מלחמה מנומנמת בשחיתות

לאחר האופוריה ששטפה את בכירי מפלגת העבודה בחודשים האחרונים, עת צפו לה הסקרים 27 מנדטים, הגיעה התפכחות עם מגמת הירידה בסקרים. הניסיון להכתיב סדר יום חברתי שסביבו  יתנהלו הבחירות לא צלח, במיוחד לאור מבצע עמוד ענן ומגמת ההסלמה ביהודה ושומרון. גם ההימור על הצגת מפלגת העבודה כמפלגת מרכז, מתברר, לא מושך כמעט מצביעים מהמרכז-ימין, בעוד לבני ולפיד ממשיכים לנגוס מן העבודה מנדטים מהמרכז-שמאל.

שלי יחימוביץ' הבינה שעליה לאתר נושא חדש שיפיח רוח במפרשי המפלגה. למזלה, היא קיבלה נושא על מגש של כסף ביום חמישי: החלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את שר החוץ אביגדור ליברמן.

הקמפיין תופס כיוון חדש

עוד באותו יום היכתה מפלגת העבודה בברזל החם, והכריזה על כנס תחת הסיסמה: "הון + שלטון = עולם תחתון", בו תוצג תכנית המפלגה "לחיזוק שלטון החוק ומיגור השחיתות השלטונית וכן המדיניות שתביא לניתוק קשרי הון-שלטון וצעדי החקיקה הנדרשים ליישומה". ואמנם, בכנס שנערך אמש במוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב, ניתן היה להבחין בנקל בשינוי הדגשים בקמפיין. על הבמה ישבו יחימוביץ' ושני ראשי המטה למאבק בשחיתות הפלילית, הכלכלית והשלטונית: איש השקשוקה מיקי רוזנטל, ומשה מזרחי, לשעבר ראש אגף החקירות במשטרת ישראל. בלטו בהיעדרם גיבורי המחאה החברתית, סתיו שפיר ואיציק שמולי. במפלגה אולי חשו שהימצאותם באולם תסיט את תשומת הלב מן הקמפיין החדש.

בהערת-אגב נציין כי לשמולי, כפי שפרסמנו כבר ב'מידה', יש אולי גם סיבות נוספות שלא להגיע. כמו כן, קשה לדמיין את מצבו הנפשי של בוז'י הרצוג, מספר שניים ברשימת העבודה, שנאלץ לשמוע חרפות וגידופים על שחיתות שלטונית ואת ראש מפלגתו דורשת מהציבור שיקפיד עם נבחריו, בזמן שהוא עצמו שמר בפרשיית עמותות ברק על זכות השתיקה. הרצוג היה באותה תקופה מזכיר הממשלה, ושתיקתו הביאה, בין שאר גורמים, לסגירת אחד מתיקי השחיתות הפוליטית הקשים ביותר בישראל.

לא עניין פרסונלי

את הכנס הנחה חילי טרופר, חובש הכיפה שדורג בפריימריז במקום ה-24 הלא-ריאלי. על רקע סגירת התיק המרכזי של שר החוץ מחוסר-ראיות פתח ואמר:

חשוב לזכור לשכולם עומדת חזקת-החפות … אבל לא בטוח שבא לנו לחיות במדינה בה העיקרון החזק ביותר שרלוונטי לפוליטיקאים שלנו הוא חזקת-החפות. היינו מעדיפים שהעקרונות השמורים והמוקפדים ביותר יהיו עקרונות דוגמת מוסר, אתיקה, ערכים, שלטון-החוק וטוהר-המידות ואחר כך גם חזקת-החפות.

מנהיגת מפלגת העבודה הייתה הבאה להסביר כי נושא הכנס אינו ליברמן:

הכנס הזה הוא לא פרסונלי. הוא אמנם נולד ונהגה אחרי ההחלטה להגיש כתב אישום נגד איווט ליברמן אבל הוא לא פרסונלי. הוא עקרוני והוא מוסרי. זה לא על ליברמן זה על המדינה שלנו. על מראה דמותה, על איך אנחנו רוצים שהמדינה תיראה. שוב אנחנו חוזרים לשאלת היסוד.

הקהל נדרך בציפיה לשמוע דברים עקרוניים ומרעננים על שאלות היסוד, ולא דברים פרסונליים על ליברמן. הנה סוף סוף פוליטיקה עניינית, או כמו שאומר יאיר לפיד, "חדשה", שבה מחפשים את העיקר, את הלאומי, לא את האישי והפוליטי. או כפי שהמשיכה יחימוביץ':

הכל נאמר על כתב האישום שהוחלט שלא להגיש אחרי שנים של עינוי-דין. לא לחשוּד אלא לפרקליטות ולמשטרה … עכשיו אנחנו לפני עסקת טיעון מזורזת כדי שליברמן יוכל לחזור מהר מהר לזירה הפוליטית … האם הצדק במקרה הזה לא חייב להיראות וגם להיעשות? בממשלה הזו, מי קבע מי יהיו האנשים שיעסקו במוסדות המשפט והחוק? איווט ליברמן הנאשם. הוא קבע מי יהיה שר המשפטים. הוא קבע מי יהיה יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט. הוא קבע, בעקיפין אבל בעצם במישרין מי יהיה המפכ"ל המשטרה. הוא קבע מי ישב בועדה למינוי שופטים. בעודו נחקר חקירה נמרצת בכמה פרשיות.

כאמור, דברים עקרוניים ולא-פרסונליים בלבד.

מעטים ושותקים

לעומת האזכור החוזר-ונשנה של ליברמן, תוך שילוב ההצהרה ש"לא הוא הנושא", נושא הכנס הרשמי זכה לזמן אוויר יחסית מועט. מיקי רוזנטל הציג ברפרוף את עיקרי התוכנית, שכוללת צעדים בתחום החקיקה כחוק הצהרת הון פומבית של נבחרי-ציבור, הרחקת עבריינים ממשרות ציבוריות, וחיזוק של אגף המשטרה האמון על טיפול בשחיתות.

בכל זאת, בכנס נרשם חוסר-התלהבות מסוים, שלא לומר נרפות-מה. ייתכן כי הסיבה לכך היא התפטרותו המיידית של ליברמן. מפלגת העבודה הכריזה על הכנס מיידית, בציפיה למלחמה בשר המושחת שנאחז בקרנות כיסא הצבי, אך ליברמן טרף את הקלפים.

משום כך אולי לא טרחו להגיע לכנס אפילו כל המועמדים לכנסת של העבודה, אלא בעיקר מחנה יחימוביץ': בוז'י (השותק-בחקירה) הרצוג, עומר בר לב, משה מזרחי, מיכל בירן, חיליק בר, מיקי רוזנטל ונינו אבסדזה. גם הקהל הפוטנציאלי של הכנס נעדר ברובו, ומתוך מאות שהובטחו בפרסומים, הגיעו לבסוף רק כמאה פעילים. זוהי כנראה אחת מהכרזות-המלחמה הקמפיינריות המנומנמות ביותר במערכת הבחירות. אפילו ליברמן מפהק, אם כי לא באופן פרסונלי.