מזכרת מדוד המלך

דוד המלך, היה או לא היה? חשיפת הארמון בעמק האלה בשבוע שעבר, המתוארך לתקופתו של דוד המלך, מחזקת את המסורת בדבר ממלכה יהודית עצמאית וחזקה, שהתקיימה כאן כבר לפני 3,000 שנה

אם תשאלו את פרופסור גרפינקל, אשר מנהל כבר שבע שנים את אתר החפירות בחורבת קיאפה שבעמק האלה, אין ספק שהתקיימה בארץ ישראל לפני למעלה מ-3,000 שנה ממלכה יהודית עצמאית וחזקה • השלמת החפירות וחשיפת הארמון המלכותי רחב-הידיים בשבוע שעבר, נועצת כעת את מה שעשוי להתברר כמסמר האחרון בארון הקבורה של האסכולה המינימליסטית, המנסה לקעקע את המסורת הקדומה בדבר ממלכה יהודית ריבונית בארץ ישראל

חורבת קיאפה במבט מהאוויר. צילום: skyview photography ltd

יוסי גרפינקל וסער גנור

במשך כ-50 שנה, בין השנים 1930 ל-1980, היה נהוג לפרש כל ממצא שנתגלה בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל מתקופת המקרא בהתאם למסורת המקראית. כך למשל, ייחסו את ייסודה של כל עיר מבוצרת מתקופת המלוכה לימי דוד ושלמה. כיום ברור שהייתה זו גישה פשטנית ונאיבית, חסרת בסיס מדעי. המחקר המודרני צריך לתארך שכבות יישוב או מבנים בהתאם לממצאים שהתגלו בהם, כגון כלי חרס וחפצי יבוא מארצות אחרות, ובעיקר כדאי להסתמך על שיטת התיארוך המבוססת על מדידת ריכוז האיזוטופ פחמן 14.

כתגובת נגד לגישה הנאיבית, התפתחה לפני כ-30 שנה בקופנהגן שבדנמרק ובשפילד שבאנגליה גישה הפוכה, אשר “אסרה” לחלוטין את השימוש במסורת המקרא במחקר ההיסטורי והארכאולוגי של ארץ ישראל. לפי גישה זו, ספרי המקרא נכתבו רק בתקופות המאוחרות במאות שנים למאורעות שאותם הם מתארים, ולכן יש לראות בהם סיפורי אגדות חסרי כל בסיס היסטורי. לדעת אנשי האסכולה החדשה, המחקר רשאי להשתמש אך ורק במקורות היסטוריים מחוץ למקרא, כגון כתובות מלכים ממצרים, מאשור ומבבל, או כתובות המתגלות בחפירות ארכאולוגיות בארץ. הפסילה הטוטאלית של מסורת המקרא נתפסה על-ידי חוקרים אלו כגישה המדעית הלגיטימית היחידה.

איור 1: הגישות השונות במחקר אודות ראשית תקופת המלוכה ביהודה וישראל.

כאשר בודקים את הכתובות הידועות לנו מהמזרח הקדום, מסתבר כי לא נזכרת בהן ממלכה מאוחדת, וגם ממלכת יהודה מוזכרת לראשונה רק בימי המלך האשורי סנחריב, בשנת 701 לפנה”ס. לפיכך, כפי שרואים באיור 1, מחקו חוקרי הגישה החדשה את קיומה של ממלכה מאוחדת, ואת כל חלקה הקדום של ממלכת יהודה. למעשה, גם זו גישה פשטנית חסרת בסיס מדעי, המבוססת כל כולה על הנחה אחת לפיה אין במקרא כל זיכרון היסטורי. הנחה זאת כלל לא הוכחה. מקובל לכנות תפיסת עולם זאת בשם הגישה המינימליסטית.

איור 2: צילום אוויר של חורבת קיאפה בסוף עונת החפירות השביעית והאחרונה, בקיץ 2013 (צילום: סקי-וויו).

גישה נוספת התפתחה בארץ, בעיקר באוניברסיטת תל-אביב, וניתן לכנותה גישת הדמיון הפרוע. חוקרים האמונים על גישה זאת לוקחים באופן סלקטיבי נתונים ממסורות המקרא, ומפתחים מהם תיאוריות דמיוניות לחלוטין שלא ניתן לאמת או לסתור. לדעתם, דוד המקראי היה מנהיג חסר משמעות, ודווקא שאול היה מלך חשוב במיוחד. כך, למשל, הוצע ששאול המלך לא נהרג בקרב עם הפלשתים בגלבוע, אלא בקרב נגד המלך המצרי שישק. האבסורד ברור: על-פי המסורת המקראית שישק הגיע לארץ רק בימי רחבעם, נכדו של דוד! כך, ללא כל נימוק, שונה התיארוך של שאול בכ-100 שנה. למרות שהאסכולה הדמיונית משתמשת באופן סלקטיבי במסורות המקרא, היא קיבלה את התפיסה הבסיסית שיהודה התפתחה לממלכה רק בסוף המאה השמינית לפנה”ס, 300 שנה לאחר ימי דוד.

איור 3: תוכנית העיר של תקופת הברזל בחורבת קיאפה, כמוכר לנו בסוף עונת החפירות האחרונה.

יוסי גרפינקל וסער גנור בקיאפה

על רקע זה יש להבין את החשיבות העצומה של התגליות שנחשפו בחורבת קיאפה, שנחפרה בין השנים 2007 עד 2013, ושעתה הסתיימה בה עונת החפירות השביעית והאחרונה. את החפירות ניהלתי במשותף עם מר סער גנור מרשות העתיקות.

בחפירות נחשפה במהלך השנים עיר מבוצרת בעוצמה יוצאת-דופן, שבביצוריה משולבות אבנים שמשקלן מגיע לשמונה טון (איורים 2-3). מערכת הביצורים כוללת חומה כפולה (חומת סוגרים) ושני שערים. העיר, שתוכננה בקפידה, כללה אזור פתוח ליד כל שער, בתי-מגורים צמודים לחומה, ושלושה חדרי פולחן. העיר נהרסה באופן פתאומי, זמן קצר לאחר שהוקמה, ועל הרצפות בחדרים נמצאו אלפי כלי חרס, מאות כלי שחיקה מאבן גיר ובזלת, עשרות כלי נשק מברזל וברונזה, עשרות חפצי פולחן ואמנות, כתובות וחותמות (איור 4).

איור 4: שכבת חורבן על רצפת אחד הבתים בחורבת קיאפה (צילום באדיבות משלחת החפירות).

בעונת החפירות האחרונה, 2013, נחפר בראש האתר מבנה בעל מספר מאפיינים יוצאי-דופן (איור 5):

1. מיקום. המבנה ניצב במרכז העיר, במקום הבולט ביותר. ממנו ניתן להשקיף על כל בתי העיר, וגם על אזורים גיאוגרפיים נרחבים מחוף הים התיכון במערב ועד הרי חברון וירושלים במזרח.

2. שטח. גודל המבנה הגיע לכאלף מ”ר, פי כמה וכמה מכל בית אחר בעיר.

3. מספר קומות. בעוד שבתי העיר הרגילים נבנו מקירות דקים, למבנה זה קירות בעובי כפול, ומכאן שהיו לו מספר קומות. השילוב של מיקום בראש האתר ומספר קומות, יצר מבנה בולט מאוד בנוף העיר ובכל הסביבה, וניתן היה לראותו ממרחק של מספר קילומטרים.

איור 5: שרידי מבנה גדול מידות בראש חורבת קיאפה, בית מושל העיר, ומיקום הפקידות והמינהל של ממלכת יהודה בשפלה (צילום באדיבות משלחת החפירות).

מבנה אחר יוצא-דופן הוא בית מחסנים צר וארוך, שבו עמדו במקור שתי שורות של עמודים (איור 6). מבנים כאלו אופייניים לתקופת הברזל ונתגלו במספר אתרים, כגון באר-שבע או חצור. אלו מבני מחסנים שבהם אגרו בצורה מרוכזת, בעיקר בתוך קנקנים, כמויות גדולות של תוצרת חקלאית, כגון: גרעיני חיטה, שעורה, עדשים, שמן, יין, ועוד.

הימצאותם של ארמון ובית מחסנים מעידה על שלטון מרכזי, המסוגל לארגן בנייה של עיר מבוצרת שבה מבני מינהל ושלטון. ברור אפוא שבחורבת קיאפה הוקמה עיר מינהל ממלכתית.

איור 6: מבנה מחסנים ועמודים בחורבת קיאפה, מטיפוס המוכר בתקופת הברזל במספר גדול של אתרים, כגון חצור ובאר-שבע (צילום באדיבות משלחת החפירות).

מבחינה כלכלית יש לציין את היקף הפעילות המסחרית שתושבי העיר היו מעורבים בה; נסקור את העדויות מהקרוב לרחוק: נמצאו עדויות למסחר אזורי עם ערי פלשת הסמוכות, שכללו כלי חרס יוקרתיים (ששמם במחקר “כלי אשדוד”), אשר הכילו כנראה בשמים, משקאות מיוחדים או תרופות (איור 7). עשרות כלי בזלת, שמשקלם המצטבר מגיע לכמה מאות ק”ג, מעידים על מסחר בין-אזורי, עם הגליל המזרחי או עבר הירדן – אזורים שבהם נמצאת בזלת. כלים מברונזה מעידים על קשרי מסחר עם מקורות הנחושת שבערבה. קשרי מסחר בינלאומיים משתקפים בכלי חרס שהגיעו מקפריסין, כלי בהט וחרפושיות שהגיעו ממצרים, ובדיל לתעשיית הנחושת שהגיע כנראה מאנטוליה.

