חמישים גוונים של ירוק: האחים המוסלמים לא מקשה אחת

בשיח המערבי נהוג להתייחס לכל מפלגות 'האחים המוסלמים' בארצות-ערב השונות כאל תנועה אסלאמיסטית אחת בעלת אינטרס משותף ואידיאולוגיה ברורה. אולם אין הדבר כך: כמו במדינות הגוש הקומוניסטי של תקופת המלחמה הקרה, גם המפלגות האסלאמיסטיות מתמודדות עם מציאות פוליטית, חברתית וכלכלית שונה, מה שמחייב התייחסות נפרדת לכל אחת-ואחת מהן

טלטלת 'האביב הערבי' הובילה לתפיסת השלטון במצרים על-ידי 'האחים המוסלמים' ובכך הציבה את התנועה האסלאמיסטית במרכז הבמה הגיאו-פוליטית במזרח התיכון. כיוון שישנן מספר מפלגות עם שם זהה במדינות ערב השונות, ההתייחסות לכל מפלגות ה'אחים המוסלמים' כאל מקשה אחת הפכה לעניין שכיח. סקירת המפלגות השונות מלמדת עד כמה הכללה זו שגויה.

'האחים' במצרים: בין אידיאולוגיה לפרגמטיזם

על תנועת 'האחים המוסלמים' במצרים, הוותיקה מבין אחיותיה, אין צורך להרחיב. שהרי, כאמור, היא זו שפרצה לתודעה הציבורית כשתפסה את מושכות השלטון. מהתנהלותה ניתן ללמוד רבות על דפוסי התנהגות פוליטית של מפלגות אסלאמיסטיות בשלטון. אולם התובנה העיקרית העולה מהתבוננות במפלגה לאור מצוקת המזומנים של מצרים והאבטלה הגואה, היא שהאידיאולוגיה נסוגה באופן-חלקי נוכח אילוצי המציאות המקומית.

כך, יישום השריעה לא התבטל כליל, אך הוא מתעכב לזמן בלתי-מוגדר, בעוד השלטון עוד לא הוסדר לחלוטין. גם בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני חלה נסיגה מהאידיאולוגיה, כפי שממחיש היטב הסכסוך הניטש בין מצרים לבין החמאס בעזה. נכון לעכשיו, נראה כי החששות הישראליים בדבר שיתוף-פעולה הדוק בין 'האחים' לחמאס על רקע אידיאולוגי, התבדו.

'האחים' בירדן: נגד ישראל, נגד המשטר

אחד ההבדלים הבולטים בין התנועות השונות בא לידי ביטוי בעוצמת הקיצוניות והעוינות כלפי המערב וישראל. כך, למשל, ניתן להבחין כי ה'אחים המוסלמים' בירדן הם הקיצוניים ביותר ביחס לישראל, כנראה בשל קרבתם האתנית של רבים מחברי התנועה לפלסטינים.

תנועת 'האחים המוסלמים' בירדן מיוצגת על-ידי מפלגת 'חזית הפעולה האסלאמית'. למפלגה יש סיעה בפרלמנט הירדני וגם רשת רווחה חברתית מסועפת, החודרת לכל נבכי החברה האזרחית: מסגדים, אוניברסיטאות ואיגודים מקצועיים. למרות שההתמרמרות נגד המשטר הירדני חזקה יותר בקרב הפלסטינים מאשר בקרב הירדנים האחרים, זוכה התנועה לתמיכה גם בקרב הבדווים תושבי המדינה.

מצב היחסים בין הפלסטינים לישראל משפיע על רמת התוקפנות של התבטאויות 'האחים' בירדן: כך, 'חזית הפעולה האסלאמית' מתחה ביקורת על יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, על-כך שלא התנגד בכל כוחו ל"הודעה האמריקנית על הכרה ביהדותה של המדינה"; כמו שאר 'מפלגות האחים', גם אנשי החזית מתקשים לבטא את המילה "ישראל"; הם דורשים דרך קבע לסגור את השגרירות הישראלית ולגרש את השגריר, ועוד.

