קונספירציה וסרבנות בראש רשימת העבודה

העבודה מציגה רשימה חדשה ולא מנוסה לכנסת, ובראשה שתי נשים מן השמאל הקיצוני

הקיצונית בפנים, הדתי בחוץ; צילום: אבי אבלוב

את האנקדוטה האירונית בהכרזת תוצאות הפריימריז במפלגת העבודה בצהרי יום ו’ סיפק מנכ”ל המפלגה חיליק בר, שעקץ את הליכוד על התקלות במערכת המחשוב. בעודו מתרברב כי בעבודה ילמדו את הליכוד איך עושים פריימריז, נקטעו דבריו בשל תקלה במערכת ההגברה. התקלה הטכנית תוקנה מיד, וממילא הכרזת התוצאות התרחשה בשעה מוזרה ובלא שידור ישיר בערוצי הטלוויזיה, כך שלא נגרם למפלגה נזק ממשי. השאלה המהותית היא כמה נזק נגרם לעבודה, “המתמרכזת” תחת יחימוביץ’, מכך שלצמרתה התברגו שתי נשות שמאל קיצוני: מירב מיכאלי וסתיו שפיר.

תיאוריות קונספירציה וקריאה לסרבנות פוליטית

ההפתעה הגדולה וההישג המרשים ביותר רשום על מירב מיכאלי, שלמרות התנגדות יחימוביץ הגיעה למקום הרביעי ותוצב במקום ה-5 ברשימת העבודה לכנסת. גם סתיו שפיר, ממנהיגות המחאה החברתית, מציגה הישג נאה ותוצב במקום התשיעי ברשימה.

ביום שלישי הכריזה הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, שנפרשה על פני עמוד שלם, את הבשורה הדרמטית לפיה “פייגלין בפנים – בגין בחוץ”. לצידה הודפס טור של נחום ברנע שקונן בדרמטיות: “פייגלין לשלטון”. משה פייגלין, שנבחר למקום ה-15 ברשימת הליכוד, הספיק בכדי להציג את הליכוד כשובר ימינה. מעניין לבחון כיצד יתייחסו באותו עיתון להצבתה של מיכאלי בצמרת המפלגה.

מיכאלי, שנבחרה למקום החמישי, אמרה בגלי צה”ל לפני שנתיים בלבד:

תראה, אני חושבת שנשים לא צריכות בכלל לשלוח את הילדים שלהן לצבא. כשיש כיבוש מתמשך שנמשך למעלה מ-40 שנה, כשהשלטון בישראל, ואני מדברת רק על ממשלות, שלא עושות מאמצים להגיע לפתור את זה בדרכים אחרות, אז צריך להפסיק להיות מוכנות לשלוח את הילדים לצבא ככה בלי חשבון.

לא רחוק ממיכאלי התמקמה סתיו שפיר, שתוצב במקום התשיעי. לפני שנה וחצי, בראיון לערוץ הטלוויזיה הרוסי באנגלית, טענה כי בנימין נתניהו עלול ליזום מלחמה על מנת להסית את דעת הקהל מהמחאה החברתית:

אתה יכול לראות שנתניהו נתון תחת לחץ גדול. הוא לא היה ערוך לסוג כזה של תנועה. כרגע, האמת, הפחד שלנו הוא שנתניהו כל כך יפחד ממה שהולך לקרות שהוא יפתח במלחמה איפשהו.

למקום ה-21 הגיע פרופסור יוסי יונה, שהיה פעיל במחאה החברתית (שהרי לשם מה משלמים לו משכורת פרופסור אם לא כדי למחות נגד הממשלה במשך חודשים ארוכים?), וגם הוא פוסט-ציוני מובהק, שקרא בעבר לביטול חוק השבות, ביטול אזרחות אוטומטית ליהודים, והשבת עשרות-אלפי פליטים פלסטינים.

שלום עכשיו מוקצה גם בעבודה

יחד עם זאת, מבחינתה רשמה יחימוביץ שני הישגים. הראשון הוא העובדה שביססה את מעמדה במפלגה: 12 מתוך 20 המועמדים במקומות שנחשבים ריאליים, מוכרים כמועמדים שזכו בתמיכתה. ועם זאת, המחנה המזוהה עם עמיר פרץ כולל שמונה מועמדים, בהם שלושה מחמשת הראשונים ברשימת המפלגה: פרץ עצמו, איתן כבל ומירב מיכאלי, שנבחרה למרות שיחימוביץ’ נלחמה במועמדותה, מתוך הבנה שעמדותיה הקיצוניות מאיימות על התדמית הרצויה למפלגה.

שנית, לעומת הכישלון בזירת מיכאלי, רשמה יחימוביץ’ הישג גדול כשהצליחה לדחוק אל המקום ה-27 הלא-ריאלי את יריב אופנהיימר, שהפך בשנים האחרונות לפנים הבולטות של ארגוני השמאל הקיצוני בישראל. יחימוביץ’, שביקשה להציג רשימה מתונה ככל הניתן, הפעילה כאן את מלוא השפעתה. דחיקת אופנהיימר טומנת בחובה מסר ציבורי חשוב: השמאל מתחיל סוף סוף להתנער מארגוני השמאל הקיצוני.

