דירות בסכנה: מדוע רוצים המלונאים פיקוח על השכירות

שוק השכרת דירות לתיירים בישראל פורח, לטובתם של כל המעורבים בדבר: בעלי הבתים שמרוויחים פי-כמה מהרווח הצפוי בשכירות למגורים; והתיירים, הזוכים לפתרון זול ויצירי למחירי המלונות היקרים • מי שלא מרוצים הם בעלי המלונות כמובן, שלא ציפו לתחרות מכיוון זה, ופועלים להטיל הגבלות ומיסים על בעלי הדירות לתיירים • שהרי למה להתחרות כשאפשר להפעיל את הרגולטור? (כתב: אורי רדלר)  

"תשמע, זה פשוט משתלם", מספר לנו דני (שם בדוי). "אני מקבל 70-80 דולר ללילה, ואני ממלא בערך 20 יום בחודש". דני הוא אחד מאלפי ישראלים שגילו בשנתיים האחרונות את העולם המופלא של השכרת דירות לתיירים. את דירתו, שבאחת משכונותיה המזרחיות של תל־אביב, משכיר דני לתיירים שוחרי לינה זולה באמצעות אתר האינטרנט המוכר Airbnb ובתרגום לעברית טיסה, לינה וארוחת בוקר.

אירית (שם בדוי) בעלת דירה במרכז תל־אביב שקלה לא מזמן להציע את הדירה שבבעלותה לשכירות רגילה, אך חזרה בה. "התלבטתי, אבל הבנתי שעדיף לי להשכיר לתיירים לתקופות קצרות". את דירתה הנאה, שלה גינה קטנה ("לא בטאבו, אבל רק לדייר יש כניסה"), היא משכירה תמורת 120 דולר ללילה. בחישוב חודשי, המחיר כמעט כפול מזה שביקשה תחילה משוכרים.

יהודה (כרגיל, שם בדוי), חסיד נוסף של האתר, מספר על דרך מקורית בה הצליח להגדיל את הכנסותיו: הוא הציע לאורחיו לסעוד בליל שבת בבית אמו. שלושת אורחיו שמחו על ההזדמנות ליהנות מארוחה ישראלית אותנטית במחיר צנוע של 30 אירו לסועד, יהודה שמח כי אמו ש"ממילא מבשלת כמויות לגדוד" מצאה לקוחות חדשים ונלהבים, ואילו האם הגאה נהנתה מכיסוי הוצאות של 90 אירו.

זה עובד גם בכיוון ההפוך. אחד מאנשי "הקפיטליסט היומי" ביקר עם זוגתו באחרונה בברלין. הדירה שמצאו בבית מגורים בברלין עלתה 40 אחוז פחות משהיה מלון באותו מקום עולה. כשוך הקיץ, הם ייסעו ללונדון. Airbnb זימן להם דירה נאה במחיר של 350 שקל ללילה.

בעלי המלונות בישראל מפגינים דאגה. לפי "המרקר" פנה מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל, שמואל צוראל, למנהל רשות המסים ותבע כי המלונאים הפרטיזניים יוכפפו לאותם כללים המעיקים גם על המלונות: "כללי רישוי עסקים מחמירים ובהגשת דו"חות מס ותשלומי מס כחוק".

אך כללי רישוי העסקים הם רק התחלת הסיפור. רבים קובלים על מחירי המלונות הגבוהים בישראל ומי שהתארח בצימר ומי שהתארח במלון יודע שהתלונות מוצדקות. המחירים בישראל יקרים להפליא. זו הייתה גם מסקנת דוח הוועדה להוזלת מחירי הנופש בישראל (חלק א', חלק ב'). הוועדה, שהגישה את מסקנותיה בנובמבר 2012, גם הצליחה להבהיר מדוע מחירי הלינה במלונות בישראל כה יקרים.

זו הרגולציה, טיפשון

ברור שזו הרגולציה. עלות האבטחה (2.2 אחוז מהכנסות המלונות), בריכות השחייה וחדרי הכושר (התובעים מציל, מפעיל ומדריך כושר, בין אם המתקנים הם לשירות המתארחים בלבד או לא. מלון חייב לבנות בריכת שחיה כדי לזכות בדירוג), ארנונה מפולפלת לפי שטח ולא לפי פדיון, כללי העסקה המתפיחים ומסרבלים את מספר המועסקים, וכדומה — כל אלו יוצרים נטל עלות נוספת של אחוזים לא מעטים, המכרסמים ברווחי המלונאות.

