נפתלי בנט וחברי הבית היהודי צריכים להחליט האם הם דואגים למגזר או לכל עם ישראל. בינתיים נראה שרק האינטרסים הצרים של הציבור הדתי-לאומי מנחים אותם
נפתלי בנט מדבר בשני קולות. הוא דואג לכל עם ישראל אך מקמבן את המגזר הדתי, הוא מכריז על עצמו כא-סקטוריאלי אך משרת את האינטרסים של קבוצות הלחץ הדתיות • השבוע התגאה בנט בתקשורת המגזרית בהישג בולט: הקלה בנטל תשלומי ההורים המופרזים למוסדות החינוך הדתיים, במימונו של משלם המסים הכללי. לא בטוח שהורים חילונים ישמחו על המהלך
שר הכלכלה נפתלי בנט, תזמן בסופ"ש האחרון בצעד יחצ"ני מרשים שני ראיונות כמעט זהים בעיתונות המגזרית; גם 'מקור ראשון' וגם 'בשבע' בישרו יחדיו לקהל הקוראים הדתי, הנאנק תחת שכר הלימוד הגבוה בבתי-הספר המגזריים, כי בנט קימבן לו הקלה משמעותית בנטל התשלומים, על חשבון הברון – הציבור הכללי. (ראוי לציין שבנט לא טרח לבשר את הבשורה בפוסט נפרד בפייסבוק שלו, שבו הוא מצייץ גם זוטות נוסח "שבוע טוב אחיי ואחיותיי". רוב הישגיו האחרים דווקא כן זכו לפוסטים משלהם. גם בראיון ב-NRG, שנלקח מתוך הראיון ב'מקור ראשון', הושמט ההישג המגזרי. ההסבר לכך ברור – אלו פלטפורמות לא מגזריות).
דוחפים אחרים מתחת לאלונקה
ייתכן שההישג מעט מביך ומקשה על בנט עצמו, שכן בראיון ל'בשבע' הוא אמר:
"ההישג היחיד שהוא מאוד מגזרי אבל הוא מאוד חשוב בעיניי זה ההורדה של שכר הלימוד בישיבות התיכוניות ובאולפנות. בפנימיות בכ-25% ובמוסדות הלא-פנימייתיים בכ-50%. זה הישג שנובע כולו מהכוח הפוליטי שלנו, אף אחד לא עושה את זה בגלל העיניים היפות שלנו".
כבר לא ברור האם זהו אותו בנט שאמר לפני מספר חודשים:
אנחנו מחויבים לכל עם ישראל. מי שחשב שאנחנו בתפקיד לעזור רק לדתיים זו לא המטרה, המטרה העיקרית היא לעזור לכלל עם ישראל… יש פה הזדמנות היסטורית, אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים בארבע השנים הקרובות. אנחנו עומדים לצידו של ראש הממשלה ונעזור לו להצליח, כי הצלחה שלו זו הצלחה של כל עם ישראל. אנחנו לא מקימים ממשלה בתוך ממשלה, אלא באים לשרת את עם ישראל באמצעות ראש הממשלה
בנט אם כן בחר להיכנע ללחצי המגזר. במקום שההורים הדתיים ישאו בעצמם בעלויות החינוך היקר שאותו הם בוחרים להעניק לילדיהם (תוספת שעות של לימוד תורה ושבתות ישיבתיות, מייקרות בעשרות אחוזים את החינוך הדתי-לאומי), החליט בנט להקל עליהם ולחדור לכיסו של משלם המסים החילוני, שייאלץ מעתה לסבסד גם את לימוד התורה של הסרוגים. ואם להשתמש בדימוי שבנט אוהב: למגזר הדתי-לאומי היה קשה מעט מתחת לאלונקה, אז הוא החליט לדחוף תחתיה בכוח גם את אחיו החילונים. אין צורך להכביר מלים בסוגיה: הורים אשר בוחרים לשלוח את ילדיהם למוסדות לימוד יקרים ואיכותיים – צעד טבעי ומבורך – צריכים לשאת בעצמם בעלויות המהלך. קול הזעקה שהשמיעו בחודשים האחרונים הורים לילדים במוסדות החינוך הדתי, אודות שכר הלימוד המופרז, איננו צריך להתגלגל אל ארנקיהם של כלל אזרחי ישראל. זו הדרך הקלה יותר והמוסרית פחות. הפתרון האמיתי צריך להימצא בין כותלי מוסדות הלימוד: הפחתת שעות לימוד, התייעלות, קיצוצים וכד'.
