הקו האדום הולך ונעלם

בנאומו האחרון באו"ם, שרטט רה"מ נתניהו קו אדום להתקדמות הגרעין האיראני. אולם, מסתבר שהמציאות אינה כה פשוטה. מצד אחד, גם אם יחצו האיראנים את הרף שקבע נתניהו, הדרך לפצצה שמישה עוד ארוכה. מצד שני, הפיקוח הנדרש על תעשיית הגרעין האיראני, המבוזרת היטב, מורכב מדי מכדי להיות יעיל. כך, הניסוי הגרעיני שנערך לאחרונה בצפון-קוריאה, מעלה את החשש שבין הצללים השתתפה גם הממשלה השיעית, אשר צברה ניסיון קריטי בדרך אל הפצצה  

בספרם (The Nuclear Express (2009 – סקירה היסטורית של התפשטות הטכנולוגיה הגרעינית הצבאית – המחברים תומאס ריד ודאני סטילמן, פקידים בכירים במשרד האנרגיה של ארה"ב בתקופת רייגן, מציינים כי ב-13 לפברואר 1960, מועד הניסוי הגרעיני הצרפתי הראשון, "שתי מדינות הפכו למעצמות גרעיניות באמצעות ניסוי אחד". עשרות מדענים ישראלים מילאו תפקידי מפתח במרכז הצרפתי לפיתוח נשק בסקליי, בכור הגרעיני הניסויי במרכול, ובמרכזי מחקר ופיתוח אחרים.  הישראלים ידעו היטב כיצד הפצצה הצרפתית פעלה, הם הרי עיצבו אותה.

משהו דומה אירע ב-11 לפברואר השנה, באתר ניסוי צפון-קוריאני. לפי רוב המקורות הזרים שעקבו אחרי האירוע, הקוריאנים הפעילו מטען גרעיני בעוצמה של 7-9 קילוטון, כמחצית העוצמה של הפצצה האמריקנית שהחריבה את הירושימה. הקוריאנים טוענים כי החומר הבקיע בפצצה היה אורניום, וכי מדובר בדגם מוקטן שניתן להרכיב על טיל בין-יבשתי. כמובן, לא ניתן לדעת אם הפצצה אכן הייתה כזו, או שמא מדובר בפצצה רגילה וכבדה שלא מיצתה את הפוטנציאל הגרעיני שלה, בשל פגמים בתכנון או ייצור.

כך או כך, לפי דיווח ב-ניו-יורק טיימס, פקיד אמריקני בכיר אמר כי "ייתכן שהקוריאנים עורכים ניסוי עבור שתי מדינות", כלומר, עבור עצמם ועבור איראן. אם צודק הבכיר בהערכתו, משמעות הדבר היא שאיראן כבר יודעת כיצד להרכיב פצצה גרעינית מתפקדת ולשגר אותה. ברגע שיהיה בידה חומר בקיע מתאים, היא תוכל לממש את האיום שכה חרדים ממנו בישראל. אמנם, אין זה המכשול היחיד שאיראן צריכה לעבור בדרך לנשק גרעיני שניתן לשגרו באמצעות טיל, אך מדובר בחציית מכשול חשוב.

על-פי הידוע עד כה, איראן נמצאת כפסע מייצור אורניום בקיע. יש לה כמויות משמעותיות של אורניום המועשר ל־20% חומר בקיע ('אורניום 235'), והעשרת חומר זה לריכוז של מעל 90% היא עניין של מספר חודשים בלבד, אולי אפילו שבועות. אך זה אינו המסלול היחיד להשגת חומר בקיע. אורניום טבעי יכול לשמש ליצירת חומר המכונה פלוטוניום, בקיע אף הוא. איראן כבר מייצרת מים כבדים – חומר מפתח בבניית כור גרעיני המיועד להפיכת אורניום רגיל לפלוטוניום. כמו כן, דרך אחרת להשיג פלוטוניום היא לבנות כור מיוחד – המופעל על ידי אורניום 235 בריכוז של כ־20%.

בנאומו באו"ם ב-27 לספטמבר אשתקד, הפעיל בנימין נתניהו את כישרונו המובהק: לקחת נושא מורכב ולתמצת אותו באופן צר ובהיר, כך שכולם יכולים להבין את הנקודה. נתניהו טען שהקו האדום בפרויקט החימוש הגרעיני האיראני הוא מניעת ייצור אורניום בקיע, בריכוז גבוה המתאים לפצצה.

הטענה איננה לגמרי מדויקת. איראן צריכה לשלב עוד מספר טכנולוגיות מאתגרות כדי ליצור נשק גרעיני שמיש, והקו האדום אינו פשוט לחצייה. מצד שני, תהליכי הפיתוח של טכנולוגיות אלו מבוזרים באיראן. כפי שראינו, חלק מהם אף יכולים להתבצע במדינה זרה ורחוקה. בנוסף, ישנן דרכים שונות להתגבר על מכשולים טכנולוגיים מסוימים. למשל, על קיומו של המתקן בפורדו – הבונקר העמוק אליו העבירה איראן חלק מפעילות הסרקוזות שלה – למדנו רק ב־2009. ייתכן שיש בונקרים נוספים דוגמות פורדו, שגם בהם מייצרים אורניום מעושר. ייתכן גם שיש בונקר בו פועל כור גרעיני המיועד ליצירת פלוטוניום, הפועל על אורניום המועשר ל-20%. קשה לבנות כורים כאלה ומסוכן לתפעלם, אך בשונה מכורים רגילים הם אינם דורשים כמויות גדולות של מים. ואם מתרחשת תאונה, המקום הנכון להכיל אותה הוא בתוך בונקר משוריין בעומק 250 מטרים מתחת לפני האדמה. הקו האדום אפוא אינו פשוט לחצייה, אך יכולות הביזור וההסתרה מקשות על גיבוש תמונת מצב עדכנית ועל יכולת פעולה אפקטיבית.

תקיפה באספמיה

הסיכוי שישראל יכולה לתקוף ולהשמיד את מפעל הגרעין האיראני באמצעים קונבנציונליים – נמוך ביותר. אפילו לארה"ב הדבר יהיה קשה; לא בגלל אמצעי ההתגוננות האיראניים – ויש להם כמה אמצעים – אלא משום שחלקים משמעותיים מן הפרוייקט הגרעיני כלל אינם חשופים לתקיפה, אם משום שאינם ידועים לביון האמריקני, אם משום שכלל אינם באיראן. אולי הייתה תקופה שבה ארה"ב יכלה להמיט מכה ניצחת על תכנית הגרעין האיראנית, ככל הנראה תקופה זאת עברה מזמן.

אם כך הם פני הדברים, ה"קו האדום" של נתניהו מתפוגג ונעלם. לאט אבל בטוח, האיראנים ישיגו טכנולוגיה גרעינית. לא נעים לחשוב על כך, אך ייתכן שישראל צריכה לחשוב על אופציה ב' – אסטרטגיה של הרתעה, משולבת באמצעי התגוננות.