מחפשים את עצמם: המפלגה הרפובליקנית – תמונת מצב

האם המפלגה הרפובליקנית בארה"ב שייכת לעבר, או שמא מנהיגיה יצליחו לשקם אותה אחרי התבוסה בבחירות האחרונות? התשובה, כנראה, תלויה בדעתם של ההיספאנים

אחרי שספגה מכה כואבת בבחירות האחרונות המפלגה הרפובליקנית בארה"ב מנסה להשתקם, אך נקרעת במחלוקות פנימיות • בעוד שחלק ממנהיגיה קוראים לזנוח את נושאי הדגל המסורתיים של מלחמה בהפלות ובזוגות חד-מיניים, רבים דווקא חושבים שההיספאנים הקתולים, שמהווים מיעוט עצום בגודלו, דווקא יזדהו עם עמדות המפלגה המסורתיות • בינתיים, סקר שנערך בקרב צעירים בארה"ב איננו צופה עתיד מזהיר למפלגה השוקעת 

הרפובליקנים תולים תקוות בכשלונות האחרונים של אובמה; רומני ואובמה בעימות

בעקבות ההפסד הרפובליקני בבחירות בסוף השנה שעברה – הפסד שעלה למפלגה הרפובליקנית בארבעה מושבים בסנאט ובעוד שישה בבית-הנבחרים, שלא לדבר על התבוסה במירוץ לנשיאות – המפלגה הוותיקה נראית שבורה, רצוצה ובעיקר מחפשת כיוון. הרוחות הלוהטות בה אינן מותירות מקום לספק בכך שהמפלגה נמצאת על פרשת דרכים ועליה להחליט לאן פניה: האם היא מייצגת ערכים ואוכלוסיות שאינם מהווים עוד את הקונצנזוס האמריקני, או שביכולתה להשתנות ולהכניס תחת כנפיה את אלה שעד כה לא היו חלק מן המפלגה ולא תמכו ברעיונותיה, ואם כן, כיצד עושים זאת?

נדמה כי הרפובליקנים מפולגים כמעט בכל נושא: במדיניות חברתית ישנה מחלוקת בסוגיות כגון הפלות או נישואים חד-מיניים, ובמדיניות החוץ ישנה מחלוקת בין המצדדים בהתערבות והישארות הכוחות האמריקניים בעיראק ובאפגניסטן ללא תאריך יציאה (דוקטרינת בוש), לבין התומכים בהתבדלות. ברם, נראה שהמחלוקת העיקרית שוררת בין הרוצים להישאר מפלגת הגווארדיה הוותיקה לבין המבקשים לרענן את השורות באמצעות רעיונות טריים ובוחרים חדשים.

שמרנים לפי תומם

את יריית הפתיחה במאבק הפנים-מפלגתי ירה המושל הפופולרי לשעבר של אינדיאנה, מיטש דניאלס, שקבע עוד טרם נערכו הבחירות, שעל המפלגה להפסיק לעסוק בסוגיות חברתיות שנויות במחלוקת כנישואים חד-מיניים והפלות, מכיוון שדעת הקהל כבר אינה עומדת לצד השמרנים בנושאים אלה. התגובה לדברים הייתה קשה: ריק סנטורום, שהתמודד על ראשות המפלגה, סנט בדניאלס כי אם יתעלמו הרפובליקנים מאותם  נושאים, הרי שאין בינם לבין המפלגה הדמוקרטית כל הבדל, ועל כן מה הטעם בבחירות?

כידוע, המפלגה הרפובליקנית דבקה לאורך השנים בהתנגדותה המוחלטת לנישואים חד-מיניים ולביצוע הפלות. בחברה המסורתית הנוצרית, נושאים אלה הם בבחינת "ייהרג ובל יעבור". אשר על כן, עצם העלאת האפשרות שהמפלגה לא תקדם את המטרות האלה מהווה, מבחינת רבים מהבוחרים הרפובליקנים, חציית קו אדום. אלא שבשנים האחרונות הציבור הולך ומתמתן בהתנגדותו לסוגיות הללו; העמדות השמרניות שבעבר היו פופולריות, אינן עוד נמצאות בלב הקונצנזוס.

במהלך תקופת הבחירות, גברה השחיקה בתדמית המפלגה עת עלו השמצותיהם של הנשיא אובמה ותומכיו הדמוקרטים, שטענו כי מפלגת "הפיל הלבן" אינה מייצגת אלא חבורת גברים לבנים, אמידים ומבוגרים, וכי המפלגה איננה צעירה דיה כדי להבין לליבם של אזרחים צעירים.

עוד המפלגה מתגוננת נוכח טענות אלה, מועמד מטעמה לסנאט במיזורי, טען בראיון לרשת טלוויזיה מקומית, כי נשים הנאנסות באופן "לא לגיטימי" אינן יכולות להיכנס להיריון. הטענה המגוחכת – שהייתה נימוק להתנגדות המועמד להפלות גם בשעה שנשים נאנסות – צוטטה ברשתות הטלוויזיה ובעיתונות בהרחבה, ובכך סיפקה עוד תחמושת לארסנל הדמוקרטי. כך נולדה טענת המפלגה הדמוקרטית שלפיה הרפובליקנים מנהלים "מלחמה נגד נשים". המועמד לנשיאות מיט רומני והממסד המפלגתי גינו כצפוי את הדברים, אך עוד הם מדברים ומועמד רפובליקני אחר – הפעם מאינדיאנה – פסק במהלך דיון שאונס נועד "לקרות מאלוהים". מובן כי הדברים לא סייעו לשיפור תדמית המפלגה, ולמותר לציין כי שני המועמדים הפסידו במירוץ לסנאט.

האתגר ההיספאני

לאחר שאבק מערכת הבחירות שקע, החלה המפלגה המתאוששת מן ההפסד הצורב להבין כי משהו חדש חייב להתחיל, במידה שהמפלגה חפצה לחזור לחדר הסגלגל.

במחקר שעשתה תנועת הסטודנטים של המפלגה הרפובליקנית בקרב 1,600 צעירים בגילאי 29-18, התברר כי תדמית המפלגה בקבוצת גיל זו זוועתית. הצעירים תיארו את המפלגה הרפובליקנית במילים: "צרת אופקים", "גזענית" ו"נוקשה". המחקר ציין, כי הנשיא המנוח רייגן זכה בבחירות 1984 ב-59% אחוז מקולות הצעירים, בעוד שהנשיא אובמה מן המפלגה היריבה זכה ל-60 אחוז מקולות אלה בבחירות האחרונות. כאן בדיוק טמון שורש הבעיה:  רייגן ידע לאסוף קהלים שונים ומגוונים סביב התקווה לעתיד טוב יותר ורעיונות בדבר חופש כלכלי וקפיטליזם, אך כיום המפלגה אינה יודעת להתמקד בנושא זה ומתפזרת לכיוונים שונים, אשר בסופו של יום אינם מדברים למצביע האמריקני הממוצע.

התקווה ההיספאנית של השמרנים; מרקו רוביו. צילום: ממשלת ארה"ב

הבעיה המרכזית של המפלגה הרפובליקנית נעוצה בהמהפך הדמוגרפי המתרחש בארה"ב. בעשור האחרון, עלה שיעור הייצוג של הקהילה ההיספאנית באוכלוסיה ב-43%. הקבוצה מונה כיום יותר מ-50 מיליון איש, שרבים מהם צעירים: אחד מכל ארבעה תושבים מתחת לגיל 18 הוא היספאני. נתון זה משקף מהפך של ממש ומשנה את המבנה החברתי האמריקני. קצב גידולה של הקהילה הלטינית/היספאנית הוא אסטרונומי בהשוואה לקהילה הלבנה. התוצאה היא, שכיום ישנם אזורים שלמים בארה"ב שתושביהם דוברים אך ורק ספרדית, השלטים בחנויות כתובים בספרדית, וזו אף השפה המדוברת בבתי הספר.

הרוב המוחלט של  דוברי הספרדית הצביעו בסופו של דבר לברק אובמה. עמדתם של הדמוקרטים בעד אזרוח מהגרים בלתי-חוקיים, שרובם היספאנים; מדיניות הרווחה המושכת את הבוחר ההיספאני למפלגה הדמוקרטית; וכמובן, הגידול המשמעותי באוכלוסיה ההיספאנית בעיקר במדינות מתנדנדות כמו פלורידה או קולורדו – כל אלה תורמים לאפשרות שהמפלגה הרפובליקנית תהפוך למפלגת נישה.

הממסד המפלגתי ער לבעיה. לאחר הבחירות, החלה "השמינייה" – ארבעה סנאטורים רפובליקנים בשיתוף ארבעה מעמיתיהם הדמוקרטים – להיפגש מדי יום על-מנת לנסח הצעת חוק מוסכמת שתתן מענה לשאלת 11 מיליון המגרים הבלתי-חוקיים. הדמות המעניינת ביותר שהשתתפה בדיונים היא מרקו רוביו, סנאטור צעיר מפלורידה שנבחר על גל הפופולריות של קבוצת "מסיבת התה" בשנת 2010. רוביו, שהוריו היגרו לארה"ב מקובה, מהווה שילוב הנותן לימין השמרני תקווה לקרב את קולותיהם של ההיספאנים לרעיונות המפלגה.

