לא רק נתניהו, אלא גם בנט עושה חשבונות מוזרים ולא-לאומיים על חשבון המחנה הלאומי. הבחירות מתחילות להיראות כסיפור האיוולת הפוליטית של גוש הימין בישראל
נפתח בציון עובדה ידועה: הסקרים הנערכים לאחרונה מראים כי הברית בין יאיר לפיד לנפתלי בנט מועילה פוליטית לבנט ועשויה להכניס אותו לממשלה, אבל ציבורית היא מועילה בעיקר ללפיד. בנט לא עולה בסקרים האחרונים, כנראה משום שהציבור הדתי-לאומי הגיע למיצוי כוחו, בעוד של'יש עתיד' פוטנציאל גדילה משמעותי על חשבון הליכוד ומפלגות אחרות.
כתוצאה מכך, ברית בנט-לפיד מסכנת את גוש הימין, שזכה בבחירות ל-61 מנדטים, הגבול התחתון להרכבת ממשלה. בבחירות הבאות המרכז-שמאל – גם בלי הערבים או החרדים – עשוי להגיע לגוש חוסם שכזה בעצמו (למשל: לפיד 32, עבודה 15, לבני 6, מר"צ 6, קדימה 2).
השיקולים הישנים והטובים
תומכי בנט רבים אוהבים לחשוב שאבד הכלח על השיקולים הפוליטיים הישנים. אבל זו ראייה קצרת מועד. בסופו של דבר עומדים על הפרק נושאים גדולים מהסוג הישן: מפעל ההתיישבות, הלחץ הבינלאומי שיגבר בקדנציה זו של אובמה, המשבר הכלכלי, פריפריה, דמוגרפיה, הצביון הלאומי של ישראל, ועוד. כל אלו לא ייפתרו בסיסמאות, וברובם מצביעי לפיד ומצביעי בנט אינם מסכימים על הפתרון הרצוי.
אם יוצאים לרגע מן הקופסאות המפלגתיות ומאבקי האגו, ובוחנים את ההשלכות של ברית לפיד-בנט על האינטרסים המובהקים של המחנה הלאומי, מגיעים למסקנות עגומות. הטעות הפוליטית שעושה היום המחנה הדתי-לאומי זועקת לשמיים, ותעלה ביוקר למחנה הלאומי בכלל, ולציונות-הדתית בפרט.
פוליטיקה חדשה?
מסתבר שהפוליטיקה הישנה היא משחק ילדים לעומת ה"חדשה". בבחירות הודיע בנט שהוא ונתניהו אחד. אך מיד לאחר הבחירות הלך בנט לחרדים, כדי ליצור איתם ברית שתלחץ על נתניהו. לנוכח סירוב החרדים חצה בנט את הקווים ממחנה הימין-הדתי אל לפיד, שמאל-ליברלי-רפורמי.
התנהלותו של בנט מציירת את 'הבית היהודי' כמפלגה כמו-חרדית. תומכי בנט מצדיקים זאת לרוב בטענה שנתניהו "לא השאיר לבנט ברירה". אבל זו בדיוק הנקודה: מסתבר שבפוליטיקת ה"ערכים" ה"חדשה", הערך העליון הוא להיות בממשלה, ולהיות אופוזיציה ימנית, לפי ערכיך המוצהרים, אינו נחשב כלל כ"ברירה". האם מישהו זוכר משא-ומתן שניהלו אי-פעם המפד"ל או האיחוד הלאומי עם מפלגת השלטון, ואז עם שני קצוות פוליטיים, רק על מנת לכרות ברית שתכניס אותן לממשלה?
לתהפוכות הערכיות, שהחלו ב"הצבעת בנט, קיבלת נתניהו", עברו ל"הצבעת בנט, קיבלת חרדים", והגיעו ל"הצבעת בנט, קיבלת לפיד", יש מחיר, הרבה מעבר לשאלות של זהות אידיאולוגית או לעליית לפיד על חשבון גוש הימין. על הדרך, הגשרים נשרפים ובריתות פוליטיות נפרמות. משהו חדש באמת מתחיל: שותפי הדרך ההיסטוריים הם העבר, לבנט יש אחים חדשים.
