ההתנגדות לקפיטליזם תמיד השתלבה בסלידה מרעיון החירות. ספר שפורסם בארה"ב במאה ה-19, ביטא זאת בצורה ישירה: "העבדות היא התבנית הטובה ביותר של הסוציאליזם".
ההתנגדות לכלכלת השוק ולקפיטליזם הגיעה תמיד יחד עם סלידה עקרונית מרעיון החירות • ספר סוציולוגיה שפורסם בדרום ארצות-הברית במאה ה-19, מביע רעיון זה בצורתו הטהורה: "העבדות היא התבנית הטובה ביותר של הסוציאליזם", כותב ג'ורג' פיטצו, שהיה מאנשי הרוח שהובילו את הדרום במלחמת האזרחים • כך, יחד עם הססמאות הרגילות של ההתנגדות לקפיטליזם החזירי, נחשף טבעו האמיתי של "הצדק החברתי": אבדן החירות
כלכלת השוק, החברה החופשית והאדם העצמאי האחראי לעצמו ולמשפחתו, כפי שהתפתחו במערב בתקופה המודרנית, הביאו תוך דורות ספורים לצמיחה שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה, להכפלת תוחלת החיים, להישגים מדעיים-טכנולוגיים, לבריאות, לחינוך ולשפע חומרי.
למרות כל זאת, בישראל רווחת האופנה של ההתנגדות לכלכלת השוק ולחברה החופשית ואמונה במדינה כל-יכולה המנהלת את כל שטחי החיים ויוצרת "צדק חברתי".
מאז ומתמיד נתקלה החרות בהתנגדות, בניסיונות להחזיר את הגלגל אחורה, ברצון להחליף את החרות בביטחון, ב"שליט צדק", או בממשלה חזקה, חכמה וצודקת.
לחברה החופשית ולכלכלת השוק התנגדו האצילים והפיאודלים, היעקובינים בצרפת, הצ'רטיסטים באנגליה, הלאומנים באיטליה וגרמניה והסוציאליסטים לסוגיהם. גם מרבית האינטלקטואלים באוניברסיטאות ובתקשורת משוכנעים שהם יודעים לתכנן ולנהל את החברה והכלכלה טוב יותר מהיד הנעלמה של השוק, ולהביא עולם רציונאלי ו"צדק חברתי".
טבעי למצוא בין מתנגדי החרות במאה ה-19 את מדינות העבדות בדרום ארצות-הברית. ובכל זאת מפתיע עד כמה זהים סגנונם ונימוקיהם לאידיאולוגיה של מתנגדי החרות והכלכלה החופשית במאה ה-21.
ג'ורג' פיטצו (Georg Fitzhugh) היה הסוציולוג והאידיאולוג של מדינות הקונפדרציה של הדרום במלחמת האזרחים בארצות-הברית ובתקופה שקדמה למלחמה. ספרו העיקרי של פיטצו הוא "סוציולוגיה לדרום, או הכישלון של החברה החופשית" (Sociology for the South or Failure of Free Society). את הספר במלואו ניתן, וגם מומלץ, למצוא ברשת, והוא נראה אקטואלי כאילו נכתב בימים אלה. הספר מוקדש לביקורת יסודית ונוקבת על הקפיטליזם, אדם סמית, הכלכלה החופשית והחברה החופשית בצפון אמריקה ובבריטניה. הספר יוצא להגנת העבדות כשיטה (לא רק עבדים שחורים!) והסוציאליזם, אותו הוא מגדיר כסוג של עבדות.
קטעים מהספר מובאים כאן בתרגום חופשי:
עבדות תחזור אחרי חורבן הקפיטליזם והחברה החופשית.
שום עבד לא מת מרעב.
העבד אינו מקבל לפי עבודתו אלא לפי צרכיו.
האחוזה הדרומית היא דוגמה לעבודה מאורגנת שפוריה [Furier, הסוציאליסט האוטופיסט] היה מקנא בה – זקנה אחת מטפלת בכל הילדים כאשר אימותיהם עובדות, אחרת מטפלת בחולים ואחרת מכבסת ומבשלת. העבדות מגינה על הזקנים והילדים.
העוני התחיל עם ביטול הצמיתות. שחרור הצמיתים מאדוניהם הביא להם עוני,קבצנות והתדרדרות לפשע. החרות הפכה אותם לקבצנים ורוצחים. לאחר זאת הם שועבדו ליום עבודה של 14 שעות. לעובד החופשי בקושי יש בית, הוא אינו בטוח בתעסוקתו, מחלה תזרוק אותו לרחוב ואם יזכה לזקנה יישאר בחוסר כל. בכפר האנגלי חיות הבית זוכות לבית, מזון, וטיפול ואילו הנער שמטפל בהן עובד חצי ערום בקור מהבוקר עד הערב. עוד לא יבשה הדיו על "עושר העמים" ונוצר פיצוץ שזעזע את העולם. העובדים לא השלימו עם הרעב ולבסוף עלה לואי נפוליאון שהוא סוציאליסט. הסוציאליזם הוא השם האופנתי החדש של העבדות. (Socialism is the new fashionable name of slavery"; p. 42").
החלשים זקוקים להגנה של אדון, זו הסיבה לנהייתם אחר הקומוניזם והסוציאליזם.
העבדות היא התבנית הטובה ביותר של הסוציאליזם.