תהליכי התכנון, השיווק והרישוי המטורפים בישראל תורמים אף הם לייקור העלות, ולצמצום האשראי. כשבניית מלון נמשכת חמש שנים בממוצע, הבנקים לא מוכנים להלוות כספים למלונאות. דירוג האשראי להלוואה לבניית מלון דומה לדירוג הביטוח של נהגי מכוניות מירוץ. לא משהו להתקנא בו. התוצר הבסיסי של עלות גבוהה של רגולציה וביורוקרטיה הוא רווחיות נמוכה. זו גוררת אחריה את צאצאיה הצווחניים והכעורים: חוסר כדאיות בכניסה לשוק (אין גידול במספר החדרים), תחרותיות נמוכה, מחירים מפולפלים והתמקדות בפלח השוק העילי (לפי הלמ"ס, כ-58 אחוז מהחדרים במלונות בישראל הם ברמת ארבעה וחמישה כוכבים).

בלי החלפות

על־אף הידיעה כי מחיריהם של המלונות בישראל גבוהים, מפתה להאמין כי אלמלא היו דירות בהשכרה זולה הייתה הכנסת המלונות גדלה. רינה רוזנברג ב'המרקר', סבורה כך וגורסת כי "אילו הדירות להשכרה לא היו קיימות – רוב התיירים היו משתכנים בבתי מלון". אלא שהדירות להשכרה והחדרים המלונות אינם שירות חלופי. ניתוח השוואתי של "הקפיטליסט היומי" למספר כניסות התיירים בהשוואה למספר לינות התיירים (כלומר, לא תיירות פנים) במלונות תיירות מצביע על־כך שמספר התיירים ושיעור הלינות הממוצע לתייר לא הושפעו לרעה מפריחת שירותי ההשכרה החובבניים.

הנתונים כאן הם נתונים ללא התאמה עונתית, אך קל להבין מהם כי לא חלה כל ירידה במספר לילות הלינה של תיירים בישראל בשנים האחרונות, בעקבות הופעת השכרת הדירות לתיירים.

בתי־הקברות גדושים מדינות, תעשיות וחברות שניסו להילחם באינטרנט, אך כל עוד אין חוק האוסר טיפשות, יהיו תמיד כאלו שיזדרזו להזמין חלקה לעצמם. מדינת ניו־יורק, למשל, הפגינה גישה צרפתית להפליא באחרונה, כאשר החליטה לאסור שירותי השכרת דירות לטווח קצר. סביר להניח כי גם בישראל יבקשו בעלי המלונות לפעול נגד שירותי השכרה פרטיזניים באמצעות חקיקה או באמצעות רשויות המיסוי.

הפעולה הזו רק תחמיר את מצבם. אם ייאסר על דני, אירית ויהודה להשכיר את דירתם משום שאין בה, נאמר, מיכל כיבוי אש או ציוד דומה, מיד תקום חברה שתמורת אחוז מסוים מההכנסה תצייד כל בעל דירה המעוניין בכך בכל פריטי הציוד הדרושים, במטריית מיסוי הולמת, וכיוצא בזה. כלומר, הפעולה נגד שירותי השכרה תיצור "יתרון לגודל" לחברות מבוססות ואיתנות יותר, שיעניקו שירותים כאלו.

שירותי ההשכרה הפרטיים קמו כדי לשרת קהל מטיילים ממדינות מפותחות, המבקשים לתור מדינות מפותחות אחרות במחירים שפויים, ההולמים את המצב הכלכלי הרעוע באירופה ובארצות־הברית. השירותים מועילים למתארחים, ותורמים גם למארחים. הם כדאיים גם ללא תמורה, כפי שמעידה ההצלחה הגדולה של שירותים של ספה-תמורת-ספה נוסח Couch surfing. ניתן לראות בהם איתות של הציבור לממשלות ולעיריות העולם: המנגנון הישן התיירים התקלקל, ואם תנסו לתקן אותו בכוח, אתם עשויים לגלות כי המנגנון כבר אינו רלוונטי.

המלונות במתכונתם המוכרת לנו נולדו בסוף המאה התשע־עשרה כמשכנות פאר לעשירים. היום, חלק ניכר מהשירותים שהם מעניקים אינם הכרחיים. התייר המודרני אינו מי שהגיח בפעם הראשונה ממאורת עיירתו וממצמץ באורה הבוהק של העיר הגדולה. התייר הגרמני מפרנקפורט כבר ביקר באיטליה, היה בפאריז, טייל בברזיל ונפש בספרד. הוא אינו נמשך במיוחד לאפשרות לשלם 999.99 שקל תמורת הזכות לישון על מיטת אפיריון, לעמוד בתור לחביתה בבוקר ולהתחכך בלובי של מלון קלאב אקזקיוטיב עם באי הכנס לפרוקטולוגיה. מבחינתו, אפשר גם לישון אצל דני, ללכת למסעדה מומלצת בכרם התימנים ולחסוך 700 שקל ליום.