בבדיקה של מחקרי הממ"מ העוסקים במדיניות החינוך מתגלה הטיה ברורה בעד מעורבות-ממשלתית יתרה, נגד הפרטת החינוך, והסתמכות בעייתית על מקורות בעלי אג'נדה מובהקת
בבדיקה של מחקרי הממ"מ העוסקים במדיניות החינוך מתגלה הטיה ברורה בעד מעורבות-ממשלתית יתרה, נגד הפרטת החינוך, והסתמכות בעייתית על מקורות בעלי אג'נדה מובהקת, כולל קיצונית למדי ובעלת-שם מפוקפק מבחינה מחקרית, כ'מרכז אדוה'. כך, במקום לספק לכנסת תמונה מאוזנת ורבת-פנים, מלבין מרכז המחקר של הכנסת אג'נדה חינוכית "חברתית", או, אם נקרא לילד בשמו: סוציאליסטית
בהמשך לחשיפת 'מידה' בדבר ההטיה במחקרי מרכז המחקר של הכנסת העוסקים במדיניות ההגירה הישראלית, מתברר כי התופעות שתועדו בסדרת התחקירים על חוקר המרכז לשעבר ד"ר גלעד נתן, אינן מקרה בודד. בדיקה של שורת מחקרים בנושא מדיניות החינוך מגלה מגמות מטרידות, התורמות לדאגה כי מחקרי הממ"מ, ביודעין או שלא ביודעין, משמשים לקידום אג'נדה פוליטית.
חלק נכבד מן המסמכים שנכתבו בממ"מ בנושא חינוך בכנסת האחרונה הוגשו ל'וועדת החינוך התרבות והספורט', שתפקידה העיקרי הוא לפקח על מדיניות משרד החינוך. ביקורת על משרד החינוך נדרשת באינספור נושאים, אך במספר מחקרים חשובים שהוגשו לוועדה ישנו מוטיב חוזר: מגמת ההפרטה של החינוך בארץ. נקודת-המוצא המחקרית המרכזית באותם מחקרים היא שהמדינה אמורה להיות הספקית הבלעדית של חינוך בארץ, עד שאפילו מיקור-חוץ של תכניות פדגוגיות או קניית שירותים אחרים נחשבים שם כהפרטה.
מיד נספק דוגמאות לקו החוזר כחוט השני במחקרי הממ"מ נגד הפרטה ומיקור-חוץ, אך לפני כן נשאל: מה אין למצוא שם? ובכן, אין מחקרים על בזבוז משווע של משאבים בחינוך הריכוזי, או סקירה של הסרבול הביורוקרטי. במהלך הקדנציה האחרונה עלה תקציב החינוך במיליארדי שקלים, האם לא ראוי לשאול לאילו תוצאות הביאו אותנו אותו זינוק מטאורי בתקציב? הכיצד זה לא שמעו בממ"מ על המחקרים שמראים כי אין קורלציה בין גודל התקציב להצלחות התלמידים במבחנים? כמו כן, אין מחקר שבודק מהו שיעור התקציב המגיע אל בתי-הספר והתלמידים במקום להיבלע במנגנון. עוד הרבה בעיות וחוליים ניתן לחקור, אך, כאמור, דומה כי בעיני חוקרי הממ"מ הרלוונטיים, כל אלו נותרים בצל פשע ההפרטה.
מגמת ההפרטה מתבטאת, על-פי הממ"מ, בכך שניתנת להורים האפשרות לרשום את ילדיהם לתכנית לימודים נוספת (תל"ן) מעבר למערכת הבסיסית, ולשלם על כך מכספם. מכיוון שהתל"ן יוצר פערים בין אלו שיכולים לשלם יותר לאלו שיכולים פחות, עדיף לדעת הממ"מ שלא יהיה בכלל. ומה בנוגע לחירותם, שלא לומר זכותם, שלא לומר חובתם של ההורים להשפיע ולקדם את חינוך ילדיהם באמצעיהם? מה יהיה בשלב הבא של האיסור על "הפרטה"? איסור על שיעורים פרטיים בבית? הרי גם זה יוצר פערים. ומדוע, לדעת חוקרי הממ"מ, נפתחים בשנים האחרונות יותר ויותר בתי-ספר פרטיים ממלכתיים? הפותר נכונה יקבל נקודה.