כל אחד ידאג לעצמו והשד ייקח את המפגר זאת היא המהות של "עושר העמים" של אדם סמית.
על-פי הדוקטרינה של "עושר העמים" עושרו של האינדיבידואל ועושר החברה והמדינה יקודמו על ידי כך שכל אדם ירדוף בלהיטות אחר עושרו האנוכי ללא הגבלה של רגולציה חוקית או איסורים ממלכתיים, פרט לאלה המונעים פשע פעיל.
תומכים בתיאוריה זו הם אלה שזוכים בתחרות החופשית. אבל רבים יותר הם, פשוטי העם, הם הזקוקים להגנה. אלה שבזכות גורלם המר היטיב הגורל עם תומכי אדם סמית. העובדים מייצרים את הכול ולא נהנים מכלום!
לסה-פר זו אידיאולוגיה המתאימה למעמדות העליונים שלא סבלו מעוני ולאינטלקטואלים מנותקים.
בחברה החופשית רק ערכי האגואיזם זוכים לתהילה, כי רק הם עוזרים לאדם במרוץ התחרותי.
העשירים שוכרים עובדים בשכר מינימום והעובדים מתחרים על מקומות העבודה החסרים. הנשים משתכרות מחצית משכרם של הגברים כי יכולת התחרות החופשית שלהן נמוכה מיכולתם של הגברים.
החברה החופשית מזיקה לעניים שבנוסף לצרכי הקיום של משפחתם חייבים למצוא בית ותעסוקה. השכר אינו מספיק לצרכי הבית והרעב בלתי נמנע. העבדות משחררת מהדאגות האלה.
הכלכלה החופשית מביאה מלחמת מעמדות ורק העבדות מביאה הרמוניה בין העשירים והעניים.
כולם מסכימים שהחברה החופשית היא כשלון.
בחברה החופשית אדם נדון לבדידות הנובעת מתורתו של [ג'ון] לוק.
התיאוריה שלנו, בניגוד ללוק, רואה כל חברה כאגד של אחים הפועלים ביחד לטוב המשותף ולא חבורת חתולים נושכים ושורטים זה את זה. החברה התחרותית היא חברה של ניגודים ומלחמות, ושלנו של שלום ואחווה.
איננו מקבלים את האמנה החברתית של לוק. ישנם בעלי חיים שמלידה הם חברתיים. כזה הוא גם האדם. האדם נולד כחלק מהחברה ולא ייצר את החברה. כל זכות שיש לאדם כפופה לזכותה של החברה. האדם לא נתן זכויות לחברה כי הוא נולד עבד לחברה.
ככל שהחברה התקדמה נסוגה החרות. יש לממש את הדמוקרטיה. העולם רוצה ממשלה טובה, לא חרות.
עד כאן מתוך הספר.
עוד משהו
כדי להיות חופשי לחלוטין אין די בכך שלא תהיה עבד. עליך להימנע גם מלהיות אדון.
אז מה אתה מעדיף להיות – עבד של מושחתים בבירוקרטיה ובמדינה או עבד של בעלי הון? בכל מקרה אתה עבד של אנשים אחרים. שלטון הפקידים והמדינה או שלטון עשירים – אלו רק שני צדדים של אותו המטבע.
תגובה מדהימה בבורותה.
אני לא עבד של "תנובה" או של כל בעל הון אחר. כי תמיד יש לי את האפשרות לא לקנות את מוצריהם, לקנות ממתחריהם המקומיים, לייבא מחו"ל, או לייצר בעצמי או כחלק מהתאגדות עם בעלי עניין משותפים (קבוצות רכישה הן דוגמא טובה להתאגדות שכזו).
לעומת זאת אם ארצה להעביר את ילדי לבית ספר אחר, וטיעוניי לא יתקבלו ע"י הוועדה המקצועית שתואיל בטובה לבחון את בקשתי לממש את זכותי להחליט על חינוך ילדי, אז האפשרויות היחידות שלי הן: או לצרוך את החינוך שאינני מעונין בו, או לעבור על חוק "חינוך חובה" ולשבת בכלא.
בצד אחד יש לך את החירות להחליט בין מגוון עצום של אפשרויות, בצד השני יש לך אפשרות אחת – או סנקציות פליליות אם תבחר לא לממש אותה.
עדיין נשמע לך כמו שני צדדים של אותו מטבע?
בהתחלה חשבתי, נו באמת, דוגמה מהמאה ה19? אבל אחרי שקראתי, לא האמנתי. ממש ציטוטים מספרה של שלי יחימוביץ' – "אנחנו". חייבים להשמיע לה את הציטוטים הללו. מעניין איך תגיב.
אתה כן עבד, לשיטה הכלכלית – ואתה כל כך טיפש שאינך מודע לזה
אפילו.
אמנם אתה לא חייב לקנות מוצרי תנובה, טיפשון, אבל אתה צריך לקום כל בוקר לעבודה כדי לפרנס את ילדיך. 90 אחוז או יותר מאנשי עולם זה שונאים את העבודה שלהם.
אתה יודע מה פירוש המילה "עבודה", טיפשוני? לקבל תשלום כדי לעשות משהו שמישהו אחר לא רוצה לעשות. אתה מבין את זה, טיפש?
