בלוג: זעקת הקוזאק הנימול

ברשימת השאיפות של האימא הפולנייה הממוצעת מופיעה כתבת פרופיל ב'הארץ' מיד אחרי לימודי משפטים או רפואה ומעט לפני רכישת דירת ארבעה חדרים בפתח-תקווה והולדת שלושה ילדים וכלב.

בבוקרו של יום שישי האחרון התאפשר לי לזכות את הוריי לפחות בחלק קטן מהנחת הזה. הודעת סמס שהגיחה אל הסלולארי שלי בעת שהייתי עסוק במלחמת שלג עם שלושת ילדיי (אין לנו כלב) בישרה כי כתבו עלינו ב'הארץ', ואף הזכירו את שמי המפורש. אמנם, הטקסט המדובר היה רחוק ממחמיא, אך בכל זאת, 'הארץ' זה 'הארץ'. גאווה ישראלית.

היות וגוש שלג שבדיוק עף לעברי הפריע לי לקרוא את הכתבה לעמקה, הודעתי על כך לעורך 'מידה', רן ברץ, שמיהר להרגיע: אור קשתי, החתום על הכתבה, הוא אחד מאחרוני הכתבים ההגונים בארצנו, לא צריך לדאוג.

מכיוון שנגולה אבן מעל ליבי, כיבדתי את גיסי בשניים-שלושה קילו שלג וחזרנו הביתה. אלא שבמהלך השבת התברר כי צפירת הארגעה באה בטרם עת: 'הארץ' כדרכו פרסם מצג חד-צדדי של פרשיית נתן, רווי בתסביכי רדיפה ואינפורמציה חלקית, תוך הטחת האשמות כלפי אתר 'מידה' וכותב שורות אלו ("פעילי ימין", לא עיתונאים, חלילה).

באמתחתי שמורים כמה וכמה גילויים נוספים בעניינו של ד"ר נתן, שלאחר פרסום העברתו לארכיון הכנסת, החליט העורך שלי להעביר לארכיון 'מידה'. אך בזכותו של קשתי קיבלתי הזדמנות נוספת. אמנם, כתבה נוספת בעניין הוא כבר לא מאשר, אך פטור בלא-כלום אי-אפשר (הרי הולעזתי אישית כבר יותר מפעם אחת): קיבלתי טור אישי.

קמפיין מדומיין

נפתח בעניין הקמפיין. הרעיון לפיו מנוהל קמפיין מתואם ומתוכנן ל"טיהור שירות המדינה מאנשי שמאל" הוא דבר די מצחיק. לא ניכנס כאן לרשימת אנשי השמאל שטוהרו במסגרת ה"קמפיין" הזה, רק נציין שמספרם נע בין 2 ל-2.5, תלוי בהגדרות של "טיהור" ושל "שמאל". ובמקרה דנן הקמפיין המדובר הסתכם בכמה שיתופים בפייסבוק של "ישראל שלי" ותנועת "אם תרצו". מסתבר שלא צריך הרבה כדי לעורר את הפרנויה של מערכת 'הארץ'.

דבר מעניין נוסף נוגע לסוגיית ה"לחצים". העובדה שכל הגורמים בכנסת עמם שוחח קשתי מסכימים כי "ההחלטה של הנהלת הכנסת נעשתה ללא מעורבות של גורמים פוליטיים" לא מנעה ממנו לתאר את כל הפרשייה כ"מסע לחצים של ארגוני ימין". למרות שב'הארץ' בוחרים להאמין באדיקות לטענת דובר הכנסת כי במחקריו של ד"ר נתן לא נפל דופי מקצועי, כשהוא טוען שלא היו שום לחצים הם כבר לא מאמינים לו. פרנויה כבר אמרנו?

