ביקורת טלוויזיה: השד העדתי של אמנון לוי

משה איפרגן צפה, לצערו, בתכנית החדשה של אמנון לוי, ונגעל מהבכיינות והכחשת המציאות שלו. על הנסיון להתסיס מלחמת עדות מסיבות פוליטיות.

משה איפרגן צפה, לצערו, בתכנית של אמנון לוי, ונגעל מהבכיינות והכחשת המציאות שלו. הרי המערב והמזרח אינם בתחרות אמתית בשום מקום (בשל עליונות ברורה של המערב), וכל מי שעיניו בראשו יודע שמחסומי האפליה כבר אינם קיימים בתחומים נרחבים בישראל, וממילא הולכים ומתמעטים מעצמם. מה הטעם, אם כן, להמשיך ליילל “אפליה”, “מסכנות”, ו”הדרה”? התשובה, כפי שעולה מן הסדרה: ניסיון להתסיס מלחמת עדות מסיבות פוליטיות

השד העדתי

אחרי הכל חבל, אפילו חבל מאוד, שצפיתי בסדרה הפאתטית של אמנון לוי. ובכל זאת, רגע לפני שהנושא חוזר, ובצדק, אל הבוידעם (כן, מילה אשכנזית), כדאי להגיב לה, תוך השתדלות שלא להיות רדוד-קומה כמו אמנון לוי, שלוז תכניתו בכי, נהי, השלכת אשמה והסרת אחריות מעצמו ומעדות המזרח.

המערב טוב יותר מן המזרח

אם טענות אמנון לוי נראות לכם דומות לטענות אדוארד סעיד האוריינטליסט ועדר חסידיו השוטים באוניברסיטאות ברחבי העולם, אתם צודקים.

אמנם נכון: העובדה הפשוטה, הברורה לכל, היא שהמערב משגשג והגמוני בעוד המזרח לא (ובמקום שבו המזרח מצליח, הרי זה משום שהוא מוכר למערב את משאבי הטבע שלו או מאמץ את שיטותיו). מדוע זהו המצב? טעות להסביר עובדה זו כתוצאת יחס מזלזל ומקפח, או גישה בלתי-מוסרית של המערב. הסיבה האמתית מהותית ואיכותית, ועליה לעמוד במוקד כל דיון רציני בסוגיית השד העדתי ומנצליו: באופן כללי, תרבות המערב עולה בהרבה על תרבות המזרח.

חותמים על החוקה האמריקנית; הווארד קריסט, 1940

לא כאן המקום להיכנס לדיון פרטני, אך בראשי פרקים: במערב, ורק במערב, צמחה ושגשגה התרבות הדמוקרטית הסובלנית, המבוססת על מוסדות שלטוניים, משפט וצדק שאין להם אח ורע; רק המערב הביא לקידמה מדעית וטכנולוגית; רק המערב הוציא את העולם כולו מאלפי שנות עוני, רעב, מחסור ותוחלת חיים של 30 שנה; רק המערב משמר ידע היסטורי אוניברסלי; אפילו האומנות שצמחה במערב, למרות כל מה שמספרים לכם אמנים פוסט-מודרניים או אנתרופולוגים וסוציולוגים רב-תרבותיים, היא חסרת תחרות באיכותה והיקפה; ועוד, ועוד.

היו למערב גם תקופות רעות, אבל בסופו של דבר העניין חד-משמעי: כולנו – גם אלו שמתנגדים באופן לא-רציונלי לכך – מהווים מרצון חלק אינטגרלי ובלתי-נפרד מתרבות המערב, ואנו נהנים מכל יתרונותיה. העולם כולו איתנו בכך. דפוסי ההגירה הם חד-משמעיים: העולם הלא-מערבי רוצה מערבה; המערב לא רוצה מזרחה.

אם כן, התרבות המזרחית, כתרבות כוללת, לא באמת יכולה להתחרות מול תרבות המערב. היא כן יכולה לשמש ליחידים ולתת-קבוצות מעין גיוון חביב לאורח חייהם, אחרי שאימצו את המסגרת המערבית במלואה, אך לא הרבה יותר מכך.

קחו לדוגמא את המערביים שנוסעים להודו ומושפעים מאווירת ה”שאנטי”. הגיוון הזה עושה להם טוב רק כהפוגה מבסיסם המערבי; איש מהם לא באמת היה רוצה שהעולם יתפתח ברוח הנחשלת של המזרח, איש מהם לא היה רוצה לסגוד לבהמות או לשטוף את ישבנו בהתזת מים ידנית. ממילא הודו היא דוגמא מצוינת ליתרון המערב, מפני שמרגע שהחליטה לאמץ את עקרונות הקידמה של המערב החופשי ב-1991, היא זינקה לשגשוג ורווחה כפי שלא ידעה מעולם.

תוצר הודו
תוצר לאומי של הודו, טטירשו ריבאש

ישראל: בין תרבות של חירות לתרבות של תלות

הצלחתה של תרבות המערב נובעת מעקרון חשוב וייחודי: הדמוקרטיה הליברלית מחייבת את אזרחיה לא רק לחירות אישית, אלא גם לאחריות אישית. מי שרוצה להצליח ולהתקדם צריך להכשיר את עצמו ליטול חלק בתרבות המפותחת ולהיות מסוגל לקבוע את גורלו במאמץ אישי מתוך בחירה. הוא איננו יכול לשבת בחיבוק ידיים ולצפות שהטוב יגיע אליו מעצמו.

על העקרון המערבי הזה מעידים בפה מלא הנערים המזרחיים המתראיינים אצל אמנון לוי. לטענתם יש בישראל שני סוגי מנטליות שונים: אשכנזית “קרה” ולמדנית, ומזרחית “חמה” ולא-למדנית. כך הם רואים את ההבדל העיקרי בין אשכנזים למזרחים.

המקור להבדלים הללו בישראל הוא היסטורי. במאה ה-20, היהודים שבאו מאירופה המערבית הגיעו מתרבות שהקנתה להם יתרון ראשוני משמעותי, בעוד היהודים “המזרחיים” באו מתרבות נחשלת, ולכן מנקודת פתיחה גרועה. אלא שמכאן ואילך הפער הולך ומצטמצם, והוא תלוי יותר ויותר בכוח הרצון וכשרונם של יחידים ולא בהטיה ממסדית או אחרת.

הבכיינות והיבבנות של לוי ומשפחתו – שהמפגשים המשפחתיים מעוררי-הרחמים שלהם מזכירות סצנות של סרטי ימי-זיכרון – רווחת בסדרה כולה, ותורמת למעשה חמור: נסיון לשחרר את המזרחים מכל אחריות. מלבד העובדה שזהו ביטוי לזלזול כלפי המזרחים (והכעס הגדול כלפי לוי מצד מזרחים מבטאת הבנה זו), בראייה עתידית הוא אף עשוי להזיק, משום שהוא מקדם את האמונה שבכיינות ופוליטיקה “מתקנת” יקדמו את המזרחים במאמץ קל, במקום להפנותם לאפיק היחידי שיקדמם באמת: פעלתנות של יחידים ועמל שיכשיר אותם לשגשג בתרבות המערבית.

מחאה לשם מחאה: פנתרים שחורים מפגינים; צילומסך

אין ברירה: להשתכנז מתוך הערכה למערב

במדינת ישראל, כמו בשאר מדינות המערב, מצליח מי שמסגל לעצמו את המנטליות המערבית. אי-אפשר אחרת, משום שגם המזרחים לא מעוניינים לוותר על הקידמה ועל ערכי המערב. ישראל חופשית היום יותר מבעברה הסוציאליסטי, וככל שאנו מתקדמים בזמן אל מעמקי הדורות השלישי והרביעי לעליות שאחרי קום המדינה, ההבדלים הקיימים בחברה מבטאים את תוצאות בחירותיהם של יחידים, לא של אפליה ממסדית ומכוונת.

