עובדים יותר ומרוויחים פחות

מחקר חדש של הלמ"ס חושף נתונים עגומים: הישראלי הממוצע עובד 25% יותר מעמיתו האירופי. כאשר בהולנד העובדים מסתפקים ב-27 שעות עבודה שבועיות, העובד הישראלי עמל 43 שעות. נתונים שפורסמו ב-2012 שופכים אור על התופעה: פריון עבודה נמוך במיוחד של הישראלים – כ-30% פחות מהאירופאים – גורם להם להזיע יותר ולקבל פחות. והפתרון? ניחשתם נכון: תחרות

שאון מערכת הבחירות והמולת המו"מ הקואליציוני נדמו, והשרים הטריים מתפנים כעת לתפקידיהם החדשים. לפיד ובנט, ראשי "מפלגות הברית", עומדים החל מהשבוע בראש משרדים בעלי השפעה קריטית על כלכלת ישראל: משרד האוצר ומשרד הכלכלה והמסחר (לשעבר, תמ"ת). יוקר המחיה, מחירי נדל"ן מרקיעי שחקים, קושי בפתיחת עסקים, ועוד, ועוד, ועוד קצת, הם רק חלק מאינספור נושאים שהשניים יצטרכו לטפל בהם בשנים הקרובות באופן יסודי. מעל כל אלו, רובצת לפתחם של המשרדים הכלכליים סוגיית הגברת התחרותיות, שמהווה מפתח לרבות מהבעיות הכלכליות במדינה. ואכן, בשבועות האחרונים סימן בנט את העניין, ואף הבטיח לעצמו את ראשות הוועדה האמונה על הטיפול בנושא.

כעת מסתבר בסקר חדש ומרתק של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהיעדר התחרותיות במשק הישראלי לא רק שמייקר את המחיה בישראל, אלא אף פוגע במשאב החיוני ביותר שיש לאדם: הזמן.

לפי הסקר, ישראלים עובדים כמעט 25% יותר מעמיתיהם בעולם! ממוצע שעות העבודה השבועיות בישראל עומד על 43 שעות שבועיות, בעוד שבמדינות אירופה הנתונים נעים בין 27 שעות בלבד בהולנד ובנורבגיה, ל-32 שעות בבריטניה ו-33 בפינלנד. ארה"ב נמצאת אמנם מעט מעל אירופה, אך עדיין הרבה מתחת לישראל: 35 שעות שבועיות. הישראלים אם כן, עובדים הרבה יותר; במקום שבוע עבודה רגוע, נאלצים אזרחי המדינה להזיע כל הדרך אל המשכורת, שאגב, נמוכה משמעותית מממוצע המשכורות באירופה וארה"ב.  

הכשל: פריון עבודה נמוך

מה ההסבר למציאות העגומה הזו? מדוע אנו עובדים יותר ומרוויחים פחות, ובעיקר, איך ניתן לשנות את המצב? הרי בסופו של דבר, 6 שעות עבודה יומיות בלבד – שמספקות בסוף החודש תלוש נאה ביותר – הן בגדר חלום מתוק עבור אנשים רבים.

התשובה פשוטה: משתנה חשוב לא פחות מכמות השעות הוא איכותן. או בז'רגון המקצועי: פריון העבודה. ככל שפריון העבודה גדל, גדלה התפוקה על חשבון שעות העבודה.

פריון עבודה הוא שוויה של שעת עבודה. כלומר, כמה מפיק העובד לשעה. ככל שגדל הפריון, מפיקים הפועלים תוצר רב יותר בפחות זמן ויכולים לעבוד פחות. המעסיק מצדו, מרוויח עובדים יעילים שמגדילים את רווחי העסק, והוא מוכן לתגמל אותם בשכר עבודה גדול יותר. כך כולם מרוויחים. דא עקא, נתונים שפורסמו במהלך 2012 מלמדים שהפריון לשעת עבודה בישראל נמוך בכ-30% מהפריון במדינות ה-OECD, ועומד על 34 דולרים לשעת עבודה. באופן לא מפתיע, חלק ניכר מאותן מדינות שבהן עובדים מעט שעות (הזכרנו למעלה את מקצתן – מהולנד ועד ארה"ב), גם נהנות מפריון עבודה גדול.

פריון עבודה נובע מיכולות טכנולוגיות, מרמת תשתיות פיזיות ואנושיות במדינה, וממנגנוני ניהול טובים. במילה אחת – יעילות. יכולת טכנולוגית, למשל, היא גורם קריטי במיצוי כושרו של העובד ובהגדלת יעילותו. דוגמה פשוטה: ההספק של קופאית בסופר לפני עידן קורא הלייזר והברקוד, היה נמוך משמעותית מהספקה כיום. כך מתקצרים התורים והעלויות יורדות.

הסוד אפוא, נעוץ בפריון העבודה. ככל שהיעילות במשק הישראלי תגדל, העובדים יעבדו פחות וירוויחו יותר. גן עדן.

ייעול על-ידי תחרות

וכאן, אנחנו מגיעים לתפקיד שנטלו על עצמם בנט ולפיד. כדי להגביר את היעילות המשקית ואת פריון העבודה, ממשלה יכולה אמנם להשקיע בתשתיות לרכבות, בכבישים, בנמלים וכדומה, אך לא די בכך. שלושת הדרכים הטובות ביותר להשגת יעילות הן – בפראפרזה על דבריו של נתניהו – תחרות תחרות ותחרות. תחרות מתמרצת עסקים ויזמים להתייעל, ודוחפת אותם באופן מתמיד להטמיע טכנולוגיות חדשות ולהפיק מכל עובד את המירב. יש מגזרים בישראל שיודעים לעשות זאת היטב. מדובר לרוב ביצואנים המתמודדים עם תחרות בשוק הבינלאומי.

לדוגמא, 100 היצואניות הגדולות בישראל הכפילו את התוצר שלהן בעשור האחרון מבלי לשנות את מספר העובדים. כלומר, פריון העבודה בקרב העובדים של אותן חברות הוכפל! לעומת זאת, ענפים אחרים שהתמחו בייצור מקומי בלבד, קרסו כאשר השוק נפתח לחברות בינלאומיות יעילות יותר. כך שוק הרהיטים, שהיה בידי מפעלים קטנים, קרס מול המכונה המשומנת של היצרנית הבינלאומית 'איקאה'. יש גם מגזר במתמחה בחוסר-יעילות, ופוגע בפריון הממוצע: המגזר הממשלתי. ככל שיש יותר עובדי מדינה, הפריון ככלל יורד.

מדינת ישראל חולה בחוסר תחרותיות. גבולות סגורים וניתוק יבשתי מאירופה, אסיה ושאר המדינות המפותחות, לצד מדיניות של מכסי מגן גבוהים לטובת התוצרת המקומית, אינם עוזרים, בלשון המעטה, לתחרותיות במשק. אם המדינה חפצה להגדיל את פריון העבודה ולאלץ את השוק הפרטי להתייעל, עליה לחשוף אותו לתחרות אמיתית ולהכניס גורמים בינלאומיים לשוק, ש"יאיימו" על היצרנים המקומיים. רק כך ימצאו עצמם היצרנים והתעשיינים המקומיים מתייעלים, מאמצים טכנולוגיות חדשות ומגבירים את פריון העבודה, פן יאלצו לסגור את שערי מפעליהם.

לצד הפרטת שירותים, עידוד התחרות במשק וחשיפתו לשווקים בינלאומיים נצרכות בישראל כאוויר לנשימה; תחרות אמיתית תעלה את רמת השירותים שמקבל האזרח, את פריון העבודה ואת רווחיות העסקים לבעליהם. 

רק, ורק אז, יוכלו לנשום לרווחה גם העובדים. לתשומת לבם של לפיד ובנט.