בראד פיט ומלחמת העולם הציונית

מתוך תערובת של מסרים אנטישמיים ותעמולה ציונית נדמה שהלקח החשוב ביותר של הסרט 'מלחמת עולם זד' הוא שהפציפיזם הורג.

יש כאן מסר, אבל מהו? ג'ון פודהורץ ראה את הסרט החדש של בראד פיט: "מלחמת העולם Z", ומתקשה להחליט האם מדובר בסרט הציוני ביותר מאז אקסודוס, או בתעמולה אנטי-ציונית חריפה • מתוך תערובת של מסרים אנטישמיים ותעמולה ציונית נדמה שהלקח החשוב ביותר הוא שהפציפיזם הורג

הזומבים עולים על גדר ההפרדה

אז ראיתי את "מלחמת העולם Z", הסרט החדש של בראד פיט על התפרצות של זומבים ברחבי העולם, ובמפתיע קשה לי להחליט אם זה הסרט האנטישמי ביותר או הסרט הציוני ביותר שהופק אי-פעם.

אני יודע מה אתם חושבים: האם זה לא מה שמאפיין יצירת אמנות עמוקה ורצינית – שהיא גורמת לך להקשות על תפיסותיך וחורגת מעבר לקטגוריות אידיאולוגיות? ובכן, כן. זה אכן מה שעושה יצירת אמנות עמוקה באמת. אבל הסרט "מלחמת העולם Z" איננו יצירת אמנות רצינית באמת. זה לא סרט עמוק, זה לא סרט רציני, וזו לא אמנות. הוא בעצם די מטופש, כמו שאפשר להיווכח כשאתה רואה שהאנשים שעשו אותו חושבים שלאו"ם יש צי ימי ונושאת מטוסים משלו (אילו היה זה המצב לאשורו הייתי כנראה תומך בהשתלטות של זומבים על כדור הארץ).

"מלחמת העולם Z" הוא שילוב של סרט אימה, סרט אסונות, סרט מלחמה וסרט ריגול. הוא גם מאוד מפחיד וגם מאוד משעמם, אף-על-פי שאני חייב להודות, לא באותו זמן. כלומר, כשהוא לא מפחיד הוא משעמם עד יאוש, וכשהוא לא מייגע הוא גורם לך לכסוס ציפורניים ולכסות את העיניים בציפייה מבועתת. בשורה התחתונה הוא כנראה יותר משעמם ממפחיד, אבל אם אתם נהנים מסרטים מפחידים, תאהבו אותו.

טוב – מספיק עם ההדרכה הצרכנית ובואו נחזור לשאלת האנטישמיות/אנטי-ציונות. בערך אחרי שעה מתחילת הסרט, סוכן סי.איי.איי אומר לבראד פיט שהמקום היחיד בעולם בו הצליחו לסכל את מתקפת הזומבים הוא ישראל. זה מה שגרם לידיד שלי מה-ניו-יורק טיימס, קייל סמית, להגיד שהסרט "מתחיל להיות מסוכן כשנאמר שרק ישראל ידעה מראש על האפוקליפסה של הזומבים. בעולם שבו אולי מאות מיליוני אנשים מאמינים שישראל ידעה מראש על אסון התאומים לפני התרחשותו, יש כאן אולי שיקול דעת לקוי, אם לומר זאת בעדינות". אז זה הקטע האנטישמי.

אבל אז מגיע הקטע הציוני. בראד פיט נוסע לישראל ומגלה שכן, המדינה היהודית אכן פתרה את מתקפת הזומבים על-ידי … בניית חומה שמפרידה בין ירושלים והגדה המערבית. בפנים, כולם בסדר. בחוץ, כולם זומבים. במילים אחרות, המודל להגנה על העולם מפני זומבים זו השיטה שבה נקטה ישראל לעצירת הטרור הפלסטיני: בניית חומה.

איך הצליחו הישראלים להבין את מהות האיום ולפעול כנגדו? כמו שמספר ישראלי אחד לבראד פיט, אחרי הטבח של הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972, ואחרי מתקפת הפתע שפתחה את מלחמת יום-כיפור ב-1973, ישראל שינתה את הגישה כלפי איומים קיומיים. היא פשוט לא תאפשר להם להתפתח שוב. אז זה הקטע הציוני.

ציונות ואנטי-פציפיזם

לדעתי, במאזן הכללי, החלק הציוני גובר על החלק האנטישמי, בייחוד משום שלא ממש הבנתי את הפואנטה של העלילה שקייל סמית מדבר עליה עד שקראתי את הסקירה שלו. אבל אולי כל המחלוקת הזאת בעצם מפספסת את הפואנטה האמיתית. כי זה מה שקורה בירושלים: הישראלים נותנים לכל הפלסטינאים (שאינם זומבים) להיכנס לעיר על-סמך זה, שלא משנה מי אתם, כל עוד אתם לא זומבים, אתם שייכים לאותו צד. הפלסטינאים שמחים על ההצלה מנפילה בידי הזומבים ושמחים להתקבל בישראל. הישראלים שמחים לקבל אותם.

ביחד הם מתחילים לשיר שיר בעברית. מילות השיר הן בעצם התפילה "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".

מאז שנות ה-70, ישראלים בעלי רצון טוב ואחרים נוהגים להחליף, בנקודה מסוימת בשיר, את המלה "שלום" במלה "סלאם" בערבית, כדי להעניק לו מימד אוניברסליסטי נחמד. וכך גם קורה ב"מלחמת העולם Z". מרוב התרגשות, הקהל העצום בירושלים שר את השיר בקול גובר והולך. אלא שמתברר שצלילים רמים מטריפים את הזומבים. הרעש השמח הזה מכניס את הזומבים בצד השני של החומה לתזזית של פעולה קולקטיבית. בסצינה המדהימה ביותר בסרט, הם מטפסים זה על זה כמו על סולמות, עוברים את החומה ונופלים בצד השני כדי להתחיל בטבח.

מה אנו למדים מכך? פשוט מאוד. שירו שיר לשלום והזומבים יקומו כדי להרוס אתכם. אז אולי האמת היא ש"מלחמת העולם Z" הוא בעצם הסרט הכי אנטי-פציפיסטי שנעשה אי פעם! בראד פיט רוצה שתצאו מהסרט שלו שעלה 200 מיליון דולר עם מסר אחד ויחיד: אם תשירו "קומביה" תהרגו את כולנו.

ג'ון פודהורץ הוא עורך כתב-העת קומנטרי. המאמר הופיע ב-וויקלי סטנדרט; אנו מודים על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. הסרט הזה לא ריאליבטי. זומבים רצחניים שגדרות אמורות לעצור יש לנו ברוך השם בשפע – אם כי הם טכנית בחיים וצועקים ״אללהו אכבר״ ולא ״גרררררררר״ לפני שהם רוצחים. אבל איפה בסרט הגינוי מקיר לקיר של האו״ם לתוקפנות הציונית נגד זכויותיו הלגיטימיות של העם הזומבי? איפה יוזמת השלום של ארה״ב להקמת מדינה זומבית תוקפנית וטרוריסטית כדרך לפתרון הסכסוך בין ישראל לזומבים? איפה מאמרי ״הארץ״ על כך שישראל האיומה חייבת לתת אזרחות לזומבים שחדרו לשיטחה או שתוקע על ידי העולם הנאור? חוסר הריאליזם הזה פגע מאד. בהנאתי מהסרט.