הלבנה אידיאולוגית של האדום
לקראת דיון ב'ועדת החינוך, התרבות והספורט', התבקש הממ"מ להכין סקירה של מסלולי-הלימוד הייחודיים במימון פרטי, המופעלים כיום במערכת החינוך. במרכז "הגדילו ראש" והכינו למסמך רקע של ארבעה עמודים, בנושא: "טענות בדבר הפרטה במערכת החינוך". טענות של מי? טוב ששאלתם. של ניר מיכאלי מ"המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה על-שם יעקב חזן במכון ון-ליר בירושלים", של נגה דגן-בוזגלו מ"מרכז אדוה", של נחום בלס מ"מרכז טאוב", ועוד. המשותף לכולם הוא ההתנגדות הגלויה או הסמויה לתהליכי הפרטה, שמשמעותם העיקרית בהקשר החינוכי – שהרי אין "טייקונים" בחינוך – הגדלת החירות האזרחית והעברת האחריות להורים.
כך, תחת צבעי הסוואה וחותמת כשרות של הממ"מ, משפיעים אותם מכוני-מחקר אידיאולוגיים על הכנסת; אולי זה המקום להזכיר כי הקמת הממ"מ, כגוף אובייקטיבי ובלתי-תלוי הממומן מכספי משלם-המיסים, באה להחליף את השפעת המכונים האידיאולוגיים על-ידי הצגת תמונה מורכבת ואמינה יותר. בפועל קורה ההיפך: הממ"מ מסייע לארגונים הללו להכניס את משנתם לכנסת, אחרי שהוא מלבין אותה ומעניק לה כסות "אובייקטיבית". ניתן לתמוה אם ייכתב אי-פעם בממ"מ מבוא מסועף תחת הכותרת: "טענות בדבר ריכוזיות וחוסר-גמישות במערכת החינוך".
יובל וורגן, החוקר האחראי על רוב המחקרים בנושא החינוך, טען בתגובה לשאלות 'מידה' כי סקר את המחקר על חינוך שקיים בארץ, וכל שהעלה בחכתו הוא המחקרים של המכונים השונים. לדבריו, "לא נמצאו מקורות נוספים המתייחסים לנושא המפורש של המסמך". אמנם, מחקרים רבים עוסקים בהגדלת חופש הבחירה, אך אינם מתייחסים לתשלומי הורים. לשאלה מדוע לא הסתמכו בממ"מ גם על מחקרים ממדינות אחרות (בהם הצטבר רקע רלוונטי חשוב שסותר את האג'נדה של רוב מכונינו), ענו בממ"מ כי הזמן העומד לטובת כתיבת מחקר – בין שבוע לשבועיים בדרך-כלל – קצר מכדי לבצע השוואות למדינות אחרות.
יתר-על-כן, החוקרים בממ"מ מוצאים לנכון להעלות על נייר המסמך גם רחשים שעולים מכלי-התקשורת בסוגיות הנדונות, וגם כאן ניתן לזהות סלקטיביות בבחירה. תחת משפטים כמו "עוררה הד ציבורי", או "גוררת תגובות רבות", המשדרים רוח של קונצנזוס, מופתע הקורא למצוא בהערות-השוליים הפניות אל מאמר ב'הארץ', בלוג שמאלי מובהק בשם 'העוקץ', או אתר 'עבודה שחורה' הסוציאליסטי.
