הפופוליסטים החדשים

הפוליטיקה החדשה וחסרת הסבלנות של חברי יש עתיד, הובילה אותם להטלת סנקציות פליליות על החרדים. הם כנראה לא יודעים שחוקים מהפכניים לא פותרים דבר

הילד הבוגר של הוועדה; יעלון. צילום: פלאש 90

"לצערי, יש כאלה שלא מבינים את הרגישות של שינוי מציאות אחרי 65 שנה, שאי-אפשר לשנותה לא באבחת חרב, לא בחוק ובוודאי לא באיומים על האוכלוסיות של הערבים והחרדים". במשפט הקצר והתמציתי הזה, ביטא אתמול שר הביטחון יעלון – לאחר הפיצוץ בוועדת פרי ­– עקרונות שחסרונם מורגש בפוליטיקה הישראלית, במיוחד בזו "החדשה": שמרנות, מתינות ושיקול דעת, במקום פופוליזם מתלהם ועקר.

הדיונים בוועדת פרי לשוויון בנטל, שהתחדשו היום בכנסת לאחר שעלו שלשום על שרטון, עסקו שוב בסוגיית הסנקציות הפליליות שיושתו על משתמטים. אין פלא שמפלגת 'יש עתיד', אשר במפרשיה מנשבת רוח מהפכנית של "פוליטיקה חדשה", היא המנוע חסר הסבלנות שדחף את הוועדה למחוזות של אלימות חקיקתית נגד החרדים, בדמותן של הסנקציות הפליליות. מול הפופוליזם שמציגים לפיד וחבריו למפלגה, ניצב באומץ – לפחות עד אתמול – השר יעלון, בנוקטו עמדה לכאורה "חלבית". אבל מה לעשות, בוגי צדק.

אי אפשר לשנות מציאות מושרשת, באמצעות חקיקה שמתרחשת באולמות ממוזגים. החוק כוחו יפה, רק כאשר ניתן להכילו ולהחילו בצורה אפקטיבית, בבחינת "גזירה שהציבור יכול לעמוד בה". על המחוקק להיות קשוב לשטח, ועל מלאכת החקיקה להיות עדינה ומתונה, כזו שתוליך את הציבור עקב בצד אגודל אל היעד הפוליטי הרצוי. מהפכות קיצוניות, למרות האמונה כי בכוחן לבנות ולתקן, כמעט תמיד הורסות ומחריבות.

חקיקה ללא גבולות

אגב, החלת סנקציות פליליות על משתמטים, היא רק דוגמה אחת מני רבות לניתוקו של המחוקק הישראלי מהשטח וממהות תפקידו. לא צריך להרחיק לכת ולנבור בארכיוני הכנסת. מספיק להתבונן בהצעות חוק מהחודשים האחרונים בלבד: שלי יחימוביץ' למשל, תחת הצעתה לחוקק חוק יסוד לזכויות חברתיות, ניסחה את הסעיף הבא: "כל אדם זכאי לדיור נאות, בר השגה ונגיש, להגנה מפני פינוי שרירותי, לחזקה מוגנת על מקום מגוריו ולנגישות לשירותים ותשתיות בקרבת מקום מגוריו; לכל אדם הזכות לבחור את מקום מגוריו כרצונו". אמור מעתה, על המדינה לספק דירה לכל אדם, בכל מקום שיחפוץ.

חוק אחר, אנקדוטלי יותר אך לא פחות מופרך, הוא הצעתם הטרייה של איתן כבל ומיקי רוזנטל, לאסור על אזרחים לתקן את רכביהם במוסכים לא מורשים ולנקוט סנקציות כנגד הנוהגים כך. לא נראה שכבל ורוזנטל עמדו על ההשלכות שבסגירת אלפי מוסכים ברחבי הארץ, ועל חוסר היכולת לאכיפת חוק זה. רשימת הצעות החוק, שדומה כי נערכו במגדל שן מנותק, משתרכת עד-בלי-די: חוק הספרים, שתוכנן להגן על סופרים צעירים, אך בשלומיאליות מגושמת פוגע בדיוק בהם; מתווה בגין להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, שגובש בעזרת המון "מומחים" ו"יועצים", אך יפגע במדינה ולא יתקן דבר (רק שאלו את הבדואים, שפונים לאו"ם ולאיחוד האירופי שיגן עליהם נגד ההסדרה הנדיבה); העלאת שכר המינימום, שלמרות הכוונות הטובות יפגע דווקא באוכלוסיות החלשות. ועוד, ועוד.

