תנו ליזהר ואלונה לשיר מה שירצו איפה שירצו. רק בטלו כבר את גלי צה"ל וגלגל"צ.
מה יעשו מוסיקאי שמאלן ואשתו החרזנית המנסים להמשיך ולהתפרנס בכבוד בזמן בו המוזות, אפעס, כבר התעייפו ומלאו שתיקה? הנה המרשם:
- כתוב והלחן שיר מתייפייף על חיילי צה"ל הכובשים.
- הגע לשיר בגלי צה"ל.
- חכה לפסילת השיר.
- צא לקמפיין זעקות שבר: "משתיקים אותי", ו"נבואת השיר התממשה".
התקשורת תעוט כמוצאת שלל רב. מובן מאליו, הרי השמאל מרוויח כאן פעמיים: הוא גם זוכה להגיד כל מה שהוא רוצה על כל במה, וגם זוכה להגיד שמשתיקים אותו ולהציג עצמו כקרבן נרדף. הסיפור כל כך צפוי, קשה שלא להשתעמם.
ולכן אנו אומרים: תנו ליזהר ואלונה לשיר מה שירצו איפה שירצו. רק בטלו כבר את גלי צה"ל וגלגל"צ.
יקבעו המאזינים ברדיו הפרטי מה הם רוצים לשמוע, ואם יש מספיק מאזינים ליזהר אשדות ושירי הכיבוש, שיבושם להם.
מול ריבוי גדול כל-כך, אנו כמעט חסרי אונים: סיפור פסילת השיר אוברייטד, יזהר אשדות ואלונה קמחי אוברייטד, השיר עצמו אוברייטד, וגל"צ אוברייטד.
כל כך הרבה אוברייטד, עוד מעט נתבלבל. לכתוב על הברנז'ה זה עניין של הרגל.
