמפ בתבוסה.
יש השלכות חמורות להפסד במלחמות. בפעם האחרונה שנשיא אמריקני הפסיד במלחמה, אובמה נשלח לבית הלבן וחתם על הסכם עם מדינת טרור שהבטיח לה תוכנית נשק גרעיני בערך עשור לאחר שיעזוב את תפקידו. אילו יורשו לא היה פורש מהסכם הגרעין האיראני במהלך כהונתו הראשונה ומחסל את רב־הטרור קאסם סולימאני, ולאחר מכן, במהלך כהונתו השנייה, מצטרף לישראל כדי לחסל את המנהיג העליון של איראן ואת הדרגים הבכירים ביותר במשטר, ולהשמיד את רוב מתקני הנשק הגרעיני ותוכנית הטילים הבליסטיים שלה, כמעט בוודאות היה לאיראן נשק גרעיני כבר עכשיו.
בזכות דונלד טראמפ אין לאיראן פצצה גרעינית. בזכות השותפות ההיסטורית של הנשיא עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו המשטר האיראני ספג מכות קשות. אבל אין פירוש הדבר שטראמפ ניצח במלחמה – עדיין לא, בכל אופן.
מגמות היסטוריות מצביעות על כך שמועמד המפלגה הדמוקרטית יירש את טראמפ, אך הפסד לאיראן יהפוך זאת לכמעט ודאי. ואז מפלגתו של אובמה תסייע לבנות מחדש את תוכנית הגרעין האיראנית, וכל מאמציו של טראמפ, וכל הקרבות שניצח והקורבנות שהקריבו הכוחות המזוינים של ארה"ב כדי לעצור את איראן, יהיו לשווא משום שהוא לא ניצח. להפסד במלחמות יש השלכות חמורות.
האמת היא שטראמפ לא תמיד מנצח. הוא הפסיד בבחירות 2020 משום שטעה לגבי הקורונה, ומיליוני אמריקנים שילמו על כישלונו. מדיניותו כלפי איראן נראית כעת כמו הגרסה של כהונתו השנייה למשבר הקורונה, משום שהיא נראית כמו אי־סדר – וזהו המראה של הפסד.
בזמן הקורונה, טראמפ העביר סמכויות לכפופים שרצו שיפסיד בבחירות; באיראן, הוא נתן לסגן שהתנגד בגלוי למלחמה את התפקיד המרכזי במשא ומתן. אבל ואנס אינו אחראי יותר לחתירה תחת טראמפ ולהגנה על איראן מכפי שאנתוני פאוצ'י ["פרויקטור הקורונה" של ארה"ב] היה אחראי להיבחרותו של ביידן. האחריות מגיעה בסוף למפקד העליון. לכן, כאשר טראמפ קרא ב־7 באפריל להפסקת אש בת שבועיים, שכעת נכנסת לחודש השלישי שלה, הוא לבדו הימר על מורשתו, בדיוק כפי שעשה במרץ 2020 כאשר הודיע שהוא סוגר את המדינה לחמישה־עשר יום כדי לעצור את התפשטות המחלה. זה לא עבד, והסגרים נמשכו; בדיוק כפי שהפסקת האש לא עצרה את איראן מלירות לעבר בעלות בריתיה של ארה"ב.
שר ההגנה פיט הגסת' הבהיר כבר בתחילת המלחמה כי המטרה המרכזית של ממשלת ארצות הברית היא לשים קץ ליכולתה של איראן להקרין כוח מעבר לגבולותיה. ואנס אמר בתדרוך שלו ביום שישי שארה"ב השיגה זאת באמצעות חיסול חיל האוויר וחיל הים של איראן. אך העובדה שבעלות בריתה של ארה"ב עדיין נתונות תחת אש במהלך המלחמה שטראמפ בחר לנהל ובמהלך הפסקת האש שהוא כפה, פירושה שהממשל נכשל בעמידה באבן הבוחן הראשונה שהציב לעצמו לניצחון. ייתכן אפוא שהמבוכה הייתה מקור כעסו של הנשיא, שכן כאשר שותפותיה האזוריות של אמריקה הגיבו להתקפות מצד איראן ושלוחיה במהלך הפסקת האש, בחר הנשיא לנזוף בבעלות בריתו.
במהלך משבר הקורונה, הסגר שהטיל טראמפ חשף את מצביעיו לפגיעות מצד רשויות מקומיות ומדינתיות, שסגרו בשמחה בתי ספר וכנסיות כדי לשבור את רוחם של תומכיו וסגרו עסקים כדי להרוס את בסיס העסקים הקטנים שלו. ובכל זאת, כאשר מושל ג'ורג'יה הרפובליקני, בריאן קמפ, פתח את מדינתו באפריל 2020, חודש לאחר שטראמפ סגר את אמריקה, הנשיא תקף אותו ואמר שזה מוקדם מדי. באופן דומה, טראמפ הטיף לנתניהו ואמר לתקשורת שהוא "מוטרד" מכך שבעל בריתו בזמן המלחמה המשיך להילחם בחיזבאללה כדי להגן על ציבור הבוחרים שלו, בזמן שעסקה – הגרסה של ואנס להסכם של אובמה – הייתה קרובה.
סקרים מראים שמצביעי טראמפ עדיין תומכים במטרות המלחמה שלו. הבעיה היא שנראה שהוא עצמו כבר אינו תומך בהן. הוא אומר שתמיד העדיף להשתלט בכוח על האי ח'ארג, אך בחר שלא לעשות זאת משום שלא חשב שלעם האמריקני יש את החוסן הנדרש לכך. אולם תפקידו של מנהיג בזמן מלחמה הוא לחשל את הציבור ולהכין אותו למקרה שבו יאבדו חיי אמריקנים. טראמפ אומר שארה"ב יכולה להשתלט בעצמה על מאגר האורניום המועשר, אך הסיכונים גבוהים. והוא מוסיף שאינו רוצה למצוא את עצמו כג'ימי קרטר שניסיון החילוץ שלו לבני הערובה האמריקנים במהלך ההשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהרן בשנת 1979 הסתיים בכישלון ובמותם של אנשי שירות אמריקנים. כדי להיות הוגנים כלפי הנשיא שכיהן קדנציה אחת בלבד ולעיתים קרובות מדורג בין המפקדים העליונים הגרועים ביותר שלנו, קרטר לפחות ניסה. לכן הבחירה אינה בין כישלון לבין משא ומתן; היא בין ניצחון לבין הפסד.
המערכה המשותפת של ארה"ב וישראל השמידה דברים פיזיים שאינם ניתנים להחלפה בקלות, כמו מתקנים גרעיניים. כניסה למשא ומתן עם איראן כדי להבטיח דברים פיזיים שעדיין נותרו – שארית מתקני הגרעין של המשטר ומאגר האורניום המועשר שלו – היא הודאה בכך שלפחות לעת עתה אינך מסוגל או אינך מוכן להשמיד אותם או להשתלט עליהם. המעבר ממלחמה לשיחות מטה את מאזן הכוחות בכיוון ההפוך, הרחק מארה"ב, שבזמן המלחמה לא נתנה שום ויתור, ולעבר איראן, שלטראמפ כעת חייב להעניק לה ויתורים כדי להשיג הסכם.
וההסכם, כפי שוואנס תיאר אותו בתדרוך העיתונאים שלו, פירושו למעשה כניעה בלבד. אין שום משטר פיקוח שיכול לאכוף על איראן את ההתחייבויות שלטענתו היא מוכנה לקבל על עצמה. מה קורה כאשר האיראנים, כפי שקורה בדרך כלל, אינם עומדים בהבטחותיהם ואז מסרבים לאפשר לפקחים גישה? הם מעולם לא אפשרו לפקחים גישה לאתרים צבאיים שלפי החשד מאחסנים חלקים חשובים מתוכנית הנשק הגרעיני. והחלטתו של טראמפ לוותר על פעולות צבאיות כדי להשיג את מטרותיו פירושה שאין שום מנגנון לאכיפת אפילו הסעיפים החלשים שכבר קיימים ושאותם ואנס מקדם. אם טראמפ כבר הניח בצד את השימוש בכוח משום שהעריך שמחיר השגת מטרתו גבוה מדי, איזו סיבה יש לאיראן לחשוש שהוא יחזור לטקטיקות שאותן עצמו פסל כאשר זנח אותן לטובת משא ומתן, לאחר שלא הצליח להשיג את מטרותיו באמצעות מלחמה?
ידם של האיראנים על העליונה, ולא משום שיש להם יכולת כמעט על־טבעית לניהול משא ומתן, כפי שלעתים קרובות – ובטעות – מייחסים להם. האמת הפשוטה היא שמה שלא ניתן להשיג בכוח, לא ניתן לקחת גם באמצעות משא ומתן.
האם טראמפ מודע לכך שהוא מפסיד? הוא ידע שטעה לגבי הקורונה. הכעס של תומכיו הלך וגבר עד שהפך לבסיס לקמפיין הנשיאותי של רוברט קנדי ג'וניור. קנדי לא נזקק לדבר מעבר להיסטוריה המתועדת היטב שלו במאבק באותה מערכת בריאות ציבורית שטראמפ לא נאבק בה והמיט תוצאות הרות אסון למיליוני אמריקנים.
כאשר בן לשושלת הפוליטית המודרנית הדגולה ביותר באמריקה הצטרף לטראמפ על הבמה בעצרת בחירות באוגוסט 2024 כדי להודיע שהוא תומך במועמד הרפובליקני, הוא החזיר לטראמפ את מיליוני הקולות שאיבד בשל תגובתו לקורונה. זו הייתה המחילה הפומבית המרהיבה ביותר בהיסטוריה האמריקנית: אנחנו סולחים לך – זה היה המסר באותו ערב קיץ מאוחר – הנה הקולות שלך בחזרה, עכשיו צא לשם ונצח למען כולנו.
אם טראמפ לא יטפל נכון באיראן, לא יישאר זמן למחילה או להתנצלויות. אם הוא יפסיד במלחמה הזאת, דורות של אמריקנים ישלמו את המחיר על תבוסה שהנשיא ה־47 של ארצות הברית הביא על עצמו. והיסטוריונים בעתיד, שיחקרו את התקופה הזאת, כנראה לא יבינו טוב יותר מאיתנו מדוע.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר מגזין טאבלט ואנו מודים לו על הרשות לפרסמו בעברית.