אפרופו קמפיין, משהו שיכול להצדיק את הכינוי הזה מתחיל להתרקם דווקא בשורות השמאל. בשבוע האחרון עסקו בפרשייה זו מק"י, התנועה לזכויות האזרח, עיתון 'הארץ' (שלוש פעמים!), רינו צרור ב'מה בוער', חברי פורום מדעי החברה האקדמי (עשרות הודעות) והקרן החדשה לישראל באמצעות פרופיל הפייסבוק 'לא נסתום את הפה'. וכל כך למה? בשביל ציוני טוב שעושה מילואים בחי"ר? אמור לי מי קופץ בראש להגן עליך, ואומר לך מי אתה.

אחד הטיעונים המשעשעים שחוזר על עצמו בכל אתרי השמאל, נוגע לעובדה שבכתבה אחרת באתר 'מידה' ציטט אחד הכתבים שלנו ממחקר של ד"ר נתן על החינוך המקצועי. אז חברים, מותר להירגע. הגישה שלנו עניינית. בניגוד למה שרגילים קמפיינרים מהשמאל בכל הנוגע לניימינג-אנד-שיימניג (עיינו ערך "קוז'אקים נימולים" או "הגרסה הישראלית של נפוליאון"), אין לנו שום דבר אישי נגד ד"ר נתן ולא פצחנו בשלילה גורפת של מחקריו. נקודת המוצא שלנו היא כי מחקר הוא טוב עד שלא הוכח אחרת. אפשר היה לראות בכך סוג של בגרות, או ראייה לכך שאין כאן מקארתיזם או "סתימת פיות", אבל צריך בשביל זה מידה מסוימת של הוגנות. ציפייה קצת מוגזמת.

הוגנות בסיסית הייתה גם מצליחה להשחיל לאתר ה'ארץ' לינק לאתר 'מידה' לפחות באחת משלושת הפעמים בהם הוזכרנו שם בשבוע האחרון. לא חלילה כדי לתת ל"אתר הימין" פרסום, אלא כדי לתת לקוראים את שני הצדדים הוויכוח. נו, באמת, שני צדדים? ב'הארץ'?

 מחקר רשלני

בעניין הפשיעה אומר קשתי שבעיית תת-הדיווח בפשיעה היא כללית, לא רק בנוגע למסתננים. זה נכון, אלא שיש הבדלי כמות. כאשר מדובר בפליטים תת-הדיווח גדול הרבה יותר. די לציין שכל הפשיעה הפנימית איננה מדווחת, מפני שמדובר בשוהים בלתי-חוקיים. ועוד, יש גם תת-דיווח גדול יותר באזורים שהפכו למוכי פשיעה, נוכחות המשטרה מצומצמת, וידוע שכמעט בלתי-אפשרי לתפוס את העבריינים. בבדיקה שערכו בתחנת לוינסקי בתל-אביב, למשל, עולה שב-109 מתוך 123 התיקים בהם לא נתפס חשוד, התלונה שהוגשה תיארה שודדים "סודנים או אריתראים".

גם העובדה שיש הבדלים בין סוגי פשיעה נעלמה מעיניו של קשתי. מנתונים שאספו בארגון 'איתן' על בסיס נתוני המשטרה עולה כי שיעור תיקי הרצח של מסתננים מכלל תיקי הרצח עומד על 8.3 אחוזים וכי שיעור השתתפותם בעבירות מין עומד על 5.1 אחוז מכלל התיקים. בהתחשב בכך שאחוז המסתננים מכלל האוכלוסייה הוא 0.43% בלבד, הרי שמדובר בחריגה גבוהה ביותר משיעורם באוכלוסייה.

ומשהו בעניין הבדיקה החיצונית שערך הממ"מ. ב'הארץ' טוענים שכל טענותינו נדחו על ידי אותה הבדיקה. זוהי הטעיה. למעשה, ד"ר אנאבל ליפסיק-פרידלנדר שערכה את הבדיקה משמשת כיועצת למרכז המחקר של הכנסת. ומלבד זאת, כשקוראים את הדו"ח עצמו מתברר שהיא כלל לא דוחה את מרבית הטענות. כך למשל היא טוענת כי במחקר הכנסת "ישנם הרבה נתונים שלא בהכרח תורמים להבנת הנושא" וכי "ניתן להציע השוואות אחרות שהחוקר היה יכול לבצע". כך גם נאמר כי "הנתון 0.18% מאוכלוסיית היעד של נציבות הפליטים של האו"ם שישראל קולטת המופיע בדו"ח הממ"מ, אינו רלוונטי". והחשוב מכל, הבודקת קובעת כמעט במפורש כי הטענה המרכזית נגד מחקרו של נתן תקפה:

