ישראל מתייבשת – בגלל הממשלה

מדינת ישראל מתגאה במשק טיהור השפכים המוביל בעולם: למעלה מ-90 אחוזים מהשופכין בישראל מטוהרים ומוזרמים חזרה לחקלאות • על הפלא הזה חתומים יזמים ישראלים מקוריים, שבעקבות משבר המים נכנסו לתחום והביאו למהפכה של ממש • הממשלה, כדרכה, רוצה להתערב ולקבוע תקנות ורגולציה שימנעו מהיזמים "רווחים בלתי-סבירים" • בפעם הבאה שנשמע על "ישראל מתייבשת" נדע מי אשם

חוק ההסדרים שיעלה לדיון בממשלה מחר, מספק חלון הצצה נדיר לדינמיקה שבאמצעותה יכולות ממשלות להתערב באופן הרסני במיזמים מוצלחים של השוק הפרטי. הפעם לא מדובר ברגולציה על שוק יצרני העפרונות או בהטלת חסמים לייבוא מכוניות יוקרה, אלא במשק חיוני הרבה יותר – משק טיהור המים.

ישראל מתגאה בשיעור מרשים של טיהור מי ביוב: כ-90% מכלל מי השופכין בישראל מטוהרים ומושבים לשימוש חקלאי. זהו שיעור ההשבה הגבוה בעולם, כאשר במקום השני ניצבת ספרד עם כ-25% טיהור בלבד. בשנת 2011 סופקו למשק כ-400 מיליון מ"ק מי-קולחין, אשר היוו 38% מסך המים המסופקים לחקלאות ולמעלה מחמישית המים במשק כולו.

את סוד ההצלחה יודעים היטב המחוקקים, כפי שמסבירים הם-עצמם בטיוטת חוק-ההסדרים, שהפעם נראה כי הוא נועד לשים קץ ליזמות ולהצלחה המסחררת בתחום:

התפתחותו המהירה של משק הקולחין, בפרט ביזמות הפרטית, אשר התרחשה על רקע משבר מים כבד, לא לוותה בקידום הרגולציה הנדרשת לצורך אסדרת המשק. כתוצאה מכך, יזמי הקולחין הפרטיים אינם כפופים לתעריפים הנקבעים על ידי רשות המים ואף לא קיימת חובת דיווח אודות התעריפים או הכמויות המסופקות על ידם

במילה אחת – תחרות. סוד קסמה של ההצלחה האדירה בתחום השבת מי הקולחין בישראל, נעוץ בכך שאף גוף ממשלתי לא פיקח על התחום ולא הציב חסמים. כוחות השוק קיבלו את חופש הפעולה שלהם, ו-80 היזמים נכנסו לתחרות צמודה על לִבַּם של הצרכנים. באופן זה הצליחה יוזמה פרטית טכנולוגית לפתור בעיה אסטרטגית בסדר-גודל לאומי, שאיימה לייבש את משק המים הישראלי.

ואז באה הממשלה

אלא שהצלחה ושגשוג כנראה לא עומדים בראש מעייניהם של שרינו, הסבורים כי:

על מנת להביא לניהול טוב יותר של משק הקולחין, תוך הקצאת משאבים יעילה ושוויונית יותר במשק, מוצע להנחות את מועצת רשות המים לפעול לצמצום מספר ספקי הקולחין, לקבוע תעריפים לספקי הקולחין… באמצעות שמירה על רמת מחירים שלא תאפשר ליזמים הפרטיים רווחים בלתי סבירים.

כמו במקרים אחרים, גם כאן הממשלה רוצה לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: ליצור קרטל ולהפסיק את התחרות. מישהו במשרד האוצר סבור משום-מה שהשבת מי הקולחין על-ידי כוחות השוק היא הקצאה לא יעילה – דבר שאינו נתמך על-ידי שום נתון – גם לא בהצעת החוק עצמו. במקום עידוד תחרות שמשמעו ריבוי ספקים, מתעקשים באוצר על צמצום מספר הספקים; ובמקום לתת לשוק החופשי לקבוע את מחיר המים, מבקש הרגולטור להכניס את מחיר המים תחת פיקוח.

הכול בשביל מקורות

מי שקיבל בתדהמה את הצעת החוק הזו הוא ארז וייסמן, מנכ"ל ארגון עובדי המים, המאגד את מפעלי טיהור השופכין בישראל. לדבריו, מדובר במהלך שנועד להעביר את רישיונות הייצור של אגודות המים השונות לידי גוף אחר, ככל הנראה מקורות – חברת המים הממשלתית.

"מקורות הינה חברת אספקת המים היקרה ביותר בישראל", הוא אומר, "אגודות המים הוכיחו בשנים האחרונות כי ניתן לספק מי קולחין ביעילות רבה יותר ובמחירים נמוכים יותר מאלה של מקורות". בעוד שמפעלי ההתפלה הפרטיים מצליחים לשווק קוב מים מטוהרים בלא יותר מ-80 אגורות, הרי שמחירי הקוב של 'מקורות' עולים פי-שניים – 1.6 ₪.

לדבריו, ביטול הפערים בין תעריפי החברות הפרטיות לבין אלו של 'מקורות', יוכלו לספק את העילה הנדרשת לנטילת רישיונות-הייצור מידי הפרטיים.

לדברי וייסמן, ההצדקות שמספקת המדינה למהלך תמוהות ביותר: "באה המדינה, ודורשת להעביר את הטיפול בקולחין מידיהן של אגודות המים, תוך צמצום השונות בתעריפי הקולחין, וזאת למען 'עידוד התחרות' לכאורה במשק המים. לא מובן לי על-פי איזו דוקטרינה כלכלית מעודדים תחרות על-ידי צמצום השונות בין המחירים".

בדיון שייערך מחר יידרשו הפוליטיקאים לבחור בין המשך שגשוגו של משק המים הישראלי לבין המשך שגשוגה של חברת 'מקורות'. במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, טובתם של האזרחים שזורה בטובתם של היזמים ובעלי-ההון. למרבה הצער, טובתם של הפוליטיקאים תלויה כנראה בדברים אחרים.

מרשות המים נמסר בתגובה:

ישראל מובילה בעולם בנוגע לשיעור ההשבה מהקולחים המופקים – זה עדיין לא אומר שהשוק מיטבי מבחינה אסדרתית. מדובר במשאב של המדינה שמחובתה להסדיר אותו לשימוש יעיל. יודגש כי המדינה סייעה בתקציב כולל של למעלה מ- 2.5 מיליארד ₪ ליזמות הפרטית המהווה כמחצית הכמות של השבת הקולחין, ואילו המחצית השנייה של הכמות מסופקת על ידי מקורות.

מבנה שוק מבוזר מדי, בין היתר, אינו ממצה יתרונות לגודל. אנו סבורים כי צמצום ספקים יאפשר הסתכלות אזורית בכל הקשור לתפעול יעיל של המפעלים והקמת מערכות אזוריות. פיקוח המחיר הוא כדי לשמור על אינטרס הצרכן, המשאב (לרבות סילוקו), וכן להבטיח את קיימות המפעלים לאורך שנים. נוסף, מפעלים אזוריים שיספקו כמות גדולה תאפשר ביסוס מפעלים מבחינה פיננסית. על כן איחוד ספקים יוביל לתועלות רבות ובהן מיצוי יתרונות לגודל שיוביל ליעילות רבה יותר מהמצב הנהוג