מול 'האחים' הירדנים ניצב משטר די חלש, אך חזק מספיק כדי להכיל אותם. המודיעין הכללי הירדני מפקח על כל פעילות 'האחים המוסלמים' ולעת-עתה נדמה שכללי המשחק ברורים לכל הצדדים. 'האחים' מותחים ביקורת על המשטר אבל נזהרים שלא לחצות קווים אדומים; מצד שני המשטר מפקח עליהם ומצר את צעדיהם אבל לא רודף אותם. באשר לתעמולה דתית ("דעוה"), 'האחים' נוחלים הצלחה, וזאת מפני שהממסד הדתי הרשמי לא מסוגל להתמודד איתם מבחינה רעיונית.

'האחים' במרוקו: תורכיה כמודל לדוגמה

המתונה מבין מפלגות 'האחים המוסלמים' היא זו של מרוקו, המיוצגת על-ידי 'מפלגת הצדק והפיתוח' (PJD). חברי המפלגה רחוקים מכל פעילות אלימה, מה גם שהם שותפים בקואליציית מפלגות במסגרת המונארכיה הלא-חוקתית שבמרוקו.

מרוקו מהווה מקרה מיוחד מכיוון שבמדינה זו יש שתי תנועות הפועלות בהשראת האחים המוסלמים, אשר אחת מהן משתתפת בממשלה והשנייה – 'חבורת הצדק ועשיית הטוב' (ג'מאעת אל-עדל ואל-אחסאן) – אסורה על-פי חוק. את זו האחרונה הנהיג השיח' הכריזמטי עבד אל-סלאם יאסין (עד פטירתו בדצמבר 2012) ובתו נאדיה יאסין.

ההבדל ביניהן מתבטא בכך ש'חבורת הצדק ועשיית הטוב' אינה מכירה במלך מרוקו כ"שליטם של המאמינים", תואר המהווה גושפנקא של לגיטימיות אסלאמית למלוכה, מה שמהווה התרסה ברורה נגד סדרי השלטון הקיימים. בשאר העניינים שתי מפלגות 'האחים' די דומות: הן מכריזות על רצונן ליישם את חוקי האסלאם, אך מציגות כהשראה את המודל התורכי.

רוחות "האביב הערבי" הובילו לבחירות לפרלמנט במרוקו בנובמבר 2011. 'מפלגת הצדק והפיתוח' זכתה ב-107 מושבים מתוך 395 בבית התחתון של הפרלמנט המרוקאי. מלך מרוקו מוחמד השישי החליט שהדרך הנבונה ביותר להתמודד עם האסלאמיסטים היא הקואופטציה בשלטון, ומינה את יו"ר המפלגה עבד אלאלאה בנכיראן לראשות הממשלה, מה שהפך אותו לאחראי על כלכלת הממלכה.

נראה שהמלך הימר נכון: חיש-מהר השכיל בנכיראן להבין שאי-אפשר להנהיג את המדינה עם סיסמאות, ונטש את הנאומים הלוחמניים לטובת פרגמטיזם פוליטי. בנכיראן אף הגדיל לעשות, והכחיש בפומבי את קיומה של זיקה כלשהי בין מפלגתו ל'אחים המוסלמים'. כמו 'האחים' בירדן, גם 'מפלגת הצדק והפיתוח' אינה מכירה ביישות הציונית ותומכת בשחרור פלסטין, אך רק "על הנייר". לא מזמן הורה המלך לשפץ את בית-הכנסת העתיק בעיר פאס, ובנכיראן היה בין הנוכחים בחנוכתו.

'האחים' בתוניסיה: בין הפטיש הסלפי לסדן החילוני

בתווך שבין המודל הקיצוני כמו של ה'אחים' בירדן לבין זה המתון יותר הפועל במרוקו, מצויים האסלאמיסטים בתוניסיה, בדמותה של מפלגת אל-נאהדה. אלו ניצבים בימים אלה בפני בעיות בוערות של אי-יציבות פוליטית, כלכלה מידרדרת על רקע אבטלה קשה וירידה בתיירות. במהלך השנתיים האחרונות, תוניסיה נאלצה להתחנן מספר פעמים לסיוע כספי ממדינות המפרץ הפרסי, דבר שהיא מעולם לא עשתה ב-15 שנות שלטונו של הרודן המודח בן-עלי.

