דעה: המתינות הספרדית לא עברה את אחוז החסימה

"אלוהי אם אתה שומע תפילתי / אולי אפשר למסור ד"ש לסבא שלי / תגיד לו שהמתינות הספרדית שבה הוא דגל / התחלפה בקנאות, קיצוניות./ אבל למרות הכול הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח" (קובי אוז, 'אלוהי')

בשלושת השבועות שעברו מאז הבחירות, התקשורת עסקה באופן טבעי בעיקר במפלגות שהצליחו להיכנס לכנסת, כאשר המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה הושלכו באחת אל תהום הנשייה. אחת מהן היא מפלגת עם שלם בראשותו של הרב חיים אמסלם, שצריכה לעשות, יותר מכל אותן מפלגות שכשלו, חשבון נפש.

עד לפני הישורת האחרונה של מערכת הבחירות, הרב אמסלם, שמרד במועצת גדולי התורה של ש"ס באומץ רב, הצליח לגרוף את אהדתם של רבים וסומן כהפתעת הבחירות. אך לאחר מסע בחירות אנמי, ולאחר שהתפזר העשן, התברר כי הצביעו לו בסה"כ 45,690 אזרחים, לעומת 331,868 שהצביעו לש"ס. נוקאאוט. בפילוח תוצאות הבחירות על-פי יישובים, מתברר שגם את מעט קולותיו לא קיבל אמסלם מהחרדים או מעיירות הפיתוח. כלומר, אמסלם לא הזיק לש"ס כלל. בפרפרזה על הקלישאה השחוקה: הציבור המזרחי-מסורתי אמר את דברו. מהי משמעות אמירתו?

בש"ס מאז ומעולם הונפו שני דגלים עיקריים: שימור המסורת הספרדית, וסיוע לשכבות החלשות. תחת הנהגתו של הרב עובדיה והסלוגן "להחזיר עטרה ליושנה", פעלו ה'ספרדים שומרי התורה' להעמיד במקביל ליהדות האשכנזית מסורת גאה של יהדות ארצות-ערב, על מאפייניה ההלכתיים והחברתיים הייחודיים. אך האם הם עומדים במשימתם? נראה שבאופן חלקי מאוד.

מפלגת ש"ס הוקמה ב-1982 תחת חסותו של מנהיג החרדים הליטאים הרב שך, ממנה לא באמת השתחררו עד היום. אמנם הרב עובדיה יוסף העמיד מסורת פסיקה ספרדית עצמאית, אך בכל הנוגע לעניינים ציבוריים בהם יש מקום ל"השקופה" ולתפיסת עולם, גדולי הדור הליטאיים תמיד היוו אוטוריטה. בשונה מאמסלם, מנהיגיה הפוליטיים של ש"ס, מהרב פרץ, דרך אריה דרעי וכלה באלי ישי ואריאל אטיאס – כולם למדו בישיבות ליטאיות.

רבים נוהגים להדגיש את הגישה הרכה יותר של הפסיקה הספרדית, שבניגוד לאחותה האשכנזית מעדיפה להקל ולהתיר היכן שניתן, אך שוכחים כי הבדלי הגישה לא צמחו יש מאין. הרקע לאורח החיים הסגפני והמחמיר שפשה בקהילות האשכנזיות הוא המפגש הטראומתי של הקהילות באירופה עם ההשכלה. זו האחרונה עשתה לה נפשות בקרב צעירי הקהילה, ועל כן התגובה הטבעית הייתה הגבהת חומות הגטו היהודי והקפאת הדינמיקה ההלכתית. בקהילות הספרדיות, לעומת זאת, המפגש עם ההשכלה היה פחות מאיים, החילון היה מינורי ועל כן הקהילות היהודיות היו פחות מסוגרות ושמרניות. המגע עם התרבות הכללית, המפגש של היהדות עם הפילוסופיה הכללית שהתפתחה, והתגובה הסובלנית לשינוי מעמד האישה – כל אלו מעידים על כך שהמסורת הספרדית היטיבה יחסית להתמודד עם אתגרי המודרנה.

נושא הגיור הוא דוגמא טובה להבדלי הגישה בין ספרדים לאשכנזים ולסטייה של מנהיגי ש"ס ממסורת אבותיהם. המסורת האשכנזית תמיד החמירה בגיור ונטתה לפסול גיורים, ובין השאר התנתה את הגיור בקיום מצוות מלא של המתגייר. לעומת זאת הרב עוזיאל, הרב הראשי הספרדי הראשון, קרא להכיר בצאצאיהם של אבות יהודים חילונים שהיו נשואים לאימהות לא יהודיות, שכן "בדורנו זה אחראית וקשה מאוד נעילת דלת בפני גרים, לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל או להיטמע בגויים". ב-1920 צידד הרב עוזיאל בהענקת זכות הבחירה לנשים בבחירות הראשונות לאסיפת הנבחרים של היישוב היהודי בארץ, בניגוד לעמדת הרב קוק.

הרב אמסלם, שבספרו 'זרע ישראל' נשען רבות על עמדותיו של עוזיאל, ביקש להתמודד עם הפער בין חוק השבות שמעלה לישראל גם בנים לאב יהודי ולאם שאינה יהודית, ובין ההגדרה ההלכתית הנוקשה הבוחנת את האם בלבד.

המונח "זרע ישראל" הוא הכינוי של אמסלם לאלו שנופלים בין הכיסאות – מתערים בחברה ואף משרתים בצה"ל, אך לא יכולים להתחתן ברבנות, ועל כן ההלכה צריכה לבוא לקראתם. לאור עמדותיו המקלות ומאימת הליטאים, הפעילו ראשי ש"ס לחץ על אמסלם לגנוז את ספרו ולאחר מכן נאסרה הפצתו של הספר בישיבות.

גם בנוגע לדגל השני של ש"ס, הסיוע לשכבות החלשות, העז אמסלם להציע דרך שונה. דרעי וחבריו היו אמונים מאז ומתמיד על דאגה לקצבאות. סיסמת הבחירות הייתה "אנחנו בשביל אלה שאין להם", אך ההמשך היה צריך להיות "ושאם יהיה להם – לא יהיה לנו". אמסלם, לעומתם, חיפש פתרונות תעסוקה עבור הציבור החלש, ואף פעל להוציא את רוב החרדים אל שוק העבודה ביודעו של'חברת הלומדים' אין שורשים במסורת הספרדית.

מדוע, אם כן, לא עברו כמעט מצביעים מש"ס לעם שלם? ייתכן שדמותו של הרב עובדיה עוד מהלכת קסם על המסורתיים, או שבני העניים מעדיפים שידאגו להם לדגים ולא לחכות. אך כל מי שאמון על המסורת הספרדית מבין כי הייתה פה הזדמנות להחזיר עטרה ליושנה, בלי מרכאות, אלא שהיא פוספסה לעת עתה. הנפגעים העיקריים מכך יהיו מצביעי ש"ס עצמם, שימשיכו לשלוף את השד העדתי מהבקבוק בכל הנוגע לתרבות הקצבאות, בזמן שאת מורשתם הסובלנית והמתונה הם מפקידים בידי הרבנים הליטאים.