לכן ההמלצה הטובה ביותר לבני עדות המזרח היא: “השתכנזו!” ומוטב שעה אחת קודם.

ההשתכנזות הרצויה איננה טוטאלית. אפשר להמשיך לשמוע איזו מוסיקה שרוצים, לאכול איזה מאכל שרוצים, להיות נאמנים לבית אמא ואבא. כל זה פולקלור טוב ויפה. אפשר גם לבכות ולכעוס על העבר, שאמנם, מתוך אליטיזם אשכנזי והשקפת עולם סוציאליסטית כוחנית, הפלה ופגע בעדות המזרח. אבל כל זה לא בשוליים, מפני שהחיים הם לא רק פולקלור ולא רק עבר. החיים הם הווה ועתיד, ודוגמאות לאינספור מוכיחות כי מה שנקרא היום אפליה לא יכול לנצח יחידים מוכשרים ונחושים.

המזרחים מתקדמים משום שהם מסגלים לעצמם את הסגולות המתאימות לתרבות הדמוקרטית המערבית המתקדמת: אחריות אישית (בת-לוויה הכרחית לחופש המערבי), מדע, טכנולוגיה, לימודים, וכו’. המזרחים תלויים היום בעיקר בדבר אחד: בעצמם. המשמעות היא שאין יותר טעם לבכות כמו לוי, אלא כדאי לנצל את החירות המערבית כדי להתקדם איש איש כפי יכולתו.

מימונה
פולקלור מעונב; צילום: אבישג שאר ישוב, פלאש90

אמנון לוי בשירות השמאל הקיצוני

התרבות היהודית-מזרחית שימרה מרכיב אחד נפלא – המשלים היטב את ערכיה המודרניים של מדינת ישראל ומאפשר סינתזה איכותית – שניתן לזהותו עם מרבית יוצאי עדות המזרח: נאמנות למסורת והשקפת עולם לאומית מובהקת.

אלא שבסדרה של אמנון לוי אין זכר למסורתיות ונאמנות לאומית. ייתכן והסיבה לכך היא שלוי עבר תהליך השתכנזות מזויף. במקום לאמץ את ערכי החירות והאחריות האישית המערביים, נראה כי הוא “התשכנז” דרך אימוץ דעותיהם של גורמים רדיקליים אנטי-מערביים, החיים כטפילים אידיאולוגים במסגרת הפלורליזם של התרבות המערבית וההשקעה הכללית של המערב במוסדות אקדמיים. לוי אימץ למעשה השקפה שמאלית מסוימת, שמטרתה לחבבו על האליטה האשכנזית (הוא ואחיו שנישאו לאשכנזיות אף מודים בשיקול הזה בתכנית).

משום כך לא מפתיע לגלות כי הכוכבים המרכזיים בסדרה של לוי הם מזרחים מהשמאל הקיצוני, שעבורם נושא הקיפוח לא נובע מאכפתיות כנה ואמתית, אלא מהרצון להמיר את מלחמת המעמדות במלחמת עדות, שנועדה למלא את אותו תפקיד מפורר סולידריות לאומית יהודית. הביטוי המכובס החדש למלחמת המעמדות הוא “פוליטיקה של זהויות”. מאוד קשה בעיני לוי וחבריו שרוב מכריע של מזרחים מעדיף זהות לאומית ויהודית, ולא מוכן להשתתף בפוליטיקה סכסכנית שמטרתה יצירת מתחים מכוונת בתוך הציבור היהודי. את אותו קושי ביטא “פנתר שחור” אחד, שסיפר שהעליה של בגין לשלטון הייתה תוצאה לחלוטין בלתי-רצויה ובלתי-צפויה של מחאת הפנתרים, מכיוון שלמעשה הם באו מן השמאל הרדיקלי.

אידיאולוגיה במחסור: פנתר שחור ציוני; צילומסך

בסופו של יום, מדובר בחתרנות ישנה וטובה מן הזן הקומוניסטי, שעברה אקדמיציה והתאמה לתרבות השפע והרווחה של המאה ה-21 במערב (כולל ברמת המשכורות של ה”ביקורתיים” המומחים). להלן רשימה המכילה כמה שמות מוכרים מקרב כוכבי הסדרה:

ד”ר מירב אלוש לברון – חברת ההנהלה של “האגודה לזכויות האזרח”; פרופ’ יהודה שנהב – שמאלן קיצוני הסבור שהציונות היא קולוניאלית; ד”ר הני זובידה – איש שמאל רדיקלי; ד”ר יצחק ספורטא – מרכז “אדוה” ואיש שמאל קיצוני; ד”ר יפעת ביטון – חברת ועד-מנהל ויו”ר ועדת המענקים לצדק חלוקתי ב”קרן החדשה לישראל“; כרמן אלמקייס עמוס – פעילה חברתית בשמאל; ארגון “אחותי” הקרן החדשה לישראל; “תמורה” הקרן החדשה לישראל.

ההכחדה המכוונת, מטעמים של רדיקליות שמאלנית, של מסורתיות ולאומיות מזרחית, מבטאת זלזול בוטה בבני עדות המזרח. כביכול מה שחשוב להם איננו השקפת עולם וערכים, אלא רק מצבם החומרי בחברה. אוריינטליזם במירעו.

בשביל כבוד צריך לעבוד

כפי שמוכיחים העלייה מרוסיה לישראל והגירת יהודי אירופה לארה”ב בסוף המאה ה-19, הדרך היחידה להתקדם בחברה המערבית היא סיגול האתוס המערבי, השקעת עמל רב בחינוך ולימוד, חריצות ויצירתיות. מדובר בשתי אוכלוסיות שנקודת הפתיחה שלהן הייתה קשה מאוד, אך הן ניצלו היטב את החירות שזכו בה, וגרף ההתקדמות שלהן היה תלול, על אף שסבלו מאפליה וגזענות.

למרבה הצער, המנטליות של המזרח, ממנה הגיעו עולי המזרח, שונה, ומבטאת עולם ערכים ומנהגים שלם, שבמידה לא-מבוטלת דורש מהמזרחי להפנות אליו גב. אך אי-אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו: מי שלא מוכן לשלם את המחיר, ראוי שיישא את הפער העדתי בגאווה ובגאון. לעומתו, מי שמקבל את עליונות המערב לפרט ולחברה, יעבוד קשה, יתקדם, ובתוך שני דורות יגלה שעבורו אין אפליה, אלא יש אחוז גדול וגדל של זוגות מעורבים. השוק הפרטי, הצבא, הפוליטיקה, ועוד סקטורים רבים, כולם פתוחים ומצפים בכיליון עיניים לאנשים טובים.

בעצם, קצת הגזמתי. לא כולם רוצים מזרחים. יש מקומות שעדיין מפלים באופן ממוסד. אלו הם מעוזי השמאל המובהקים. בתקשורת, למשל. בבית-המשפט. ויותר מכל באקדמיה, בה מזרחי מסורתי ולאומי יתקשה מאוד לקבל תקן במדעי הרוח או החברה. וכמובן, גם לתכנית של אמנון לוי כנראה שלא יראיינו אותו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

34 תגובות למאמר

  1. איפרגן היקר

    אני מסכים עם כל מילה שלך פה למעט הביקורת הקטלנית על עצם הסדרה עצמה. אני בן לעולים ממרוקו, איש הייטק עם נסיון של שנים רבות ומספר רב מאוד של תפקידים. התקדמתי יפה מאוד בחיים כי השקעתי ועבדתי קשה. אין ספק, שבמרוצת השנים נתקלתי פעמים רבות באמירות של עמיתיי למקצוע בסגנון “שנה את שם המשפחה, זה יעשה לך את החיים קלים”, מה, “אתה מרוקני?, “..באמת, לא רואים” או “אתה לא כמוהם”.