באשר לאסלאמיזציה של החברה, אם היא מתרחשת, הרי שוודאי שהיא איטית הרבה יותר מהקצב לו מייחלים ה'אחים המוסלמים'. ישנם הבדלים עצומים בין מצרים, בה כבר אין נשים ללא חג'אב במרחב הציבורי, לתוניס, שבה מעמד האישה היה המתקדם ביותר בעולם הערבי. מפלגת אל-נאהדה, כמו אחיותיה במרוקו, חולקת שלטון עם מפלגות חילוניות, מה שמתנה את דפוס התנהלותה הפוליטית. מעמד ביניים תוניסאי עם דחפים חילונים חזקים לא מאפשר לאל-נאהדה לעשות ככל העולה על רוחה. מנגד, בתוניסיה קיים זרם סלפי חזק ומגובש, השואב את הפופולאריות שלו בעיקר מקרב דלת העם. זרם זה מציב אתגר בפני אל-נאהדה, מכיוון שהיא נאלצת להוכיח שהיא אלטרנטיבה אסלאמית לא פחות "אותנטית" מהסלפים.

לא שכחנו, כמובן, את 'האחים המוסלמים' בסוריה, הנלחמים בימים אלה בקרב כוחות המורדים במשטרו של אסד, אך כרגע, בשל האנרכיה השוררת בסוריה, הם עדיין לא נחקרו די הצורך.

לבסוף, למרות הפערים שבין האידיאולוגיה לפרקטיקה, חשוב להדגיש כי אין לזלזל במעמד האידיאולוגיה אצל 'האחים המוסלמים', שכן לזו יש חשיבות בתור מגדירת זהות. ניתן להגדיר זאת כך: כל האסלאמיסטים סבורים שנשים חייבות לעטות לבוש אסלאמי, אבל חלוקים אודות מהותו של לבוש זה, כמו גם באשר לזכותן של נשים לעבוד.

קומוניזם קשה וקומוניזם רך

למבנה המבוזר של מפלגות 'האחים המוסלמים' יש גם תקדים היסטורי, הלא הוא "הגוש הקומוניסטי". גם למדינות הגוש נטו להתייחס כאל מקשה אחת, על-אף ההבדלים הרבים ביניהן: גרמניה המזרחית הייתה "שטאזילנד", עם מנגנוני דיכוי שעלו בעוצמתם על אלו של ה-K.G.B הסובייטי, מערכת הלשנות מסועפת אבל עם רמת-חיים מהגבוהות שבגוש המזרחי; גם ברומניה ובאלבניה התקיימו משטרים סטאליניסטיים שעלו באכזריותם על זו של רוסיה.

באותו הזמן ביוגוסלאביה, זו של הדיקטטור יוסיפ ברוז טיטו, הסוציאליזם היה פחות נוקשה, עם משק פרטי ועם היתרים לצאת לחו"ל; מדיניות שהתממשה בעיקר בזכות העצמאות מברית המועצות. אותה עצמאות הובילה גם לכך שבצ'כוסלובקיה הקומוניזם היה "רך" יחסית, כמו גם בהונגריה ובפולין, אשר הליברליזם היחסי ששרר בה הפכה  ל"בִּיתן העליז ביותר של הגולאג". בכל המדינות הללו, כמו גם בברית המועצות לא הייתה כלכלת שוק חופשי וחופש ביטוי, אך בכל זאת, היו הבדלים משמעותיים ביותר ביישום המעשי של האידיאולוגיה הקומוניסטית.

מציאות מורכבת

על-אף התפיסה הפאן-אסלאמית המצויה בבסיס האידיאולוגיה של תנועת 'האחים המוסלמים' עוד מימי הקמתה, הרי שבפועל כל אחד ממייצגי התנועה בעולם שבוי בכבלי הפוליטיקה והאתגרים המקומיים עימם הוא נאלץ להתמודד. אין זאת שהמפלגות השונות לא מסוגלות להתאחד סביב נושאים מסויימים, אך בבואנו לנתח את ההתרחשויות במזרח-התיכון ובארצות-ערב מן הראוי שלא ניפול למלכודת השטחיות, אלא נקבל את המציאות כפי שהיא – מורכבת מגורמים שונים הפועלים כל אחד למען האינטרס השרידותי שלו.