הדוגמא של הגן שנתת מפגרת. משום שלפי הטיעון שלך אתה תמיד יכול להעביר אותם לגן פרטי. אם יש לך מספיק כסף.
ואין לך שום חירות להחליט בין "מגוון עצום של אפשרויות", טיפש- אלא אם כן אתה מתכוון למבחר של גבינות בסופרמרקט.
אם זה מה שעושה לך את זה, ומעניק לך תחושה של חופש-
אתה הרבה יותר טיפש משחשבתי.
אד הומינם לא מחזק יותר מדי את הטענות שלך. אני אתעלם מהעלבונות הילדותיים, ואתייחס אליך כמו בן אדם בוגר, הפעם.
בוודאי שצריך לקום לעבוד ולפרנס את הילדים שלך. מי אמור לעשות את זה אם לא אתה? והעובדה שאתה צריך לעבוד, לא הופכת אותך לעבד. כי אתה בחרת להביא ילדים בעולם. קח אחריות על מעשיך, ואל תטיל את האשמה על אחרים.
90% שונאים את העבודה שלהם – נתון מופרך שאניו קשור למציאות.
פירוש המילה עבודה היא לעשות משהו שמישהו אחר נצרך לו, ולכן הוא מוכן לשלם לך עליו. אני אשלם לבייביסיטר כדי שתשמור לי על הילדים. אני זקוק לה כדי שאוכל לצאת לסרט עם אישתי. היא אינה שפחה שלי. היא בוחרת לעשות זאת, ושנינו נהנים. היא מקבלת שכר שאליו היא הסכימה, ואני יכול לבלות עם אישתי. אני אשלם לאינסטלטור כדי שיתקן לי את הנזילה, כי איני יודע כיצד לעשות זאת. הוא אינו עבד שלי, הוא נותן לי שירות חשוב. הוא מוכן ליישם את הידע המקצועי שרכש בעמל רב, בכדי שלי יהיה בית ללא נזילות, והוא מקבל שכר נאה, שעליו הסכמנו מראש, עבור עבודתו.
זהו פשוט שירות, ואין הבדל מהותי בין שירות למוצר. תחשוב על כך שמוכרים לך אייפון – האם כשאתה קונה אותו אתה "מנצל" את חברת אפל? אתה משלם להם לעשות משהו שהם אינם רוצים לעשותו? אין הבדל בין שני המקרים. באחד אתה מקבל שירות, ובשני מוצר. בכל מקרה מדובר בסחר חליפין רצוני בו שני הצדדים הסכימו על מחיר.
לא דיברתי על גן, אלא על בית ספר. תקרא בבקשה לפני שאתה מגיב בהתלהמות. אין אפשרות לשלוח לבית ספר פרטי או ציבורי אחר, כל עוד הוועדה לא מסכימה שתוציא את הילד מבית הספר הנוכחי. ראה כאן https://mida.org.il/?p=16998
היכן אין לי מגוון עצום של אפשרויות? בבחירת ספק סלולרי? בבחירת ספק אינטרנט? בבחירת סופרמרקט? רהיטים? בגדים? מוצרי אלקטרוניקה? מסעדות? מכוניות? ספרים? שירים?
בכל אלה יש לי אינספור אפשרויות. ואם משהו לא נאה בעיני, אני יכול להזמין מחו"ל, מאתרים כמו אייביי ואחרים ששולחים לארץ. ואם אני רוצה משהו אחר שאינו נמכר או נמכר במחיר יקר מדי עבורי, תמיד יש לי את האפשרות לייבא בעצמי, או לייצר בעצמי. והכי חשוב – תמיד יש לי את האפשרות לא לצרוך.
לעומת זאת, אם אני רוצה להחליף ספק חשמל. יש לי בדיוק 0 אפשרויות. כי הממשלה בכוחה לייצר מונופול אמיתי, שתופס 100% מהשוק, ומי שינסה להתחרות, עובר על החוק וייכנס לכלא.
לא כמו בשוק החופשי, שקוראים לחברה בעלת נתח של 40% מהשוק "מונופול", כשיש עוד עשרות חברות מתחרות אחרות.
יוסי, אם אתה רוצה לשכנע, תתמודד עם הטיעונים. מילות גנאי מבזות לעולם לא יצליחו להפריך את טיעוני היריב.
לאמיר —
שלא לדבר על העובדה שקרטלים שנוצרים בעקבות קפיטליזם קיצוני במיוחד, לא מפוקח, מעניקים השפעה עצומה לבעלי הון לתמרן את חייהם של אזרחים לקנות אך ורק את התוצרת שלהם, בנוסף לשאר חוקים מגבילים (מאין השנאה הרבה למריחואנה אם לא מצד חברות האלכוהול, הטבק והתרופות?).
לוביסטים של בעלי הון דורסים את הפוליטיקאים להעביר חוקים שיכניסו לחברות יותר כסף. זה לא נשמע לי כ"כ כמו שוק חופשי, וזה לא נשמע כ"כ כמו חירות לאזרח. אני מניח, אמיר, שאתה שייך למעמד הכלכלי מסוים שתומך בגישה שאותה ניסית להבליט כאן. אבל למרבה הצער מי שלא משתייך למעמד כזה נדרס על ידי בעלי ההון – באמצעות חוקי מדינה, למשל – שוב ושוב.
