מטיילים ביוקר: הרגולציה הממשלתית מייקרת את ענף התיירות

משרד החינוך מצהיר כי הוא רואה בטיולים אינטרס לאומי ונדבך חשוב עבור התלמידים, אך בה בעת מטיל רגולציה המייקרת אותם • באמתלה של שיפור רמתם, נאלצים מדריכי טיולים לעבור קורסים אקסלוסיביים יקרים שאינם נחוצים לעבודתם ולהכשרתם המקצועית • מסתבר כי מה שטוב לתלמידים אינו טוב לתיירים, אחרת איך אפשר להסביר מדוע משרד התיירות פתח קורס מיוחד משלו, המתחרה עם זה של משרד החינוך? • כך פוגעת הרגולציה הממשלתית בענף התיירות בארץ

"דייג – אוהב דגים? אם אוהב, אז למה הוא מוציא אותם מהמים?". כפרפרזה למשפט המפורסם של הגששים, גם משרד החינוך מאוד אוהב טיולים. הוא מדגיש את חשיבותם הרבה עבור התלמידים ועבור האינטרס הלאומי, ורואה בטיול "נדבך חשוב ומרכזי בחינוך לאהבת הארץ, העם והמדינה. מכאן מטרתו: "הכרת הארץ ואהבתה, טיפוח המחויבות והאחריות לארץ-ישראל (לנוף, לטבע, לאדם ולחברה) ולמדינה".

לפיכך, החליט משרד החינוך לפעול במלוא המרץ להטלת רגולציה על שוק ההדרכה, שאחריתה קרטל יקר ואקלוסיבי הפוגע בפועל באותם טיולים שהמשרד כה אוהב.

החל משנת 2009 החלו במשרד החינוך לעמוד על כך שכל מדריך טיולים בבתי ספר ובמוסדות חינוך יהיה בעל תעודת "תו תקן". תעודה זו מורכבת מעשרה קמפוסים (אזורים גיאוגרפים) וכל מדריך ומדריכה רשאים להדריך רק באזורים אליהם עברו הכשרה. תנאי הכרחי לקבלת תעודת "תו תקן" הוא קורס בן 360 שעות הכולל הכשרה בשני קמפוסים, הכשרה רפואית כמגיש עזרה ראשונה (מע"ר), השתלמות ביטחון ובטיחות בהדרכת טיולים של משרד החינוך.

אחת לשנתיים מחדשים המדריכים את התעודה לאחר שעוברים השתלמויות מקצועיות, ריענון עזרה ראשונה וריענון נהלי ביטחון ובטיחות של משרד החינוך. לאחרונה הונחתה מכה קשה על הענף כאשר מנהל מנהלת הטיולים במשרד החינוך רוני נעמן, הודיע שמדריך ללא חמישה קמפוסים לפחות לא יוכל לעבוד יותר כמדריך טיולים.

"המצב הטבעי" והשלכות הרגולציה

עד 2009 התנהל שוק הדרכת הטיולים במעין "מצב טבעי", כאשר כל פרט יכול היה להציע את שירותיו כמדריך טיולים. במידה וידיעותיו או יכולות הפעלת החניכים שלו לא היו מוצלחות, הוא נדחק החוצה אט-אט על ידי כוחות השוק, את מקומו כמדריך זול תפסו מדריכים חדשים ולעומת זאת מחירו של מדריך מוצלח האמיר. המדריכים רכשו את השכלתם באמצעים פרטיים, ועבדו באמצעות חברות הדרכת טיולים או באופן פרטי. אך מאז שנת 2009, כאמור, התחום שהתנהל כשוק חופשי קלאסי ומשגשג החל לעבור זעזועים.

ראשית, עצם החיוב של תעודת "תו תקן" מצמצם את היצע מדריכי הטיולים, מה שהמוביל באופן מיידי להקפצת עלות הדרכת טיול. מבחינה מקצועית, משרד החינוך דורש שהמרצים יהיו בעלי השכלה אקדמאית ברמה מסויימת (גם היא משתנה אט-אט). הכשרה זו, טוענים במשרד, העלתה את רמתם של המדריכים.

אולם מדריכי טיולים ותיקים ורכזי הדרכה בחברות טיולים שונות מספרים ל'מידה' שדברים אלו לא ממש תואמים את המצב בשטח. לטענתם, האקדמיזציה של קורסי הדרכת הטיולים באה על חשבון יכולות רטוריות ופדגגויות של מדריכי הטיולים, שאמורים להתאים ללא יותר מאשר רמת ילדים ונוער. האם מדריך טיולים שמסביר לילדי כיתה א' באמצעות סיפורים ואגדות על עץ השיטה צריך ללמוד את יסודות הגיאולוגיה וסביבת ההשקעה בתקופת האיאוקן?

"כנראה שלא. גישה לילדים ויכולת הפעלת תלמידים חשובות יותר", אומר ש., מדריך טיולים במשך 30 שנה. בקרב מדריכי הטיולים רווחת הדעה שהסיבה לאקדמיזציה של הכשרת מדריכי הטיולים נעוצה בתחרות עם קורס "מורה הדרך" של משרד התיירות, המקנה רשות להדריך תיירים (עליו נרחיב בהמשך).

ואולי דווקא ההכשרה הרפואית והגשת העזרה הראשונה היא כל סיבת קיומו של המנגנון. במשרד החינוך נבהלו מפציעות של תלמידים במהלך טיולים, והחליטו שעל מדריכי הטיולים לעבור הכשרה על-מנת לעבוד כמדריכי טיולים מורשים. אלא שבמשרד החינוך מטילים את כל האחריות על פציעת תלמידים על בתי הספר, ולמעשה אחריותו של המדריך מסתכמת בהכרת הנהלים, אותם הוא לומד ביומיים במשך הקורס. תהליך פרוצדורלי כזה ניתן לפתור בפשטות בכך שהמדריך יחתום על דף נהלים שיכין משרד החינוך. האמנם תהליך כל כך קצר מצדיק מועדון מדריכי טיולים אקסלוסיבי? התשובה לשיפוטכם.

תחרות ממשלתית לא בריאה

כאמור לעיל, מלבד מדריכים בעלי תעודת "תו תקן" של משרד החינוך, ישנם גם מדריכים בעלי תעודת "מורה דרך", הניתנת על-ידי משרד התיירות ומקנה בלעדיות על הדרכת תיירים (תיירות פנים וחוץ כאחד). אחרי שמשרד החינוך החליט שמה שטוב לתיירים לא טוב לתלמידים, ולהפך – משרד התיירות החליט שמה שטוב לתלמידים לא מתאים לתיירים –  על מנת להצדיק את מידור האוכלוסיה השניה, החלו המשרדים מתחרים ביניהם על יוקרתה של התעודה: כך מתחרים מכונים להכשרת מורי דרך עם מכונים להענקת "תו תקן" על רמתם האקדמית של הקורסים.

אם בכך לא די, מדינת ישראל הצליחה להביא את אבסורד האקסלוסיביות גם לספסלי האוטובוס: החוק במדינת ישראל קובע כי ל"מורה דרך" מטעם משרד התיירות מותר לשבת בכסא הקדמי ביותר באוטובוס, על יד הנהג, ואילו כשמדובר במדריך טיולים בעל תעודת "תו תקן", ייספגו המדריך והנהג קנס כספי כבד. כנראה שממשלת ישראל סבורה כי במקרה של תאונה חוקי הפיזיקה מושפעים מסוג ההכשרה שעבר המדריך. 

על הפחתת ההיצע משלמים יותר

אם כן, כאמור, המדינה מתעקשת לייצר מועדון אקסלוסיבי שאינו בהכרח מקצועי יותר, אך בהכרח יקר יותר. יש לציין כי בכך היא פוגעת גם באוכלוסיה נוספת – האוכלוסיה הצעירה. עד היום, בעוד חלק ממדריכי הטיולים ראו בעבודתם מקצוע לכל החיים, היה מדריכים נוספים שעבורם מדובר במקצוע לתקופת הלימודים האקדמאיים או כתחביב, בנוסף לקריירה אחרת. כיום, עלות ההכשרה כל-כך יקרה כך שכפי הנראה, בעתיד הקרובלא יהיו מדריכים צעירים זמניים ויישארו רק אלו שבוחרים בהדרכה כמקצוע קבוע. כך מצמצמת הממשלה בצורה נוספת את היצע מדריכי הטיולים ומייקרת את עלות ההדרכה.