דואגים לכלל ישראל או למגזר?
על חברי סיעת הבית-היהודי, שמתחילים להיראות יותר ויותר כמו מסחטות הכספים החרדיות ליצמן, גפני ואלי ישי, להתעשת בהקדם. השיטבונים, האורבכים והאריאלים צריכים לדעת שהבדל משמעותי מתוח בין דאגה לאידאולוגיה של המגזר ששלח אותך, ובין דאגה לאינטרסים הצרים שלו.
נכון, לכולם ברור שבמגרש הדמוקרטי משחקות קבוצות לחץ ושדולות שונות, שמנסות להשיג עבור שולחיהם תקציבים וחקיקה מקלה. בעולם אידיאלי שבו התקציב ותחומי ההתערבות הממשלתיים הם קטנים, התמריץ של קבוצות הלחץ להתערב בנעשה פוחת משמעותית, פשוט מפני שאין להם במה. רק כאשר יש חגיגה ציבורית עם עוגה גדולה (תקציבים מנופחים לתרבות, לחינוך, לרווחה וכד'), עטות קבוצות הלחץ על הטרף.
אולם, גם במציאות לא אידילית, שבה חברי הכנסת עסוקים בפריסתה של עוגה תקציבית שמנה, כל חבר כנסת נדרש להכרעה מוסרית בין דאגה לאינטרס הצר של בוחריו ובין דאגה לכלל הציבור. כך, הוא יכול להתרכז בחטיפת פרוסות עוגה עבור הקבוצה המיוחדת ששלחה אותו, ומנגד הוא יכול להחליט שנתחי העוגה יתחלקו באופן השוויוני ביותר בין כל חלקי העם.
תאמרו: אם חבר כנסת אינו דואג לציבור שלו אלא לכלל האזרחים, לשם מה יש מפלגות? התשובה היא שיש דברים שראוי ונכון להיאבק עליהם כנציג מגזר, ויש דברים שלא. במקרה של הבית היהודי, מאבק ברעיון של שתי מדינות לשני עמים; מלחמה באקטיביזם השיפוטי של בג"ץ; חתירה לפתרון של בעיית המסתננים; הוזלת מחירי הבנייה; חיזוק כושר ההרתעה של צה"ל ועוד, הם הדברים המובהקים שלשמם נבחרו נציגי הציבור הדתי-לאומי, ובהם הם צריכים לקצור הישגים. אלו גם הדברים שציבור הבוחרים הדתי מאמין כי הם טובים לכלל ישראל, והמגזריות אינה נשקפת מהם. לעומת זאת, בכל הקשור לסחיטת תקציבים מאוצר המדינה, על נציג הציבור להתגבר על הפיתוי גם אם המגזר מצפה ממנו אחרת. אחרת, כל ההבדל בינו ובין חברי הכנסת החרדים יהיה רק צבע הכיפה.
לא מנהיג, מגזר
למרות הדברים, סביר להניח שכרגע המצב אינו בר-תיקון. הפיתוי שעומד בפני נציג המגזר להיטיב עם החבר'ה שלו גדול מדי, במיוחד כשהוא רוצה להיבחר פעם נוספת. במקרה הדתי-לאומי, רק תביעה מלמטה של אנשי המגזר להתנהלות א-מיגזרית, יכולה לחדול את חברי הכנסת מפעילות סקטוריאלית צרה.
אם תרצו, זה ההבדל בין מפלגת שלטון שדואגת לכולם, ובין מפלגה מגזרית שנוסדה לשם הקומבינה. עד שהציבור הדתי-לאומי לא יתמזג במפלגת שלטון לאומית, הוא ימשיך במרדף הפאתטי אחרי הקלות וקומבינות, כשבדרך הוא רומס את אחיו הקטן שאיננו חבר במגזר מגובש.
בשיח עלוני השבת המגזריים רווחת אמנם התחושה שהמגזר הוא הוא המנהיג של עם ישראל והוא והוא "השבט שנמצא בחוד החנית", אך כמו ה"מנהיגים" שרצים ליד האלונקה ומעודדים את אלה שסוחבים אותה: "יאללה! מגיעים עוד מעט! לסחוב! לא להישבר!", הוא רק רץ ליד, לפחות בהיבט הכלכלי, בלי לסחוב באמת.
נו באמת הציבור הדתי לאומי משלם כ20 אלף בשנה לילד שום מגזר לא
משלם את הסכום הזה זה תיקון אפליה ולא
מעשה מגזר
דויד צודק.
לקחת גורם אחד ולאפיין איתו את כל הפעילות המפלגתית זה קצת דמגוגי, בעיקר שהתמונה המוצגת אינה שלמה.
זה נכון שהישיבותה והאולפנות יקרים באופן מוגזם, אבל חלק מהסיבה לזה, היא תת תקצוב ביחס להרבה מוסדות מקבילים. מה שבנט עשה, וגם שי פירון (שכחת לציין) היא לעשות תקרת תקצוב לבתי ספר למקסימום גבייה מההורים והשוואה לכל מיני תתי תקצוב שמשום מה הם לא קבלו. דרך אגב, צריך להבין כמה דברים: א. הורים דתיים עדיין ישלמו 5000 שקל לשנה יותר מהורים לא דתיים. ב. הבתי ספר עצמם לא יקבלו את אותו תקצוב ויהיו חייבים להתייעל.
לא צריך לקפוץ על דיווחים של למי הבית היהודי נאמן, ולהשתמש בטיעונים דמגוגיים, בלי לבדוק את העובדות.
מה שכן אני חייב להודות שיש ניגוד בתוך המפלגה של כלל הציבור לעומת האינטרסים של הציבור הדתי לאומי. גם אם במקרה הזה האינטרס של הציבור הדתי לאומי גבר, אין זה אומר שכל פעילות המפלגה היא רק לציבור הדתי לאומי.
החינוך במגזר נמצא בעודף תקצוב, ביחס לכל מגזר אחר במדינה. הדברים כבר פורסמו גם במידה על ידי אריאל פינקלשטיין. תשלומי ההורים נוספים על פני התקצוב העודף ממילא. לכן כל תקצוב נוסף רק מגדיל את פערי התקצוב לטובת המגזר.
הטענה שהמגזר מקבל יותר מכל שאר מערכות החינוך, אבל צריך לקבל עוד יותר כי גם ההורים נותנים יותר מאחרים היא הטענה המוסרית הכי מטופשת ששמעתי מימיי.
בועז, כתבתי את זה בפייסבוק אבל אכתוב גם כאן
הטענה שבנט מממן ב"רפורמה" שלו את שכר הלימוד של המגזר הדתי-לאומי על חשבון משלם המיסים הכללי היא פשוט לא נכונה. לא שהוא לא היה עושה זאת אם הוא היה יכול, אבל בפועל זאת לא משמעות של הרפורמה המטופשת שלו. כתבתי על זה אתמול ב"מידה": https://mida.org.il/?p=14185
ידידי הטוב, מתוך הכתבה שלך:
"הדבר גרם לנפתלי בנט לעגן בהסכמים הקואליציוניים דרישה להעברת 100 מליון שקלים לסבסוד שכר הלימוד במוסדות הללו, בנוסף לסכומים הגבוהים שבלאו הכי שמעבירה אליהם המדינה”.
בנוסף, מתוך הראיון שבנט עצמו נתן בסופ"ש במקור ראשון: "בימים האחרונים סיכמנו עם שר החינוך…כי החל משנת הלימודים הקרובה תשלומי ההורים יירדו בהיקף של 40%. המדינה תתקצב את הישיבות עבור פעילותן התורנית"
ומתוך הראיון שנתן ב'בשבע': "לימוד תורה המדינה לא סבסדה, ואת זה אנחנו משנים עכשיו, גם לימודי התורה יסובסדו".