רק אתמול הראו סרט תיעודי בערוץ יס דוקו על חברות הטבק שעושות מאמצים עילאיים למכור טבק לנוער בשכונות מצוקה באמריקה.
נטלי, הקרטלים לעולם לא יכלו למנוע תחרות, אילולא הממשלה אסרה תחרות בחוק. קרטלים אינם מחוקקים חוקים. הפרלמנט מחוקק חוקים. ומי שאחראי לחוקים המגבילים הם המחוקקים. ולא משנה כמה לוביסט הוא מוכשר – האחריות היא על המחוקק. הלוביסט לא הצמיד לו אקדח לראש. הלוביסט השתמש במילים בלבד, שלא כללו איומים בשימוש בכח.
ברור שמי שמייצר מוצר מעדיף שלא תהיה לו תחרות ולא יהיו לו מתחרים, ואם יש מתחרים, הוא יעדיף לתאם עימם מחירים. אבל זה פשוט לא אפשרי כשיש שוק חופשי. זה אפשרי רק כשהשלטון מונע תחרות בכח. כמו בשוק הסלולר – שם אסור היה בחוק להקים חברת סלולר חדשה. ולכן המחירים היו מתואמים וגבוהים להחריד. הממשלה התירה לחברות חדשות להיכנס לשוק – וראי זה פלא, המחירים צנחו.
אני מסכים לחלוטין שאת החוקים המגבילים יש לבטל לאלתר. אבל הנקודה שלי היא שמי שמפעיל עלינו כח – זו הממשלה. לבעלי ההון אין צבא או משטרה שיפעילו עלינו כח. רק לממשלה יש. מי שדורס היא הממשלה. לא בעלי ההון. עלינו להתרכז בחוסר הלגיטימיות של הממשלה להטיל חוקים מגבילים. במציאות כזו, בעלי ההון יכולים לרצות להגביל אותנו כמה שהם רוצים – הם פשוט לא יכולים.
אמיר, באמת תגובות פנטסטיות. כאיש חופש בעצמי, אני מודה לך על קידום החופש בתגובותיך.
אני רוצה להדגיש משהו לגבי מונופולים: המונופולים האכזריים היחידים הם בחסות הממשלה (והכנסת).
בשוק החופשי אין אפשרות לאף חברה להעלות מחירים. אם היא תעשה כן, הלקוחות יפסיקו לקנות או שיקום מתחרה שימכור קצת יותר בזול (בד"כ שתי התוצאות יחד).
האם הוט או יס הם מונופול או קרטל? ומה לגבי שופרסל או מגה? השאלה אינה רלוונטית. חברות חדשות יכנסו כל עוד יש שולי רווח. כאשר העסק נהיה פחות רווחי (שולי רווח צרים) לא יכנסו יותר מתחרים. שולי הרווח בטלוויזיה בארץ הם כנראה צרים. אף אחד לא מונע ממך להקים רשת תקשורת ארצית שתשדר טלוויזיה.
ישראל היא מדינה סוציאליסטית-קומוניסטית ועל כן כמות החוקים שמגבילים אותך (כאזרח) היא עצומה, וכמות החוקים שמטים את כף לטובתם של אנשי שלומם של חברי הכנסת היא עצומה.
דוגמאות? חוק החלב (תנובה), חברת החשמל, בזק (בזמנו. כולנו זוכרים את התעללות של 7 שנים להתקנת קו טלפון), הבנקים, הנמלים, העיריות, הרכבת, אגד ודן (סובסידיות=פרזיטיות), קרקעות, בנק ישראל, הרכבות הקלות, משרד החינוך, גני ילדים, בתי חולים, קופות חולים, חקלאות.
כל מה שהוא ממשלתי הוא רע, מוגבל בחסות החוק ואסור לך להתחרות בו, אחרת אתה חוטף כדור בראש (=לשבת בכלא=אין חיים).
כל מה שהוא פרטי ואזרחי יש בו פוטנציאל עצום לחדשנות להתפתחות, לתחרות ומבחר, לקידמה, לגיוון, למחירים נוחים.
אין ולא יהיה *לעולם* מונופול אזרחי (שלא מגובה בחוק) שמתעלל בלקוחות שבויים.
" הלוביסט לא הצמיד לו אקדח לראש. הלוביסט השתמש במילים בלבד, שלא כללו איומים בשימוש בכח."
ממתי מילים לא יכולות להפעיל תגובה חזקה כנגד מישהו? לא צריך אקדחים וסכינים כדי לכפות על מישהו לעשות משהו. אם זה היה כך,
אנשים היו הולכים לעבודה חמושים מכף רגל ועד ראש.
בעלי הון מפעילים כוח דרך הממשלה. אבל שוק חופשי לגמרי ללא רגולציה אפילו הקטנה ביותר – מתיר לבעלי הון למקסם ולמקסם את רווחיהם. כמובן שלכך יש השפעות אדירות על החברה האנושית.
נטלי, הוויכוח אינו מה מילים יכולות לעשות. בוודאי שיש למילים כח רב. הוויכוח הוא על מי נופלת אחריות על מעשה. כשלוביסט מצמיד אקדח לראש לח"כ ואומר לו "עשה כך", האחריות על המעשה נופלת על הלוביסט, כי הח"כ הוא קורבן ואינו נושא באחריות. כשהלוביסט משתמש בטיעונים ובמילים, האחריות היא על הח"כ, כי הח"כ אינו קורבן ויש לו יכולת בחירה. למי שיש יכולת בחירה יש גם אחריות.
כולם מפעילים כח דרך הממשלה, אנשי ההשכלה הגבוהה עם התקציבים המנופחים שלהם, החרדים עם הקצבאות והפטורים, אנשי הבימה עם משכורות עתק, אנשי חברת החשמל עם תנאים מופלגים, אנשי הנמלים, אנשי הרכבות, החקלאים שדורשים מכסי מגן, החלבנים שדורשים רגולוציה שמונעת כל תחרות ("מועצת החלב"), הדברנים שמחסלים כל שמץ של תחרות באמצעות "מועצת הדבש" ועוד ועוד.
אל תהיי תמימה. הבעיה אינה נעוצה בבעלי ההון. כל מגזר חוטף מה שהוא יכול גם מהתקציב הציבורי, וגם מיכולת הממשלה להשפיע על השוק לטובתו. בעלי ההון הם שחקנים חזקים, אבל הם עדיין רק שחקנים. אם היום תגרשי את בעלי ההון, מישהו אחר יכנס במקומם. המציאות לא תשתנה באופן מהותי, רק השחקנים.
אם מדברים על השפעות אדירות על החברה האנושית, עלייך לפקוח עיניים – ולהתבונן בהשפעות העצומות שיש להכפייה ולהתערבות הממשלתית. ובעיקר להתחיל להודות שלמרות ההתערבות האינסופית – התוצאות החיוביות הן דלות. למרות שמוציאים רק יותר כסף כל שנה על רווחה, העוני רק מתגבר. הפקקים הן כשל ממשלתי מובהק שהמדינה מעולם לא הצליחה להתמודד עמו. ובכלל בכל מקום שהממשלה החליטה שהיא מקימה מונופול, בין אם בחברת החשמל, בין אם בנמלים ובין אם ברכבות, השחיתות והמחירים מרקיעים שחקים.
אמיר, באופן כללי אני חושב שנמצא יותר הסכמה מאשר חוסר הסכמה. המטרה שלי לא להטיף לממשלה חזקה ודורסנית – אלא למצוא את דרך הביניים שבין שוק חופשי אמיתי (עם תחרות אמיתית, לא מזויפת כמו — בישראל) לבין דאגה מינימלית של הממשלה לאזרחים. זו כבר קלישאה לחזור על זה – אבל במדינות סקנדינביה כנראה שיש איזון כזה, ולראיה – איכות החיים שם הגבוהה ביותר. אמנם מיסים גבוהים – אבל הממשלה שם מתעלת את המיסים לשם דאגה לאזרח הקטן
צריך לשים לב שלמדינות סקנדינביה יש אוצרות טבע עצומים, ואוכלוסיה הומגנית. שני גורמים שאין בישראל. וזה מה שבעיקר מחזיק את מדיניות הרווחה. אוצרות הטבע מממנים, ואוכלוסיה הומוגנית תורמת ליצירת אתוס חברתי שלא מאפשר לאנשים להיות טפילים ולנצל את מערכת הרווחה. כמו כן, בסופו של יום, למרות המיסים הגבוהים, מדינות סקנדינביה הרבה יותר חופשיות בהרבה מאוד תחומים מישראל. אם זה בחינוך (תוכנית השוברים), ואם ברגולוציה על עסקים, שהיא מוקטנת משמעותית מאשר בישראל. כך שאני מסכים שיש הרבה מאוד מה ללמוד מהם.
ואחזור על דברי נטלי באשר לתמימותך – "העבודה שאתה צריך לעבוד .לא הופכת אותך …לעבד" – נו, באמת.
ספר את זה לכל מיני מסכנים שנמצאים בשולי החברה – גם הישראלית – ועובדים בעבודות הקשות ביותר בשביל סכומי כסף זעומים שאינם מספיקים למחיה נורמלית. ספר את זה להם. וכן, רוב האנשים לא סובלים את העבודה שלהם, למעט כמה ברי מזל. ובלי כל מיני הטפות קלישאתיות ניו אייג'יות נוסח הטריינרים והקואוצ'רים מערוץ 2 – כמו – "אתה יכול לעצב את הגורל שלך בידיך" , "החופש בידיך" וחארטות כאלה. .
ייתכן שאתה מגיע ממקום שבו באמת טוב לך בעבודתך ובסטטוס הכלכלי שלך – אבל לגבי רוב האנשים המצב אינו כזה. אנשים הולכים לעבוד כי הם חייבים, לא כי הם רוצים.
יוסי, רובם המוחלט של האנשים מתחילים בעבודה קשה, אבל היופי במציאות שלנו הוא שהם מתקדמים. במהלך התואר עבדתי בעבודת סטודנט כדי לממן שכר דירה ומעונות. הרווחתי משמעותית הרבה פחות מאשר העבודה שהתקבלתי אליה לאחר סיום התואר. ואני אינני יוצא דופן. כך זה עבור רובם המוחלט של הסטודנטים. אתה מתחיל חסר הכשרה, חסר השכלה, חסר ניסיון – ואתה רוכש אותם עם השנים. וככל שיש לך יותר, אתה שווה יותר, ולכן גם מרוויח יותר. זוהי משוואה שהתקיימה הרבה לפני שמישהו המציא קלישאות ניו אייג'יות. זוהי פשוט המציאות הטבעית.
