בלוג: יוזמה חופשית, הנשיא אובמה וכולו מן אללה

האזנתי לאחרונה לקטע מתוך אחד הנאומים של הנשיא הדגול ברק אובמה, וחשבתי לעצמי: "כמה שהוא צודק, וכמה שהוא טועה". לטובת הקורא, הנה תרגום דבריו:

גם אם הצלחת בחיים, הרי שלא הגעת לשם בכוחות עצמך. אני תמיד אחוז הלם מאנשים שחושבים: "זה וודאי בגלל שאני כה חכם". ישנם הרבה אנשים חכמים שם בחוץ. "זה וודאי כיוון שאני עובד יותר קשה מכל אחד אחר". תנו לי לומר לכם משהו: ישנה שם בחוץ קבוצה גדולה מאוד של אנשים שעובדים קשה. אם הצלחת בחיים, מישהו העניק לך עזרה איפה שהוא במהלך הדרך; היה מורה נהדר איפה שהוא בחייך; מישהו עזר ביצירת המערכת האמריקנית המדהימה הזו, המאפשרת לנו לשגשג; מישהו השקיע בדרכים וגשרים… אם יש לך עסק – לא אתה בנית אותם. מישהו אחר גרם לכך להתגשם.

אובמה צודק, והרי באמת כל יוזמה – כל עסק שנפתח וכל רעיון שנהגה – נוצרת על בסיס משהו אחר; על כלכלה מתפקדת, על תשתיות של מדינה מודרנית, על רעיונות קודמים שנלמדו בבית הספר או מאנשים אחרים וכן הלאה. הוא צודק, וגם אנשים אחרים אמרו זאת לפניו. ניוטון אמר "אם הרחקתי ראות הרי זה משום שעמדתי על כתפי ענקים", ובכך התכוון להצטנע ולהביע את הערכתו לחוקרים שבאו לפניו שעל הישגיהם הוא התבסס. בתורה כתוב "לא תאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" כדי שלא נתגאה מדי ונשכח להודות לאלוהים.

אולם במקורותינו כתוב גם "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה", קרי, אפילו שלא תעשה הכל בעצמך, לתרומה האישית שלך יש חשיבות רבה. והרי בסופו של דבר, ניוטון עצמו אכן המציא רעיונות חדשים. אמנם הוא עמד על כתפי ענקים, אבל הענקים האלה לא המציאו את מה שהוא המציא ולא ראו את מה שהוא ראה.

אז מה מנסה אובמה להגיד לנו? האם הוא מנסה לחנך את קהל השומעים להאמין שהעולם דטרמיניסטי? שכל מעשה שלנו מתבסס על גורם חיצוני? או שכל המציאות היא מארג מורכב של השפעות הדדיות, שבה ליחיד העצמאי ולבחירה החופשית אין חשיבות? אולי. אבל אובמה אינו פילוסוף, הוא פוליטיקאי. את המשמעות הפוליטית של דבריו אפשר להבין אם נראה מי הם אחיו לדעה, מי הם האנשים שחושבים כמוהו ורואים את העולם כמוהו.

הכל מכתוב

שכנינו למזרח-התיכון המאמינים בדתו של מוחמד, מחזיקים בתפישה מצומצמת משלנו לגבי בחירה חופשית. אם אצלנו קיים מתח בין "הכל צפוי" לבין "הרשות נתונה"; בין ידיעתו האינסופית של האל לעומת החופש שהוא משאיר לאדם לבחור את מעשיו ואת דרכיו, הרי שאצלם התפישה נוטה יותר לכיוון כוחו של האל להכתיב את המציאות כך שהכל צפוי מראש וכתוב מראש. מה שנקרא בערבית – "מַכְּתובּ".

לכך למעשה מתכוון החבר הערבי שלכם האומר "כּוּלוּ מִן אללה". התפישה הדתית השפיעה על המציאות החברתית והפוליטית בארצות האסלאם, כפי שהיטיב לתאר זאת וינסטון צ'רצ'יל בספרו מלחמת הנהר:

יש בו באסלאם אפאתיה מפחידה, ופטאליזם של השלמה עם הגורל. התוצאות מכך בולטות לעין בארצות רבות – הרגלים של בזבוז וחוסר דאגה ליום המחר, שיטות חקלאיות מפגרות, שיטות מסחר עצלניות ונטולות מרץ וחוסר ביטחון בקניין הפרטי. כל אלה קיימים בכל מקום בו מאמיני הנביא מוחמד שולטים או מתגוררים.

הדברים נראים כאילו נכתבו אתמול, וקשה להחליט לאיזו קהילה מוסלמית מתייחס התיאור. לעומתן, בארצות בהן שולטת תפיסת העולם הפרוטסטנטית צמחו חברות אחרות ומבנים פוליטיים אחרים, כאלו שמכבדים את היחיד ונותנים לו חופש פעולה וחופש להנות מפירות עמלו. גם היהודים בנו קהילות שונות מאוד מאלו שבנו המוסלמים, בכל מקום שבו התישבו. יש מעט מאוד מקומות בעולם שקשה לנחש לגביהם אם הם צמחו בתוך הציויליזציה המוסלמית או שהם נבנו על-ידי פרוטסטנטים. הפער עצום ולא ניתן להכחיש את שורשיו העמוקים.