יש עתיד לשונאי המתנחלים
לעת עתה מגלה יאיר לפיד חולשה בעיצוב מדיניות. שתי דוגמאות מרכזיות יבהירו זאת על נקלה. ההתעקשות על ה"שוויון בנטל" (המשותפת כעת גם לבנט) מיותרת. השירות החרדי בצבא יעלה למשלם המיסים הון והצבא כלל לא רוצה את רובם. הבעיה נעוצה בקצבאות הישירות והעקיפות; לא "שוויון בנטל" צריך, אלא "שוויון בנטילה". דוגמא שניה היא מספר השרים בממשלה. מדובר בנתון חסר-חשיבות. המספר החשוב הוא הוצאות הממשלה כאחוז מהתל"ג, ועל כך לפיד כלל לא מדבר.
אלא שעל החולשה במדיניות מפצה לפיד ביכולות פוליטיות מעולות. מסיבות רבות הוא בעמדת זינוק מצוינת להתמודד על ראשות הממשלה. ההיסטוריה מלמדת שבתום הקדנציה הזו, אחרי הישגי ה"שוויון בנטל", העניין בחרדים ירד. 'יש עתיד' תצטרך למצוא את אג'נדה לאומית חדשה. מאין זו תבוא?
את 'יש עתיד' מאיישים, והצביעו לה, בעיקר אנשי מרכז-שמאל ציוני. מהו אותו מרכז-שמאל ציוני? מה מבדיל אותו מן הימין באופן מובהק? התשובה: היחס למפעל הלאומי שהוא בבת-עינה של הציונות-הדתית: ההתנחלויות.
רוב מצביעי לפיד יסכימו עם הטענות הבאות, הרווחות במרכז-שמאל: הציבור הבעייתי במדינה אחרי החרדים, הם המתנחלים. הם אמנם תורמים למדינה, אבל הגיע הזמן ש"יחזרו הביתה", לקונצנזוס שבין חדרה לגדרה; שיפסיקו לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית, לעלות בממון ומשאבים רבים, להוות נטל בטחוני, להפריע לסיכוי לשלום, לסכן את ישראל במדינה דו-לאומית, ואף לתרום לכפייה הדתית. אחרי החרדים, גם המתנחלים צריכים ללמוד לקח.
הדברים דלעיל הם ברובם פרפראזה על דברים שלפיד עצמו פרסם בעבר. כך, אחרי שייגמר הטיפול בחרדים, יחזור המרכז-שמאל לטפל בהתנחלויות. 'יש עתיד' תוביל את המגמה הלאומית החדשה, וצעירי ישראל בין גדרה לחדרה ינהרו משולהבים: אחרי ה"שוויון בנטל", הנה ישראל "חוזרת לשפיות". העולם יחבק, לפיד ינגן וישיר "she’s leaving home", והשמאל יעלוז. מי שחושב שהליכוד ונתניהו רעים למתנחלים, עוד לא פגש את יאיר לפיד כראש ממשלה.
סיבה להיות חרדים
מאז ומעולם הייתה הברית של הימין עם החרדים בעייתית. באופן אירוני, רק בציונות-הדתית עוד יש מי שיצדיק לימוד תורה כדרך-חיים, מערכות חינוך נבדלות, וקצבאות ילדים נדיבות. ועדיין, למרות כל נזקיהם, ולמרות בגידות כואבות, הנטייה של נציגי הציבור החרדי לחבור למחנה הלאומי הועילה לימין. פוליטית, הדבר התבטא בכך שהחרדים לא הקימו ממשלת שמאל אם יכלו להקים ממשלת ימין.
אין צל של ספק: הגיעה העת לנתק את הציבור החרדי – ולא רק אותו – מעטיני הקופה הציבורית. זו ברכה גמורה. אבל מוטב, לטובת המחנה הלאומי, לעשות זאת באופן מדורג, וככל היותר בהסכמה, לפחות עם ש"ס, שמצביעיה ברובם אינם חרדים. 'הבית היהודי' היו יכולים לסייע לכך. הברית עם לפיד – "הברית החדשה", קרא לה אריה דרעי – החמיצה את ההזדמנות הזו. בנט הפך בין לילה למרים דגל ה"שוויון בנטל" של 'יש עתיד', ומאלץ את נתניהו להכניס לממשלה מפלגה רפורמית למדי, שבין מטרותיה פגיעה לא רק בחרדים, אלא גם בסטטוס-קוו הדתי בישראל.
לחרדים יש אלקטורט יציב. הם פה להישאר. נטייתם להקים ממשלת ימין יחד עם הציונות-הדתית התערערה כעת מן היסוד. במצב זה, בבחירות הבאות לפיד לא יזדקק ל-32 מנדטים כדי להקים ממשלת שמאל. הוא יוכל להסתפק גם ב-22, וקצת הטבות שיוחזרו לחרדים, אחרי קדנציה של קיצוצים נרחבים.
אין מחנה לאומי בלי הליכוד
היסטוריונים יאלצו יום אחד לפענח את תחושת הציבור הדתי-לאומי שהליכוד בגד בו. אפשר להגיד שוב ושוב מגרון ואולפנה, האמת היא שנתניהו, למרות לחץ כבד, לא קיבל אפילו החלטה מדינית אחת נגד ההתנחלויות, ואת צווי בית-המשפט גם כצל'ה היה מקיים כראש ממשלה. למעשה, למרות שנציגי הציבור הדתי-לאומי כבר הפילו בעבר, מתוך איוולת פוליטית, שתי ממשלות ימין (אחת של נתניהו עצמו) והובילו להקמת ממשלות שמאל אסוניות, נתניהו והליכוד המשיכו לתמוך בהתנחלויות ובמגזר הדתי-לאומי.
בשנים האחרונות שיגרה הציונות-הדתית לליכוד המוני מתפקדים, שהקצינו את רשימת התנועה, הפכו אותה לפחות ליברלית, הוציאו מהרשימה לכנסת ליכודניקים ותיקים, ואז בחרו בהמוניהם ב'בית היהודי'.
מדובר בשגיאה פוליטית מובהקת, שבבסיסה ההנחה כי מצביעי הליכוד הם קהל שבוי, ולכן אפשר להיימין את המפלגה מבלי לשלם מחיר בקלפי. אלא שלליכוד מצביעות אוכלוסיות גדולות שלא יצביעו למפלגה דתית או ימנית מדי. כאשר המחנה הדתי-לאומי אינו מפצה בקלפי על אובדן המצביעים המתונים, האינטרס הפוליטי המובהק של הליכוד הוא לחתוך שמאלה ולהתנער מן הציבור הדתי-לאומי.
מבחינת הליכוד, בבחירות הללו נחצה עוד קו אדום כאשר בנט החל לשמור על האינטרסים של השמאל, ולאיים – באופן תמוה – בהפלת שלטון הליכוד אם לפיד לא ייכנס לממשלה. התגובה בליכוד כבר קשה, ותהיה קשה עוד יותר בהמשך. כך הפכה"הפוליטיקה החדשה" ידיד לאויב.
האינטרס הלאומי צריך לקבוע
"בנט בהתנהלותו מכניס את הציונות-הדתית לשטח השמדה מכל הכיוונים ומשחק לידי השמאל", אמר לי פרשן פוליטי, לאו דווקא מן הצד הימני. ואולי זו הנקודה. הימין עסוק כל כך בעצמו, עד שאינו רואה את התמונה הכללית. העברת המנדטים מגוש הימין לשמאל וכפיית 'יש עתיד' על נתניהו הן טעויות היסטוריות, ניצחון בקרב ואובדן המלחמה.
לשמאל יש יתרון מובנה: את ההתנחלויות, שנבנו במשך שנים רבות (בעיקר בחסות הליכוד), צריך לפרק רק פעם אחת. כך שגם אם הציבור הדתי-לאומי מרגיש פגוע מנתניהו, עליו למחול על כבודו ולפעול באופן שלא יפגע בגוש הימין, שבלעדיו אין לו תוחלת. משחק ההאשמות מיותר; גם אם נתניהו אשם, הברית של 'הבית היהודי' עם השמאל מזיקה והורסת הרבה יותר מאשר בונה.
בפוליטיקה הגלגל מסתובב. כבר בקדנציה הקרובה נראה מהלכים שיפגעו בהתיישבות ובצביון היהודי של ישראל, ויש סיכוי סביר שבבחירות הבאות, שאולי אינן כה רחוקות, המרכז-שמאל ירכיב ממשלה. או אז יתברר מחיר היומרה, המהפכנות והחדשנות: בעלי-הברית ההיסטוריים של הציונות-הדתית, ששמרו עליה והשקיעו בה משאבים לאומיים, יישארו בצד או יפנו לה עורף, בעוד ה"אחים" החדשים, שירכיבו ממשלה, יחבטו בה ללא רחם.
כמו נתניהו, גם בנט הופך, במו ידיו, את הצלחתו בבחירות לניצחון פירוס עבור גוש הימין ועבור הציבור הלאומי ששלח אותו לכנסת. עוד לא מאוחר לתקן.
איך בנט לא עולה? בסקר מאתמול בערוץ הכנסת הוא עולה ל 18 מנדטים, בסקר הקודם קיבל 16
כשיאיר לפיד יפנה "לטפל" בהתישבות, ויעלה את הנושא המדיני לראש שמחתו הוא יחלוק אם ציפי ליבני את 6 המנדטים שלה, הסיבה שיאיר לפיד הצליח בבחירות האלה היא שהוא התעלם לחלוטין מהנושא המדיני והתמקד רק בנושא הכלכלי שמטריד כול אזרח ממוצע ללא קשר לימין או שמאול, ושבו הממשלה היוצאת גילתה עוזלת יד גדולה מול המונופולים ששולטים בארץ
האמת – צרה צרורה.
אני חושב שבאופן מובהק הימין הפסיד בבחירות האחרונות.
בחישוב מהיר- הבית היהודי והליכוד הם כל הימין, והם מהווים כשליש מהכנסת.
החרדים אינם ימין.
השמאל (המדיני)שכולל את ליבני, לפיד, מרץ העבודה, קדימה והערבים הוא גדול יותר וחזק יותר.
למהלכים נגד ההתיישבות יהיה תמיד רוב בכנסת. נתניהו רצה ליצור ממשלה שבה יהיה רוב גדול מספיק לימין, כך שיוכל ליצור משמעת קואליציונית במקרי קיצון ולנטרל את עוקץ השמאל.
כמובן שהוא לא יוכל לעשות את זה עם לפיד- לפיד חזק ומסוכן מכדי להכריח אותו להצביע בניגוד לאידאולוגיה שלו.
עם החרדים זה היה יותר קל.
הבעיה היא שנתניהו לא רצה, ועדיין לא רוצה.
זה לא עניין של כבוד.
נתניהו אמר שלא רוצה את הבית היהודי, והיה ברור שהוא מנסה להתעלם מבנט.
חזיז ורעם- אנחנו באמת בבעיה.
כתבת גם כצלה היה מקיים כראש ממשלה את פסיקת בית המשפט. כאן הטעות הגדולה שלך – לא בגלל שכצלה לא היה מקיים הוא אכן היה מקיים אלא שבגלל נתניהו שמינה אנשי שמאל קיצוני במערכת המשפט באה בכלל הפסיקה הזאת. נתניהו הוא כאילו ראש ממשלה של הימין אבל בפועל משאיר את כל מוקדי הכח בידי השמאל. יש איזשהו הסבר שפוי למה הוא מינה את ויינשטיין כיועץ משפטי? למה הוא מינה את ברק כשר ביטחון? למה הוא מינה עכשיו את ליבני כשרת משפטים?
אתם רציניים? ..רק התחלנו..עוד לא עשו אפילו דבר אחד.
הזיכרון של הציבור מאווודדדד קצר ואני מבטיח לכם שלא אני ולא אתם נזכור יותר מידי ממה שהלך פה בבחירות הבאות.
יש סתירה פנימית בדבריך. לטענתך הליכוד ונתניהו טובים להתנחלויות, אבל אתה חושש שכבר בקדנציה הנוכחית נראה מהלכים שייפגעו במתנחלים. נתניהו ובנט יחדיו מהווים רוב מוחלט בממשלה החדשה שתקום, אם נתניהו ומפלגתו אינם מעוניינים לפגוע באינטרסים של ההתיישבות יש להם את הכח לדאוג שזה אכן יתממש. מצטערת, אבל אני לא השתכנעתי שבנט פוגע באינטרסים של גוש הימין. לעומת זאת, כל מהלכיו האחרונים של נתניהו מצטלמים רע מאוד. בשבילו ובשבילנו, אני מקווה שהוא עושה זאת ממניעים עניינים שאינם ידועים לציבור.
מתי כבר תתעוררו? אתם חיים בקונספציה שה"ימין" הוא הרוב בעם. זה פשוט לא נכון. אחרי שנים על גבי שנים בשלטון הימין ובמיוחד הליכוד, השלטון התסאב והמאיס את עצמו. השמאל שכבר שנים צובר תאוצה בעם ולו רק בגלל שהוא האלטרנטיבה גדל וצובר כוח בעם. בנוסף לכך השמאל הצליח בבחירות האחרונות להיפרד מהקיצונים שלו לראשונה מאז שנות ה90 המוקדמות. לעומת זאת הימין מיישר קו לקיצון לראשונה מאז שנות ה30. אנחנו בדרך לשלטון שמאל שיימשך פרק זמן לא מבוטל, החיים הם מטוטלת. עוד 25 שנה יימאס לאנשים מלפיד ושות' אבל כרגע הם יזכו כמעט לא משנה מה הם יעשו.
שושנה, נדמה לי שבפוסט לא נטען שההתנחלויות ייפגעו בקדנציה הנוכחית. הטענה היא שהממשלה הבאה תחזק את לפיד שיפגע בהתנחלויות אחרי שייבחר לראש הממשלה בקדנציה שלאחר מכן. יש קונצנזוס מעניין לגבי הפיכת לפיד לראש הממשלה בבחירות הבאות: אם יישב באופזיציה, ירוויח. אם יישב בממשלה ויצליח להנהיג שינויים, ירוויח. רק אם יישב בממשלה ולא יצליח להנהיג שינויים, ייחלש. אבל לפיד הוא באמת פוליטיקאי מוצלח, ובלי להתאמץ בכלל, הוא מתוחכם לא פחות מנתניהו בעיקום האמת לצרכי תעמולה. אז אני מאמין שהוא יצליח להתגבר אפילו על קדנציה במשרד האוצר בעת קשה.
האתגר האמיתי של לפיד יהיה לדאוג לכך שהח"כים שלו לא יעצבנו את הציבור. זאת כי רבים מהח"כים שלא הם שמאלנים הרבה יותר מהמצביעים שלהם. לפיד לא כזה: הוא שונא ערבים באופן אוטומטי, והוא פטריוט ישראלי עיוור שמאמין תמיד למערכת הבטחון ואף פעם לא לפלשתינים. לא מעניינים אותו העניים היהודים, העניים הערבים יכולים לשכוח ממנו, והפלשתינים הם האשמים תמיד. אבל הוא רצה חברי מפלגה משכילים ונבונים, ואלו לרוב באים עם דעות שמאלניות, כי, מה לעשות, השמאל הוא תופעת לוואי של אינטליגנציה והשכלה. השאלה הגדולה היא אם הוא יצליח לשכנע אותם לפעול רק למען היהודים במהלך קדנציה שלמה, ולא למען ערבים.
ניתוח מרתק שמעורר שאלות רבות.
אולם אינני יכול שלא להתייחס לשני משתנים משמעותיים:
1.הסלידה הבלתי מובנת של רוה"מ מבנט – מאחורי הקלעים נשעמו קולות רבים שקראו ואמרו שאין רוה"מ רוצה בבנט כשר בממשלתו.
2.העובדה שהמנדט של לפיד הוא מה שנקרא 'אזרחי' ולא מדיני. איננו יודעים את כוחו האלקטורלי של לפיד 'המדיני'[סביר להניח שנמוך יותר]
לכך חובה עלינו להתייחס לכך, שלמרות דבריך, עד לבחירות הנוכחיות, המפלגות הדתיות-לאומיות לא היו פקטור. הן לא זכו להתייחסות אלקטורלית שהיא ככוח קיים וכעדות ראה את יחס ראשי הממשלות אליהם מאז ימי המפד"ל ההיסטורית.
ולסיום שתי הערות:
ערך מטבעו מכיל אופי של פוסטולט. אם יישבו ארץ מולדת הינו ערך אינני מבין כיצד נציגי המחנה החרדי מסוגלים לבצע פניית פרסה כה בוטה. מאידך גם ימי אוסלו הוכיחו שמפלגות השטייעטל לא מסוגלות להבין, קל וחומר לראות אינטרס לאומי
שתיים, אם רוה"מ הינו תומך התיישבות. ייתכן ותהיה האטה, וכפי שזכור גם ממשלת ימין מובהק הקפיאה בנייה ביו"A כתקדים מדיני למשך שנה. אולם אינני רואה מצב בו ניישם התנתקות 2 בטווח של 4-8 שנים קדימה בק"מ של 100 אלף איש.
ימים קשים לפנינו אך לא ימי שבר-מפעל-ההתיישבות.
זאת דעתי. ד"ר ברץ אשמח אם תגיב ותשלול את האופטימיות שלי
ד"ר ברץ, לדעתי לא התייחסת לעובדה שבנט נדחף לעבר לפיד לאחר שביבי פשוט לא היה מוכן לקבל ואז החרדים זרקו אותו מנסיון לברית.
בסופו של דבר האם לדעתך היה עדיף שהוא היה נשאר כאופוזיציה לממשלת ליכוד, יש עתיד, עבודה או לחילופין, ליכוד, חרדים, לבני קדימה?
שלום לכל המגיבים, ותודה על התגובות.
ברור לי שהמאמר לא קל. אני גם חוזר על הפתיחה: נתניהו עשה הרבה טעויות ובמידה רבה בישל את הדייסה. בהמשך, כל צד מוסר גירסא שונה. החרדים היום אומרים שבנט לא המתין להם, שכבר הייתה תשובה חיובית מהצד האשכנזי, ונשאר רק לסגור פרטים אחרונים עם ש"ס, ואז בנט הודיע פתאום שהוא בברית עם לפיד.
אישית, אני רואה בסלידה עמוקה את השנאה לחרדים. הקצבאות אמנם השחיתו אותם (כפי שהן משחיתות רבים), אך בלי הקצבאות, בלית ברירה, הם יחזרו למוטב. היום יוצא שהחילונים הרדיקליים שונאי החרדים והציונות הדתית משתפים נגדם פעולה, וזה לא ראוי ולא מועיל פוליטית לימין. זה בסה"כ כסף, אין כאן מקום לשנאה וחרמות, וכשעושים ברית עם לפיד המשמעות היא ממשלה בלי חרדים.
באופן אישי, אני מזדהה עם דגלים אזרחיים רבים של הממשלה החדשה, שלא היו אפשריים עם החרדים, ואני רואה בבנט בן-ברית חשוב ומבטיח של הימין הליברלי. אבל, בתמונה הגדולה, 'יש עתיד' מלאה באנשים שהם שמאל לא ליברלי במובן שלי (כולל במידה מסוימת לפיד עצמו), אלא הם פרוגרסיביים עם אג'נדה רדיקלית. גם 'הבית היהודי', להוציא במידה מסוימת את בנט, רחוקה מאוד מליברליזם כלשהו. לכן אינני שותף לאופטימיות של הבשורה הגדולה של הממשלה האזרחית.
ההתיישבות תהיה בסכנה בקדנציה הקרובה, גם עם 'הבית היהודי' בממשלה, מפני שאובמה חלש בארה"ב ומינה צוות מאוד אגרסיבי למדיניות חוץ (סיפור קלינטון 2). ישראל תידרש לצעדים.
משום שאינני רדיקלי, אולי הייתי מוכן לשלם מחיר מסוים בהתיישבות עבור הישגים בני קיימא ובעלי חשיבות לאומית בנושאים האזרחיים. אבל לפגוע בהתיישבות רק בשביל לממש שנאת חרדים ולהעביר תקציבים מסקטור א לסקטור ב, או את הכפיה הדתית מהחרדים לחרד"לים, זה לא נראה לי כמו הישג לאומי.
אין לי כוונה להשיא עצות לבנט במאמרים, הוא מצליח יפה מאוד בפוליטיקה גם בלעדיי… אני באופן אישי לא הייתי עושה ברית עם החרד"לים מראש, ובפוליטיקה, אני אוהב רצים למרחקים ארוכים שיש להם עקרונות שלאורם האופוזיציה היא לא תמיד אופציה רעה. לדעתי נתניהו היה צריך אותו בכל מקרה, אם לא עכשיו, אז בעוד שנה או שנתיים.
על כל פנים, אני מקווה שגם נתניהו וגם בנט יצליחו לממש את האג'נדות שלהם, ולהגיע לבחירות הבאות מחוזקים. שניהם סובלים ממפלגות בעייתיות, הזמנים לא פשוטים גם הם, ונכונה לנו קדנציה לא פשוטה.
המצב אכן לא קל. אבל ניתן להציע מודל התנהגות פוליטית שונה. בנט הוא יזם הייטק באופיו, ומי שמכיר את התחום יודע שזה שדה משחקים אכזרי ביותר. אתה לא שורד יותר מדי זמן בלי אינסטינקט הישרדותי ושאיפת ברזל לנצח, והדרך לנצח עוברת כמעט ללא יוצא דופן דרך הנכונות לבצע את הבלתי צפוי
נתניהו הניח שהוא יכול לחזות את צעדי הבית היהודי לפי המודלים הקודמים, כך גם החרדים. בנט לא במשחק הזה, הוא בא לנצח. הדרך היחידה שהותירו לו לנצח היתה דרך לפיד וזה בדיוק מה שהוא עשה.
מה הלאה, אם כן? לפי ברץ, אם הבנתי נכון, בנט היה אמור לספוג אחת למען הקבוצה,בתרגום ישיר מאנגלית.אבל בנט לא רוצה יותר להיות ילד הכאפות של הליכוד. הוא שידרג את מפלגתו לכזאת שגם מחזירה מכות. כן, נתניהו והחרדים יכולים להתנקם בהם בעתיד, אבל לעולם כבר לא יזלזלו בהם. כולם יודעים שיהיה לזה מחיר, כי בנט בא לנצח. התוצאה אולי, תהיה שיווי משקל פוליטי נכון יותר, בלי הקרבה חוזרת ונשנית של זכויות האזרח של מתישבי יו"ש למען הכלל, שהוא בדרך כלל בריונים פוליטיים עם כישרון טבעי לאיים ולבגוד
נראה לי, רן, שאתה נותן קצת משקל יתר היסטורי לברית הטקטית שבין בנט ללפיד. עוד יומיים תהיה ממשלה – ואז יבוא המבחן האמיתי : קודם כל אם יצליחו לתפקד ביחד, לשתף פעולה נגד חקיקות אופוזיציונית, להתמודד בכבוד עם התקציב הקשה, וכו, וכל שר (והמפלגה שהוא בא ממנה ) יבחנו לאור פועלם. אם אריאל כשר השיגון יביא לגידול משמעותי בבניה ביו״ש, ובכלל ישפיע על משבר הדיור בישראל, אם בנט יצליח לתפקד באופן מוצלח ויעיל כשר התמת, ובן דהן ירענן את עולם הרבנות באופן חיובי וקונצזואלי, זה הרבה יותר חשוב – וגם הרבה יותר ישפיע על הבחירות הבאות מהמו״מ הקואליציוני.