    כואב? כן! האם זה לא גורם לך לפעמים להרים ידיים? לפעמים! זה בטח לא מאפשר לך להלך כטווס שחושב שכל העולם שייך לו כמו רבים מעמיתיי האשכנזים. אז אני החלטתי, במיוחד בשביל ילדיי” שאני משנה את כללי המשחק. עיברתי את שם משפחתי וגיליתי חיים חדשים. פתאום אני לא מרגיש נבוך כשאני מתבקש לתת את שמי המלא, אני מעז יותר ומרגיש שווה בן שווים. לילדים שלי החיים כבר יהיו קצת פחות קשים. אנחנו בכור היתוך, ולדעתי הדבר הראשון שצריך לעשות זה להפטר מהתוויות שנקראים שמות משפחה – כדי שאנשים יתייחסו ליכולות שלנו ולא לדעות שגיבשו לגבי הישגינו..

    משה

  2. בלי להרחיב בשמות אחד מהשמות שציינת כאן הרצה קורס שלקחתי באוניברסיטה.

    הגשתי עבודת ניתוח מרתקת, ובסופה קיבלתי 85, בהערות נכתב כי “הניתוח שלך מרתק והאיר בעבורי נקודות של חשבתי עליהן. מבחינת התוכן העבודה שלך הייתה המעניינת מבין העבודות שהוגשו בכיתה”

    ואז מתחת: -15 והטיעון “לא דנת מספיק על האפליה האסתטית של האישה המזרחית”.

    ואידך זיל גמור.

  3. אינם בתחרות בשל עליונות המערב??? שקר וכזב, מתחיל בשקר ולכן בוודאי מסתיים בו,
    הוא ראה בכלל הכיר בכלל את אורח החיים של יהודי מרוקו? נכון לא היו להם מבנים אירופאים, אלה ארכיטקטורה מנטלית בית מקדשאית, אך אורח החיים היה מושלם, לא חסרו דבר עד אשר פרצה מי שפרצה, ולא מדובר בעליונות המערב, אלה באקלים המערבי, שהיה קריר יותר ולכן גם יותר איך לומר קידם אותם או הזין אותם באמביציה או בקדמה, כל אזרחי הגאוגרפיה החמה, היו אטיים יותר, החום ותו לא, איחר אותם מהמערב, כפי שלדוגמה בעיר הולדתי, תושבי העיר היו ללעג ולקלס בעיני הפריזאים בשל הקוגניטיביות הרעועה שלהם, מרסיי העיר החמה של צרפת

    1. בדיוק. ולכן הכתב התפתח באזורים הצוננים של הסהר הפורה ולא במדבריות הלוהטים של סקנדינביה; ולכן הפילוסופיה והתרבות המערבי נולדו בערבות הקרח של יוון, והרנסאנס צמח בטונדרה האיטלקית, והיהדות, והאיסלם והבודהיזם וההינדואיזם נולדו באזורים הקרים והיזמיים של הודו, ערב וארץ ישראל. אין ספק.

  4. אני רחוק מלהיות איש שמאל, וכנראה אין הרבה אנשים שהתעצבנו מהתכנית של אמנון לוי כמוני, אך המאמר כאן הוא בור וגזעני. ההנחה הזאת לעליונות תרבותית מערבית, הקישור בין היהודים האשכנזים בארץ (המזרח אירופאים!) לבין המערב, הקישור פה בין יהודי המזרח לבין התרבות ה”נחשלת” של המזרח, ועוד כל מיני הנחות מוזרות, אוריינטליסטיות (במובן הפשוט והגזעני של המילה, לא הפוסט מודרני והמתפלסף) וחסרות דיוק היסטורי במידה שלא יצא לי לקרוא הרבה זמן.

    נתחיל מהטענה הראשונה. כמובן שהמזרח כיום הוא במעמד ירוד ביחס למערב, אך להסיק מזה איזה שהיא מסקנה מהותנית בנוגע ל”מהות” של תרבות המזרח לעומת ה”מהות” של תרבות המערב יהיה מדויק כפי שזה יהיה מדויק להסיק מימי הביניים, שבהם המערב חיי בבוץ של בורות, מגפות, אנאלפבתיות, קתוליות ואדוניות בזמן שהמזרח חווה את אחת הפריחות התרבותיות, הכלכליות והטכנולוגיות הגדולות בתולדות האנושות שהתרבות המערבית היא נחשלת ומפגרת.
    נמשיך עם הטענה השניה. הקישור הזה בין “אשכנזים” בישראל לבין תרבות ה”מערב” אין לו על מה להתבסס. כמעט כל האשכנזים בארץ מוצאם מארצות מזרח אירופה. אפילו היום מי שמבקר במזרח אירופה יודע שמדובר בארצות שרחוקות מלהיות חלק אינטגרלי מהמערב, והדבר נכון גם לתחילת המאה ה-20. המערב שפרח ופורח אלה מערב אירופה וארה”ב, לא פולין או בלרוס. בעוד שיהודי מזרח אירופה, שתרבותם אינה התרבות המערבית אלא תרבות השטעטל והיידיש, באו במגע קטן בלבד עם התרבות המערבית, יהודי צפון אפריקה היו במגע ישיר עם התרבות המערב אירופאית(צרפתית וספרדית) כבר מסוף המאה ה-19. כך שמי הוא ה”מערבי” כאן מבחינה היסטורית?

    הקישור בין יהודי המזרח לבין ה”נחשלות” של המזרח גם היא אינה במקומה. ראשית, בגדאד או קהיר של ראשית המאה ה-20 לא היו נחשלות ביחס לרוב ערי מזרח אירופה בשום צורה ודרך. שנית, היהודים היו האליטה הכלכלית, חברתית ותרבותית בארצות שהן הגיעו אליהן, כך שגם כאשר הארץ ענייה או נחשלת, היהודים נהגו להצליח להוציא את עצמם מהכלל הזה. זאת הסיבה שניתן למצוא אור בקרב יהדות אשכנז של ראשית המאה ה-20, על אף שהיא שכנה ברובה במזרח אירופה שכוחת האל והאומללה, שרבתה בעוני, אנאלפבתיות ופוגרומים והייתה רק בראשיתו של תהליך מודרניזציה שקירב אותה לרמת פיתוחן של מערב אירופה באותה תקופה. אותו דבר נכון לערים הגדולות של המזרח, שאגב, היו במצב טוב בהרבה יחסית בראשית המאה ה-20 מאשר הן בראשית המאה ה-21.

    1. עמית היקר,
      ראשית אני מרגיש שיש פה צורך בגילוי נאות:
      1. לפי כל אמת מידה של מוצא אני אשכנזי
      2. לא צפיתי בתוכנית הטלוויזיה הנידונה

      החיבור בין המושג “תרבות” לאיזור גיאוגרפי “מערב” הוא במקרה הטוב שטחי ובמקרה הרע דמגוגי.

      יחד עם זאת, תרבות המערב נובעת מערכים ורעיונות פילוסופיים מובהקים, שניתן לאתר את הנדידה הגיאוגרפית שלהם לאורך ההיסטוריה המתועדת. במילה אחת, אבי התרבות המערבית הוא הפילוסוף היווני אריסטו, שגדל בתוך סביבה מזרחית.הוא הביא לעולם את החשיבה הרציונאלית (לוגיקה, האמין שהיא שימושית לחיים של בני האדם ויישם אותה בפועל.
      הרעיונות שלו ושל יורשיו אומצו (לפי סדר כרונולוגי), כאמור ביוון, באימפריה העות’מאנית (ספרד, מצריים, עיראק וכו’…), רומא, מדינות מערב (אנגליה, צרפת, ארצות הברית, אוסטריה, גרמניה), מדינות מזרח אירופה (צ’כיה, פולין, קצת ברוסיה)ובעוד מקומות ותקופות שאיני זוכר כעת, או איני בקי כדי לדעת.
      אירוע מכונן נוסף של התרבות המערבית התחולל במאה ה-19 עם הולדת האינדיבידואל (הפרט)וזמן קצר לאחר מכן, הקמת ארצות הברית שחוקתה מבוססת על זכויות הפרט.

      ראוי לציין שלאריסטו היתה השפעה רבה על תרבות המערב (גם אם לא תמיד הוא מקבל על כך קרדיט), אולם מיוון הגיעה לתרבות המערב גם כמות נכבדה של תרבות מזרחית.

      לגבי הטענה העיקרית שלך שיש הבדל עקרוני בין התרבות היהודית לבין הסביבה שהיא שכנה בה, אני רוצה להגיד שבגדול אני מסכים איתך, שהתרבות היהודית היתה מתבדלת מהסביבה ועיצבה אורח חיים ייחודי.
      אם כן, איך ניתן להסביר שנתוני הפתיחה של יהודי תרבות המערב בישראל היו טובים יותר?
      הסיבה כפי שאני מבין אותה היא סביבה תחרותית.
      יהלום יבריק וינצוץ רק לאחר שילטשו אותו.
      אצן יגיע למיטבו רק בעת תחרות עם אצנים אחרים ברמתו.

    2. השימוש במושג “תרבות” מטעה בדיון הזה.
      להבנתי לא מדובר בתרבות במובן הבידורי/נפשי של המילה. אלא במובן הכלכלי/לשטוני בלבד.

    3. נכון מאוד מסכימה לכול מילה,רק רוצה להפנות תשומת ליבו של משה איפרגן,לך וראה מאיזה מוצא נערות בהוסטלים ,במוסדות חסויים,בצופייה ,ובמסילה,אף לא אחת אשכנזייה,כן הולך לפי שם משפחה,אימי האשכנזייה היתחתנה עם אבי ספרדי,היתה אישה מלומדת,בעלת ידע,דוברת 6 שפות,ביגלל שמה,נתנו לה לעבוד במטבח בית ספר,ולשתוף כלים והביאו מישהי שלא יודעת כלום שתפקח,ביגלל שמה כמובן אשכנזייה,,אימי כמובן נראית אשכנזייה לבנה עניים כחולות אך שמה עשה לה שמות בחייה.וחשבנו שזה חוסר מזל,אפשר להיות עיוורים אם רוצים,ולתרץ אך זו המציאות.אבי היה מעירק בוגר האוניברסיטה בלבנון בעל תארים ידע 3 שפות,ומה נתנו לו לעבוד?רתח,.צא וראה זה המצב עדיין בארץ.

  5. האמת היא שמהכותרת ציפיתי למאמר ברמה אקדמית, אבל הכתיבה כולה רגשנית (בכיינית אפילו, הייתי אומר, בהשתמש במילותיו של הכותב), חלשה מאוד מבחינת טיעונים, ובטח שלא מתמודדת עם הנקודות החשובות שעלו במהלך הסדרה של אמנון לוי (למען האמת, מעלה את הטענות של אמנון לוי, ומבטלת אותם ללא שום התמודדות אמיתית). משפטים כגון “אדוארד סעיד ועדר חסידיו השוטים באוניברסיטאות השונות” או “תרבות המערב עולה בהרבה על תרבות המזרח. לא כאן המקום להיכנס לדיון פרטני”, או “היהודים המזרחיים באו מתרבות נחשלת” רק מעידים על קוצר מוטת כנפיו האינטלקטואליות של הכותב, חוסר הבנתו או רצונו להבין את השיח האקדמי, הסוציולוגי והפוליטי. יעיד על כך חלקו האחרון של המאמר, המייבב בקול גדול “כולם שמאלנים”. מאמר בדיחה.

  6. אוי אוי אוי, אני אשכנזי שלא מסוגל להתמודד עם העובדה ש:
    א. אני גזען
    ב. אני לא חכם מספיק כדי לבקר חוקרי תרבות וספרות
    ג. לא מוכן שיפרו את השקט והשלווה שלי כגבר לבן שנולד לתוך מערכת פריבילגיות, אחת מהן היא ‘נאורות’, מה שאומר שכל מה שנכתב כאן אינו גזעני אלא ביקורת לגיטימית
    ד. אני לא יודע להגיב לעצם העניין ולכן אציין פשוט ש’זה בכלל לא נכון’. וזה יהיה קביל

    1. אתה יודע ש”איפרגן” זה האמאמא של המרוקאים, כן?

  7. בעצמך, זאת לא ערובה לכלום. כמו רבים אחרים פיספסת גם אתה את העיקר – שיוויון הזדמנויות. תקציב זהה ממשרד החינוך לילד מעיירת הפיתוח כמו לילד במרכז. בתי ספר עיוניים גם בערי הפיתוח, השוואת משכורות של מזרחיים עם כישורים הולמים, למקבילים האשכנזים שלהם באותו תפקיד. שיוויון הזדמנות. לוי הביא מספרים, מחקרים, עובדות ואתה מה מביא? להג גזעני שמדבר על עליונות? ובשם אותה עליונות גם ערכו ניסויים ב 100 אלף ילדי הגזזת שקיבלו הקרנות, ובשם אותה עליונות גם נחטפו 6000 ילדים תימנים ונמכרו בכסף רב שנכנס לקופת המדינה. שלא לדבר על הגבלת ילודה, עיקרו נשים אתיופיות ועוד כהנה בכהנ – הכל בשם תרבות המערב הנאורה, זאת שרצחה 6 מליון יהודים

    1. זו דווקא דוגמה לגזענות מצידך, דנה. חשבת על זה שבעיירות פיתוח גרים אשכנזים (כמוני).
      בכלל, איך היית מסווגת את ילדי, שאימם בת עדות המזרח?

    2. אהבתי,את גדולה.הגיע הזמן שיסיתו את הצעיף מענייהם.תוכנית מעניינת ואמיתית.אז ועוד יותר היום.

  8. כור המצרף: הבקבוק של “השד העדתי”
    אמנון לוי אכן הצליח במשימתו. הוא גרם להעלאת הנושא שוב על סדר היום הציבורי. אבל הטיפול השטחי רק מבליט את ה”אין” בכתבה יותר מאשר את ה”יש”.
    הניתוח של תופעת “השד העדתי”, מה ומי/היה/היו בתוך הבקבוק, יוביל אותנו רק למסקנה אחת: כו-לם היו שם, אבל כמעט כו-לם גם יצאו משם. לימודים זה סוד ההצלחה של רוב היוצאים, ואין בלתו.
    אני דור רביעי בארץ. ולכל מי שמתלונן על קיפוח הייתי מציע לבוא עמי לחדר האחד בו גרה סבתי המנוחה במאה שערים (שירותים בחוץ). שם חזרנו והצטופפנו, שלוש משפחות גדולות, בעת ההפגזות על ירושלים (אוגוסט 48), מנסים לחלק את ההקצבה ללחם בין כל הנוכחים, הם וילדיהם… או למגורים ליד חורבת ר’ יהודה החסיד בעיר העתיקה, של הסבא והסבתא האחרים. למשפחה חוטר מזרחי שהשיג לא פחות. עם זאת אני מסכים לחלוטין עם הטענה כי היחס למזרחים, אחרי קום המדינה היה גרוע. ללא שום הצדקה או תירוץ. רוב תושבי המדינה אז היו אשכנזים. והאחריות לכך בוודאי שהיא מוטלת, היסטורית לפחות, בראש ובראשונה על הנהגתם ועליהם.
    ככל שהדבר נוגע לשפה או למוזיקה, הנהגת המדינה דאז חטאה לכל העדות. בן גוריון אסר על האידיש, אילץ אנשים לשנות את שם משפחתם, לא פחות, ואת המוזיקה החסידית לא השמיעו בשנים ההן. בעבור העולים מאירופה, חלקם הגדול ניצולי שואה, האידיש הייתה השפה בה נשמו, בה חלמו ובה זכרו את משפחותיהם שנשארו בגיא ההריגה.
    אישית אני סבור כי העלייה המזרחית הגדולה (שנבעה מציונות אמתית וגם מנכבה רווית דמים, שעשו הערבים ביהודים במדינות ערב), הצילה את המדינה. פשוטו כמשמעו. לכן לעליה הזו זכויות גדולות, לא פחות ואולי יותר, מלחלוצים שבאו לכאן לפניהם.