באו לתקן ויימצאו מקלקלים; פרי ולפיד, הפוליטיקאים החדשים. צילום: פלאש 90

ללמוד מהשמרנים הבריטים

מאז ימי המהפכה הצרפתית, מתמודדות בעוצמה שתי מסורות פילוסופיות-פוליטיות על לבּה של הציוויליזציה המערבית. השמרנות (והאמפיריציזם) האנגלו-אמריקניים מעבר אחד, והרציונליזם האירופי-קונטיננטלי מהעבר השני. בעוד שהזרמים הרציונליים הוקסמו מתבונת האדם והאמינו שבכוחה לתקן, לעצב, לתכנן ולפתור כל דבר עלי אדמות, השמרנים הטילו ספק ביכולתם של התבונה והתכנון האנושי. הם העדיפו דיאלוג מתמיד עם המציאות החברתית, רכישת נסיון, וקידום מדוד ואטי של שינויים. המחשבה שניתן להנדס את המציאות בכוח התבונה נראתה בעיניהם יומרנית וזרה. אם תרצו, הרציונליסטים האמינו שניתן ללמוד שחייה בחדר הכיתה, עם מצגת וספרון המתארים בפרוטרוט את כל התנועות הדרושות לשחייה נכונה, בעוד השמרנים האמינו שרק קפיצה מדודה למים עם מורה צמוד והליך למידה הכולל התנסות, תעשה את העבודה.

בין שלל המחלוקות שהסתעפו מהזרמים הללו, התגלעו הבדלים תהומיים גם בנוגע לתפיסת החוק והחקיקה. בתפיסה האירופית-קונטיננטלית, האידיאל היה יצירת מערכת חוקים כוללנית מושלמת, חפה מסתירות ומפגמים, המתוכננת מראש בקפידה ובתבונה שאין להרהר אחריה. למשימה היומרנית ניגשו שלל אינטלקטואלים ומלומדים.

הבריטים לעומת זאת, לא בנו את מערכת החוקים באופן מתוכנן היטב, אלא נתנו לה להתגבש בתהליך היסטורי ארוך של מתן פסקי-דין וחקיקות, שהתכתבו באופן מתמיד עם הנסיבות והצרכים המקומיים, תוך תיקון נדרש של סטיות לפי הצורך. המשפט הבריטי השמרני, בהיותו מבוסס על תקדימים מחייבים שהולכים ומצטברים אט-אט, איננו בעל יומרות של הנדסת חוקים מתוכננת ומהפכנית. בפועל, את מערכת החוקים יצרו השופטים ועורכי-הדין, שחיו את הצרכים "מלמטה" במלואם, בעוד אקדמאים ואינטלקטואלים-של-כורסא לא לקחו בה חלק נרחב.

כך, בשלהי המאה ה-18, בשעה שהמוני צרפתים משולהבים זרעו הרס במהפכת 1789, כתב ההוגה הבריטי השמרן אדמונד ברק את הדברים הבאים, שכמו נכתבו לימים אלה:

דומה כאילו בפריז שלטת הדעת שהתכונות היחידות הנחוצות לו למחוקק מושלם הן לב חסר רגש עם ביטחון עצמי שאינו יודע היסוס. לי יש מושגים שונים בתכלית לגבי אותה כהונה רמה: המחוקק האמיתי דין שיהיה לבּו אנין-רגש. דין שיאהב ויכבד את בני מינו, ויתיירא מעצמו … את דרכו אל המטרה דין שיעשה מתון-מתון. ההסדר הפוליטי, הואיל והוא חותר למטרות חברתיות, דין שיושג באמצעים חברתיים בלבד בסבלנות נשיג יותר מאשר בכוח … הודות להתקדמות איטית, אך מתמשכת, מתבוננים ברישומו של כל שלב. הצלחתו או כשלונו של השלב הראשון מאירים את עינינו בשלב השני, וכך, משלב לשלב, אנו עוברים לבטח את כל שורת השלבים (בדרך אל היעד הרצוי).

אין אפוא מקום לחקיקה מהפכנית, בעיקר בגלל שלחוקים המנותקים מהמציאות אין שיניים לתקן אותה. חוקים מהפכניים יכולים לעשות הרבה עשן ורעש, כמו במהפכה הצרפתית, אך עשן ורעש אינם מתקנים דבר. אחרת, מה יותר פשוט מלחוקק חוק יסוד שעל כולם להיות עשירים, משכילים וג'נטלמנים? תפקידם של חוקים הוא להסדיר את המרחב הציבורי, להקנות ודאות בהתנהלות השגרתית וליצור שפה עסקית ואזרחית משותפת. אין ביכולתם לשדד מערכות עולם ולתקן את החברה ב"זבנג וגמרנו".