אתה כל הזמן חוזר ורומז שאני מחזיק בדעותיי בגלל המצב הכלכלי הגבוה (לכאורה) שאני נמצא בו. זה פשוט לא רלבנטי. כי א' – אתה פשוט טועה. איני נמצא בעשירון העליון. אני משתכר ברמה של מעמד הביניים – בדיוק כמו רוב השאר. אין דירה ברשותי למרות שאני בעשור השלישי לחיי, ואני אפילו לא מתקרב כך. וב' – הוויכוח אינו על אדם ספציפי. אלא על איזה ממשל כלכלי מועיל לחברה יותר. וכאן בבירור אנחנו רואים שקפטיליזם הואיל למיליארדי אנשים והוציא אותם מהעוני, בסין ובהודו. הרבה יותר מכל סיוע הומינטרי שהאו"ם איי פעם שלח.
איך מתמודד השוק החופשי והקפיטליזם עם אנשים חלשים? איך הוא מתמודד עם אנשים שלא יכולים לעבוד משום שנפצעו, או שהם חולים ומוגבלים? כיצד מתמודד קפיטליזם דורסני עם צבירת הון על ידי
אלו שכבר יש להם די והותר?
– "אבל היופי במציאות שלנו הוא שהם מתקדמים.
זה פשוט גיבוב של שטויות. אתה מתעלם מהמציאות האמיתית. לרוב האנשים אין "קריירה" אלא ג'וב. עבודה. הולכים כל בוקר ולא מתקדמים לשום מקום. פקידה לאן יש לה להתקדם? ונהג משאית? ונהג מונית? ומזכירה? ושליח על קטנוע?
תפישת המציאות שלך, כמו שטענתי, אמיר, נובעת מן הסטטוס שלך. אתה עשית תואר "מעשי" והסתדרת – ולכן אתה סבור שכולם יכולים להתקדם וכולם יש להם קריירה וחארטות כאלו. אבל רוב האנשים מרוויחים שכר מסוים ולא מתקדמים מעבר למצב הכלכלי הראשוני שלהם. זה חארטות קפיטליסטיות ש אתה מדלקם כאן.
איך הממשלה מתמודדת עם אנשים חלשים? תשובה: מביאה להם קצבאות. הופכת אותם לתלותיים ובסופו של דבר מקבעת את מצבם. ולראייה, למרות שתקציב השירותים החברתיים (חינוך, רווחה, בריאות) הוא מעל 125 מיליארד שקלים (מעל ל30% מהתקציב), והתקציב אך ורק גדל לאורך העשור האחרון, המצב לא השתפר. העניים רק התרבו. ויש לי אנקדוטה על מכרים חרדים שמסבירה את הנקודה שלי. עד 2003 שניהם לא עבדו, וחיו רק מקצבאות ילדים. בעקבות קיצוץ בקצבאות הילדים, האם החלה לעבוד. כתוצאה מכך, היה להם קצת יותר כסף, והם החלו לצרוך "מותרות" שלא צרכו מעולם. כגון מסעדות ונופשים. המציאות החדשה פתחה להם את התיאבון, וכעת גם האב עובד. אם המדינה הייתה ממשיכה בקצבאות, הם היו נותרים עניים.
וכעת לאיך השוק החופשי מתמודד עם העוני: באמצעות אחריות, אכפתיות וערבות הדדית. כשהשכן שלי בצרות בקהילה שכולנו בה מגובשים, כל אחד מהקהילה מרגיש את זה וכולנו עוזרים לו – בדרך הייחודית המתאימה לו. יש כאלו שצריכים הלוואה, ויש כאלו שצריכים לתת להם עבודה מסובסדת ויש כאלו שצריכים עזרה בטיפול הבית. וזה בניגוד לממשלה, בה כולם חייבים לקבל את אותו הטיפול, כי יש סטנדרט והוא אחיד. והממשלה המרוחקת והענקית לא מסוגלת להתאים לכל אדם את העזרה לה הוא זקוק לפי מידותיו. הממשלה גם אינה מסוגל להבחין בקלות ברמאים, והבירוקרטיה שלה דורסת דווקא את החלשים. מי לא מכיר את הסיפורים על הזקנות שביטוח לאומי מטרטר ומתעלל בהם עד שהוא מועיל בטובו להביא להם כמה גרושים? מי לא מכיר את "זכותי" וחברות אחרות שכל מטרתן היא לתחמן את ביטוח לאומי ולהוציא מהם כמה שיותר, ללא קשר לכמה באמת מגיע לתובע? הקהילה החופשית עוזרת מיידית, כי היא קטנה וללא בירוקרטיה, עוזרת למי שצריך, כי הרבה יותר קשה לעבוד על אנשים שמכירים אותך מקרוב, ועוזרת בדרך המתאימה, כי היא מכירה את הנזקק.
חייבים להבין שכשמגדילים את המדינה – מקטינים את האזרח. אם המוסכמה היא שהממשלה מטפלת בחלשים, וזוהי האחריות שלה – אז האזרח אוטומטית משיל מעליו את האחריות. ואי אפשר שלא להבין אותו. הרי כשהוא רואה קבצן הוא אומר "למה הוא לא הולך לביטוח לאומי? הם אמורים לדאוג לו, לא אני". ערבות הדדית לעולם אינה מתקיימת בכפייה. היא רק מתפוררת כשמנסים לכפות אותה. השוק החופשי אינו תרופת פלא. וללא ספק החזון שתיארתי – יקח לו זמן להתפתח. אבל הוא יכול להתפתח רק בתנאי שהממשלה תפסיק להגביל את האזרחים ולקחת את כל האחריות על עצמה.
שאלת "איך הקפיטליזם מתמודד עם אלו שיש להם דיי והותר?" – והתשובה היא שהוא פשוט לא צריך. איזו סמכות מוסרית יש למישהו להגיד לאחר שהוא הרוויח "מספיק"? מי קובע כמה הוא מספיק? ולמה שבכלל יהיה גבול? כיצד בדיוק דנקנר פוגע בי אם הוא מרוויח עוד מיליארד? האם יש סיבה להגביל מלבד קנאה? התפיסה הסוציאליסטית בה העושר הוא מוגבל, ואם אחד מרוויח אז השני בהכרח מפסיד היא אינפנטילית והופרכה אינספור פעמים. העושר העולמי גדל בהתמדה. ומי שלא מבין זאת הוא או בור או שטוף מוח. תסתכל על העולם היום ועל העולם לפני 10000,2000,1000,500,100,50 ו 10 שנה. וראה איך בכל נקודה, העושר של האזרח הממוצע רק עלה. תבחר כל סטנדרט אבסולוטי שתרצה. אוכל, אנרגיה, תוחלת חיים, לבוש, מכוניות, מקררים, מזגנים, מחשבים, סמארטפונים – המצב האבסולוטי, העושר האבסולוטי בעולם, גדל בהתמדה.
אתה ידידי היקר, מתעלם מהמציאות. המציאות היא פשוטה וברורה. בגדול, כולם מתקדמים. גם אלו שעובדים ב"ג'ובים" ואין להם קריירה. חמי החל לעבוד בהום סנטר כמחסנאי בשכר מינימום לפני 8 שנים. מאז העלו לו את השכר כבר 3 פעמים. לא משהו מדהים בכל פעם, אבל עדיין מצבו היום הרבה יותר טוב ממצבו לפני 8 שנים. חמי אינו יוצא דופן. כל אדם שרוכש ניסיון שווה יותר. כמו שמכונאי שעובד 10 שנים מרוויח יותר ממכונאי שרק החל לעבוד. למרות שאין לו תואר וכנראה שאפילו אין לו בגרות. כפי שכבר אמרתי, מספיק להסתכל על סין והודו. תוך 20 שנה כולם שם מרוויחים הרבה הרבה יותר. אפילו שואבי העצים וחוטבי המים.
ושוב אתה מאשים אותי שדעותי נובעות מן ה"סטטוס" שלי. וזה כל כך מטופש כי כבר הסברתי לך שאני לא שונה ממך. אני גר בדירת שלושה חדרים שכורה עם אישתי ושני ילדי ונוסע במיני – יונדאי i10. אני מאמין בשוק החופשי כי זה רציונלי, כי יש הוכחות אמפיריות יצוקות מבטון. לא בגלל המשכורת שלי. ואני לא היחיד, הרפובליקנים, שדעותיי דומות מאוד לדעותיהם מקבלים כ 30% מקולות העניים בארה"ב. צא מהקיבעון. יש הרבה מאוד עשירים סוציאליסטים, ויש הרבה מאוד עניים קפיטליסטים.
אתה מדבר על סטודנטים במקצועות מאד מסוימים, וכל השאר יכולים ללכת לעזאזל. שוב אפשר להכנס כאן לדיון של "מה מועיל" ומה לא מועיל, ומבחינת הקפיטליסט המצוי כל מה שאין לו "תועלת כלכלית", יכול ללכת לפח. כולל ספריות ציבוריות, כולל מדעי הרוח, וכל דבר שאינו "תורם למשק". זה חירטוט מוחלט, וזו הסיבה שישראל נראית כפי שנראית.
גם לגבי סקנדינביה איני מסכים איתך לגמרי – הסיבות שישראל כושלת וארצות צפון אירופה משגשגות הן לא רק בגלל ששם יש המוגניות ומשאבי טבע עצומים. זה גם בגלל שישראל לא מתפקדת מאף בחינה אפשרית – חלק מזה זה בגלל כשלונה של הממשלה כאן, כפי שציינת.
סיבות אחרות נוגעות להפרטה המסיבית והפקרת האזרח החלש.
שלא יהיה לך ספק – אני שונא את הוועדים הגדולים ושונא את מוסדות המדינה וחושב שהשחיתות שואפת שם למקסימום והיעילות שואפת לאפס.
אבל אני סבור שלקפיטליזם בהחלט יש את המגרעות שלו. לא חסרות לו, בהחלט לא.
מה שצריף זה ממשלה שעושה את תפקידה על הצד הטוב ביותר, לצד תחרות בריאה , חופשית ומפוקחת. וגם מפוכחת.
מה אתה אומר על המצב בארה"ב? האם גם שם הקפיטליזם לא חופשי מספיק?
היום, כל תואר הוא נכס. כי התואר נהפך למין "תו תקן" ויש לא מעט מעסיקים שלא מוכנים להעסיק פקידה ללא תואר, אפילו אם הוא ב"ביולוגיה ימית".