שמרנים במלכוד המהגרים הבלתי-חוקיים

הרעיון שעומד בבסיס הרצון לנסח את הצעת החוק הוא התובנה, כי בלי להעביר חוק שיסדיר את מעמד המהגרים הבלתי-חוקיים ההיספנים תהיה המפלגה הרפובליקנית בגדר "אישיות בלתי רצויה" לקהילה ההיספאנית. מנגד, יש הטוענים כי אם הרפובליקנים יאזרחו את המהגרים הבלתי-חוקיים ויקנו להם זכות הצבעה, הרי הם כורים לעצמם קבר עמוק יותר בהוסיפם עוד כוח לדמוקרטים. בנוסף, אחת הטענות המרכזיות של המתנגדים לחוק היא שהדבר עלול לעודד מהגרים ממקסיקו לבוא בשערי ארה"ב, ואלמלא ייסגר הגבול אין הדבר אלא בגדר משחק פוליטי ואחיזת עיניים.

בשבוע שעבר, עברה בסנאט הצעת החוק המוזכרת לעיל, שתכליתה אזרוח 11 מיליון המהגרים הבלתי-חוקיים, כאשר הרפובליקנים חצויים ביחסם לחוק: התומכים טוענים, כי ההצעה מבטיחה מבטיחה את הקטנת תופעת ההגירה הבלתי-חוקית היות וחומה חדשה תיבנה בגבול עם מקסיקו, ואילו המתנגדים טוענים כי החוק מאזרח את המהגרים הבלתי-חוקיים מיד ורק אחר כך מבטיח לבנות חומה, הבטחה שכלל לא בטוח שתתממש.

למרות שהארגונים השמרנים יצאו חוצץ נגד החוק וקראו להריץ מועמדים נגדיים מול כל סנאטור שיצביע בעד החוק, החוק עבר בסנאט ועתה הוא בדרכו לבית-הנבחרים הנשלט על-ידי רוב רפובליקני ושמרני יותר. נראה שהשינויים שהבית יציע יהיו מרחיקי לכת מבחינת הביטחון בגבול, אולם בסופו של דבר אזרוח המהגרים הבלתי-חוקיים יהפוך לעובדה.

ההיספאנים מזדהים באופן טבעי עם ערכי השמרנים; מצעד של הקהילה הגאה בסן-פרנסיסקו. צילום: דניאל דרייפוס, פלאש 90

עליית הליברטיאנים

מהפכה נוספת המתרחשת בשורות המפלגה הרפובליקנית היא המהפכה הליברטריאנית: רון פול, אשר במשך שנים נחשב לפוליטיקאי הזוי ולמושא לבדיחות, זוכה כיום לאוזן קשבת. אזהרותיו בדבר סכנות הבנק המרכזי מקבלות חיזוק מדמויות חשובות במפלגה, כמו גם שאיפתו להגבלת הכוח הממשלתי.

בנו, ראנד פול, משמש כיום סנאטור מקנטאקי ונחשב מועמד אפשרי בבחירות לנשיאות בשנת 2016. הדבר מעיד על שינוי בחשיבה ואולי אף על תפנית רפובליקנית. טענתו של פול הבן בדבר הצורך לצאת מהמלחמות בעיראק ובאפגניסטן, לצד הטענה המפתיע לפיה אמריקה איננה "השוטר של העולם", משקפות עמדות שלא נשמעו במיינסטרים הרפובליקני שנים רבות. אם לא די בכך, פול גם טוען שהדרך לגרום לאזרחים להצביע  למפלגה עוברת בהפיכתה ל"מפלגת החירות", מהלך שיאפשר לצרף אליה עוד קהלים. דוגמה לכך היא הלגליזציה של הקנאביס, שיש הטוענים כי תביא קהל חדש וצעיר לזרועות המפלגה.

לעומתם, השמרנים החברתיים והדתיים טוענים שהיות ולקהילה ההיספאנית יש מאפיינים דתיים ומסורתיים, דווקא החזרה למקורות הנצרות ולערכי המשפחה (כלומר, ההתנגדות לנישואים חד-מיניים או להפלות) היא שתביא את הקולות המיוחלים.

נותר רק להמתין ולראות מה יעלה בגורל חוק אזרוח ההיספאנים, אך ברי כי עבור מפלגה התרה אחר שילוב נדיר של פופולריות ואידיאולוגיה, תמונת המצב איננה מזהירה לעת עתה, אם כי ייתכן כי המבוכות האחרונות של ממשל אובמה יסללו עבורה חלק נכבד מהדרך חזרה לשלטון הנשיאותי.

אריאל ויטמן הוא סטודנט למדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת אריאל וחבר ב'תנועה הליברלית החדשה'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר