ממדי העוני היחסיים מציגים תמונת עוני מעוותת, המקשה עלינו לעזור ומטעה אותנו מוסרית וכלכלית
אחד הנושאים הבוערים של מערכת הבחירות הנוכחית הוא המצב החברתי-כלכלי. הקמפיין של יחימוביץ' וש"ס מציף שוב ושוב את הסוגיה הכלכלית: "ביבי טוב לעשירים, שלי טובה בשבילך", "אנחנו בשביל אלה שאין להם", ועוד. המפלגות החברתיות מתרגשות מדו"חות העוני שיוצאים מדי שנה, ובמיוחד מדו"ח הביטוח הלאומי, המעורר בכל פעם כותרות אפוקליפטיות: "בישראל חיים 1.8 מיליון עניים", "אחד מתוך שלושה ילדים בישראל עני".
אך אליה וקוץ בה: הדו"חות הללו כלל אינם בודקים עוני אבסולוטי. קו העוני בישראל מוגדר כ"מחצית ההכנסה החציונית". דהיינו, מסדרים את ההכנסות מהנמוכה ביותר לגבוהה ביותר, סופרים עד האמצעית, מחלקים אותה בשניים, וזהו קו העוני. כמה הוא שווה? תלוי בהכנסה החציונית. ומה זה אומר להיות עני תחת קריטריון זה? איש אינו באמת יודע. מדובר במספר סטטיסטי מקרי, כמעט חסר משמעות.
כלכלה כמשחק סכום אפס
כל זה מדוע? מפני שבארץ לא בוחנים עוני אלא אי-שוויון. בחינת "המצב הכלכלי-חברתי" מתמקדת בפערים: כמה התרחקו אלה שבראש הטבלה מאלה שבתחתיתה. לא מפתיע אם כן שסיסמת הבחירות המובילה של שלי יחימוביץ' היא: "ביבי טוב לעשירים". לסיסמה זו הנחת-יסוד מרקסיסטית סמויה, לפיה השוק מתנהל כמשחק סכום אפס; משום כך להיות עשיר זה בהכרח רע, שכן אם אתה עשיר, סימן שהרווחת את כספך על חשבונו של מישהו אחר, כנראה השכבות החלשות. אם מצבך הכלכלי השתפר, סימן שמישהו, איפשהו, נהיה יותר עני.
על בסיס אותו היגיון, אחד ממסעות הצלב הגדולים של יחימוביץ' כפרלמנטרית היה חוק שכר-הבכירים, שהיה אמור לקבוע כי שכר העובד הבכיר בחברה לא יעלה על פי 50 משכרו של העובד בשכר הנמוך. החוק שעבר בסופו של דבר כלל גרסה מרוככת של הצעת החוק, ואליו התנגדה שלי יחימוביץ' בתוקף רב.
איך עוזר לעובדים בשכר נמוך שמי שבראש טבלת השכר מרוויח רק פי 50 מהם, ולא פי 100? לא עוזר. בדיוק כמו שלא עוזר לאף עני אם מצמצמים את הפערים, אם עדיין אין לו כסף לצרכים בסיסיים. אך כשעסוקים בפערים ולא בעוני, מגלים מהר מאוד שאת הפער אפשר לצמצם משני הקצוות: או שניתן יותר לעניים או שניקח יותר מהעשירים (והכי טוב גם וגם).
כך שכדי לצמצם פערים שלי יחימוביץ' וחבריה אינם צריכים לטפל בחולאיה האמיתיים של הכלכלה הישראלית – ועדים חזקים, חסמים ביורוקרטיים, מכסי מגן ועוד – הם יכולים פשוט לרכז מאמצים בהרעת מצבם של העשירים. הבעיה היא שזוהי דרך קלה ומהירה, ולכן מפתה מאוד מבחינת הפוליטיקאי הסוציאליסט. אך אליה וקוץ בה: היא גם משתקת את המשק וסופה לקצור סופה כלכלית.
העוני האבסולוטי
למרבה ההפתעה, כמעט שאין אנשים הטרודים במצבם הריאלי של אותם עניים: כמה הם יכולים לקנות בכסף שהם מרוויחים? האם חסר להם מזון, ביגוד, תחבורה, חינוך, בריאות; האם יש להם את "חמשת המ"מים" של ז'בוטינסקי: מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא? כאשר אנו בוחנים את הנתונים מכיוון זה, מסתבר שהמצב טוב משחשבנו.