אסירים בשבי הקולקטיביזם

אבל אובמה אינו מוסלמי, לפחות לא עד כמה שידוע לי. לא נראה שהנאום שלו מחנך לפטאליזם בסגנון ארצות האסלאם הנחשלות, הרי הוא אינו מתנגד לחדשנות ולהצלחה. הוא מפרגן, אבל לא ליוזמה הפרטית אלא למשהו גדול ונעלה יותר: הוא מפרגן למדינה, לקולקטיב. עליך להיות אסיר תודה לממשלה או אולי למפלגה, שבזכותן כל השפע הנהדר הזה בא לעולם. כי רק בזכות המדינה שאספה ביחד את היחידים חסרי המשמעות בא לעולם כל הטוב הזה.

הסיסמאות האלה לא באות מעולם האסלאם והן בודאי לא זרות גם למי שגדל במדינת-ישראל תחת שלטון מפא"י. דורות שלמים חונכו להיות אסירי תודה למדינה על הדברים הנפלאים שהיא עשתה ולא לדרוש דבר בתמורה. למעשה, מי שהעז לפתוח עסק פרטי ולנסות להרויח כסף גילה שמסתכלים עליו בעין עקומה ומתוייג כ"אגואיסט" או כ"קפיטליסט". ולא רק בישראל. במדינות רבות חשבו ופעלו כך: מדינות אלו נקטו במדיניות סוציאליסטית, ומיליונים ברחו מהן אל המערב בכדי להנות מהחופש ומהרווחה שהשיטה גזלה מהם. מיליונים רבים נוספים רצו לברוח ולא איפשרו להם. כאלה הם האזרחים הנשלטים על ידי ממשלות גדולות ומחבקות שמספקות להם הכל, אסירי תודה: אסירים וכדאי להם שיגידו תודה.

התמיכה, או ההתנגדות, למסר שמעביר נשיא ארצות הברית נובעת ממניעים פוליטיים לגמרי. הרי אין שום אפשרות מדעית אמפירית להכריע בין הגישות השונות. אז מי המציא את תורת היחסות? אינשטיין או סך כל המדענים שחיו בדורו ולפניו? למי אתם מפרגנים? ליהודי המבדח או לבית הספר הקפדן שבו למד? זו לא שאלה שאפשר לתת לה תשובה עובדתית, אבל אפשר בהחלט לתת לה תשובה ערכית ופוליטית. ולתשובה שניתן יש השלכות מרחיקות לכת, פוליטיות גם הן.

תלות הרסנית

אם כולנו אסירי תודה לממשלה, אם כל מה שהמצאנו קיים בזכות בתי הספר הממשלתיים הנהדרים שלמדנו בהם, וכל רווח שהרווחנו קיים בזכות הכלכלה המושלמת שמנהלת הממשלה, הרי ברור שמוצדק והגיוני שיקחו מאיתנו מיסים בכל שיעור שיוחלט עליו. כל אחוז של מס הוא הוגן וסביר. אני מניח שישנם מקוראי מאמר זה המגדירים עצמם שמרנים (או רפובליקנים), שחושבים שהרווחים שהם צברו שייכים להם, ועל-כן הממשלה רשאית לקחת בצורת מיסים רק את המינימום הנחוץ על מנת לשמור על הבטחון ועל החוק. כל מיסוי מעבר לכך הוא מיותר, או אף לא מוסרי. בעולמו של אובמה אנשים כמוכם נקראים חמדנים וגזלנים, תתביישו לכם.

במהלך כהונתו אובמה מספר האנשים שמקבלים תלושי מזון גדל פי-שנים, ושיעורי המס מטפסים גם הם. מי שתלוי בממשלה בכדי להכין ארוחת ערב בוודאי יצביע למי שימשיך להאכיל אותו. מי שאזרחותו או שהותו במדינה תלויות ברצונה הטוב של הממשלה ישמח לשתף פעולה עם השלטון שירשה לו להמשיך לעבוד, להתפרנס ולחיות במדינה. בכלכלה מקרטעת, הכורעת תחת נטל מיסים המממנים תקציבי בטחון ורווחה מנופחים. תפישת העולם הקולקטיביסטית היא נבואה המגשימה את עצמה. ככל שהכלכלה האמריקאית מידרדרת, כך אנשים רבים יותר יראו עצמם כתלויים בממשלה ואכן יהיו תלויים בה. אובמה אומר "You didn´t build that", אולם ככל שארצות-הברית מתקדמת בכיוון הנוכחי "No one will build that". 

אובמה אילוסטרייטד

לשמחתי נותרו עוד כמה אנשים בארה"ב שלא מאמינים בגישה הזאת, ולחלקם יש אפילו חוש הומור, כפי שניתן לראות בסרטון הזה: