המגזר הדתי-לאומי משוכנע כי הגשמת האידיאולוגיה שלו עוברת דרך המדינה ותקציביה: רק באמצעות מוסדות של סוציאל-דמוקרטיה בזבזנית ניתן להקים את "יסוד כסא ה' בעולם".
המגזר הדתי-לאומי משוכנע כי הדרך היחידה להגשמת האידיאולוגיה שלו עוברת דרך מוסדות המדינה ותקציביה • שהרי רק כך ניתן להקים את "יסוד כסא השם בעולם", שהוא, כמובן, בא לידי ביטוי במוסדות ממלכתיים של מדינה סוציאל-דמוקרטית בזבזנית • אם האג'נדה מבית הרב קוק כה אטרקטיבית, יואיל-נא המגזר להעמיד אותה למבחן השוק החופשי
שנים-עשר המנדטים להם זכתה מפלגת הבית היהודי הביאו את התרבות הפוליטית של הציבור הדתי-לאומי לחשיפת-שיא: האפשרויות שמקנה להם הכוח, יחד עם האחריות שמטיל עליהם התפקיד, מעמידים את האידיאולוגיה של ציבור זה במבחן מעשי אינטנסיבי, שכמותו עוד לא ידעה ההיסטוריה המפד"לניקית.
לאחר כמה חודשים בפרקטיקום הממשלתי, ניתן כבר להתיימר ולקבוע כי לצד הצלחות לא-מבוטלות בפוליטיקה הישנה והטובה של הרכבת הקואליציה, כשל תיאורטי מרכזי אחד מעיב כעננה על ההתנהלות הסרוגה: כשל קדושת המדינה ומוסדותיה.
לכל אשר נפנה משוכנעים נציגי המגזר כי הדרך היחידה להגשים את שאיפותיהם האידיאולוגיות היא באמצעות המדינה. חמוש בחלוציות דתית-אידיאולוגית, המגזר משוכנע כי ערכיו הפרטיקולריים ראויים להיות נחלת העם כולו; וכי הדרך להגיע לאוטופיה זו עוברת דרך מסדרונות הביורוקרטיה הציונית, שהיא כידוע, "יסוד כסא השם בעולם". הדבר עולה גם בין השורות של פולמוס השוויון-בנטל הנוכחי, אך נאמר מפורשות בנושאים רבים אחרים: הגשמת מאווייו של הציבור לעולם לא תהיה שלמה ללא תקציבי-מדינה וההכרה הממלכתית שבאמתחתה.
למשל, הרעיון לפיו המדינה צריכה להכיר ב"חשיבות ומרכזיות לימוד התורה כערך מרכזי במדינת ישראל", המופיע – איך לא – בהסכם הקואליציוני של הבית היהודי, הוא חלק ממערך ההצדקות לקיצור השירות של מסלול ההסדר. כפי שהשיב שר החינוך שי פירון, לשאלה שנשאל באינטרנט בימים בהם עוד היה רב: "אני גאה על כך שמדינתי הגיע למסקנה ששירות צבאי המשולב עם לימוד תורה מבטא את צרכיה וערכיה של החברה".
היום ודאי גם פירון יודע שהעובדה שעסקנים ביססו את מסלול ההסדר מבחינה פוליטית, לא אומרת דבר על המסקנות אליהם הגיעה "מדינתו".
ביורוקרטיה דקדושה
גם הסוגיה המגזרית הבוערת השנייה, מינוי הרב הראשי לישראל, שזורה באותו כשל בדיוק. במהלך השנים עשה הרב סתיו רבות למען קידום המטרות האידיאולוגיות הדתיות-לאומיות, הן בתפקידיו הרבנייים הרשמיים, אך בעיקר באמצעות הארגון הפרטי 'צהר': ארגון זה הצליח להציג חלופה יעילה וידידותית לרבנות הראשית המסואבת, ובכך – לראשונה – להציג סוג של תחרות בתחום שירותי הדת.
המהפכה שעשו רבני צוהר בתחום הנישואין יכולה הייתה בקלות לגלוש למחוזות נוספים, ובעיקר לתחום הכשרות, כפי שהם כמעט עשו לפני כשש שנים, בעקבות משבר שנבע משמירת השמיטה. אלא שגם שם, כשל-המדינה הוא שעמד בעוכריהם: "איננו יוצאים נגד הרבנות, אלא מאפשרים לה להימנע מקריסה טוטאלית, לכן צהר … יזמה הקמת מערך כשרות אלטרנטיבי שייתן מענה לשנת השמיטה", הסבירו דוברי הארגון. בסופו של יום נפתרה הבעיה הנקודתית של השמיטה (בחסות בג"ץ, ראשית צמיחת גאולתנו) והיוזמה נגנזה. שהרי חלילה להם לרבני ישראל מלהתחרות בפקידות הקדושה מיסודו של הרב קוק זצ"ל.
ובכלל, במקום לעקוף את המערכת המסואבת שהשתרגה מתוככי 'היכל שלמה', כל שאיפתם של רבני צהר התרכזה במאמץ המרכזי "לתקן מבפנים":
תקוותה של הנהלת צהר היא שהרבנות הראשית לישראל תאמץ את הדרך המוצגת להלן. ובכך תמלא את שליחותה החיונית לעם היהודי ולתורת ישראל.
