?ממשלת ליכוד-ש"ס-לפיד

על-פי המדגמים, תקום בישראל ממשלה בראשות הליכוד. אין שוויון בין הגושים, מפני שאין גוש מרכז-שמאל של 59, אלא גוש מרכז-שמאל-ערבים של 59, ואין אפשרות ריאלית להוסיף אליהם את יהדות התורה. רעיון "הגוש החוסם" הוא לפיכך דיבור בעלמא.

הנחות היסוד להקמת הקואליציה

את הקמת הקואליציה ינחו שתי הנחות יסוד.

1. אין ממשלה בלי לפיד. אלו חדשות די בעייתיות. 'יש עתיד' הוקמה על טהרת אנשים חסרי-ניסיון פוליטי ומיניסטריאלי, שבזכות הכוח הפוליטי הגדול שזכו בו ינהלו בשנים הקרובות תיקים לאומיים חשובים וינווטו במים הסוערים של משבר כלכלי וסכנות בטחוניות ממשיות. הרשימה גם נוטה שמאלה, וחבריה עדיין לא חוו את הלחץ התקשורתי המופעל על שותפי נתניהו משמאל. לא האידיאל של הליכוד לשותפה קואליציונית בכירה.

ועדיין, מדובר ללא-ספק במפלגה ראויה, שיכולה לעשות נפלאות בכל הקשור לליברליזציה של ישראל, הקטנת הממשלה, והקלת נטל המס על מעמד-הביניים.

2. לצרכי הקמת קואליציה, אין לספור את הבית היהודי כ-12 מנדטים, אלא כ-7 או 8. יורדים החרד"לים מ'תקומה' העשויים לפרוש מן הקואליציה בשל דברים של מה-בכך (שמבחינתם הם כמובן הרי גורל), ואשר יוצרים אי-יציבות ואיום מתמיד להפיל את הממשלה. נתניהו כבר חווה זאת על בשרו, וישתדל להימנע מכך. נזכיר כי גם בכנסת האחרונה היו חברי 'האיחוד הלאומי' באופוזיציה, בהסכמה הדדית של שני הצדדים.

לא קואליציית ימין

המשמעות היא שהאפשרות לקואליציית ימין מובהקת, ליכוד-בנט-חרדים, 61 מנדטים – כנראה עוד מנדט או שניים בתוצאות האמת – איננה ריאלית בהרבה מאשליות "הגוש החוסם" של השמאל. ספק אם נתניהו ייתן לרבני יו"ש את מפתחות הממשלה. בנוסף, המציאות הכלכלית מחייבת שנה-שנתיים של גזירות כלכליות. קואליציה על טהרת החרדים והדתיים-לאומיים מכילה את שני המגזרים היהודיים היקרים ביותר, וכלכלת המדינה תתקשה לשאת בנטל.

ליכוד-ש"ס-לפיד-לבני?

אם כן, הקואליציה הסבירה ביותר המסתמנת היא ליכוד-ש"ס-לפיד (62), אולי בתוספת לבני (69). לבני חשובה ללפיד בשל אפקט פיזור-האחריות המפחית את כמות הלחץ שתופעל עליו, וש"ס כבר יודעת מזמן שתצטרך להוזיל מחירים. ש"ס היא לא שותפה טבעית ללפיד, אבל אין לה ברירה, ומבחינת לפיד הוא מקבל מצד אחד ממשלה מאוד מתונה מבחינה מדינית, ומצד שני, מייבש את בנט, המתחרה הגדול שלו על קולות הצעירים, מחוץ לממשלה. כך שהמהלך אינו מופרך מבחינה פוליטית.

נתניהו ישבור שמאלה?

תוצאות הבחירות העגומות, מבחינת הליכוד ונתניהו, מבשרות – גם בהיעדר מועמדים רציניים או ראויים – על פתיחת מאבק הירושה בליכוד. יותר מסביר כי נתניהו הולך לקדנציה אחרונה, עם ממשלה שאפשר לכנות "מרכזית עם מוטיבים שמאליים". התוצאות הללו מגדילות את הסיכוי למהלכים מדיניים גדולים, שיבואו להנציח את נתניהו – שאין מי שכיהן בתפקיד ראש-הממשלה יותר ממנו – כבעל הישג אסטרטגי. אם הבית-היהודי לא תהיה בקואליציה, הדבר יהיה כמעט מתבקש מבחינת נתניהו, לא רק בשל לחצי הקואליציה, אלא גם כמי שעוזב כשהוא משיב לליכוד את בוחרי המרכז ורושם את שמו על דפי ההיסטוריה.

כאן טמונה, כמו בעוד כמה תופעות שצצו במהלך הבחירות הללו (ועוד נעסוק בהן ב'מידה'), סכנה גדולה לאינטרסים האידיאולוגיים והמגזריים של הציבור הדתי-לאומי, שהפריד והבדיל עצמו מן הליכוד בבחירות 2013. המחיר שאולי יאלץ המגזר לשלם על ה"בנט-היבריס", עלול לעלות לו, ולימין הישראלי, ביוקר רב, ויצא שכרו בהפסדו.

שינוי שיטת הבחירות

היתרון הגדול של ממשלת ליכוד-לפיד-ש"ס, מלבד הקמתה של ממשלה קטנה וקיצוץ רבתי בהוצאות המדינה ובמשרדי הממשלה, גלום באפשרות הנדירה לשנות את שיטת הבחירות, ולהיפטר סוף סוף מן הצרה הקרויה פריימריס. אם זו אכן הקואליציה שתקום, קשה לחשוב על הרכב ממשלתי שיהיה נוח יותר לכך, ויהיה זה פספוס בסדר גודל היסטורי אם נתניהו ישאיר למתפקדים כוח רב כל כך בעיצוב רשימת המפלגות הגדולות, במיוחד כשיש להם את היכולת להשפיע על רשימה אחת ולהצביע לאחרת.

אומנות הבלתי-אפשרי

כמובן, כל האמור לעיל ספקולטיבי. פוליטיקה היא אומנות הפיכת הבלתי-אפשרי לאפשרי. למשל, בנט יכול לפצל את הבית-היהודי חזרה למרכיביו, ולהיכנס לממשלה ככוח קטן ומתון יותר, אבל לפחות עם השפעה מסוימת על נתניהו ועל עיצוב המדיניות. בנט יכול אפילו להצטרף חזרה לליכוד, מפלגת האם שלו. פיצולים נוספים הם ממין האפשר, ומי יודע, אולי אפילו העבודה תמצא עצמה מחזרת אחרי מקום בממשלה.

אבל יותר מכך סביר שנתניהו יקים יותר מקואליציה אחת במהלך הקדנציה הקרובה. קואליציה כלכלית (מרכזית), שתוחלף בביטחונית (ימנית), שתוחלף לבסוף בקואליציית בחירות (בזבזנית). בכל מקרה, תקופה מעניינת ומאתגרת לפנינו.