ה"סוד" הידוע ביותר במדינה הוא שכ-50% מה"עניים" הם חרדים וערבים, שבוחרים לא לצאת לשוק העבודה – אצל החרדים הגברים ואצל הערבים הנשים – ומעדיפים לחיות ברמת חיים נמוכה, כדי לשמר את ערכיהם. אך מה רע בפערים הללו אם הם תוצאה של בחירה חופשית מודעת? מעבר לכך, דו"ח ההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה כי בקרב העשירון התחתון, ל-87% יש טלפון נייד, ל-59% יש מחשב ביתי, ל-34% יש מערכת DVD ול-24% יש מכונית אחת או יותר.
על מנת לשפר את מצב העוני, כדאי להמיר את אבן הבוחן של מצב העוני היחסי בצרכים קיומיים אובייקטיביים. מדדי הפערים יוצרים אינפלציה של עניים, ומובילים לעיסוק אובססיבי ולא יעיל בהבדלים במקום בקשיים האמתיים. צמצום הפערים כשלעצמו לא מבטיח שיהיו פחות ילדים רעבים, אלא רק שיהיה פחות הבדל בינם לבין עשירי החברה.
ובעיקר, חובה לזכור ולשנן שוב ושוב: "כלכלה איננה משחק סכום אפס"; "כלכלה איננה משחק סכום אפס". משום כך, פעמים רבות קורה שהפערים גדלים, אך מצבם האבסולוטי של העניים משתפר פלאים. אלא שמי שבוחן את העולם במשקפת אטומה, בטוח שהוא כל הזמן חשוך.
הסיבה להגביל את שכר הבכירים היא מאוד פשוטה. לא יכול להיות שמנכ"ל בנק מזרחי מרוויח 10.2 מיליון ש"ח בשנה, והמנקה של המשרד שלו מרוויחה 54,000 בשנה. רוצה אדון יונס למשוך שכר גדול מאחר והוא מנהל כזה מוצלח שחייבים לתגמל אותו על כל הטוב שהוא הצליח לעשות עם בנק מזרחי, יתכבד וימשוך. אבל שיזכור שהבנק מצליח לא רק בגלל יכולות הניהול שלו אלא בגלל העובדים הפשוטים שמשרתים את הלקוחות וייתן גם להם משהו. רק בשביל ההבנה, אם החוק של יחימוביץ' היה עובר הוא היה צריך לשלם למנקה שלו 17,000 שח בחודש. יש פה תפיסה בסיסית שאומרת שהחברה מתקדמת ומצליחה בזכות כל העובדים, ולא רק בזכות המנכ"ל (שהוא אגב זה שמחלק דיווידנדים לבעלי המניות שהם אלו שמאשרים את שכרו, ממש מעגל קסמים).
אולי את לא יודעת, אבל השאלה מה אפשר לקנות עם הכסף שיש לאותם עניים מטריד מאוד הרבה אנשים. טלפון נייד הוא לא בגדר מותרות, כנ"ל לא רכב במדינה שבה לא משקיעים בתחבורה ציבורית (והנה עוד אחד מנפלאות הניאו-ליברליזם). ואגב, אני משוכנע שאת לא חושבת שחצי מההכנסה החציונית זה מספר סתמי שלא אומר כלום. קו העוני למשפחה עם שתי נפשות הוא 4,001 ש"ח. האם אפשר לנהל משק בית לזוג עם 4,001 ש"ח? לי זה נשמע כמו מספר מאוד ממשי.
טלפון נייד אינו מותרות?!
אצל סבתי חמאה היתה מותרות.
גם לחם לבן.
אז מה, גם ליסוע לחו"ל פעם בשנה זו זכות יסוד?
תמיד היו עניים ותמיד יהיו.
כיום, ברוך ה', יש לנו יכולת לדאוג שלכל עני יש אוכל, רופא, חינוך ובית (טוב, כמעט לכולם).
סתם רציתי לומר שבתור פראנואיד מקצועי ואחד שסתם שונא פלאפונים ולהיות זמין תמיד- פלאפונים הם אכן צורך בסיסי ולא מותרות.
נלחמתי בתועבה הזו בעור שיני אך לפני כמה שנים נפלתי. כן, כיום ברוב המצבים כדי לנהל אורך חיים נורמלי ולא להיות מוקצה-חייבים פלאפון.
לפני 20 שנה גם אינטרנט היה מותרות.
לפני 1000 גם בגדים חמים ונקיים.
ורופא? זה שיא המותרות.
הרבה מאוד זוגות צעירים שאחד עדיין לומד ולא השתלב בשוק העבודה ואחד עובד או שניהם בעבודה צדדית מרויחים כ4000 ש'ח הם שוכרים דירה קטנה ונעזרים בהורדים וזה נורמלי והם גם יעזרו לילדים שלהם והם בהחלט לא שייכים להגדרה של עניים.
יחיד שמרוויח פחות 2000 נחשב עני. יש המוני בחורים צעירים שגרים אצל ההורים ולומדים או שהם בשנת 'טיול' או הרגעות אחרי הצבא והם רישמית עניים ומעשית בכלל לא שייכים לקטגוריה זו. באופן מעשי אני גר בפריפריה ואני מסתכל סביבי ופשוט רואה שהמספרים של העניים שמדברים עליהם פשוט לא קיימים. תעשה ניסוי פשוט קח את המחזור שלך בתיכון. כמה מהם עניים באמת? תקח אותם בזמן של בדיוק אחרי השחרור מהצבא ותגלה שכולם נכנסים לסטיסטיקה של עניים.
לנועם:
ילך אלי יונס המוכשר לארה"ב, ושם ירוויח פי עשר, כי זה מה שהוא שווה, ובסוף אנחנו נתקע כאן עם מנהלי בנקים גרועים שיפגעו ברווחיות, ואז המנקה לא תרוויח אפילו 54K בשנה כי היא תפוטר.
ואם אתה חושב שקבלת החוק משמעו העלאת שכר למנקים אז אתה טועה ובגדול! זה רק דרך להבריח מכאן אנשים מוכשרים ולהשאיר את הבררה.
כתבה מעניינת, שגורמת לחשוב,
אבל בתור מי שקורא ושומע הרבה דברים ששלי מפרסמת, אני חושב שהכתיבה פה מפספסת מאוד.
כמו שכתב נועם – הרעיון בחוק שכר הבכירים הוא לא לצמצם לעליון ביותר ובזה סיימנו, אלא להגיד לחברה – יש לך כמות כספים שאת בוחרת להשקיע בעובדים. תשקיעי אותם שווה יותר. תארו לכם שהמשכורת של מנכל בנק מזרחי תצטמצם ל2.7 מליון (שזה פי 50 משל המנקה) ואת ה7.3 מיליון הנותרים יפזרו בצורה מדורגת בין שאר העובדים…
אם זה היה קורה – א-ז העושר היה מחלחל למטה. לצערנו הוא לא מחלחל.
לגבי התפיסה המרקיסיסטית שטענתם שיש פה בעבודה…
בארצות הברית היה מחקר שקראתי לו מזמן שבמקום מסוים ישמו את מס המיליונרים והפלא ופלא – אחרי כמה שנים גדל מספר המיליונרים במקום! כן, כן – הוא גדל!
איך זה ייתכן??
כי כיום יש קבוצה מאוד קטנה של עשירים שחונקת את כל העושר לכיוון שלהם, ואם יצטמצמו הפערים – ואגב, צמצום הפערים הוא לא רק לקחת מהעשירים, אלא לטפל בריכוזיות ולתת הזדמנות הוגנת יותר לשאר האנשים שהם לא האלפיון העליון – אז יהיו יותר ויותר אנשים שיוכלו לעלות ברמת החיים שלהם אל אותו עושר נכסף.
לגבי העניים שבוחרים בחיי העוני. נקודה חשובה ומעניינת.
אבל יש כמה דברים נקודות ששווה לחשוב עליהם.
אתם יודעים, למשל, שאם חילוני חוזר בתשובה – יש לו המון מקומות שיכולים לקלוט אותו כדי לעשות לו קליטה קלה לשם, ואם חרדי רוצה לחזור בתשובה – אין אפילו עמותה אחת או מרכז אחד שנותן לו תמיכה ועוזר לו לקבל כלים לחיים החילוניים התובעניים והמבלבלים??
אני מניח שלעולם לא נדע כמה חרדים היו בוחרים לעבור לחיים של עבודה ופרנסה (אני אפילו לא מדבר על חילוניות, אפשר להיות דתי ולעבוד) אם הדרך החוצה מהעולם החרדי הייתה קלה יותר.
אלו דברים שאפשר לשנות ואפשר לתמוך בהם.
לגבי הערבים… משיטוטיי באתר המדהים כנסת פתוחה (שווה ביקור) אני חושב שהמפלגה היחידה שאני זוכר שניסתה לתת לערבים תשתית ותנאי מחייה שיקלו עליהם לצאת לשוק העבודה בצורה הוגנת – זו מרצ. ובעצם גם חדש והמפלגות הערביות.
נורא נחמד להגיד שרוב העניים ערבים, אבל אני לא אוהב את הנתון הזה – במקרים הקיצוניים זה מדרדר אותם לפשע ולחינוך ירוד, וזה מפחיד לחיות במדינה שיש בה אנשים שנאלצים לפנות לפשע ושאין להם כלים לצאת ממנו.
ממניעים אינטרסנטיים לגמרי הייתי שמח אם המדינה הייתה מקלה על ערבים לצאת לשוק העבודה (מבחינת תשתית תחבורה למשל, שזו בעיה ידועה).
מאחל לכולנו מדינה נעימה ומלאת שפע.
ישי- כמו שאמרו לך כבר לפני, בעבר רופא היה מותרות, ובתקופות אחרות לדעת לקרוא היה סוג של מותרות (לפחות אצל לא-יהודים). אז מה? כיום פלאפון הוא אמצעי די בסיסי. תעשה ניסוי קטן, תנסה להסתובב שבועיים בלי פלאפון, ואז תחשוב אם זה מותרות או לא.
משה- זוג צעיר שמתבסס על תמיכה מההורים בשביל לחיות בהחלט נחשב עני. מה יעשה זוג צעיר שההורים לא יוכלו לסייע לו? וחוץ מזה, העובדה שלהורים של מעמד הביניים יש יכולת לסייע לילדים לא מבטיחה שלילדים תהיה את היכולת לסייע באותה צורה לילדים שלהם, פשוט כי המעמד נשחק. העובדה שזוג צעיר לא יכול להתפרנס ממשכורת של מפרנס וחצי\רבע רק מעיד על השחיקה של מעמד הביניים.
אפרת- אני לא יודע מאיפה ההנחה שכל מנהלי הבנקים הם כאלה מוכשרים שרק צריך לשמור עליהם פה וחלילה אם הם יעזבו. כמו שכתבתי בתגובה הקודמת יש אלמנט של הזנה הדדית בין המנהלים לבעלי המניות, ולא תמיד השכר נקבע על פי הביצועים. מעבר לזה, את חושבת שאלי יונס יחליט לעבור לאמריקה רק כי הוא יכול להרוויח 3.5 מיליון ולא 12 מיליון? באמריקה בהכרח ירוצו להעסיק אותו באותו שכר ובאותה עמדה? יש לו שם את אותם קשרים ואותו מעמד. אולי, אני לא יודע, אבל אני לא בטוח שהשיקול היחיד הוא השכר. תני קרדיט לבני אדם שהם קצת יותר מורכבים מזה.
גיבוב לא ברור וחסר תימוכין .כצרכנים שהורגלו כבר לטבלאות למיניהן על שלל האפשריות להטות ולמשחק ,תמיד ניתן היה לחשוב ,אה הנה יבוא עוד מחקר שמראה אחרת …הורגלנו כבר
למשהו בסגנון מדענים באוניברסיטת שקר-כלשהוא מצאו כי 70 אחוז מאוכלוסייה כלשהיא ,מעידים כי פעילות מינית כלשהיא
השתפרה בעקבות משהו כלשהוא .
אבל התברר לי כי כלכלה קצת יותר חשובה מזה …
פתאום להבין שאנחנו מדינה ענייה בכל פרמטר שהומצא וניתן למדידה .נראה כמו שלשנן – כלכלה אינה סכום אפס"
לא עוזר לעבור את החודש ,
וכן עוזר ל- 18 המשפחות – החולשות על 32 אחוז מהמשק הישראלי.
ואמר את זה טוב ממני ,ירון זליכה :
צפייה חובה !
http://www.youtube.com/watch?v=cau51FaW8A0&list=PL5772B765B73A3939
מתן – רק לידיעתך שאכן פועלת אגודה כזאת. ואולי ישנן עוד כאלה שאני לא מכיר. קוראים לה ה.ל.ל
http://www.hillel.org.il/