ההפיכה במצרים חיזקה את המשטר הירדני והעמידה את תנועת 'האחים המוסלמים' במדינה בפני דילמה: דיפלומטיה או אלימות?
התהפוכות הפוליטיות המתרחשות במצרים משליכות גם על הפוליטיקה הפנימית של ירדן • 'האחים המוסלמים' במדינה, המהווים כוח מקומי לא מבוטל, מתקשים להחליט מהו הלקח הנלמד מהדחתה של תנועת האם המצרית, ויתכן כי הדבר יוביל אותם לפילוג פנימי • בינתיים, משטר המלוכה ההאשמי מנצל את המומנטום בכדי להחליש את כוחם של יריביו האסלאמיסטיים • מעל כל אלה מרחף משבר כלכלי, המאיים לערער עוד יותר את המצב הסבוך ממילא
הדחתו של הנשיא האסלאמיסטי מוחמד מורסי על-ידי הצבא המצרי הכתה בתדהמה את תנועת 'האחים המוסלמים' בירדן, הרואה במקבילתה המצרית אם ומודל לחיקוי. על-אף שאין זיקה ישירה בין ההפיכה במצרים לבין היחסים הסבוכים של המשטר הירדני עם האסלאמיסטים במדינה, ארץ הנילוס מהווה עבורם מעין "מעבדה בזמן אמת", המדגימה את דפוס היחסים בין המשטרים הישנים לתנועות אסלאמיות.
היחסים בין המשטר הירדני לתנועה האסלאמיסטית מורכבים ומתוחים: מחד, תנועת 'האחים המוסלמים' בירדן היא תנועה חוקית, המיוצגת בפרלמנט על-ידי מפלגת 'חזית הפעולה האסלאמית'. אולם, מאידך, ישנם קווים אדומים וברורים שנקבעו על-ידי המשטר, והתנועה מסתכנת כאשר היא חוצה אותם, דוגמת ביקורת ישירה על אישיות המלך. כמובן שמנגנון המודיעין הכללי, "מֻ'חַאבָּרַאת עַאמֶה", מקביל 'המוסד' הישראלי, עוקבים אחר כל צעד ושעל של האסלאמיסטים ומפקחים עליהם.
רוח גבית לבית המלוכה
בעוד הנהגת 'האחים' ממשיכה לעקוב בדריכות אחרי האירועים במצרים, עמדתה של הרשמית של עמאן ברורה: היא קידמה בברכה את ההפיכה הצבאית ואת הדחת 'האחים המוסלמים' מן השלטון. ירדן הייתה המדינה השלישית אחרי איחוד-האמירויות וסעודיה שבירכה את הצבא המצרי על כך ש"כיבד את רצון העם המצרי". המלך עבדאללה אף הגדיל לעשות, וב-20 ביולי ערך ביקור בזק במצרים ונפגש עם פיקוד הצבא המצרי.
נכון לעכשיו, המשטר מבקש לנצל את המשבר במצרים כדי לפגוע בתדמיתם של 'האחים המוסלמים' בירדן. בשבועות שלאחר ההפיכה, כלי התקשורת הירדנים המזוהים עם המשטר פתחו בקמפיין דה-לגיטימציה נגד 'האחים'. פרשנים שונים גינו את "את התערבות 'האחים' [הירדנים] בענייניה הפנימיים של מצרים". אחדים מהם אף הציעו מפורשות להצר פעילותם.
אמנם, ישנה גם גישה מתונה יותר בקרב הדרגים הבכירים בירדן, התומכת בדיאלוג עם 'האחים' ובהיענות חלקית לדרישותיהם בתחום הרפורמות הפוליטיות. הגישות השונות בנוגע לאמצעים שעל המשטר לנקוט ביחס ל'אחים', נובעות, בין השאר, מטיב היחסים המורכב בינו לארגון האסלאמיסטי. כאמור, בניגוד למצרים של מובארכ, האחים הם שחקן מוכר וחוקי בפוליטיקה הירדנית, בנוסף לתפוצתם החברתית באגודות מקצועיות רבות. פעילות סיכולית נגד מפלגה חוקית תהיה, מטבע הדברים, שונה מאשר פעילות נגד ארגון מחתרתי. כך או כך, ברור שמטרת השלטונות היא להחליש את כוחם של 'האחים', וההפיכה במצרים אכן יצרה עבורם את האווירה המתאימה.
'אחים' בשאלה
בקרב 'האחים המוסלמים', הדילמה כיצד לפעול מהותית יותר: בעוד חלקים מהם דוגלים ברפורמה הדרגתית ובעצם השתתפותם בפרלמנט הם מכירים בלגיטימיות של המשטר הירדני, ישנם הנוטים לעמדה רדיקלית יותר, ודורשים מונרכיה חוקתית ומוגבלת. כך או כך, התנהלות המשטר הירדני לנוכח המשבר במצרים זכתה לביקורת קשה מצד 'האחים המוסלמים'. המפקח הכללי של האחים בירדן, המאם סעיד גינה את ההפיכה ותיאר את מורסי המודח כח'ליף אסלאמי לגיטימי. מספר שתים של התנועה, זכי בני ארשיד לא חסך ביקורת על מה שאירע במצרים וגינה את ההפיכה.
חשש 'האחים' בירדן אינו נובע רק מתוך הזדהות אידיאולוגית עם התנועה המצרית. נראה שהם חוששים באמת ובתמים מכך שגם הממלכה ההאשמית תאמץ את דפוסי ההתנהגות של הצבא המצרי ותדכא את פעילותם. לחשש זה יש יסוד, אם כי אין ביטחון שהמשטר ינקוט דווקא אמצעי דיכוי אלימים נגד האסלאמיסטים, כבמצרים. הפרדוקס העיקרי מתבטא בכך שהאירועים במצרים עלולים לגרום ל'אחים', כמו גם למשטר, להסיק מסקנות הפוכות לחלוטין וגם לקבוע תגובות הדדיות.
על צומת דרכים
בצל החשש מאלימות המשטר, כבר עכשיו ניתן להצביע על אפשרות התפלגות 'האחים' לשני כיוונים שונים. מחד, באוקטובר 2012, קבוצה של מתונים בקרב 'האחים המוסלמים' התפצלה והקימה תנועה שנקראת 'יוזמת זמזם', על שם מלון זמזם בעמאן בו נחתם המסמך המכונן. היוזמה קוראת לגיבוש דרך אסלאמית מתונה המשתלבת עם מנגנוני השלטון. יש מי שרואים בכך אפשרות לאימוץ הדגם המרוקאי בירדן, שהוכיח את עצמו: כלומר, שיתוף של מפלגה אסלאמית בשלטון, שדווקא מרסן את הדחפים הקיצוניים.
מנגד, מתנגדי היוזמה מקרב 'האחים' חושדים שהיא אורגנה על-ידי מגנוני הביון הירדניים, במטרה ברורה לפלג את התנועה האסלאמית. אלו מדגישים כי קיימת סכנה מוחשית שהתנועה תפנה לכיוונים קיצוניים, כאשר דיכוי 'האחים' על-ידי הצבא במצרים ישמש רוח גבית למגמה זו. אם הרפורמות ייכשלו 'האחים' עלולים להתייאש מהדרך המתונה, והא ראיה: במצרים הצבא תמיד יגיח וירמוס ממשלה אסלאמית חוקית. מי שהשמיע את החששות האלה הוא אבו מחמד אל-מקדסי, הוגה דעות ג׳יהאדי ירדני, השולל בתוקף את הלגיטימיות של תפיסות דמוקרטיות ומתאר אותן כמנוגדות לשריעה. כאמור, הוא ג׳יהאדיסט ולא 'אח מוסלמי', אבל הוא בהחלט מעריך את התנועה ולכן מרשה לעצמו להשיא להם עצה:
נוער 'האחים המוסלמים' חייב להפיק לקח ולהתבונן … במה שאמרנו וכתבנו פעמים רבות: פרלמנטים וקלפיות הצבעה לא זו בלבד שמנוגדים לשריעה, הם גם לא מביאים את אנשי האסלאם לשלטון … זהו הלקח הנלמד מאלג'יריה, כמו גם ממצרים.
כנהוג במדינות המזרח-התיכון, לא מדובר בוויכוחים אידאולוגיים גרידא אלא באי-יציבות פוליטית על רקע משבר סוציו-אקונומי. בירדן מתגוררים כמיליון פליטים סוריים חסרי כל, המהווים נטל על הכלכלה הירדנית. כתוצאה מהמשבר במצרים חדלה הספקת הגז המצרי לירדן (אותו גז שסופק בזמנו לישראל). עקב כך מחיר החשמל והדלק עלול לעלות בתום חודש רמדאן בכ-15 אחוזים, מה שיוביל לתגובת שרשרת של התייקרויות נוספות. לא מן הנמנע אפוא, שגם תהליך זה יוסיף שמן למדורת אי-היציבות בממלכה.
