היכונו לעלייה ביוקר-המחיה: חברי-הכנסת החליטו לסייע למנויים במכוני-כושר, מועדוני-בריאות ובריכות-שחייה
היכונו לעלייה ביוקר-המחיה: חברי-הכנסת החליטו לסייע למנויים במכוני-כושר, מועדוני-בריאות ובריכות-שחייה
ועדת הכלכלה של הכנסת מכינה לקריאה שנייה ושלישית תיקון ל'חוק הגנת הצרכן' בעניין 'ביטול עסקה לתקופה קצובה'. לפי ההצעה ניתן יהיה לבטל, בין היתר, עסקאות של מנוי במכוני-כושר, מועדוני-בריאות (ספא) ובריכות-שחיה. הצרכן יהיה רשאי לבטל עסקה לתקופה קצובה בהתרעה של חודש מראש ובחיוב דמי-ביטול של 5% מסכום העסקה או 100 שקלים (הנמוך מביניהם).
הצעה נוספת שהועלתה היא לחייב את המכונים להציע ללקוחות מנוי חודשי, ולקבוע בחוק את גובה ההפרש המותר בין עלות המנוי השנתי לחודשי, כך שהמנוי החודשי יהיה אטרקטיבי. בדיון האחרון התבקשו חברי הכנסת להעריך את גובה ההפרש הראוי לדעתם בין המנוי החודשי לשנתי. הח"כים לא הזדקקו למחקר שוק מדוקדק בכדי להיות בעלי-דעה. ח"כ שאמה הכהן הציע הפרש של 5%-10%; עמיר פרץ – 10%; יוליה שמאלוב-ברקוביץ' – 15%; אלכס מילר ויואל חסון – 20%.
בסוף הדיון המלומד סוכם על הפרש של 10%, והצרכן יוכל לבטל את המנוי בהתרעה מראש של 14 יום. ח"כ יואל חסון, אחד מיוזמי ההצעה, הסביר בדיון כי "אני חייב לעזור לצרכן לקבל החלטה".
עזרה ביוקר
נראה כי הח"כ החרוץ שכח עקרון בסיסי: החקיקה הרגולטורית עוזרת לא רק לצרכן "לקבל החלטה", אלא גם לבעלי-המכונים. אם החוק הפטרוני הזה יעבור בכנסת, תהיה לו השלכה שלילית מבחינת בעלי-העסקים והצרכנים כאחד: מחירי המנוי יעלו.
המודל העסקי של מכוני-הכושר מתבסס, לצד מכירת כרטיסיות וכניסות חד-פעמיות, על מנויים קבועים שמתחייבים לתקופה של שנה ומעלה. התחייבות זו מאפשרת לבתי-העסק לרכוש ציוד יקר ולהתחייב על רמת שירותים גבוהה. במקרים רבים הלקוחות בוחרים לרכוש מנוי שנתי כדי ליהנות ממחיר מוזל באופן משמעותי. הם לוקחים בחשבון את האפשרות שהתלהבותם תצטנן או שלעתים ייבצר מהם לנצל את המנוי, שכן הם מרוויחים מכך שהם יכולים לנצל את המנוי מדי יום.
שלא כמו בשלל תחומים אחרים (תקשורת, בנקאות, אנרגיה, רשות השיווק, חקלאות ועוד), במכוני הכושר ומועדוני הספא יש בישראל רמת תחרותיות נאותה. בזכותה נהנים הצרכנים ממגוון אלטרנטיבות במחירים סבירים מאוד, גם בהשוואה בינלאומית. בתנאים האלה, הרגולציה הנוספת תפגע בוודאות ההכנסה השנתית ותגדיל את הסיכון של בעלי-העסקים. לסיכון המוגדל יש עלות, אשר תוביל לקיצוץ ברמת השירות או לעליית מחירים, כך שהצרכנים ייפגעו. כאשר הצרכנים אינם מרוצים הם מצמצמים את ההוצאה, והעסקים עשויים לסבול מחוסר-רווחיות וסכנת סגירה.
כך גם טוענים נציגי משרד האוצר, שלא ניתן לחשוד כי יש להם כאן אינטרס זר, מכיוון שלחוק אין עלות תקציבית. נציג המשרד, נועם שטרן, מאיר נקודה נוספת: "במכוני כושר אין כשל שוק ויש תחרות, לכן יש היגיון במתן הנחה למי שמתחייב לתקופה ארוכה. אך אם אפשר לבטל את המינוי בכל רגע אז זה מייתר את ההנחה". שטרן מוסיף כי מדובר למעשה בהנחת כמות (סופרים חודשי מנוי במקום מספר פריטים, למשל, קופסאות טונה), שהכנסת תאסור על המכונים להציע לצרכן.
יו"ר ועדת הכלכלה, כרמל שאמה הכהן, מתנגד. הוא מציע השוואה בין המצב במכוני-הכושר למצב שהיה ב-"HOT ,YES והסלולר". אלא שההשוואה מופרכת. בשווקים הללו מספר הספקים קטן והתחרות מוגבלת ביותר. כך שאין מאחורי הטענה הגיון כלכלי אמתי. ובכל זאת, היא מובילה חברי-כנסת להאמין שביטול הנחה על כמות משרתת את הצרכן.
זוהי דוגמא נפלאה לטרגדיה של הרגולציה, שכבר פגעה בישראל בלא-מעט עסקים ושווקים שבתנאי שוק-חופשי היו יכולים לפרוח. עבור עשרות בעלי מכוני-כושר מדובר במקור פרנסה, בו השקיעו מיטב כספם ומרצם, העומד כעת בפני פגיעה; עבור אלפי עובדים מדובר במקום תעסוקה אותו הם עלולים לאבד; עבור הצרכנים מדובר בעלייה ביוקר המחיה או ירידה באיכות החיים. רק עבור חברי-הכנסת מדובר בעוד יום עבודה פורה, בו הם "סייעו לציבור".
עושה רושם שמי שמתקשה בהבנה ו"חייבים לעזור לו לקבל החלטה" אינם הצרכנים, אלא כמה מן הח"כים הפעלתנים שלנו.
מצד שני, צמצום האילוצים על הצרכן מגדיל את התחרות, ותחרות מורידה מחירים. שכחתם להתייחס לזה.
בתחרות חופשית, אף אחד לא יכול "לאלץ" צרכן לעשות משהו בניגוד לרצונו.
מכוני כושר ומועדוני ספא יש המון, ואם התנאים במכון אחד לא מוצאים חן בעיני מישהו – הוא חופשי לבחור מכון אחר.
מדוע פתיחת שוק התקשורת הסלולרי למפעילים וירטואלים לא גרם לעליית מחירים?
האם כל רגולציה היא בהכרח אסון גדול?