דעה: לא מדובשך ולא מעוקצך – איך לפתור את בעיית החרדים

בסופו של דבר הגישה "ועדת פרי לשוויון בנטל" מתווה הצעת חוק חששני, האמור להתחיל להתממש בעוד שלוש שנים בלבד. עיכוב של שלוש שנים איננו הכרחי, ומעלה תהיות רבות מדוע מנסים גורמים בכירים בקואליציה "לגנוב" זמן עבור החרדים, על חשבון עתידה של מדינת ישראל.

ההצעה של הוועדה איננה רק פחדנית, היא גם לא ריאלית. החברה החרדית היא חברה לא-מודרנית הנלחמת על בדלנותה; את ההתמודדות עימה יש לבחור במדויק, ולא לנהל נגדה את הקרב הלא נכון, שיבזבז משאבים רבים וישיג והישגים דלים.

זכותם של החרדים לדבוק באורח חייהם, אך יש לאורח-חיים זה נקודת תורפה מובנית: חוסר יכולתם של החרדים להתקיים מבלי לינוק את צרכיהם מן החברה הלא-חרדית. מדובר במגזר ישראלי שלא מייצר את צרכיו; הוא איננו מגדל רופאים, מהנדסים, אנשי הייטק ובעיקר, הוא איננו מסוגל לממן את צרכיו הבסיסיים ביותר.

אלא שהחברה החרדית – על שלל תחלואיה, דלותה, עוניה, וחוסר עצמאותה – איננה פרי הגלות או שמרנות ובדלנות קיצוניות, אלא היא תוצאה ישירה של מדיניות הרווחה הישראלית, הגוזלת בכוח סמכות-המדינה את פרי עמלו של הציבור העובד והמייצר, ומעבירה אותו, בין השאר, לחרדים. מדינת ישראל היא האחראית להיווצרותו של האי-שוויון בנטל, היא מממנת אותו, מטפחת אותו וממסדת אותו.

כמה עולים ערכים?

 גם בתחום השקפות-העולם והערכים פועלת תורת-מחירים. אנחנו מחליטים כמה ילדים להביא לעולם גם מתוך חישוב של עלויות, אנחנו בוחרים את הערכים אותם נקדם מבין חלופות שונות, והמחיר וההחזר עבור ההשקעה מהווים שיקולים מרכזיים בבחירותינו.

כאשר אנו בוחרים אנו נושאים במחיר, ולכן מדובר בבחירה אותנטית. אך כאשר החרדים בוחרים, הממשלה דואגת שאת המחיר ישלם הציבור העובד. האברך הנסמך על שולחן האזרחים העמלים בבחירתו באברכיותו, עשוי להחליט אחרת אם יצטרך לשלם ארנונה מלאה (ולא 10% בלבד), אם יישא במלוא עלות גידול ילדיו ללא אינספור הנחות, וכן הלאה.

גם בתחום הזה, כמו בתחומים אחרים, השוק החופשי, הכופה על הפרטים לבחור על-סמך שיקולי עלות-תועלת, עשוי לפעול את פעולתו טוב הרבה יותר מאינספור ועדות על החלטותיהן הפשרניות והפוליטיות. החרדים נסמכים על כוחה של המדינה לגבות את כספינו. הדרך לתקן זאת איננה הפעלת עוד כוח מדינתי בגיוס כפוי, אלא להיפך, על-ידי ריסון המדינה, ובלימת מעורבותה בנטילה מן האזרחים כדי לממן אורחות חיים של אחרים.

כאשר המדינה תפסיק את הנטילה מן האזרחים העמלים והמייצרים ולא תתמרץ יותר באופן ישיר ועקיף את אורח החיים החרדי, יעמדו החרדים בפני המחיר המלא של בחירת אורח חייהם ויוכלו לבחור באופן אותנטי באורח חיים בר-קיימא. אך בהיעדר המחיר האמתי, אין שום סיבה שהחברה החרדית תשנה מדרכיה.

אם כן, לא גיוס כפוי יפתור את בעיית החרדים; הצבתם בפני בחירה הכוללת עלויות אמתיות של אורח חייהם תעשה את העבודה טוב הרבה יותר. או אז נמצא אותם במהרה בצבא ובשוק העבודה, מתפרנסים כאחד האדם ביום, ולומדים תורה, אם כך הם חפצים, על חשבונם ומתוך מסירות נפש ראויה, בלילה.