המהפכה שהחריבה את צרפת; כיבוש הבסטיליה 1789

דרושים תמריצים וחקיקה מתונה

במקום התנהלות פופוליסטית, צריך להתקדם בדרך אל היעד החברתי הנכסף – במקרה שלנו גיוס החרדים – באורך-רוח שלב אחר שלב, בחוכמה ובשיקול דעת. אחרי 65 שנים בהן ממשלות ישראל העניקו לחרדים תקציבים ופטורים רשמיים מגיוס, התפתחו הרגלי חיים שנטעו שורשים עמוקים וסבוכים בחברה החרדית. זו כרגע הסוציולוגיה שלהם, אורח חייהם הבסיסי והפשוט, ולא יעזור בית-דין.

ההנחה לפיה התייחסות אל החרדים כסרבני גיוס פליליים תועיל במשהו, היא פשטנית במיוחד. שום חוק ושום החלטת ועדה לא ישנו את המצב בִּן-רגע, ולמרות הרצון הטוב, אי-אפשר להכריז בוקר אחד על מגזר שלם – שעד אתמול חי בגבולות החוק – שהוא פתאום עבריין. זה פשוט לא עובד, ומול הגיוס בכוח החרדים בעיקר יידחפו להפגנות של נאמנות אידיאולוגית לתורה ולאורחות חייהם. חבל על הדם הרע שיזרום במדינה עד שבמפלגת 'יש עתיד' יבינו את זה.

במקום שופרות המהפכה שנשמעים טוב בתקשורת אך הם חסרי-ערך, חובתם של חברי הכנסת לגבש מערכת תמריצים מאוזנת ושקולה, שתוליך את החרדים באופן טבעי אל שערי הבקו"ם ושוק העבודה. קיצוץ בתקציבים ובהטבות שניתנים ביד נדיבה במיוחד לחרדים, יחד עם שוק עבודה דינמי וחופשי, יועילו עשרת מונים מכל האיומים והרעש שמייצרים הפוליטיקאים החדשים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. מה השטויות האלה?! רק חקיקה אגרסיבית תזיז לחרדים את התחת

  2. לפיד רוצה להבחר שוב. הוא מציג קו נוקשה של אחריות פלילית,אבל רק בעוד ארבע שנים. זאת אומרת אחרי הבחירות הבאות. בבחירות הוא יוכל לנפנף בתוקפנותו ואחרי הבחירות לדחות את מועד הסנקציות.כמו שאין לו יכולת להתמודד עם ההסתדרות,ככה הוא לא באמת יתמודד עם החרדים.
    בקיצור חבית ריקה עושה הרבה רעש.

  3. הדברים מסתברים ונכונים לטעמי. אני חולק לעומ"ז על הביקורת לגבי המהפכה הצרפתית. הייתה זו מהפכה נחוצה לשינוי הקיום של האיכרים כצמיתים, ולא הייתה דרך סבירה להפיל את שלטון המעמדות האצילים שהיו אלימים גם הם. רק בכח היה ניתן לפתור את המצב ההוא, למרות שפיכות הדמים הרבה שהייתה כרוכה בדבר. אין כמובן מה להשוות למצב בארץ, שכאן אלימות תהיה רעה מאוד. הדברים ארוכים ואכמ"ל.

  4. מדהים אותי כמה קל לשים תוית אידיאולוגית ("קול צלול, בוגר ושקול") לכל תמרון פוליטי-ימני זול שמטרתו לקרוץ למפלגות החרדיות. כבר 10 שנים, מאז חקיקת חוק טל, מדברים איתנו על "סבלנות, מתינות ואורך-רוח " ולבינתיים, היחידים שהיו מרוצים מההסדר היו החרדים עצמם, שצחקו לציבור המשרת בפרצוף. להזכירך, ביבי בכלל רצה להאריך את תוקף החוק. עשר שנים זה מספיק זמן כדי להבין שהידברות וסבלנות פשוט לא עובדים. אני לא יודע אם החוק הזה יעשה את העבודה אבל הוא צעד ראשון בכיוון הנכון.
    ונקודה אחרונה- טבעי הוא שנהיה סובלניים כלפי קבוצות אותם אנו מסמפתים, אך האם תטען טיעון דומה כלפי קבוצות פחות שוליות יותר בחברה הישראלית; הבדואים בנגב, קבוצות השמאל הקיצוניות, ערביי ישראל והפלסטינים עצמם? האם גם עימם תנהג באיפוק כה רב? מסופקני. ותמיכת הימין בחוקים השנויים במחלוקת שעברו בכנסת שעברה מוכיחים זאת.

    1. אתה מתעלם מכך שמהגמות בציבור החרדי הן חיוביות (בהקשר הזה).
      גם אם חקיקה, היא צריכה לעודד בעדינות(!) את הכיוון, לא באלימות.
      השוואה בין הציבור החרדי לערבים/בדואים הוא עלבון לכל אדם מוסרי בעל ידע היסטורי מינימלי(וגם לכאלה שחסרים את הידע הזה).
      כמו להשוות מרסס גרפיטי אחד בשבוע לאלף נסיונות רצח בדם קר בשבוע… רגע..