שלטון הדילים

הדילים בעבודה נעשו בצורה גלויה וצעקנית פחות מאשר בליכוד, אבל בשטח צריך לחפש את ההבדלים בפינצטה. “אתם עוד צעירים”, הסביר פעיל בסניף הירושלמי. “אתם לא יודעים איך עושים את זה. אני בשקט בשקט מחלק פתקאות עם השמות לחברים המוכרים מהסניף. אחר כך הם נכנסים מאחורי הפרגוד, מוציאים את הצטלע ואף אחד לא רואה ולא יודע”. פעילה אחרת שאלה מתפקד מבוגר בלחישה למי צריך להצביע, ונענתה כי הוא כבר קיבל את הרשימה במייל. הח”כ דניאל בן סימון, שנדחק למקום ה-22 הגבולי, הסביר את כשלונו:

אני חייב להגיד שמי שהצביעו בשבילי הם הקולות שלי נטו. נותרתי מחוץ למחנות ולדילים ולתוצאות. הייתה לי תמיכה מהקולות שלי בלבד. מעמיר פרץ קיבלתי תמיכה נקודתית בלבד וזו התוצאה. ברמה האישית אני קצת מאוכזב.

סימון
בן סימון בשטח: בלי דילים לא מגיעים רחוק. צילום: אבי אבלוב

זהו כנראה ההבדל המרכזי בין הפריימריז של מפלגת העבודה לאלו של הליכוד. הליכודניקים מודיעים בראש חוצות על הדילים, בעוד שבעבודה עושים את הדברים בבחינת “דילים שקטים חודרים עמוק”, ושומרים על חזות נקיה.

הדילים המרכזיים התבטאו ברשימות המומלצים שהעבירו לפעילים שלושת האנשים החזקים במפלגה: היו”ר יחימוביץ’, היו”ר הקודם עמיר פרץ (במשותף עם איתן כבל), ויו”ר ההסתדרות עופר עיני.

הרשימה של יחימוביץ’ כללה את בוז’י הרצוג, מיכל בירן, עופר קורנפלד, אבישי ברוורמן ונדיה חילו (שנועדה לדחוק את ראלב מאג’דלה ממחנה פרץ). בדילים מקומיים סייעה יחימוביץ גם לחילי טרופר, עומר בר-לב ויוסי יונה. מועמדי ה”ברזל” של עופר עיני היו איציק שמולי, בוז’י הרצוג, אראל מרגלית ופואד בן אליעזר. עמיר פרץ ואיתן כבל תמכו בחמישה: פרץ וכבל עצמם, מירב מיכאלי, יריב אופנהיימר וראלב מאג’דלה.

מבט על התוצאות מלמד שיחימוביץ’ הצליחה עם בחירת בוז’י הרצוג למקום הראשון (על חשבון עמיר פרץ), מיכל בירן שהייתה העוזרת שלה ותוצב במקום ה-14 הריאלי, עומר בר לב במקום ה-8, אבישי ברוורמן שנועל את העשירייה הראשונה, מיקי רוזנטל במקום ה-13, ונדיה חילו במקום ה-19. לעומת זאת נחלה יחימוביץ’ אכזבה כשראש המטה שלה עופר קורנפלד הגיע למקום ה-23 בלבד, חילי טרופר במקום ה-24 הלא-ריאלי, וכשלון גלעד קריב ואמנון זילברמן, שגם בהם תמכה.

עופר עיני הצליח עם בחירת בוז’י הרצוג למקום הראשון ועם בחירתם למקומות ריאליים של איציק שמולי, אראל מרגלית, פואד בן אליעזר, וכן גם סתיו שפיר, נדיה חילו ואבישי ברוורמן, להם העניק תמיכה פחותה. מטה עמיר פרץ רשם הצלחה לא מבוטלת בבניית ציר שעלול לאיים על יחימוביץ’ בפרישה מהמפלגה. הציר כולל במובהק את פרץ עצמו, איתן כבל, מירב מיכאלי, ראלב מ’גדלה, דני עטר ואראל מרגלית, וייתכן שגם פואד בן אליעזר.

משאירים את המסורת למרכז-ימין

תפילה
מתפלל בודד בעבודה; צילום: אבי אבלוב

למרות המאמץ הגדול של יחימוביץ’ לקרוץ למגזר הדתי-לאומי, הכולל את הבאתו של חילי טרופר, אפילו בסניף בירושלים הדבר כמעט ואינו ניכר. כיפה אחת בלבד נצפתה בשטח, והפעיל נאלץ להתפלל לבד, ללא מניין. אין להתפלא לפיכך על כישלונו של טרופר, שנבחר למקום ה-24 בלבד.

גם הקלפי בירושלים הדתית-מסורתית, בה לעבודה כ-2500 מתפקדים (כ-5% מסך הכול), הביאה בעיקר שני סוגי אוכלוסיות: הראשונה היא האחוס”לים הותיקים, ירושלמים אשכנזים מזדקנים שעדיין זוכרים את בן-גוריון מנהל את המדינה ביד רמה. השנייה היא צעירים, רובם סטודנטים באוניברסיטה העברית, עוד אחד מגלי ההדף של המחאה החברתית המעיד גם על החריש העמוק בקמפוסים שערכה יחימוביץ’.

רשימת המועמדים הסופית מלמדת אם כן על פניה החדשות של מפלגת העבודה: הרבה צעירים חילונים, הרבה עיתונאים, הרבה עסקנים, ורק מעט פוליטיקאים בעלי ניסיון פרלנטרי או ממשלתי. וכאמור הבשורה הגדולה: מירב מיכאלי וסתיו שפיר בעשירייה הראשונה. לא בדיוק לפי התכנון של יחימוביץ’, שהשקיעה מאמץ אדיר בפקידה מסיבית למפלגה. כדאי לזכור את המתח הזה בעבודה; בקדנציה הבאה הוא יצוץ לבטח בצורת משבר.

ארז תדמור ואבי אבלוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.