    הציבור בישראל לדורותיו אוהב את העלייה אבל לא אוהב את העולים.

    כשבוחנים את מרקם היחסים בין העדות השונות, חייבים לציין את העובדה שהציבור בישראל לדורותיו פשוט אוהב את העלייה אבל לא אוהב את העולים. היחס לעולים מהמזרח בשנות ה – 40 – 50 היה גרוע. ראוי לגינוי, אבל האם היחס לעולים מרוסיה לא נגוע באותו הנגע? הדבר הגיע למצבים קיצוניים. העולים מרוסיה באו לכאן לא כבורחים מפוגרומים, אלא על פי בחירתם ומרצונם החופשי. והנה גם הממסד הצטרף ל”חגיגת סלידה” זאת. מדוע? אולי השד העדתי של אמנון לוי יכול להסביר. עכשיו לומדים כולנו מהעיתונות ש…חסרים רופאים במדינה… ומה הפלא? הרי שלחו, חלק מהם לפחות, למשימה לאומית אחרת, לטאטא רחובות או לחילופין להיות אנשי בטחון בקניונים…
    ואיך נגדיר את היחס לחלק מהעולים מאתיופיה, כאשר הם נדחים מבתי הספר החרדיים, אם לא אפרטהייד? אפליה על רקע צבע עורם.
    עם כל הנאמר, ועם כל הביקורת שהובעה כאן, אני לא בטוח שבעוד דור או שניים אפשר יהיה להגדיר באופן ברור מי אשכנזי ומי ספרדי. מי רוסי ומי מרוקאי, ואולי צריכים כולנו לראות את הטוב שבתהליך הזה, המתפתח לנגד עינינו.

    1. ביסוד העמוק של הבעיה נגעת בנקודה הנכונה: חינוך

      השד העדתי הוא מניעת חינוך מתמשכת רבת שנים ורבת פנים של חינוןך למזרחים.

      מחינוך נאור בארצות ערב עברו המזרחים לתת-חינוך במדינת ישראל שבה יש מזרחים שחושבים שהיא מערבית.

      הצלחה של מדינה מערבית תלויה קודם כל בחינוך.

      מהמזרחים נמנע באופן אלים מאוד כל צורה של חינוך, וזה נעשה בצורה אלימה על ידי המדינה והמדיניות שלה.

      זה מתחיל בגן, וזה ממשיך בכל שלב, וכלל שהמזרחי מצליח יותר כך גדלים המכשולים, זה התחיל בזה שהוא לא מתאים לעיוני וצריך בית ספר מקצועי, ואם הצלחת לצאת מהמנגנון ואתה ממש רוצה דוקטורת התירוץ הוא לגמרי מטומטם, כמו אין לנו מנחה וכל מיני שטיקים אשכנזיים כדי להמשיך לשלוט באקדמיה והמחקר

      וכדי שהמחקר לא יחקור איזה חינוך יהודי מדהים ומתקדם היה במרוקו, מצרים או לבנון.

      לאשכנזים יש בעיקר תירוצים אבל חינוך המתקדם הם לא יצרו בישראל, יש פה ושם כמה גאונים אבל הרמה נמוכה והם מפחדים שמזרחים צמאי דעת וחכמים יפילו אותם מהר מאוד ממשרותיהם האקדמיות שנובעות אך ורק ממוצא ומקשרים משפחתיים.

      אם אתם כל כך בטוחים בעצמיכם תנו לנו אוניברסיטה מזרחית אחת ונראה לכם תוך חצי דור מי החכם כאן

    2. הטרמונולגיה של “תנו לנו” כפי שכתבת במשפט האחרון, היא שורש הבעיה, תעשו , תזמו , תפעלו במקום לבכות על שלא נותנים לכם

  9. טוב שיש את “מידה”. האתר היחיד שלא מפחד להגיד את האמת הכואבת.

    1. לאחד מהמערב,הצדק איתך,אוליי צריך לעשות כמו ש”ס,להתחיל לעשות בתיי ספר ,ואוניברסיטה ותיכונים,שלנו ואז יראה כוחנו,כול זמן שאנו במערכת חינוך מנתבת לפי שמות משפחה,גם מורים וגם ילדים ,ומרצים ומנהלים,אם נעשה זאת ,אוליי יבינו והמצב ישתנה.כול זמן שניתקע כך.המצב של תלות ימשך.זה לוקח שנים אך לבסוף יש כוח.

  10. יש בעיני בעיה אחת גדולה במאמר הזה: היא מניחה שהיעדים האירופיים הם היעדים היחידים שראוי לשאוף אליהם.
    אני לא טוען שלהיות הקינג של החמולה במקומית בשיכון, ולקבל כבוד בגלל שאצלי בבית יש את הכנסת האורחים הכי רהבתנית זה יעד חיובי בעיני (בהנחה שהבנתי עד הסוף את מש שג’קי בן זקן דיבר עליו)

    אבל אני אשכנזי מבית אמריקאי שגדל בשכונות העוני המזרחי. ואני גדלתי בבית משכיל שדחף להישגים אקדמיים. ואני הכרתי גם משהו אחר.
    אני הכרתי את המזרחיים שרצו פרנסה טובה בתור עצמאיים. אם בתור נהגים, או שרברבים, או מכולת, חשמלאים, או טכנאי מזגן.
    היה חשוב להם להיות בעל הבית, ולהביא פרנסה מכובדת הבייתה.

    האם המרדף האירופאי אחרי כבוד (במשרות כמו עו”ד, רופא, פרופסור) הם באמת פסגת השאיפות האנושיות? האם זה הכי טוב שאפשר רק בגלל שזה “מערבי”?

    ובכלל בשוק של היום מי בוחר באופן רציונלי להיות עו”ד? או רופא? או אקדמאי? מדובר בתפקידים שאינם כדאיים כלכלית בהתאם להשקעה ולסבירות להגיע להכנסות גבוהות! וכל הנהירה אליהם היא מתוך תאוות כוח וכבוד (של פעם)

    ומי שטוען את הטענות האלה הכי חזק הם המזרחיים שהשתכנזו והפכו לפרופסורים (אוכלי חינם על חשבון המדינה במקרים רבים)

    אז בקיצור – רדו מזה.
    מה שחשבו זה להיות יצרני, אדם חושב, ואיש משפחה טוב. (לאו דווקא בסדר הזה) תמצאו לכם את הדרך לעשות את זה, שמתאימה לכישורים שלכם ולאהבות שלכם.

  11. תבורך משה איפרגן -כל מילה בסלע .
    לרשות הקוראים להלהן רשימה שכתבתי על נושא זה לפני שבועות מספר

    “כולנו מיתרים בנבל היהודי”
    התוכנית של אמנון לוי מעוררת מחשבות רבות .אולם בראשית דבריי כבר אומר לך מר לוי,אותי לא תצליח להכעיס .

    הנבל הוא כלי רב מיתרים שכל אחד מהם נועד לנגן בשילוב עם המיתרים הרבים האחרים.

    ההרמוניה בין המיתרים היא הקובעת יכולתו של הניגון להגביה את שומעיו מעלה מעלה אל עבר העונג המוסיקאלי הצרוף.

    מאחר והנושא מורכב אני מתריע בידידות את הקוראים כי רשימה זו ארוכה היא ,ובשפה בה מדבר ליבי, אבל אני מקווה ששכרה מבחינת הקורא יהיה בצידה.

    לא תצליח להכעיס אותי מר אמנון לוי לא בגלל שטיעונך לא טובים .לא משנות העובדות אותם תציג ,לא משום שאינני חושב שאתה לא צודק או כן צודק בכל אשר תאמר על אותו “שד עדתי”.כל אשר תאמר,כנראה מדם ליבם של אנשים נחצב .

    הסיבה שלא תוכל להכעיס אותי היא כי אני מאמין באמת ובתמים כי כל עדה ועדה בישראל היא עוד מיתר בעל צליל ייחודי משלו בנבל היהודי .

    ארץ ישראל היא מסגרת הנבל והעדות השונות בעם היהודי הם המיתרים בנבל פלאי זה .וכפי שנבל ללא מיתרים אין לו כל שימוש כך גם המיתרים חסרי ערך ללא הנבל .

    בגלות היינו מיתרים ללא נבל ונאנסנו להימתח על כלי מיתר שונים ומשונים, ונגינתנו הייתה צריחת הכאב הכרוך במתיחה לא טבעית זו.

    מאז חזרנו מן הגלות הנבל הזה מנגן .אולם הנגינה בנבל דורשת מיומנות ויכולת הקשבה ותיקון. והמאזין לנבל ראשית צריך לאהוב מוסיקה כדי לשמוע את המיתרים משוחחים אחד עם שכנו בשפת המוסיקה ,היא שפת האהבה.

    גם בראשית ההיסטוריה העברית בתקופת השופטים היה מורכב הנבל מ12 מיתרים.כמניין שבטי ישראל

    ובישבם על נחלותיהם הנפרדות בארץ ישראל התמזגו לעיתים אלו באלו לעיתים בקשרי נישואים ולעיתים תוך עימות .בעת משבר נמצא להם “מנצח” שיגרום להם לנגן בהרמוניה וללמדם להניס את המחלות שפקדו את העם .שופט אשר מרפא מחלות פנימיות או מגיפות חיצוניות בדמות אויבים המשחרים לפתחם של השבטים.

    ואולם גם בתקופת אנארכיה פלאית זו מייד אחרי שוך הסערה היו מתחרים ביניהם השבטים על ההשפעה והצליל של האומה המתהוות .

    עבורי העובדה המדהימה באמת היא כי ארץ ישראל נותרה ריקה ומוזנחת אלפיים שנה ושום עם אחר לא יכול היה להפיק ניגון מהאדמה הזו.ככל שנלחמו עליה בחירוף נפש הגויים אחד בשני והרי היא מסרבת להחזיק את מיתריהם ונותרת שוממת.

    פריחתה המטאורית של ארץ ישראל בתוך ההבזק ההיסטורי מאז ראשית הציונות (בסך הכול 120 שנה) ופריחתו של העם היהודי והתאוששותו המרשימה לאחר השואה .מעידים כי ה”מיתרים”חזרו למסגרת שלהם -ארץ ישראל.

    הניסיון של הגויים לפגוע בנו גדל ככל שישראל בולטת יותר בכל שיטחי החיים מן הרפואה והמשפט עד הצבא והאומנות ,הם מנסים להפריע את הניגון העברי,וחלקם עושים מאמץ עילאי לשבירת הניגון המחודש.לצערי גם מיתרים מתוכנו מנסים לייצר “זיופים” לעיתים מיתוך געגועי שקר למשהו שלא היה ממש כמו הגעגועים של בני ישראל הקדמונים באומרם “בשבתנו על סיר הבשר במצריים”.

    אולם החזרה ל”אולם הקונצרטים” של האומות קרתה בהדרגה וממשיכה לקרות.

    לאורך ההיסטוריה הקצרה של ישראל בכל פעם התווסף “מיתר” עדתי נוסף ,התימנים ,הפולנים ,הכורדים,היקים ,הרוסים ,האתיופים ועשרות עדות נוספות התווספו מכל קיבוץ הגלויות ומתחו את חייהם על הנבל הארץ ישראלי. ואך טבעי הוא שכל אחת מהגלויות רוצה כי קולה גם הוא יישמע ברמה.וכל אחד מהמיתרים “הוותיקים” נאלץ לפנות מקום למיתרים החדשים שנימתחים ממש לידו…

    אבל הפלא האמיתי טמון בכך שכל מיתר שנוסף לאחר זיופי הבוסר שלו למד לנגן בהרמוניה -לא כולם ולא תמיד אבל יש תיקון ורצון לתקן .

    עברו אלפיים שנה מה”קונצרט” האחרון של נבל פלאים זה ,ועוד ארוכה הדרך עד כי ננגן באופן הרמוני מושלם אם יש דבר כזה ביחס לניגון שמולחן תוך כדי ניגונו.

    אבל דבר אחד בטוח -עם ישראל מנגן שוב אחרי אלפיים שנה את ניגון הקדמה של ההיסטוריה האנושית .”קאמבק” שלא היה כדוגמתו בכל ההיסטוריה האנושית.

    תוכניתך מר אמנון לוי מספרת עד כמה המיתרים שונים .אך בכך אין כל חדש .וכשאתה מספר לנו עד כמה שונה צלילו של כל מיתר חדש וכי יש לעיתים “זיופים” הרי גם בזה אין כל חדש.כפי שכל יצירה מוסיקאלית שמתהוות יש בה זיופי בוסר.

    ואפילו כשאתה מספר לנו על קנאת המיתרים אחד ברעהו , גם בזאת אין כל הפתעה .אכן דרכו של עולם כי כל אחד שואף לנגן כפי דרכו כי זאת המוסיקה הישנה שהוא מכיר ואוהב…

    אולם כדאי במיוחד להתבונן בתהליך יצירת המיתרים והניגונים החדשים ,אלו שמשלבים צלילים של 2 מיתרים שונים לצליל ייחודי נוסף ,חדש .

    בעיני נישואי התערובת בין העדות הם מבורכים ממש כפי שהמשך נישואים בתוך העדות הם מבורכים. האחד יוצר “מיתר” חדש והשני שומר מיתר קיים .

    ובדור הבא נוצר לעיתים תכופות המיתר הנוסף משלושה ויותר מיתרים וגם הם בעלי צליל ייחודי משלהם.סימפוניה מתחדשת המורכבת מרבבות רבבות מיתרים חדשים יחודיים והם מנגנים את המנגינה של כולנו.

    אל תספר לי עד כמה נאבקים האחד ברעהו המיתרים -בכך אין כל חידוש .

    חיטוט בפצעים -דוחה את ההחלמה.

    אני מתריע בך מר לוי :חיטוט בצלקות ישנות סופו שהוא פותח פצעים ישנים ,פצעים של ראשית הנגינה המשותפת ,פצעים שכבר הספיקו כמעט להגליד.

    החיטוט בפצעי העבר הוא מחלה יהודית שלעיתים נראית חשוכת מרפא כמעט .ממש כפי שכל עיתוני יום הכיפורים יהפכו לחיטוט מחודש בפצעי העבר ,וממש כפי שיחטטו שוב ושוב בפצעי רצח ארלוזרוב או פצעי רצח רבין או פצעי אלטלנה.

    דווקא אלו המצהירים כי הם רוצים בפיוס עסוקים באובססיה בחיטוט בפצעי העבר של החברה הישראלית .ודווקא משום כך מפריעים לזמן ,שהוא כידוע הרופא החשוב מכל יתר הרופאים גם יחד .מפריעים לו בעשיית מלאכתו .

    אני כבן עדות המזרח גדלתי בארץ הזו,אהבתי אנשים מיכל העדות והעמים והם(לא כולם כמובן) אהבו אותי ,שמעתי הערות גזעניות אך אותם אני ייחסתי לאנשים שגזע הוא מקור רוע בשבילם .טיפש הוא טיפש ללא כל קשר למוצאו.

    עבורי כולנו מיתרים שונים על הנבל היהודי ועל כולנו ללמוד לתקן את דרכנו תוך עדי ניגון,בשאיפה להרמוניה עם המנגנים האחרים על מיתריהים.

