הבן של וורן באפט מאבד את זה: על נדבנות, קולוניאליזם וניקוי מצפון

פיטר באפט, הבן של, מעורר סערה במאמר הטוען כי נדבנות אינה יותר מ"ניקוי מצפון" לעשירים. הקץ לקולוניאליזם של הנדבנות, אומר באפט וקורא לשינוי הדרך בה אנו חושבים על נדבנות. הפתרונות של באפט, עם זאת, הם עוד מאותו קולוניאליזם פטרוני, המבקש לכפות על העולם השלישי את האידאלים הבלתי־מציאותיים של צדקני המערב.

פיטר באפט, הבן של וורן, מעורר סערה במאמר הטוען כי נדבנות אינה יותר מ"ניקוי מצפון" לעשירים. הקץ לקולוניאליזם של הנדבנות, אומר באפט וקורא לשינוי הדרך בה אנו חושבים על נדבנות. הפתרונות של באפט, עם זאת, הם עוד מאותו קולוניאליזם פטרוני, המבקש לכפות על העולם השלישי את האידאלים הבלתי־מציאותיים של צדקני המערב. (כתב: אורי רדלר)

פיטר באפט היה מוסיקאי מצליח, עד שנקרא מאחורי המקלדת אל דגל הנדבנות. המוסיקאי בן החמישים וחמש (נולד, 1958) כתב שירים ומוסיקה לסרטים ולטלוויזיה, ואף זכה בפרס האמי על פועלו, עד שבשנת 2006 התברר כי לא לחינם שם משפחתו הוא באפט. בנו של וורן באפט התבשר כי הוא ושני צאצאיו האחרים של באפט הועמדו בראש קרנות נדבנות שהקים איל ההון עבורם.

כרזה

שבע שנים חלפו מאז, ופיטר באפט לא אהב את מה שראה. כל־כך לא אהב, עד שכתב טור דעה לניו־יורק טיימס (26.7.2013). בשנה שעברה תרמו אזרחי ארצות־הברית לצדקה כ-316 מיליארד דולר, שהם כשני אחוז מהתמ"ג. פיטר באפט סבור כי נדבת העשירים הזו אינה הרבה יותר מ"ניקוי מצפון," שכן תועלתה מעטה מאוד:

אבל [התרומות] רק משמרות את מבנה אי־השוויון הקיים במקומו. העשירים ישנים טוב יותר בלילה, שעה שאחרים מקבלים די לחם כדי שלא יקומו וימרדו. כמעט בכל פעם שמישהו מרגיש טוב יותר ביחס לעצמו בגלל מעשה טוב, מעברו השני של העולם (או הרחוב) יש מישהו אחר הננעל עוד יותר אל תוך מערכת שלא תאפשר פריחה אמיתית כטבעו, או הזדמנות לחיות חיים מהנים ושלמים…. זוהי מכונה המייצרת עוני נצחי.

עד כאן נשמעים הדברים דומים לביקורת על מדינת הרווחה, המיישמת "תנאי עבדות בלי כבלים נראים לעין," אך לא זוהי מטרתו של פיטר באפט. הוא אינו חפץ בשוק חופשי או בקפיטליזם, אלא בהומניזם. הוא רוצה להתנער ממונחים כמו "החזר על ההשקעה" בהקשר של נדבנות ולבנות משהו אחר. משהו חדש. מערכת־הפעלה שנכתבה מן היסוד. פתרון שונה לחלוטין. מהפכה איינשטיינית בתחום הנדבנות. משהו שעד היום לא ראינו.

