עלה ברשת: אולפנים בהוליווד שיתפו פעולה עם הנאצים

ספר חדש חושף את שיתוף-הפעולה ההדוק שהתקיים בשנות השלושים בין אולפני הסרטים הגדולים בהוליווד לבין המשטר הנאצי.

במובנים שונים היו שנות ה-30 תור הזהב של תעשיית הסרטים ההוליוודית. בתקופה בה ניראו ניצני ה"פילם נואר" (סרט אפל), זרם אמנותי שהושפע מן האקספרסיוניזם הגרמני, מכרה תעשיית החלומות לקהל הרחב סרטים רומנטיים בשחור-לבן, גיבורים יפי תואר ומחזות זמר מתקתקים. אולם באותו הזמן, הרחק מעין המצלמות, השתתפה התעשייה ההוליוודית עצמה בסרט אפל מסוג אחר, הכרוך בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית.

בספרו החדש The Collaboration: Hollywood's Pact with Hitler, שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת הארוורד, מגולל ד"ר בן אורוונד את סיפורם של האולפנים הגדולים בהוליווד, כגון MGM, יוניברסל, RKO ואחרים, אשר שיתפו פעולה עם המפלגה הנאצית ולאחר מכן גם עם השלטונות הנאציים, והכל כדי לא להפסיד רווחים מהפצת סרטים לגרמניה.

טענתו העיקרית של אורוונד, המבוססת על מחקר שערך במסגרת עבודת הפוסט דוקטורט שלו, היא שהתקיים שיתוף פעולה הדוק בין האולפנים לבין נאצים. אורוונד השקיע עשר שנים במחקר מעמיק, במהלכו בחן כמויות עצומות של מסמכים בארכיונים בגרמניה ובארצות-הברית. רבים מהמסמכים מציגים חוזים בין מנהלי האולפנים לבין נציגי השלטון הנאצי, כאשר המונח "שיתוף פעולה" הוזכר רבות בתכתובת הענפה בין שני הצדדים (מכאן נגזר שמו של הספר).

מצנזרים עבור רווחים

לשיתוף פעולה הדוק זה היו השלכות מרחיקות לכת. כל סרט שנעשה בעיר הסרטים והיה מועמד להפצה בגרמניה היה צריך לעבור את הביקורת של הגרמנים ואת מתן אישורם. בשל כך נאלצו האולפנים להפעיל צנזורה, ולא אחת לשנות תסריטים, לערוך סרטים ואף להשמיט קטעים שלמים כדי להתאימם לרוח המפלגה הנאצית ולא להציגה באור שלילי, כולל בכל הנוגע ליחסה ליהודים.

אחת הדוגמאות הבולטות לצנזורה רדיקלית הוא הסרט "במערב אין כל חדש" (Im Westen nichts Neues), המבוסס על ספרו האנטי-מלחמתי של אריך מריה רמרק, הפורט את חוויותיו של חייל גרמני במלחמת העולם הראשונה. הסרט הוקרן לראשונה בגרמניה ב-3.5.1930, טרם עליית היטלר לשלטון, אך המפלגה הנאצית צברה כבר כוח פוליטי רב. בתקופה זו היתה לה נציגות מכובדת של 107 מושבים ברייכסטאג ובספטמבר באותה השנה כבר הפכה למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה.

ד"ר בן אורוונד. צילומסך

במהלך ההקרנה מחו תומכי הנאצים, שקנו כרטיסים לסרט מתוך כוונה מראש לעורר המולה. יוזף גבלס, לימים שר התעמולה של המשטר הנאצי, שנכח אף הוא במקום, עלה למרפסת בית הקולנוע ונשא נאום חריף בגנות הסרט, המציג את צבא גרמניה בחולשתו, ועל גבורתו ואומץ לבו של החייל הגרמני. לאחר שפשטו הפגנות המחאה, אסרה הצנזורה הגרמנית את הקרנתו. במאמר לעיתונות כתב גבלס "הניצחון בידנו. הפלנו אותם על ברכיהם".

קארל לאמל, נשיא אולפני יוניברסל הוטרד מאוד לנוכח התפוגגות הרווחים בשל אי-הקרנת הסרט בגרמניה, ולאחר שיג ושיח עם הרשויות הסכים לערוך שינויים מרחיקי לכת עד כדי פגיעה באופיו של הסרט. הגרמנים דרשו שהשינויים יחולו על כל עותקי הסרט ואילו נשיא יוניברסל הסכים לכך. בעקבותיו הלכו גם כל שאר האולפנים הגדולים האחרים.

כאשר עלה היטלר לשלטון בינואר, 1933, פעלו האולפנים "בשיתוף פעולה מלא" עם נציגיו הישירים של הפיהרר ובכללם הקונסול הגרמני בארצות הברית. סרטים אנטי-גרמניים, ובהמשך סרטים העוסקים בשואה, החלו להופיע בהוליווד רק בתחילת שנות ה-40.

כצפוי, ספרו של אורוונד מעורר סערה ומחלוקת. בן הפלוגתא העיקרי שלו הוא פרופ' תומס דוהרטי מאוניברסיטת ברנדיס, שגם כתב ספר בנושא לפני שנה, שכותרתו הוליווד והיטלר: 1939-1933. לדבריו של דוהרטי, הספר של אורוונד "איננו נאמן להיסטוריה", לוקה בהגזמות וחוטא להבנת הרקע בו פעלו האולפנים. לעומתו, לצד חוקרים נוספים רבים, טוען פרופסור ריצ'רד אוונאס, היסטוריון ידוע ומומחה לרייך השלישי מאוניברסיטת קיימברידג', כי "הספר גדוש גילויים מרעישים וכתוב בצורה יוצאת דופן".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.