קניית הדולרים: המס הסמוי של פישר

תגליות הגז הן אמנם בשורה משמחת לכלכלת ישראל, אך מסתבר שניתן היה להפיק מהן תוצאות טובות יותר • במקום שממשלת ישראל תנצל את הפיחות הצפוי בשער הדולר בגלל אספקת הגז העצמית, תסיר חסמים ותאפשר ליבואנים להוריד לאזרח הישראלי את יוקר המחיה עם תוצרת חוץ זולה, החליט בנק ישראל לרכוש דולרים רבים כדי לנסות למנוע את הפגיעה הצפויה ביצואנים • כך מסבסד בנק ישראל את היצואנים על חשבון כולנו 

התכנית הכלכלית של לפיד אושרה בממשלה, ועברה בינתיים לדיונים בוועדות הכנסת ובמליאת הכנסת. העלאת מסים, קיצוץ שירותים ועוד כהנה וכהנה נידונו בהרחבה, בעוד שעל מס אחד אף אחד לא דיבר. את המס הזה לא הטיל אף נבחר ציבור כי אם פקיד ציבור, ככל הנראה החשוב, החזק והמוערך ביותר בכלכלה הישראלית – נגיד בנק ישראל היוצא, פרופ' סטנלי פישר.

בנק ישראל שולט בפעילות המוניטרית של המשק. הפעילות המוניטרית (מלשון כסףmoney=) מגיעה לידי ביטוי באמצעות קביעת הריבית, קצב הדפסת הכסף והתערבות במטבע החוץ ובשער החליפין. שער החליפין הוא היחס בין השקל לבין המטבע החשוב בעולם, הדולר האמריקני, המהווה בסיס בינלאומי ליחס בין מטבעות שונים. לשער החליפין של השקל ניתן לקרוא גם "מחירו של השקל", והוא נקבע למעשה באמצעות מנגנוני השוק הקבועים של היצע וביקוש. ככל שיש יותר ביקוש לשקל, "מחירו" יעלה וכן ההיפך. לשער החליפין שתי השפעות מרכזיות: האחת, השפעה על תנועות הון לארץ ומחוצה לה. השניה, השפעה על כדאיות הייבוא והיצוא לארץ ומחוצה לה.

לשם הדוגמה, נניח לרגע ששער הדולר הוא ארבעה שקלים, ושעלות ייבוא מגבת מסין הינה דולר. במידה שמגבת בארץ נמכרת בשישה שקלים, אזי הייבואן מרוויח על כל מגבת שני שקלים. אם שער הדולר ירד ועתה יהיה שוויו שני שקלים, אזי הייבואנים יכולים להגדיל את ייבוא המגבות שלהם ולהרוויח יותר, שכן מחיר המגבת בארץ נותר כשהיה, בעוד שעלות הייבוא שלה ירדה. מה שחשוב לצרכן בכל הסיפור הזה, הוא שבתנאי תחרות מחיר המגבת בארץ צפוי לרדת גם הוא, שכן הוזלת עלויות הייבוא תאפשר למתחרים להוריד מחירים ולמשוך צרכנים. אם נניח בכיוון ההפוך, שעלות גידול ק"ג עגבניות היא שלושה שקלים, וק"ג עגבניות נמכר בחו"ל בדולר ששווה ארבעה שקלים, אזי לחקלאים משתלם לייצא. אולם, אם ערך הדולר ירד ושוויו יהיה שני שקלים, לחקלאים כבר לא יהיה משתלם לייצא את תוצרתם.

כעת, אין ספק שמבנה שוק ההון והשפעות המט"ח הם מסובכים ומורכבים, ורוב האזרחים אינם נוטים להבין בהם. זה בדיוק מה שאיפשר לנגיד בנק ישראל היוצא להטיל מס על כולנו. כיצד?

בעקבות תגליות הגז הגדולות אל מול חופי הים התיכון, ישראל עתידה לייצר גז בהיקף של 2.1 מיליארד שקלים בשנה. בכך למעשה, ישראל נמנעת מיייבוא דלקים בשווי של כ-2.1 מיליארד שקלים (שהרי היא כבר אינה זקוקה להם בגלל הגז), דבר שגורם להקטנת הביקוש שלה לדולר אמריקני, המשמש לרכישת הדלקים. הירידה בביקוש לדולר, להזכירכם, משמעה שערך הדולר יורד, דבר שאמנם יפגע ביצואנים (כבדוגמת העגבניה), אך עשוי להוזיל משמעותית מוצרי ייבוא (כמו המגבת שלנו). במצב עניינים זה, נחלץ פישר להגנת היצואנים, והכריז שבנק ישראל יקנה בכל שנה דולרים בהיקף של 2.1 מיליארד דולר. לדברי בנק ישראל, הוא יעשה זאת על מנת לקזז את השפעת ייצור הגז על שער החליפין, דבר שישאיר את יחסם של הדולר והשקל על כנם.

משמעות ההחלטה הזו חמורה. למעשה, בנק ישראל עומד לרכוש דולרים רבים שישבו בבטלה גמורה בקופת המדינה. לו יצוייר שבטווח הארוך הדולר ייחלש, המדינה תפסיד כסף רב (כמובן, במקרה שהדולר יתחזק המדינה תרוויח כסף). חמור מכך, על אף שליצואנים ימשיך להשתלם לייצא סחורה, הוזלת מוצרי הייבוא שהיתה מקלה מאוד על יוקר המחיה לא תתרחש. כך בדיוק מסבסד בנק ישראל את היצואנים, על חשבון כלל המשק. מוצרי הייבוא אפוא ימשיכו להיות יקרים לכולנו, ובתמורה יוכלו היצואנים להרוויח את כספם על חשבוננו.

בנק ישראל אינו האשם היחיד במצב, שכן הוא רק משתמש בכלים שבידו על מנת לשמור על היצוא של המשק. במצב מתוקן, הממשלה היתה מלווה את ייצור הגז בהסרת חסמים ליייבוא, וכך מגדילה אותו באופן טבעי. הגדלת היייבוא כאמור, משמעה גידול בביקוש לדולר ושמירה על שער חליפין גבוה. כך כולם היו מרוויחים: היצואנים לא היו נפגעים, והיבואנים היו מקלים על כולנו את יוקר המחיה.

ביום שהממשלה תעשה את תפקידה ותוריד חסמים לייבוא מוצרים, השוק יאזן בעצמו את שער החליפין ובנק ישראל לא ייאלץ לרכוש דולרים לחינם.