חוקרי-קבלן של יחימוביץ'
באופן תמוה, גם המסמך שהגיש הממ"מ על תופעת מורי-הקבלן לשלי יחימוביץ', פותח במבוא כללי על סכנות ההפרטה ונשען על אותם מחקרים של דגן-בוזגלו וניר מיכאלי שצוינו במסמך על תשלומי-ההורים. העסקת המורים דרך גופים מתווכים מתפרשת כאן כתסמין של מדיניות ההפרטה. בכל המסמך מוקדשת רק פסקה אחת בעמוד 6 – עם קישור למאמר של נחמיה שטרסלר – לטענה כי הקביעות הטוטלית של המורים וחוסר-היכולת לפטרם גורמת להעסקת עובדי-קבלן, והצעה לתת אוטונומיה למנהלים לבחור את מוריהם כפתרון. לעומת זאת, בהמשך הדברים מסוקר באריכות מחקר של דן גרוסמן – בהנחיית כמעט-ח"כ-מטעם-ה'עבודה' פרופ' יוסי יונה, סוציאליסט מובהק – הטוען כי הגמשת העסקתם של המורים ומתן אוטונומיה למנהלים בבחירתם, היא למעשה עוד אבן-דרך במגמת ההפרטה. מנהלי בתי-הספר מושווים שם ל'קבלני משנה'.
מגדילים ראש
אם במקרים הקודמים חוקרי הממ"מ יכולים לטעון כי תוכן המחקרים תואם את בקשתם של חברי הכנסת, הרי שבמקרה הבא טענה זו איננה קבילה. בביקורת שנכתבה על התקציב הדו-שנתי של החינוך ב-2011-2012, הוחלט באופן מפתיע להדגיש את מגמת ההפרטה של החינוך ואת בעיית הפערים במערכת. שוב מובא המחקר של נחום בלס ממכון טאוב, שיכול להתחרות על תואר יקיר הממ"מ, על מגמת ההפרטה. איך ביקורת על התקציב הפכה לביקורת על פערים בחינוך? מסתבר שלעתים בממ"מ מפגינים גם יוזמה מחקרית. יתר-על-כן, ישנן במסמך גם הצעות לשיפור: "ניתן לומר כי השקעה [תקציבית, א.ת.] ממוקדת בהעלאת ההישגים הלימודיים של התלמידים החלשים יחסית, תביא הן לעלייה בממוצע הכללי של ישראל והן לצמצום הפערים". על מה מבוססת ההצעה? אין ציטוט של מחקרים ואין דוגמאות היסטוריות; אבל יש פערים, וצריך לסגור אותם בתקצוב דיפרנציאלי. מה זו אם לא המלצת מדיניות (תמימה, שגויה וחד-צדדית) מטעם החוקר האובייקטיבי?
לחפש את החינוך מתחת לפנס
בהסתכלות רחבה, מדובר בבעיה מוסדית. הכוח שמוענק לחוקרים בממ"מ מעמיד אותם בפיתוי רב. הם נהנים מחוסר שקיפות: הממ"מ לא מפרסם מה הבקשה המדויקת ממנו (אלא מסכמה באופן כללי בהקדמה למסמך), וקורות החיים של החוקרים אינם בנמצא. בנוסף, חוקר בממ"מ נהנה מהגנה מוסדית שאיננה נוהגת אפילו באוניברסיטה, מפני שבאוניברסיטה חוקרים הם נציגי עצמם; אם חוקר טועה, דימוי האוניברסיטה לא נפגע. הממ"מ, לעומת זאת, הוא מוסד חוץ-אקדמי שמשתמשים בו חברי-כנסת, ולכן הוא תלוי מאוד בדימויו. בעטיים של חוסר-השקיפות וההגנה המוסדית, אין פלא בכך שיש חוקרים המוצאים עצמם קוראים ומסכמים בעיקר מחקרים וניירות-עמדה המתאימים יותר לתפיסת עולמם.
צריך לומר ביושר – הפחד מהפרטת החינוך, והאמונה כי על המדינה לרכז את כלל החינוך בידיה, לא מתחילה ולא נגמרת בממ"מ. השיח בנושא זה בישראל נוטה לאטאטיזם גורף, מימין ומשמאל. רוב חברי-הכנסת יתמכו בכל הגדלה פופוליסטית של תקציב החינוך ובכל יוזמה כושלת לצמצום פערים, וימשיכו לדרדר בכך את החינוך בישראל תהומה. אבל בדיוק לשם כך הקימו בכנסת את הממ"מ, גוף מחקרי שיוכל לסייע בפתיחת עיניהם של הנבחרים ולהציג בפניהם את המורכבות של הסוגיות השונות. במקום זאת, הממ"מ מחדיר לכנסת, תחת חותמת כשרות ומעטה של אובייקטיביות, את מקדמי המדיניות החוץ-פרלמנטריים אותם הוא בא להחליף. אם הממ"מ יכול לבדוק רק מתחת לפנס ולקרוא רק בעברית, מה הועילו חכמים בתקנתם?
תגובת הכנסת
הכנסת מודה לאתר "מידה" שמפנה לאחרונה תשומת לב לבדיקת מסמכים שונים מטעם מרכז המחקר והמידע . בדיקת המסמכים הקשורים למערכת החינוך העלתה כי מדובר במסמכים מדויקים ומקצועיים שנתנו מענה מלא לחברי הכנסת ולוועדות שהזמינו את המסמכים בנושא. בתגובה המלאה שנמסרה לאתרכם, פורטו תשובות, אחת לאחת, לכל טענה וטענה.
קראתי את התגובה המפורטת, והיא נראית די מניחה את הדעת.
הבעייה, כמובן, היא שלא קראתי את המחקרים עצמם, ולכן כקורא אני נשאר חסר עמדה. (קצת מוזר לקרוא 2 פרשנויות שונות לאותו הטקסט בלי לראות אותו בכלל..
תגובת הכנסת רצינית, ואולי זה הרווח הגדול בכל העניין. אם האתר מצליח להניע את המערכת לבדוק את עצמה, זו בהחלט "אתחלתא דגאולה" למוסדות הציבור.
ואיפה קורות החיים של מר אברהם תומר?
מה הקשר? ממתי עיתונאים מפרסמים קורות חיים??
הדרישה הזו מחוקרים ציבוריים היא בנאלית ומתבקשת. בכל מוסד אקדמי שמכבד את עצמו אפשר למצוא את קורות החיים של החוקרים בפחות משלוש לחיצות עכבר.
אור השמש תמיד מועיל.
עכשיו הם יודעים שהם תחת 7 עיניים (שלכם ושל הגולשים) ויפחדו להטות מחקרים בעתיד.
.מסתבר שהאדון לא יודע לעשות חיפוש פשוט בגוגל.
kmi.milkeninstitute.org/hebrew/research/28.doc
מה הקשר? קראתי ולא הבנתי מה רואים פה ומה בדיוק מוכיח הלינק הזה
.באמת לא הבנת? מחקר שתומך בהפרטה, בעברית
יכול להיות שמתחת לשם שלך מסתתר חוקר בממ"מ או מקורב?
אני נהנה מהאתר ובדרך כלל מזדהה עם הכתבות.
לצערי הפעם פישלתם. נראה שהתגובה של הכנסת אוכלת אתכם בלי מלח.
צריך אולי לעשות סינון יותר טוב של הכתבות
אני נהנה מהתגובות שלך ובדרך כלל מזדהה. הפעם לצערי פישלת, כדאי שבפעם הבאה תקרא יותר טוב או תסנן את תגובותיך.
אלחנן, ציניות אינה באה במקום טיעון ענייני אלא כתבלין.
גם אני לא אוהב את סגנון התגובה של יצחק, אבל הוא טען טענה.
אמור לי את הרפרנסים שלך ואומר לך מי אתה…
תגובת הכנסת נראית כתובה על ידי אנשי הממ'מ עצמם.
אבל זה לא העיקר. הנימוקים במסמך התגובה נראים מאד הגיוניים, הם כולם עוסקים בעובדות. הנימוקים מציינים שמסמך או פסקה עסק או לא עסק בנושא א' וב', מטרתו הייתה איקס וזד. אבל אפשר לנמק גם מאמרים של גדעון לוי עם אותם תירוצים. בסופו של דבר מאמר של גדעון לוי הוא מאמר מוטה – ולא בגלל שהוא מציג נתונים לא נכונים (הוא גן, אבל זה לא העיקר) או בגלל שהוא מתייחס רק לנושאים מסויימים, אלא בגלל שהוא מפרש ומדגיש היבטים מסוימים בצורות שונות. אפשר לומר "ההפרטה פוגעת במורים" ואפשר לומר "ההפרטה תכריח את המורים להתאמץ". לא עברת כאן כל אווירה של מקצועיות אבל בהחלט לא הבעת דעה אובייקטיבית.
אל מסמך התגובה המפורט של המ.מ.מ מצורפת כעת התייחסות של אתר 'מידה', (מסומן באדום).
קצת ילדותי לבקש תגובה מנשוא התחקיר שלכם ואז לתקוף אותה כמו ילד קטן שמבקש להיות זה שמשמיע את מילתו האחרונה. נראה לי שקצת חרגתם כאן מכללי האתיקה העיתונאית ואולי בניגוד ליומרתכם קצת חששתם מכך שיקרא הקורא וישפוט.
המצאה יפה: לפי כללי האתיקה העיתונאית אסור לעיתונאי להגיב לתגובה. כלל השתקה יפה העלית כאן, מאוד דמוקרטי ונאור מצדך.
ובכן, לא רק שמותר להגיב אלא לפנים משורת הדין פורסמה באתר תגובת הממ"מ הארוכה והמפורטת במלואה.
ככה זה, יש צד שמאמין בדיון פתוח, ויש צד שמאמין בהשתקה ובמקום לנהל דיון מעדיף להשתמש בעלבונות מבוססי אי-ידיעה. חבל שזה מצבם של הנאורים בימינו.
ולאתר: המשיכו בעבודת הקודש שלכם. יישר כוח, ואל תתנו לטוקבקיסטים מטעם להסיט אתכם מדרככם.
אכן המונח 'אתיקה עיתונאית' הוא אוקסימורון או לכל הפחות לעג למילה 'אתיקה', אך כמעט בכל תוכנית טלויזיה שיש זמן לדיון של כמה דקות הם נותנים קונטרה תגובה לתגובה.
מה שכן- הייתי רוצה שאתר מידה ישלחו למממ את התגובה שלם ואלו יגיבו עליה. וחוזר חלילה.
שטויות במיץ, תקנון מועצת העיתונות קובע שפרסום כלפי אדם מצריך בירור מוקדם עימו ופרסום הוגן של תגובתו. אם נחיל את אותם כללים גם לגבי גוף ציבורי כמו הכנסת הרי שניתן לומר שצורת פרסום שבו מנוצלת האסימטריה המובנית בין עורך הכתבה ובין נשוא המחקר היא באופן מובהק אינה הוגנת ומנצלת את החולשה ועמדת הנחיתות של נשוא המחקר.
הדבר ההוגן והנכון לעשות מבחינה עיתונאית הוא שבכתבה יובאו כל הטיעונים והנימוקים של כותב התחקיר ולאחר מכן תינתן מלוא הבמה למגיב להתייחס לדברים. כמובן שהעורך יכול לתמצת ולערוך את התגובה באופן הוגן אשר משקף את רוח הדברים, אך הדבר נכון בעיקר כאשר מדובר בתקשורת המודפסת או הטלוויזיונית שבה יש מגבלה של מקום וזמן ולא במדיום האינטרנטי שהאפשרויות בו רחבות יותר. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שבעת כתיבת התחקיר כבר מונחת לפני הכותב תגובת נשוא המחקר כך שמראש יש לו יתרון והוא יכול לנסח את דבריו בהתאם, כך שהטענה לגבי השתקה היא לא פחות ממגוכחת.
נורא מעניין שהמגיב הקורא לעצמו "עיתונאי שקצת יודע גם על מה הוא מדבר" הוא כביכול טוקבקיסט תמים, שאף יוצא בתגובתו נגד "טוקבקיסטים מטעם", אך שתי שורות לפני כן נפלט לו משפט שכאילו לקוח מתוך עמדת המערכת עצמה, כאשר הוא מדגיש שתגובת הכנסת פורסמה לפנים משורת הדין… מהיכן יודע אותו טוקבקיסט תמים מהי מדיניות האתר? מה גם שמדובר בסה"כ בלינק ולא בפרסום התגובה המלאה בגוף הכתבה.
יש לכם באמת כתבות מעניינות רבות באתר, אבל כאן נראה שקצת נסחפתם לאיזו מין מלחמת קודש לא ברורה
כנראה שאתה לא עיתונאי, כי יש לך יכולת ניתוח ותחקיר קצת מוזרה. לפנים משורת הדין לפי כללי העיתונות, לא לפי מדיניות האתר. אם יש כזו או מהי, אני משאיר ל"עיתונאי" כמוך לגלות.
ולמגיב לפניך, שאני מניח שהוא אותו אדם ואם לא אז סליחה, כל עיתון היום מפרסם גם באינטרנט בדיוק את אותו טקסט ועם אותם כללים, שוב אתה ממציא ומבלבל את המוח לקוראים של הטוקבקים.
בוא ואסביר לך בפשטות פעם נוספת. ההתדיינות ביני ובינך כאן היא סימטרית, שכן אני יכול להגיב לדבריך ואתה יכול להגיב לדברי בחזרה. בניגוד לכך, תגובה על תגובה כפי שניתנה במקרה שעליו אנחנו מדברים היא לא סימטרית כי היא אינה מאפשרת לכנסת להגיב בחזרה על הטענות החדשות. והרי כולנו יכולים לתאר לעצמינו שלכנסת היה מה להוסיף בעניין.
אני בכלל לא נכנס לתוכן הדברים שייתכן והם נכונים וייתכן שלא – אין לי את הכלים לשפוט. מה שכן, אני בטוח ששנינו נסכים שצריך להיזהר מאוד בביקורת ולוודא שהגילויים שלך אכן אמיתיים ושהם לא תוצר של דחף אובססיבי למצוא דברים בכוח ובעצם להמציאם.
איני יודע אם זה המצב במקרה הזה, אבל עיון קצר באתר מגלה שהוא מתמחה בקעקוע של מחקרים שנכתבו על ידי גופים שונים, מה שמעלה את החשד כי אותו דחף אובססיבי הוא שמכוון את צעדיו. והרי כל עיתונאי מתחיל יודע שאם נציב זכוכית מגדלת מוטה ומגמתית על אובייקט המחקר שלנו נוכל בקלות להגיע למצב שבו צל הרים ייראה כהרים.
תהליכי הפרטה, שמשמעותם העיקרית בהקשר החינוכי – שהרי אין טייקונים בחינוך – הגדלת החירות האזרחית והעברת האחריות להורים."
אני מסכים לביקורת על בנה מערכת החינוך, אך לטעמי המשפט לעיל מצביע על תפיסת עולם פשטנית למדי ביחס לנושא ההפרטה.
אף שבמקרים רבים ההפרטה מגדילה את החירות האזרחית ואחריות ההורים, מטרתה העיקרית מאז ומעולם היתה התפרקות של המדינה מאחריותה. ואם נשיב לכותב בדרכו, נשאל כמה תחקירים הוא פרסם על יעילות ההפרטה, המרוויחים והמפסידים ממנה והפיקוח עליה.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3577527,00.html
אריה, שים לב לסתירה המובנית בדבריך. "אף שבמקרים רבים ההפרטה מגדילה את החירות…מטרתה העיקרית היתה מאז ומעולם התפרקות של המדינה מאחריותה". הרי מי שסבור שדבר מסוים הוא באחריות המדינה לא ישאף להפריט אותו. אבל אחריות המדינה היא זו שעומדת בלב המחלוקת בין הליברלים לסוציאליסטים. ותתפלא- אבל מטרת ההפרטה בעיני מצדדיה היא אכן הגדלת החופש, הגברת היעילות והפחתת המיסים.
דרך אגב הכתבה שצירפת מכלכליסט מציגה מקרה של מיקור חוץ ולא . הפרטה. אפשר באותה מידה להגיד שכל תשתיות התחבורה מופרטות בגלל שהמדינה משלמת לחברות פרטיות לבנותן. בכל מקרה המיליונים שמועברים למרמנת כל שנה היו נחסכים דווקא אם הייתה מתחוללת הפרטה בחינוך.
אוקיי, נשתמש בהגדרה לא-נורמטיבית – הפרטה משמעה העברת אחריות וסמכויות מידי המדינה לידיים פרטיות.
אני לא טוען שהמדינה צריכה להיות אחראית על הכל, אך מנגד אני משתדל לפקוח עיניים לתהליכי ההפרטה (ומיקור החוץ) כפי שהם מוצאים לפועל היום.
אם אתה רואה את ההפרטה כמהלך אידיאולוגי שמטרתו להגדיל את החופש והיעילות, לדעתי זו תפיסה פשטנית שמתעלמת מההפרטה כפי שהיא במציאות . במציאות ההפרטה נועדה לתת מענה לבעית שוק העבודה הסוציאליסטי והמנוון, אך בפועל הפתרון הלך לקיצוניות השניה ויצר מעין שוק עבדים מודרני בו חברות פרטיות מעסיקות אלפי עובדי ומורי קבלן ללא זכויות – ולא שוק פרטי חופשי ואידיאלי כמו שניתן לחשוב.
אני לא מתנגד עקרונית להפרטה, ואני ער לבעיות המבניות של שוק העבודה הנוכחי, אך אני חושש מאיך שההפרטה נעשית כיום, והייתי שמח לראות קצת ביקורתיות כזו מתומכי ההפרטה.
ואגב, זו הערה כללית. כל ביקורת היא טובה בעיני, והמאמר מצויין.
תודה על כתבה מעניינת
אני חייב לומר, כפעיל פוליטי שנמצא בצד הימני-אמוני של המפה, וגם נמצא בכנסת די הרבה, שבניגוד למקרה של גלעד נתן, הפעם הביקורת על הממ"מ נראית לי די מאולצת. ודבר נוסף, אסור לנו להידמות לסמולנים בכל מה שקשור להתנשאות ולסתימת פיות – פרסמתם מאמר? אשריכם, לא חייבים להחזיר בתגובה נוספת מטעם המערכת (בין אם גלויה או סמויה) על כל הערה שמציגה עמדה קצת שונה. אפילו באתר של "הארץ" לא נוהגים כך. זה יכול דווקא לשדר חולשה ולא ההיפך
אני קוראת את הכתבות כאן באופן קבוע ובדרך כלל מאוד נהנית אבל אני חייבת להעיר שזה באמת קצת נראה רע המתקפות על מחקרים שמבצעים גופים אחרים שמאלנים ובעלי אג'נדה סוציאליסטית ככל שיהיו. עדיף הרבה יותר שהקונטרה של האתר תהיה באמצעות פרסום מחקרים שתומכים בעמדות ליברליות. זה הרבה יותר מעשיר ותורם ומעניין בעיני לשיח הציבורי. אבל בסך הכל אני מאוד אוהבת את הכתבות כאן ואין ספק שביחס לאמצעי תקשורת אחרים אתם מהווים משב רוח מרענן.