    והחברה הישראלית לדעתי צועדת לשם בקצב מדהים,אמנם יש מי שעדיין לא יודעים לנגן בהרמוניה והם מר לוי מזרחיים כאשכנזים .אך אני מאמין שעם הזמן גם הם ילמדו,אם תהיה להם אהבה, ואם לא יחטטו להם בפצעים .

    כשאני מסתכל סביבי אני רואה שבחתונות רוקדים גם רוסית וגם מזרחית .וכל צד צוהל בשביל הצד השני.

    בבארים בתל אביב מככב הערק בצד הוודקה,במסעדות מככבים הטחינה והקבב בצד ההמבורגר והפסטה.הדורות החדשים גאים במוצאם המעורב ומהיותם ישראלים הרבה ליפני היותם “מרוקאים”או “פולנים”.

    ה”ניגון” המזרחי וה”פרוגרמה” של אשכנז כמו השונות הססגונית בכל שאר רובדי החברה הישראלית (דתיים וחלונים יהודים וערבים)הם הם הבשורה האמיתית של עם ישראל -חברה מתוקנת היא נבל בעל רבבות מיתרים והאתגר האמיתי הוא ללמוד לתת לכולם לנגן.

    אני מרגיש שעד היום מדינת ישראל בשנותיה הקצרות והשסעים הטבעיים שלה, היא הצלחה כבירה במובן זה .אבל שום דבר לא מושלם.

    יש פערים ,אך הם במגמת צמצום .יש עוולות אך מקורם בטעויות אנושיות .

    אולם מי שיכולתו רק לספר מה מקולקל הריהו כבר מקלקל בעצמו.

    אני מסרב להתרגש מר לוי מתוכניתך ולבטח לא להתלהם .ספר לי על הדרך לתיקון והרמוניה מר אמנון לוי אז אולי אאמין לך.

    1. ארז מזרחי, וואו איזו כתיבה יפיפיה ואיזה תוכן טהור
      נתקלת בדבריך לראשונה, מי אתה ואיפה מתפרסמים דבריך? ציינת שכתבת על נושא זה לפני מספר שבועות.
      הנושא אמנם לא מעניין אותי אבל כתיבתך כן.

    2. אסור לנו להתנהג כבת יענה,לך וראה מי נמצא בהוסטלים למינהם,צופייה ודוגמתם,רק ספרדים.ובזה לא נגע אמנון לוי .ויש עוד דברים רבים,גם אם הכאב גדול,אם לא נתריע,לא יהייה סוף.ואם תיקרא את ההיסטוריה של עמנו תיראה שבית המקדש נחרב בגלל שלא העירו אחד לשני כשהיה צורך.

  12. אמרת כל כך הרבה פעמים את המילה “בכי” על צורותיה השונות, עד שאולי אתה כבר מאמין לעצמך ולהדחקותיך

  13. צודק מאה אחוז

    יפן ודרום קוריאה ממש מדינות מפגרות.

    גם סין שמוכרת לנו הכל מדינה מפגרת

    הלאה המזרח!

    ושכחתי, ישראל נמצאת במזרח התיכון והיא אכן מפגרת, כמו המאמר הזה עצמו.

    1. למלוכסן תשובה ענינית ומצחיקה,אני איתך,בכל מילה.

  14. החינוך היהודי במרוקו

    יש שתי טענות החוזרות ונשנות לגבי העלייה של יהודי מרוקו בקשר לחינוך היהודי שם. הראשונה היא הכללה של כל המזרחים באו מתרבות נחשלת שהקשר שלה לחינוך היה אפסי, והשני הוא שהמרוקאים בעלי השכלה היגרו לצרפת ואלה שלא הייתה להם השכלה היגרו לארץ. יש מידה מסוימת של ניגוד בין שתי הטענות האלה אך אפשר להפריך אותן במאמר קצר.
    האקזוטיקה של יהודי מרוקו שחיים בהרי האטלס מאוד קרובה לליבם של ישראלים, היא מתארת מרחב מדומיין בו המרוקאי הוא רועה עיזים תמים, בשביל חלק מהאוכלוסייה מדובר בהוכחה חותכת לכך שיהודי מרוקו פשוט ישבו מאז גלות בית שני וחיכו למשיח בדמות שליח של הסוכנות, בשביל אחרים הוא סוג של אידיאליזציה של חיים לא חומרניים. מבחינה היסטורית ופוליטית ברור שהתמונה של היהודי המרוקאי עם הג’ילביה נועד לקבל לגיטימציה להפיכתם לזן יהודי נרדף שיש להעלות מיד לארץ וכתעודה המזכה בתרומות מצד יהודי העולם להצלתם. תמונה של יהודי במוגדור לבוש בחליפת שלושה חלקים הנוסע במכונית אמריקאית לא היה משיג אפקט כזה בשום מצב. אבל היהודי המרוקאי הזה מבחינה סטטיסטית הוא כמו תיאור של קיבוצניק ברפת מתחת לעטיני הפרה כישראלי היחיד שקיים בעולם. באחוזים, מספר היהודים החקלאיים שחיו במרוקו לא הגיע ל 7%, יהודי מרוקו היו מאז ומתמיד עירוניים. החוויה המרוקאית היא עירונית, ובעיקרו של דבר חיים של ערים גדולות ובינוניות. המגע של היהודי המרוקאי עם האדמה קלוש למדיי, תמיד היה מדובר בסוחרים, ובאומנים ובמקצועות חופשיים.
    לגבי החינוך, בשנת 1862 הוקם בית הספר הראשון של רשת אליאנס. רשת אליאנס היא המרכז והתפנית של של יהודי מרוקו כלפי המודרנה. ואפשר לספר את ההיסטוריה של יהודי מרוקו דרך בתי הספר של אליאנס. בית הספר הראשון הוקם בעיר תטואן וקשה שלא לראות קשר בין הקמת בית ספר זה לבין קבלת פרס נובל ראשון על ידי יהודי מרוקאי מאחד מצאצאים של העיר הזאת. בית הספר השני הוקם בטנג’יר, והיהודי השני שזכה בפרס נובל בא מהעיר הזאת. לא נראה לי שזה מקרי. הכניסה למודרניות במידה רבה היתה פונקציה של הקמת בית ספר של אליאנס. אפשר לומר שבמידה רבה יוצאי צפון מרוקו והערים תטואן וטנג’יר היו הראשונים להיכנס לאונירסיטאות, ולהגיע להשכלה גבוהה.
    הטענה שרק האליטות למדו בבתי ספר של אליאנס אינה נכונה כלל. כל קהילה בכל עיר והקהילה היהודית בכלל דאגו תמיד לעודד חינוך, וגם ההורים. כך שבשנת 1960, בדיוק מלפני שרוב יהודי מרוקו עלו לארץ היו 95% מילדי מרוקו בגילאי 5-18 למדו בבבתי ספר. קשה לקרוא נתון יבש זה ולחשוב לאחר מכן שהיהודי המרוקאי לא התעניין בחינוך. מתוך אחוז זה 80% למדו במוסדות של אליאנס. בתי ספר של אליאנס נכנסו במשך השנים מעיר לעיר ואחר כך לעיירות ואפילו לאיזורי ספר כמו תפיללאת והרי האטלס, למעשה הם הגיעו כמעט לכל יהודי במרחב המרוקאי. (אליעזר בשן- יהדות מרוקו – עברה ותרבותה-ספריית הלל בן חיים- הוצאת הקיבוץ המאוחד-‏2000). בתי הספר של אליאנס הכינו את התלמידים לבגרות הצרפתית (הבאק המפורסם), שהוא עדיין לאין ערוך יותר קשה מהבגרות הישראלית וגם ברמה יותר גבוהה.
    בשנות החמישים והשישים נמשכה הרדיפה אחרי היידע על ידי היהודים שהיגרו לכל מדינות העולם, חוץ מאשר במדינת ישראל. מדינת ישראל ביצעה תהליך אלים של דה אדוקציה שהרסה דור שלם, וככל שהילד הגיע יותר צעיר לארץ כך סיכוייו להגיע להשכלה גבוהה הלכו ופחתו. מה שמבדיל את ההגירה הזאת מהגירות אחרות לצרפת, קנדה, ארצות הברית, ספרד או דרום אמריקה, הוא פשוט שכאן נמנע חינוך מקהילה שהחינוך עמד במרכזה. ייתכן שהורים רבים חשבו שאם מדובר בחינוך יהודי הם יקבלו אותו חינוך כמו החינוך היהודי במרוקו וייתכן מאוד שגם בזה לא יכלו לעסוק במאבק הקיום האכזרי שנכפה עליהם.
    ב 1948 היו במרוקו 250,000 יהודים, 70% מהם עלו לארץ. ו 30% היגרו למדינות אחרות, בעיקר לצרפת. משפחות התחלקו וחלקן הגיעו לכאן או לשם, מבחינה זאת משפחות אלה שאנחנו מכירים היטב הגיעו מאותו מצב סוציו אקונומי ובמיוחד חינוכי. אמנם לא נעשה מעולם מחקר השוואתי לגבי רמת ההשכלה של יהודי מרוקו בצרפת ובישראל וצאצאיהם (זה בטח נושא שלא מעניין אף אוניברסיטה בארץ) אבל המצב כל כך זועק לשמים עד שקשה שלא לראות במצב הקיים בארץ פיספוס של כל החברה הישראלית. הטענה כאילו ה 30% האלה שהיגרו לצרפת היו המשכילים, וה 70% שהגיעו לארץ היו חסרי השכלה לחלוטין לא יכולה לשכנע אף אדם שמכיר את הנתונים. בעצם, מדובר בטענת מטופשת ובמדינה שבמקום לעודד את החינוך ואת היידע מעודדת בורים ועמי ארצות.

    אם נבדוק את האחוזים לעומק, גם ואף אם כל 30% המהגרים לצרפת היו באמת האליטה הגבוהה ביותר של יהודי מרוקו עדיין נותרנו עם 40% של תלמידים אחרים שלמדו באליאנס והיו במצב דומה שעלו לישראל. אפילו אם נצמצם את זה לחצי ונגיד שאלה היו התלמידים הכי גרועים במערכת עדיים 20% מהיהודים שהגיעו ממרוקו לישראל היו במצב דומה לאלה שהגיעו לצרפת. אז איפה הם בדיוק עכשיו? ואיפה יש רמת חינוך דומה לדורות שהם יצרו כאן?
    מנסיוני האישי ומכל מה שראיתי מסביב אותן משפחות התחלקו בין כאלה שעלו לצרפת וכאלה שירדו בארץ. הסיבות לא היו דווקא סוציו אקונומיות, הן היו יותר ציוניות, מי שהיה יותר ציוני החליט שהוא לא מהגר לגלות אחרת ובא לארץ. אבל לא בא לו כאן גואל אלא יהודים משחיתים.

    אולי זה קצת מתיש לחזור ולקרוא שוב את הנתונים האלה אבל אני מקווה שאנשים חושבים יפסיקו להעלות עוד פעם טענות חסרות כל בסיס לגבי החינוך במרוקו כבסיס לדיון כלשהו, כי זה רק יראה עד כמה הם בורים ולא יודעים על מה הם מדברים.

    1. חשבתי על מיני תיאוריה שקשורה דווקא למעמד הגבוה בממוצע של עדות המזרח לעומת מעמדם הנמוך של יהודי אירופה.
      כיוון שיהודי אירופה היו “רעבים יותר” חלקם עבדו קשה יותר, לעומת תרבות “המגיע לי” שהייתה מנת חלקם של חלק מיהודי המזרח שבאו מעושר וממעמד גבוה.
      אבל כמו שאבא שלי תמיד אומר – שום תיאוריה לא יכולה לכסות את כל המציאות. כיוון שזו מורכבת מעשרות גורמים, ועשרות הקשרים.

  15. קראתי בשקיקה את דבריך. אילו אני הייתי כותבת אותם ודאי היו מכנים אותי גזענית וכו’…
    ולמרדכי ליפמן – מעבר לא עובדה שלטעמי האישי אתה טועה אנושות בדבריך, תוכל למצוא שעיקר היחס המפלה בחברה הישראלית, לא במאבקים שנוצרו בין שתי עליות (הרוסית והאתיופית), הלעג, ביטויי הגזענות באים מאותה חברה שהיא “קורבן” לאפליה. אין לי ספק שאתה בא ממקום מאוד מתנשא בדברים שאתה כותב כאן.
    ובכל אופן, משה איפרגן טוען בדיוק לכך, שכבר כיום קשה להגדיר מיהו אשכנזי, ספרדי – נישואי התערובת עשו את שליהם.
    מתי נפסיק להגדיר רוסי בתור רוסי, אתיופי כאתיופי – זה ייקח גם שניים או שלושה דורות.
    אנחנו חיים במדינה שהיא כור היתוך ליהודים הבאים מתפוצות העולם. יש לנו מספיק שונאים בחו”ל וממש אין לנו צורך בשונאים תוצרת מקומית.

  16. שלום משה,

    הסדרה של אמנון לוי כל כך זיעזעה אותי, עד כדי כך שלפעמים לא הצלחתי להמשיך ולצפות בה, כל כך הרבה עיוות ועוקם היו בטענות , המבוססות על סטטיסטיקה עובדתית כביכול, שאותה אתה מנסה להסביר במאמרך, שמכאן הקושי להגיב . לכן קראתי בשקיקה את כל הכתבות והתגובות שמצאתי באינטרנט בנושא והכתבה שלך דיברה אלי במיוחד, שכן גם אני רואה את הדברים ברוח דומה מאד. אני רוצה להוסיף כי אני מפוצצת מהעוות הבלתי נסבל שקורה בחברה בישראל. הרי כולנו יודעים שחלקים גדולים מהחברה בתרבות המזרחית אינם שתקנים צנועים ונחבאים אל הכלים ודורשים את ש”מגיע להם” במפגין וללא מעצורים מיוחדים, הם גם נפגעו יותר מכולם ולזמן בלתי מוגבל מהאפליה והיחס, הם לא מפסיקים לדבר על כך , תוך כדי זה מסבירים שצריך סוף סוף להוציא את השד מהבקבוק, הם גם תופסים את כל העמדות במקומות שבהם מסתדרים מצוין כמו נמלים, משרד ממשלה , רשויות מקומיות,בנקים, רשות הדואר וכו’ שלאשכנזים כבר לא יתנו להכנס רק איפה שעדיין המזרחיים לא יכולים להשטלת כי זה יותר קשה ודורש הרבה יותר השקעה ומאמץ. אני מבחינתי , לא אצפה יותר באמנון לוי, מבחינתי הוא בן אדם לא ישר , לא הגון או מינימום טיפש!

  17. אתה אומר שתרבות צמחה במערב ולכן בישראל צריך לדכא כל מה שלא מערבי עד חורמה

    ולזה אתה קורא תרבות מערבית?

    אולי זה מה שזה.

    לדעתי יש בתרבות המערבית צדדים הרבה יותר יפים ונאורים מאשר דיכוי כל מה שלא דומה לך, יש גם צדדים של קבלת שונים, של ייצוג שווה ושל דמוקרטיה .

    בינתיים ישראל אכן דומה לאירופה, אבל בעיקר למזרח אירופה בתקופה הסובייטית. גם אז רבים חשבו שזו תרבות מערבית נאורה.

  18. לאחד מהמערב.מסכימה איתך,ומוסיפה מאיין בא אברהם אבינו?מהמערב?הביא את התורה והאמונה באל אחד.ואת הדמוקרטיה,ושכולם שווים.ומאיפו המטמתיקה והספירה העשרונית?את חוקיי התורה?שבין אדם לחברו ,קיבלו במערב ממי?