בהתאם לכך, כל סעיפי מצע הארגון פותחים במילים "הרבנות הראשית תקים/תעניק/תעודד". כאילו דורות של יהדות חיה ותוססת מעולם לא נתקיימו בעמישראל בלי עידודם של גורמים ממשלתיים.
תקציבי גאולה
כפי שפורסם ב'מידה' בעבר, המפעל המפואר ביותר של הציונות הדתית – מערכת החינוך הממלכתית-דתית – נשען גם הוא ברובו על תקציבי מדינה, המוזרמים למוסדות המגזר בשיעורים גבוהים מהמקובל במגזרים אחרים. כך, כנראה, יש להגשים את מטרת החמ"ד "לחבר את מורשתו של העם היהודי לתחייתו בארץ ישראל".
גם שאיפותיהם של רבים מבוגרי המגזר מתרכזות במדינה ובמוסדותיה. אחרי הקריירה הצבאית, קריירה בשירות המדינה נחשבת לסיפור הצלחה מגזרי. כתבות המופיעות מפעם לפעם בעיתונות המגזר מהללות את ה"בחורים שלנו" שהשתלבו במערכות השלטוניות, וסופרים את מספרם של "הקצינים עם כיפה" ושל הפקידים הסרוגים הנוטלים חלק בהגדלת ההוצאות הממשלתיות של ישראל.
דוגמה נוספת היא ארגוני החברה האזרחית, אותם מקים המגזר באיחור אפנתי של כשלושה עשורים, המחפשים בקדחתנות את דרכם אל עטיני הממלכה: סעיפים תקציביים נחפרים מתחת לשטיח ואחמ"ים משופמים המשמשים "צינורות כספים" זוכים לחיזורים רבים ואף למושבים בכנסת. שהרי מה הוא פקיד ממשלתי היושב על הררי כספים קואליציוניים אם לא השטיח האדום של המשיח?
כשמדי צה"ל מדומים ל"בגדי כהונה", והפוליטיקאי יונק את סמכותו מ"מלכות ישראל" המקראית, אין להתפלא שהביורוקרט נתפס כמשרת בקודש.
לואי ברנדייס, מנהיג ציוני אמריקאי שפעל בשנות ה-20, הסביר פעם מה היא הציונות עבורו:
אשה אחת סיפרה לי שלדעתה תרומתה למטרה הציונית היא לבשל מרק טוב בפלשתינה. אני מסכים עמה. אולם אין זו תרומה למטרה לגרום למישהו אחר לבשל עבורך מרק, או לקבל תשלום עבור כתיבת מתכונים למרקים טובים. מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לייצר את התנאים שיאפשרו לאנשים לשגשג בפלשתינה, ולא ניתן לעשות זאת על ידי חלוקת סובסידיות.
כל עוד הציונות-הדתית מנסה לממש את מטרותיה האידיאולוגיות על-ידי כך שתגרום לאנשים אחרים לבשל עבורה את המרק, תיגזר על המגזר בדלנות ותת-השפעה. אם האג'נדה המנחה אותה כל-כך מוצלחת, הציונות הדתית צריכה להיות הראשונה שתשאף לשחרור החסמים התרבותיים ולפתיחתו של שוק שירותי דת חופשי ותחרותי. או-אז נוכל סוף-סוף לברר האם התחילה כבר צמיחת גאולתנו.
אבל זה בדיוק העניין. האג'נדה לא כל כך מוצלחת. לכן
כשאפשרו לדת"לים לשרת כתף לצד כתף עם חילונים הם בחרו לעזוב את האורתודוקסיה הימי ביניימית בהמוניהם והיה צורך במכינות וישיבות הסדר וטירוניות נפרדות "לעצור את הסחף".
על כן אם הדתיות הלאומית, על סיפור האגדות התנכיים שלה שכיום אנשים מודרנים חודלים מלהאמין בהם, חייבת לנצל את מוסדות הממשלה לכפות את דרכה – האמת העצובה היא שאין לה דרך אחרת.
באמת תופעה מוזרה: כל פשרה פוליטית שהיא לרוחו של המגזר והרבקוקזצל הופכת אצלם ל"רצונה האמיתי של המדינה" ואילו פשרות אחרות, שהם לא ממש לרוחם – כמו למשל מינוי של רב ראשי חרדי – הופכת מיד לפוליטיקה קטנה ומלוכלכת של עסקנים מושחתים.
קוהרנטיות דתית לאומית במיטבה
עקיבא, עד מתי תלהגו על "שחיתות וסיאוב" ברבנות הראשית, בלי שמץ של עובדה והוכחה? עד מתי תכתירו את הגוף הזה במילת הגנאי "חרדי" למרות שרוב ראשי המחלקות, המנכ"ל, היועמ"ש הדובר – חובשי כיפה סרוגה? עד מתי תתחרו באדיקות מי חובט יותר בגוף הזה, בלי שאתם מכירים אותו בכלל? רוצה הוכחה שאתה לא מכיר את הרבנות? כבר 16 שנה היא לא יושבת בהיכל שלמה. הבדיחה עליך.
בסיפור עם היתר המכירה והשמיטה – טרחת לבדוק בצד של מי הייתה הרבנות הראשית בבג"צ הזה? תבדוק, בטח תופתע.
מי שרוצה עוד מאמר שקשור:
http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/186.pdf