בועז, זה היה אז. אבל עכשיו הרפורמה שלו לא קשורה ל100 מליון שקלב האלה. עכשיו הרפורמה שלו דורשת מהרשתות הדתיות להגביל את סכום הכסף שהן יכולות לגבות. לדעתי הוא עשה זאת בגלל שהוא הבין שמהמדינה הוא לא יוכל לקבל עוד סכומים אסטרונומיים, אבל בפועל אפשר גם להציג זאת כלקיחת אחריות והבנה שבניגוד למה שהוא הבטיח בהסכמים הקואליציוניים, הצמצום צריך לבוא דווקא מתוך הציבור הדתי לאומי עצמו
בצורה יותר כללית אומר שכדאי לתקוף את בנט ואת המגזריות של
הציבור הדתי לאומי באופן קצת פחות אוטומטי. יש הרבה צדק בטענות שאתה ואחרים מעלים פה באתר אבל לדעתי זה משולב הרבה פעמים באי דיוקים
אריאל, דומני שבועז במאמר וגם בנט בראיון מדברים על המכלול השלם, שכפי שציינת בכתבתך כולל הוספת תקציב של 100 מליון ש"ח (מהכסף שגדל על העצים) והגבלה מלאכותית של שכר הלימוד.
בנט לא היה מתפאר בראיון 'במעריב' רק על תקנה מטופשת של הגבלת שיעורי גביה. אפילו הוא מבין שזה לא בדיוק "הישג" שניתן "לא בגלל העיניים היפות" שלו.
המהלך שבו מתגאים בנט ופירון כולל גם את תוספת התקציב וגם את הגבלת השכ"ל: אתה ביקרת אתמול את האלמנט הרגולטיבי, ובועז מבקר כעת, ובצדק, את האלמנט התקציבי. זה לא אוטומטי ואין בו אי-דיוקים.
יישר כח על הדברים האמיצים. רק ככה, דרך יושרה ודבקות במידת האמת, נבנה מוניטין אמיתי ונביא לשינוי.
הרבה דיבורים אבל בלי אמירה שידוע שכותבי מידה מסוגלים למצוא:בכמה נזק כלכלי מדובר? על מה בדיוק ההקלה וכמה היא מטה את הכף כלפי המגזר הדתי לאומי בעדיפות על מגזרים אחרים באותו מצב (למשל פנימיות בחירה מול פנימיות בחירה אחרות)?
הכתב שיטח טיעוןשדומה ברמת הכתיבה בו לטיעונים של ידיעות אחרונות- ללט הצגת המידע עצמו. האם המידע עצמו לא נוח? האם יש סיבה להסתרתו? האם הוא חושב שכולנו מסכימים איתו מתוך פופוליזם שבו "ברור" שהציבור הדתי לאומי נהנה יותר?
מסכים שככלל שינויי חוק צריכים לפנות באופן רחב יותר לכלל האזרחים בותו מצב ולא להגדיר סקטור נפרד לפי הבדלות שנאסרו זה מכבר עוד בהצהרת העצמאות. מסכים גם שביקורת כזו צריכה להיאמר לבנט ולבית היהודי שהבטיחו פוליטיקה אחרת, על אף שבנתיים נראים כשוחים בשולי הבריכה המעופשת של הפוליטיקה הישנה, אבל אמירה והאשמה צריכות לבוא עם נתונים- אחרת אתר מידה הופך להיות שופר דעות פופוליסטי ואינו טוב מידיעות אחרונות או מעריב.
חגי שלום,
המאמר מגיע על רקע של מגוון פרסומים אצלנו בנושא, המנתחים היטב סדרה ארוכה של נתונים ומידע עובדתי.
אתה מוזמן לעיין בכתבתו של אריאל פינקלשטיין:
"תקציבי החינוך והעדפת הממלכתי-דתי"
https://mida.org.il/?p=4577
ובכתבות נוספות בנושא
בושה וחרפה!, איך מעז מר בועז לוי להטיל דופי במנהיגנו העליון השר האח בנט, אשר דואג ימים כלילות לכל אוכלוסיות המתגוררות על פני כדור הארץ חי צומח ודומם!, לא כולל ערבים ואריתראים.
בכל אופן אני מכיר את בועז אישית ואני ממליץ לכם לא לקרוא שום דבר שהוא כותב!!!! בועז הוא המנהיד של עמותת "רשעים יעלוזו" אשר המקבלת מימון מעמותת "הקרן החדשה לישראל כץ " ושומר נפשו ירחק!!