בנט אוהב אמנם לדבר על הפרטת המונופולים ועל מלחמה בועדי העובדים החזקים – אבל מחזק ועד עובדים מונופוליסטי אחד: המועצות הדתיות
בנט אוהב אמנם לדבר על הפרטת המונופולים ועל מלחמה בועדי העובדים החזקים – אבל מחזק ועד עובדים מונופוליסטי אחד: המועצות הדתיות
מאז נכנס לתפקיד שר הכלכלה והמסחר מדבר נפתלי בנט בכל כנס, ראיון או הודעה תקשורתית על הצורך בפירוק מונופולים מסוגם של חברת החשמל ונמלי הים. בנט לא מפספס הזדמנות לעמוד לצידם של יאיר לפיד או דייוויד גילה בהכרזות המלחמה שלהם על המונופולים, אך כשממשיכים לטייטל הבא של בנט בממשלה – השר לשירותי דת – מגלים כי בתחום זה הוא למעשה מחזק את אחד מהוועדים המשמעותיים במדינה: המועצות הדתיות.
בחודש שעבר, הודיעו בנט וסגנו לענייני דת, אלי בן-דהן, על "רפורמה חגיגית בשירותי הדת". לרפורמה היו בעיקר שני חלקים: האחד, צמצום מספר המועצות הדתיות המקומיות מ-133 ל-80 מועצות; והשני, פתיחת אזורי הרישום לנישואין. בנט, כמובן, לא חסך מלל מיליטנטי בכדי לתאר מהלכים אלו:
היום אנו יוצאים במהפכה ענקית בשירותי הדת. זה מקביל לרפורמה בנמלים כפול שלוש.
אם בנט אכן התכוון ברצינות לאנלוגיה מהנמלים, אזי יש להניח שהרפורמה בנמלי-הים לא תיתן לנו דבר. צמצום מספר המועצות הדתיות שקול לצמצום נמלי הים משניים לאחד. המועצות הדתיות המקומיות הן גוף מושחת שאינו עומד בסטנדרטים ציבוריים. דו"ח מבקר המדינה משנת 2009 מצביע על קשיים רבים בהתנהלותם של רבני הקהילות המועסקים בשירות המועצות הדתיות: חלקם מבלה כ-50 ימים בשנה בחו"ל ללא דיווח, אחרים עובדים בעבודות נוספות ללא קבלת אישור ורבנים מבוגרים מכהנים בתפקידם שנים רבות אחרי מועד הפרישה על-פי חוק.
אבל גם לו היו מתנהלות המועצות במינהל תקין, צמצומן אינו מהלך שראוי לחגוג. במקום לבטל את הגוף הזה לאלתר ולאפשר לאזרחי ישראל שוק שירותי-דת חופשי, מחזקים בנט וסגנו את ועד העובדים של המועצות הדתיות על חשבון האזרח הקטן.
אזורי רישום פתוחים בסגירותם
נאמן לדרכו, בנט ממשיך לספר לנו על התחרות: הצעד השני לרפורמה הוא פתיחת אזורי הרישום לנישואין. עד כה, זוג שרצה להתחתן, נאלץ להירשם ברבנות המקומית ביישוב בו מתגורר אחד מבני הזוג. עתה, מבטיחים בנט ובן-דהן, יוכל כל זוג להירשם לנישואין בכל מקום אשר יבחר. לפי בן-דהן, צעד זה יוביל לתחרות בין הרבנויות השונות על ליבם של הנרשמים לנישואין, ועל האגרה בסך 600 ₪ שהם נושאים עמם.
אלא שגם כאן יש לומר, התחרות – מוגבלת ביותר. התחרות בין המועצות הדתיות השונות אינה חופשית לחלוטין, מגבלות ההלכה והממסד הרבני יחולו על כל המועצות הדתיות והתחרות תיעצר במקום בו רבנים וראשי מועצות יפחדו מהממסד הרבני.
במונחים כלכליים, נהוג להתייחס לוועד עובדים חזק השולט במונופול כקבוצת עובדים מקצועית, אשר כוחם הארגוני ויכולותיהם הכלכליות מעניקים להם את היכולת לעצב מדיניות ולהכתיב תנאי שוק קיצוניים. המועצות הדתיות, ויהא מספרן אשר יהא, נהנות בדיוק מאותה פריבילגיה: קבוצת אנשים האמורה להעניק שירותי דת לכל דורש, מתאגדת תחת גוף משותף (ממסד הרבנות), שולטת על נכס ציבורי מובהק (רישום לנישואין על-פי חוק), מעצבת בפועל מדיניות ומכתיבה תנאי שוק קיצוניים, והכול בחסות המדינה.