קרן הנדבנות של באפט הצעיר, נובו, מנסה ליישם את הרעיון החדש הזה. הקרן מסתייגת מ"עולם שאינו מאוזן וממערכות שהתבססו על שליטה, תחרות וניצול" וחותרת לקדם "שיתוף פעולה ושותפות רבה יותר בכל תחומי החיים." בפועל, הרעיון מתבטא בסיוע לנערות צעירות, מימון פיתוח עסקי, מלגות לימוד, וכדומה. באפט אמנם מסתייג מנדבנות ברוח הלוואות ורדיפת בצע מלוכלכת, אך לא ברור מה ההבדל בין "החזר על ההשקעה" מזוהם, ויישום הנדבנות בקרן שלו ושל רעייתו לפי "מדדי הצלחה עם מקבלי מלגות."

פיטר באפט קורא למערכת־הפעלה חדשה לנדבנות, אך דומה כי אין לו מושג נהיר מה זו צריכה לכלול. באפט מקונן על "משבר של דמיון" בתחום הנדבנות, אך היישומים השונים של ההון בקרן הנדבנות שלו אינם שונים מדברים שראינו בעבר: מצנטים עשירים המממנים לימודי נערות צעירות ועניות. באפט קורא לשים קץ לקולוניאליזם הנדבני, אך הרוח הצדקנית של הקרן שלו, והניסיון למקד את הלימודים לא בכישורים "קשים" ונדרשים אלא דווקא בכישורים "חברתיים ורגשיים" היא דוגמה מובהקת לקולוניאליזם נדבני. הוא מבקש לחנך את צעירות העולם השלישי לאמץ את האידאלים הנאצלים והלא חומריים, שנדבן שקיבל הרבה כסף מאבא יכול להרשות לעצמו: במקום נשים שילמדו הנדסת חשמל או יקימו עסקים, הוא סבור שמה שדרוש באמת לנשות העולם השלישי הצעירות הוא הבנה, אחווה, רעות ושוויוניות.

מת'יו בישופ, מחבר הספר פילנטרו-קפיטליזם: איך נתינה יכולה להציל את העולם, סבור כי באפט "אינו מספק די פרטים ספציפיים כדי שמישהו יוכל להבין מה בדיוק הוא חושב שצריך לעשות אחרת…. [ודבריו] אינם יותר מקיטור חסר תכלית." ג'וש ספרו בספירז סבור כי מדובר ב"קיטורים של בורים… אם מר באפט רוצה לתת בעיטה בתחת לאבא שלו, כדאי שיעשה זאת בביתו [ולא בפומבי] ואילו  דניאל גרינפילד בפרונט-פייג' מסתייג מעשירים ומפונקים המתעלמים מהבעיות הממשיות המטרידות את עניי העולם השלישי.

במקביל לכעס סיפק מאמרו של באפט גם רוח גבית לחובבי הדיקטטורות-הליברליות למיניהן — תומכי השימוש בנשק כלכלי גרעיני להדברת בעיית המקקים בעליית הגג. בביתם הלא מוכרז של אלו, בהאפינגטון פוסט, קרא זאק הקסלי לאפשר תיעוש במדינות העולם השלישי, ובמקביל להילחם בהתחממות הגלובלית באמצעות השקעת 100 טריליון דולר על־ידי ממשלות המערב היכולות לעשות זאת "בקלות." ברוח דומה, סונאל שאה קוראת  לממשלות ליטול את ההובלה ולהמר "בגדול" ברוח "גישה קולקטיבית."

מבקרים ותומכים כאחד מחמיצים את הנקודה המרכזית. הפגם הבסיסי בקריאתו של באפט טמון בעצם השאיפה לשינוי "מבנה אי־השוויון." באפט אינו מבקש לאפשר למקבלי הנדבנות להשיג אמצעים ויכולות כדי להפחית את אי־השוויון — הוא מבקש לדלג הישר אל המטרה הסופית (שוויון). כך, לדוגמה, במקום להתמקד בכלים שיאפשרו העצמה של נשים — הון להשקעה, הכשרה מקצועית נדרשת, וכדומה — מנסה הקרן של באפט לחנך להעצמה נשית. חשוב לזכור, עם זאת, את הכלל הפשוט: מילגה אחת שווה אלף ספרי תמונות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *