מסע בחירות: גלאון על הבר

עשר דקות לפני הגעתה של חברת הכנסת זהבה גלאון ל"שפגאט" שבנחלת בנימין, והמקום גדוש. פאב תל-אביבי טיפוסי, שעבר טרנספורמציה שכמעט אינה ניכרת לעין מן הבידורי לפוליטי. השילוב בין מעורבות פוליטית לחיי הלילה התל-אביביים הולם את תדמית מצביעי המפלגה. כך גם התפאורה והקונספט. הבר אפלולי, מעט קשה להבחין בתווי הפנים של הנוכחים. האנונימיות נוסכת תחושה שכאן נפגשת חבורה קצת סודית, שבאה להתחזק ביחד במסר "השוויון והקידמה של מר"צ".

סקירה זריזה של גילאי הנוכחים מצביעה באופן ברור על מגמת אובדן האמון של צעירי העיר במפלגת השמאל המצומקת. אלו שטרחו לפקוד את המקום הם בעיקר מצביעים ותיקים ונאמנים. נראה שאת הפתק שלו מעדיף "דור המחאה" להעניק לשלי יחימוביץ' – מושא השמצות תדיר בשיח הגלאוני.

"מר"צ זה שמאל, מר"צ זה דמוקרטיה, מר"צ זה הפרדת דת ומדינה, מר"צ זה השקפת עולם".
את דבריה בוחרת גלאון לפתוח במסכת קלישאות שאת תוכנן אין היא טורחת להנהיר. אך הדור הנוכחי אינו תמים, וביטויים כמו "מר"צ היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית השואפת לישראל נאורה" מעלים בקרב הקהל תהיות, עליהן הוא דורש הסבר בשלב השאלות. אך אל חשש, גם כאן מתחמקת גלאון באלגנטיות. ניסיון הקהל להבין את הקשר בין הסלוגנים המפוצצים להסברים קונקרטיים ואופרטיביים עולה בתוהו של קלישאות נוספות. למשל, דרישת גלאון להפרדת דת ומדינה שבה לדוגמא הלעוסה בה השמאל מתייגע כבר עשרות שנים: תחבורה ציבורית בשבת.

"אנחנו במר"צ דוגלים בהשקפת עולם רחבה, כזו שמבינה את התלות שבין הכיבוש למצב החברתי"

"ההשקפה הרחבה" עליה חוזרת גלאון שוב ושוב, היא שילוב בין פתרון מדיני לפתרון חברתי. לטענתה, הקשר בין השניים בלתי-ניתן להפרדה: הכיבוש פוגע בשוויון, וכל מי שטוען אחרת מסמא את עיני הציבור. אך שוב, מלבד השתלחות גורפת במתנחלים גלאון איננה טורחת להסביר או להוכיח בנתונים מדויקים. במקום זאת, היא מתרכזת בהטחת אשמה בקורבנות הקבועים: החרדים, המתנחלים, והכיבוש. "ממשלת נתניהו צ'יפרה את המתנחלים ואת החרדים", היא קובעת. "המאבק הוא מאבק על סדר היום האזרחי ועל שינוי סדרי העדיפויות של הממשלה. לא יתכן שהממשלה תתקצב מוסדות שלא מלמדים את לימודי הליבה".

כאשר גלאון פונה לדבר על הקשר בין הון לשלטון, הקהל מתקרב לאקסטזה. "הטייקונים לוקחים לכם את הפנסיה", היא מלהיטה אותו." אחד מהישגיי הגדולים ביותר הוא חוק התספורות". בכל הנוגע לבעלי-הון, הקהל מגיב בחום ואהדה מיידית, וגל של מחיאות כפיים סוערות שוטף את הפאב. נמצא התחליף החדש למתנחלים וחרדים, שנאה חדשה שתמריץ את הדם בעורקי המפלגה המסויידים: הטייקונים הרשעים. פעם הייתה מר"צ מפלגה ליברלית, שהאמינה בחירות ויוזמה. היום הסוציאליזם שולט בה ביד רמה.

ממשלה גזענית, רטוריקה מיליטריסטית

גלאון מציינת, כמובן, את "החוקים הגזעניים" שחוקקה ממשלת נתניהו בשנים האחרונות. "כולנו היינו עדים לחוקים הגזעניים והאנטי-דמוקרטיים שהממשלה הנוכחית אחראית להם", היא מספרת. אך גם במקרה דנן היא מעדיפה שלא להיכנס אל עובי הקורה. היא מדגישה את הטענה כי מר"צ, בעזרתו של דב חנין, הייתה ראש-החנית במלחמת החורמה שהתנהלה נגד "חוקים אנטי-דמוקרטיים אלו". שלושת המנדטים שקיבלה מר"צ בבחירות האחרונות, היא קובעת, היו המשמעותיים ביותר באותו מאבק.

שפתה של גלאון מיליטריסטית מאוד. היא דורשת "ניהול קרבות ומלחמות במשת"פים של הימין", הלא הן מפלגות המרכז ו"קדימה" בראשן. מפלגת העבודה, לדעת גלאון, היא מפלגת מרכז מובהקת. "מר"צ היא הבית של השמאל", היא דורשת. גלאון מרבה לנכס את שמאל המפה הפוליטית למפלגתה, והדבר מתבטא בסלוגנים החדשים שחיברה המפלגה לקראת הבחירות הקרובות: "רק שמאלנים מצביעים מר"צ", "מר"צ: השמאל של ישראל".

כינון הזהות המחודשת של המפלגה מתבסס על התמרכזות שאר המפלגות, והותרתה של מר"צ כמפלגת השמאל היחידה בישראל. אך מדוע מתמרכזות המפלגות האחרות? והאם זה הופך את מר"צ לשמאל קיצוני? גלאון לא נשאלת ולא עונה.

הדרמה חוגגת: כולם רדיקלים חוץ ממר"צ

תפיסה חד-מימדית ודיכוטומית כל כך של השמאל בעיניי עצמו מובילה בהכרח לתפיסה רדיקלית ביחס לימין. כל מי שאינו "השמאל של ישראל" נתפס בעיניי גלאון כ"שונא ערבים, הומואים, ופליטים". כשנשאלת גלאון על מהות השמאל אותו היא שואפת לייצג היא עונה: "השמאל הוא חתירה לקידמה, ולשוויון שחל על כולם – כולל מהגרים". שוב, היא אינה מפרטת מהי אותה קידמה, או במה היא שונה משאיפת הימין אותו מייצג נתניהו.

באופן כללי, לאורך הערב הדרמטיות חוגגת. הבחירות הן "קרב כולל על הדמוקרטיה". "ההסתדרות בראשותו של עיני היא מוסד מסואב ביותר". לזכות גלאון יאמר כי מכירה היטב את צאן-מרעיתה. הקהל מגיב לרגשות שהיא מעוררת, ומקבל את סיפוקו הפוליטי. האם זה יזכה את מר"צ ביותר משלושה או ארבעה מנדטים בבחירות הקרובות? כנראה שלא. מר"צ היא המפלגה החילונית החרדית ביותר – אמונה יוקדת בצדקת הדרך ללא התייחסות כלשהי למציאות המשתנה – אבל בניגוד לחרדים, הדמוגרפיה של קהל מצביעיה אינה מבשרת לה טובות.

בכל זאת, נראה שמר"צ תשמור את כוחה. ובכל מקרה, מה רע? נפגשו החבר'ה בפאב תל-אביבי אופנתי וחיזקו את תחושת שביעות הרצון העצמית של אבירי הדמוקרטיה הבלתי-סובלנית שמייצגת מפלגתה.