עלה ברשת: קרדאווי מחרים יהודי אוהד אסלאם

השיח' הסוני החשוב יוסוף אל-קרדאווי טען במספר הזדמנויות כי "האסלאם היא דת של סובלנות". כמה אירוני אפוא כי הלה בחר שלא להשתתף בכנס לדיאלוג בין-דתי בשל נוכחותו של יהודי, ולא משנה עד כמה אותו יהודי אוהד ומעריך את האסלאם

לקראת סוף חודש אפריל התקיים בבירת קטאר "הכנס העשירי לדיאלוג בין-דתי של דוחא". כנס זה, כך על-פי אתרו שלו, נועד להציג ולחשוף לעולם את הפרויקטים וההישגים של מיטב "הארגונים, המוסדות, האוניברסיטאות והארגונים החוץ-ממשלתיים העובדים בתחום הדיאלוג הבין-דתי". כפי הנראה, דיאלוג שכזה לא מחייב שיח בין אנשי-דת, שכן רק כך ניתן להסביר את הנציגות הדלה של הדת היהודית בכנס. מקרב למעלה מ-300 המשתתפים שהגיעו מ-70 ארצות שונות, ראו המארגנים לנכון להזמין יהודי אחד בלבד, פרופסור ראובן פיירסטון, רב רפורמי, העוסק בתחום האסלאם ויהדות ימי-הביניים ומלמד ב'היברו יוניון קולג'. פיירסטון משתתף בכנס הבין-דתי של קטאר מזה שנים, ופועל רבות לקידום היחסים והדיאלוג שבין המוסלמים ליהודים. הוא טוען כי האסלאם אינו קיצוני כפי שחלק מהאנשים מבקשים לציירו, ומעריך את "האסלאם והתרבות הפלסטינית".

אולם עבור איש הסובלנות, האחווה והשלום השיח' יוסוף אל-קרדאווי, הנחשב לאחד הפוסקים המובילים של האסלאם הסוני, אין שום הבדל בין רב אורתודוכסי תושב התנחלויות לבין רב רפורמי פלורליסט מניו-יורק. אל-קרדאווי, שהוזמן גם הוא לכנס, מיהר לבטל את השתתפותו כאשר שמע על נוכחותו של יהודי במקום. את הנימוק להחלטתו פירט קרדאווי בערוץ Qatar TV, בו הסביר כי על-פי הקוראן אין לנהל דיונים עם אלו "המבצעים עוולות … היהודים ששפכו את דמנו, הרגו את ילדינו, עקרו את עמנו (ממושבו), החרימו את אדמותינו ועשקו את זכויותינו … איני יכול להיות חלק מכנס ובו משתתפים יהודים. הם ביצעו עוולות גדולות ובשום פנים איני יכול ללחוץ את ידם. ידיהם מגואלות בדם. יש להם ידיים רצחניות, אלימות ותוקפניות ואיני יכול לטנף את ידי בלחיצת ידם".

קשה מאוד להטיל ספק בהחלטת המארגנים להזמין דמות כמו השיח' אל-קרדאווי, שטען לא פעם כי "האסלאם היא דת של סובלנות". סוף-סוף, מי מתאים יותר להתארח בכנס שנועד לעודד את דיאלוג בין-דתי מאשר אדם המתנגד ל"פלישה שיעית" לארצות האסלאם הסוני "שתוביל לטבח הדדי כמו בעיראק"; הטוען כי היחס לנוצרים הוא כאל 'בני חסות' (ד'ימים); התומך במחבלים מתאבדים; שמאמין כי השואה היא עונש ליהודים מאללה; ושהיה מעוניין לסיים את חייו בישראל כשהוא יורה לכל עבר, הורג יהודים ומת כשאהיד?

מסעי פיירסטון בארץ הקודש 

אין זו הפעם הראשונה שפיירסטון נחשף למתינות האסלאמית מבית מדרשו של אל-קרדאווי. בשנת 2007 הוא זכה לקבלת פנים דומה במצרים, עוד בימיו של מובארכ, כשהוזמן לנאום בסמינר באוניברסיטת 'עין שמס' שבקאהיר. כאשר התפשטה הידיעה אודות הרצאה שהעביר פרופסור יהודי, ועוד יותר מכך – המחזיק בתואר רב, התחוללה מהומה רבתי. הפרשייה אף הגיע לכדי כך שכעשרים חברי פרלמנט מצריים מחו בתוקף על עצם קיומה של ההרצאה ש"אפשרה ליהודי לחלל את האוניברסיטאות שלנו, להפיץ את ההשקפות הציוניות שלו ולשטוף את מוחם של הסטודנטים", ודרשו כי שר ההשכלה הגבוהה יפוטר לאלתר.

גם הניסיונות של פיירסטון לפנות לקהל המוסלמי בפורמט הקריאה נתקלו בחומה בצורה, כאשר ספרו "ילדי אברהם: מבוא ליהדות עבור מוסלמים" זכה למטר קיתונות בטור שפורסם בעיתון א-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, והוגדר כספר תעמולה "מסוכן" של המשטר הציוני.

פיירסטון אולי עדיין לא התייאש מהניסיון לגשר בין הדתות, אך היחס לו הוא זוכה באופן עקבי מוכיח כיצד גם יהודי, שאינו ישראלי, אוהד אסלאם, ככל שיהודי יכול להיות, עדיין נתפס גם בעיני הזרם המרכזי המוסלמי כאיום, ולו רק מעצם היותו יהודי.