על פי המדינות שנבחרו בלוח שנבנה במיוחד לצורך הבדיקה הנוכחית ניתן לומר שישראל נמצאת במקום גבוה מבחינת יחס הפליטים, אנשים במצב דימוי פליטות ומבקשי מקלט על-פי כל 1000 תושבים … בקבוצת המדינות הנתונות בלוח ישראל נמצאת במקום הראשון או השני ועל כן הטענה שהיא אכן יעד חשוב בקרב מדינות אירופה הינה נכונה.

ועוד ממשיכה החוקרת ומפרטת:

כאן המקום לציין שאומנם הביקורת שנמתחה כלפי דוח הממ"מ על כך שישראל לא הוצגה באופן חד יותר, בין המדינות החשובות בקליטת פליטים, אנשים במצב דימוי פליטות ומבקשי מקלט ביחס לאירופה בפרט ולמדינות מערביות בכלל, הינה מוצדקת.

קשה למצוא הודאה ברורה יותר בכך שטענות הביקורת המרכזיות הנן נכונות.

אלא מה? החוקרת פשוט מוסיפה כי "לא ניתן לומר שהצגת ישראל בטקסט ולא בלוח היא מגמתית ומכוונת" ובמקום אחר: "לא ניתן לקבוע שנתונים הוסתרו או שונו בכוונה". זאת אומרת, יש בעיות, אפילו קשות, אבל לאו דווקא מתוך זדון.

אנו מקבלים. לכן, הקביעה כי במחקריו של נתן "לא נמצא כל דופי" רחוקה מהאמת. מחקרו סובל מפגמים בהצגת העובדות והמסקנות, אך לא ניתן להוכיח שהדבר נעשה בכוונת מכוון. יכול בהחלט להיות שהדבר הוא ביטוי לחוסר מקצועיות או רשלנות. מישהו מתנחם?

לא נפסיק ל-SMEAR

כחלק ממגמתו להקטין את הבעיה מצטט קשתי חלק קטן וסלקטיבי מהציטוטים החמורים של נתן. מהדברים שהוא מביא ניתן להסיק שמדובר בפובליציסט 'שובב' ותו לא. והרי תזכורת:

שוחרי הטרנספר, חסידי גזל האדמות והכיבוש הנצח

הימין… בגרסתו הדתית-לאומנית הישראלית, תמיד אהב דם, אבל הם ילחמו על זכותם של חוואים לשפוך דם של גנבים, הרי הגנבים חוטאים נגד הלאום שלנו ועוד על אדמת הלאום שלנו, שפיכת דמם רק תשלים את מימושה העילג של תפיסת ה"בלוט אונד בודן

פוגרומיסטים … קוזאקים הנגזלים שמשתוללים בחוצות העיר מתוך צידוק גזעני ותאוות גזל … יודופוגרומיסטים … קוזאקים-נימולים

האם יש להתפלא כי הקוז'אקים הנימולים לא מעוניינים יותר בשירותו המסור של נתן?

ואגב, נקודה נוספת: שלא כנאמר בכתבה, נתן לא הפסיק לכתוב בשנת 2009. נתן המשיך לפרסם מדי פעם ביקורות נגד הממשלה וייחל להפלתה, אם כי לא במאמרי דעה ראשיים ב-YNET ולא באותה חריפות. דבריו לבשו צורות ליריות שונות, ופורסמו באתרים מוכרים הרבה פחות. המחאה החברתית, בה השתתף נתן ועליה כנראה בנה תלי תלים של ציפיות פוליטיות, לא נתנה לו מנוח. כל מי שיודע להשתמש בגוגל יכול להגיע לעדויות לבד.

לא הבעיות היחידות

ב'הארץ' אומרים: "המחקרים שפרסם [נתן] התבססו על נתונים ממשרדי הממשלה ומרשויות כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמשטרה". זו אמת, אלא שהיא חלקית בלבד. יש לנו מחקר נחמד, שלא יראה אור מפאת-עורך-ראשי, על שימוש יתר של ד"ר נתן במחקריו בנתונים של ארגוני שמאל רדיקליים כדוגמת עמותת 'קו לעובד' ו'מרכז אדווה'.

ועוד, השימוש בנתונים הבעייתיים הללו נמשך למרות שלפני כשנתיים פרסם הממ"מ גרסה מתוקנת למחקר של ד"ר נתן בו נאמר כי אחת הטעויות בגרסה הראשונה נבעה ממידע שגוי שהגיע מעמותת 'קו לעובד':

בעקבות פניות שהגיעו למרכז המחקר והמידע, ב26- בספטמבר 2011 נערך בירור עם עמותת 'קו לעובד'. מן הבירור עלה כי האמור התבסס על מידע ראשוני שהגיע לעמותה, ומידע זה לא אומת" (הער"ש 1)

השימוש בנתוני 'קו לעובד' לא מנע מנתן לחבר מחקר שממנו השתמע כי חקלאים ישראליים נוהגים לעודד את הפועלים התאילנדיים שלהם לצרוך סמים ממריצים בכדי להגדיל את תפוקתם. קוראי 'הארץ' אמורים להכיר סוגיה זו היטב לאחר הטקסט נוטף הארס שפרסמה בעניין אבירמה גולן, שגרר אחריו תגובות נזעמות מצד החקלאים.

במקרה אחר טען נתן כי מספרי התיקים של המשטרה לא משקפים את המציאות, כך שיש להניח שעובדות זרות נפגעות מתקיפה מינית הרבה מעבר למה שמדווח. זאת בניגוד לדרכו בנושא הפשיעה, כפי שתואר לעיל. בפעם אחרת התבסס נתן על נתוני 'קו לעובד' בכדי לבחון את זכויות התעסוקה של פלסטינים העובדים אצל יהודים ביהודה ושומרון. ובמחקר נוסף הוא הציג את התמיכה הממשלתית במשק החלב בישראל ובעולם, כשהוא משמיט מן ההשוואה מרכיבים כמו סבסוד מים והקצאות קרקע הנוהגים בישראל, אשר מעלים את ההשקעה הישראלית בחקלאות במידה ניכרת. אעצור כאן; התמונה ברורה.

כפי שכבר הסברתי, המטרה מעולם לא הייתה פסילה קטגורית של מחקרי ד"ר נתן. נתן פרסם קרוב למאה מחקרים דרך מרכז המחקר של הכנסת, וסביר להניח שרבים מהם טובים ואמינים. יחד עם זאת, ככל שהעמקנו לחקור במחקריו גילינו תמונת מצב מדאיגה. יותר ויותר מקרים של ליקויים מקצועיים במגוון רחב של תחומים בהם עסק, מעידים כי ישנה בעיה החורגת מדעותיו של האיש והשקפותיו הפוליטיות. מה 'הארץ' רוצה? שנשתוק? שתוטל האפלה על חובבנותו של פעיל השמאל? על דעותיו? לקשתי, אולי, ההסברים.

אין לי בעיה לשאת את התואר מקארתיסט, בטח ובטח כשהוא מוענק על ידי וועדת הפרס המכובדת של עיתון 'הארץ'. אבל יש לי קצת רגשות אשמה על שבמקרה הזה זכיתי בתואר לשווא. הקמפיין האוטומטי של סותמים-לנו-את-הפה-משתלטים-לנו-על-המדינה ימשיך איתי או בלעדיי, ולא נותר אלא להשתעשע ממנו. ובכל זאת, לאנשים החושבים מגיעות גם קצת עובדות.