במהלך השנים נשלחו לתיארוך חרצני זיתים שרופים. אלו נבדקו ותוארכו באוניברסיטת אוקספורד בשיטת פחמן 14, לפרק הזמן שבין 1020-980 לפנה”ס, כלומר לסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10 לפנה”ס. על-פי הכרונולוגיה המקראית תאריך זה קדום לשלמה ומתאים לימי דוד או שאול. כאשר הגיעו תוצאות אלו ספגו הגישה המינימליסטית והגישה הדמיונית מכה קשה, שכן שוב לא ניתן לטעון שפעילות ממלכתית וביצור ערים החלו ביהודה רק כ-300 שנה מאוחר יותר, בסוף המאה ה-8 לפנה”ס.

בניסיונות להגן על התיאוריות הישנות והמתמוטטות, החלו חוקרים מתחום הגישה הדמיונית להציע כי חורבת קיאפה אינה אתר יהודאי, אלא אתר פלשתי, אתר כנעני, או אתר שנבנה על-ידי שאול ושייך לממלכת ישראל הצפונית. אותו חוקר שהציע בשנת 2008 כי האתר פלשתי, הציע בשנת 2012 שהאתר כנעני. בכלל, ניתן לכתוב מאמרים רבים נוספים בנידון, ולהציע שחורבת קיאפה היא אתר חיתי, פריזי, אמורי, גרגשי, יבוסי או חיוי (ראה יהושע כד, 11), כיד הדמיון הטובה. העובדה שבעלי הגישות המינימליסטיות אינם מסוגלים להציג הצעה אחת מגובשת ומשכנעת, אלא רק הצעות הסותרות זו את זו, מעידה שחסרים להם נימוקים של ממש.

איור 7: מגוון של כלי חרס מעוטרים בצבעי אדום, שחור ולבן שנתגלו בחורבת קיאפה. הכלים יוצרו בפלשת והיו מיכלים להעברת מוצרי יוקרה כגון בשמים או תרופות (צילום באדיבות משלחת החפירות).

מי גר בקיאפה?

כיום הוויכוח העיקרי בין הגישות השונות הוא במישור האתני בלבד: מי בנה וגר בחורבת קיאפה. לדעת משלחת החפירות מדובר באתר יהודאי, וזאת ממגוון סיבות:

1. התכנון העירוני בחורבת קיאפה מוכר מעוד ארבעה אתרים (תל נצבה, בית שמש, תל בית מרסים ובאר שבע), וכל האתרים הללו הם בתחום ממלכת יהודה.

2. אלפי עצמות בעלי-חיים נמצאו באתר, והן כוללות עיזים, כבשים ובקר. זוהי עדות ישירה לתזונה של התושבים ולמנהגי האכילה שלהם. לא נמצאו באתר עצמות חזירים כלל. בערי הפלשתים בתקופה זאת, בגת ועקרון, עצמות החזיר יכולות להגיע עד 20% מכמות העצמות באתר. מכאן שלא התגוררה בחורבת קיאפה אוכלוסיה פלשתית.

3. כלי המתכת באתר עשויים בעיקר מברזל, כמקובל בתקופה זאת באתרים ביהודה. באתרים כנעניים ובאתרים בממלכת ישראל הצפונית המשיכו להשתמש בשלב זה בעיקר בכלים מברונזה.

4. בשלושת חדרי הפולחן שנחשפו בחורבת קיאפה נתגלו כלי פולחן מגוונים: מצבות, מזבחות, כלי נסך ודגמי מקדשים. לא נמצאו בחדרים אלו שום צלמיות (פסלונים קטנים) של דמויות אדם או של בעלי חיים. באתרים פלשתיים, כנעניים, או באתרי ממלכת ישראל הצפונית (חצור, מגידו, תענך, יזרעאל, רחוב) נחשפים בחפירות דמויות אדם, ובעיקר צלמיות של נשים עירומות המשקפות כנראה אלות פריון.

5. בחורבת קיאפה התגלו כ-650 ידיות קנקנים המוטבעות בשקע עגול, כנראה טביעת בוהן של הקדר. בהתאם, במשך כ-800 שנה, עד התקופה ההלניסטית, היה מקובל במינהל ביהודה לטבוע על ידיות קנקני אגירה גדולים סימן בולט. תופעה זאת לא מוכרת באתרים כנעניים, באתרים פלשתיים, או בממלכת ישראל.

6. בכתובת שנחשפה באתר בשנת 2008 מופיע הביטוי “אל תעש” (איור 8). השורש ע-ש-ה מוכר בשפה העברית ולא בשפה הכנענית או בשפה הפיניקית. כתובת שנתגלתה בעיר הפלשתית גת כוללת שמות יווניים, ואינה כתובת בשפה שמית. בכלל, יש לציין כי בשנים האחרונות הצטברו מספר מרשים של כתובות מראשית המלוכה ביהודה: בחורבת קיאפה, בבית שמש ובירושלים. אלו מעידות על אנשים בעלי יכולת כתיבה וקריאה, שיכלו להעלות על הכתב נתונים היסטוריים ולשמרם מדור לדור.

איור 8: כתובת בדיו על חרס שנתגלתה בחורבת קיאפה, והיא הכתובת העברית הקדומה בעולם (צילום מגה-וויזין, ארצות הברית).

לאור כל ההיבטים הללו: תכנון עירוני, תזונה, כלי המתכת, פולחן, ארגון המינהל והשפה, אנו סבורים שחורבת קיאפה היא אתר יהודאי, ולא אתר פלשתי, כנעני או אתר של ממלכת ישראל. שמו הקדום של האתר, בהתבסס על ניתוח המיקום, תיארוכו, ומשמעות השם, היה לדעתנו שעריים המקראית. כעת מתברר כי בסביבות שנת 1000 לפנה”ס, קמה ביהודה ממלכה ריכוזית שהייתה מסוגלת לבנות ערים מבוצרות, לגבות מיסים ולנהל קשרי מסחר ארוכי טווח (קפריסין, מצרים). מה היה היקף הממלכה הזאת איננו יודעים. האם שלטה רק על דרום הארץ, או גם על הצפון? אין עדיין למחקר נתונים ברורים בנידון. אבל, ברור כי שפע הנתונים החדשים משנה לחלוטין את הידיעות אודות ראשית ממלכת יהודה המקראית, ומעיד כי המסורת המקראית אכן משמרת ידע היסטורי רב חשיבות.

פרופ’ יוסי גרפינקל, המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. דיונים נרחבים בנושאים שהועלו כאן, בתוספת איורים וצילומים, מוצגים בספר ‘עקבות דוד המלך בעמק האלה’, שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. אבל מי המציא את הרעיון שמדובר בארמון של דוד המלך??
    מעניין שיש שם ארמון, אבל לפי המקרא דוד מלך בחברון ואז בירושלים.
    אם כך, מי בנה את הארמון הזה?
    יכול להיות שזה קשור לאחת המרידות שהיו בממלכת דוד? אולי זה יסביר את החורבן המהיר..

  2. מעניין. 2 שאלות אולי לא כל כך קשורות:
    1. בתצלום האוויר העיר נראית די קטנה. כמה אנשים חיו בה?

    2. האם יש סיבה אמיתית לחשוב שהמנהגים היהודיים לגבי החזירים ופסלונים בדמות אדם באמת כל כך מוקדמים?

    1. כן, באתרי ההתנחלות הישראלית כפי שהם מתוארים בספר שופטים, תמיד בולט היעדרן של עצמות החזירים, בעוד שבתקופות קדומות יותר עצמות החזירים היו נפוצות. כמו כן, בתקופת ההתנחלות היו עצמות כאלה באתרים שמחוץ לשטחים הישראלים, אך לא בהם כאמור.

    2. שרידי התיישבות נקיים מעצמות חזיר תוארכו כבר מהמאה החמשעשרה,במקביל לגירוש ההיכסוס ממצריים.

  3. דוד או שלמה?
    לדעתי לא מדובר בדוד אלא בשלמה כי:
    דוד לא מתואר כמלך שבונה ארמונות.
    שלמה מתואר כבנאי ונהנתן.
    החורבן הפתאומי יכול להיות מיוחס לפרעה שהחריב את גזר הסמוכה.

  4. ישי , לא למדת הבנת הנקרא? מדובר במבנה שהוקם בתקופת דוד המלך ולא הארמון של דוד המלך!

  5. Please translate this article to English so we all can send to our friends (and enemies) around the world.
    Thank you in advance

  6. תודה, על כתבה מאוזנת – עם הרבה טיעונים לוגיים שרובם ככולם לא נובעים מתוך המקרא עצמו. פרופ’ גרפינקל תודה שמכרת את היושר האקדמי שלך בשביל יומיים של פסטיבל תקשורתי.

    1. אילו טיעונים אינם נובעים מהמקרא עצמו? וכיצד חוסר נביעה של טיעונים מהמקרא מובילה ל”מכירת יושר אקדמאי”?

      אני מצטער, אבל זה לא רציני לבוא בטענה כל כך קשה (“מכרת את היושר האקדמאי שלך”) ללא נימוק כלל.

  7. לתבל את זה בהומור
    הראיה היא שהעם היהודי קיים בארץ עוד לפני שח”כ זאחלקה ועמו נמצאו בארץ