שאר הסטודנטים לא צריכים ללכת לעזאזל. הם פשוט צריכים להבין שעליהם להיות אחראים לבחירותיהם. אם בחרת ללמוד "פילוסופיה אכדית" על מה אתה מתלונן שאין לכך ביקוש? תלמד בשביל הכיף שלך מה שבא לך. אבל אל תהיה תינוק שחושב שחייבים להעסיק אותו בשכר גבוה רק כי יש לו תואר.
חלק מההפרטות בוצעו בצורה שאינה ראויה, אבל אין לשפוך את התינוק עם המים. את ההפרטות חייבים להמשיך. בנמלים, בחברת החשמל ובמקורות. כל מקום שבו יש מונופול ממשלתי, חייבים להילחם בו.
צריך להבין שמנקודה מסויימת תחרות מפוקחת אינה חופשית. אני מאמין שאנחנו נמצאים במצב של עודף רגולוציה מטורף. וכל מי שמנסה לעשות פה עסקים מסכים איתי. אחת הסיבות שהייטק מצליח היא בעיקר בגלל שהממשלה לא השתלטה עליו. בכל מקום שהממשלה החליטה לנהל – נשארה רק אדמה חרוכה.
בארה"ב פעם הקפיטליזם היה מספק. היום כבר לא. אובמה הוא סוציאליסט מושבע. הקפיטליזם היום נמצא במזרח הרחוק: סינגפור, הונג קונג. באופן לא מפתיע, אלו גם מדינות שהכלכלה בהן מדהימה.
המנוע של הקפיטליזם הוא תאוות הבצע. לכן השיטה נכשלת כאשר הממשלה ( כזרוע המבצעת של החברה) לא מצליחה לדאוג שגורמים מסויימים יהיו פטורים מתחרות, כמו: שופטים, שוטרים, אנשי צבא, חינוך והפקידות הגבוהה ועוד. כאשר זה קורה הקפיטליזם למעשה חוטר תחת עצמו. לכן ממשלה חייבת לדאוג לרגולציה של השוק על פי סולם ערכים שמתאים לחברה הספציפית , יש לקוות שתחרות חופשית היא ערך חזק דיו באותה חברה מדוברת. אשר לישראל תחרות לא נתפסת כערך ראשי בה וגם חופש מעולם לא היה ערך תרבותי לא אצלנו היהודים ובטח לא אצל הגיס החמישי הערבי שצומח לצידנו
אמיר טועה בחלק מדבריו, ומערבב חצאי אמיתות ובדיונות לסלט
אחד גדול.
כל הפסקה הראשונה בתגובה שלך למעלה החל מ'יוסי רובם המוחלט של אנשים' ועד ל'זו פשוט המציאות הטבעית', זה חירטוט אחד גמור. ממתי אקדמאים – מהווים את המייצג של שאר החברה? לטענתך, הקפיטליזם מועיל רק למי שלמד מקצוע אמיתי – דרך אגב, לפי דבריך משתמע ששאר הסטודנטים צריכים להזירק לפח – כל מי שלמד היסטוריה , ספרות וכו' – רק אלו שלמדו באקדמיה מקצוע מועיל יכולים להתקדם אחר כך בחברה. זו המציאות האמיתית. ולא מה שאתה רשמת. רוב האנשים אין להם קריירה ולא נעליים. הם לא מתקדמים בסטטוס ובמעמד החברתי-כלכלי משום שהקפטליזם מבטיח הבטחות ולא מקיים. ממתי כל מי שעובד קשה מצליח? מה זה החארטה הזה? אם באת מבית שאפשר לך שכ"ל למכללה – אולי תצליח. אבל אם הוריך עניים מרודים סביר להניח שגם אתה תהיה כזה. קופאיות, מזכירות, פקידים, מלצרים, שומרים, עובדי ניקיון, עובדי קבלן, פרילנסרים ושאר חלטוריסטים בעל כורחם, כל עובדי העבודות הכלליות – אלו האנשים שמרכיבים את הרוב בכוח העבודה בכל מדינה. ובישראל, כמו במדינות עולם שלישי – הם אלו שנדפקים הכי הרבה. יעבדו גם 30 שנה ולא יתקדמו לשום מקום.
אז בחייאת, חלאס עם החירטוטים שלך.
משה, לא רק אקדמאים מתקדמים. כולם מתקדמים. כפי שאמרתי ליוסי, גם מכונאי רכב משתכר יותר כשיש לו יותר ניסיון. כל מי שרוכש ידע מקצועי, וניסיון, שווה יותר. זה א' ב'. גם ללא השכלה פורמלית.
לצורך הוויכוח נניח לרגע, שאתה צודק, ועניים אינם מרוויחים יותר בשוק חופשי. עדיין הקפיטליזם מועיל להם. כי בשוק חופשי יש תחרות, ומחירים נמוכים, וגם מי שמרוויח אותו הסכום – מרוויח יותר. בארה"ב, שעדיין יותר קפיטליסטית מאיתנו, המחירים באופן כללי הרבה יותר נמוכים, למרות שמרוויחים שם יותר. כך שבאופן יחסי, המצב של העניים בארה"ב טוב מאשר אצלנו. כלומר, גם המצב של העניים ש"לא מתקדמים" משתפר בקפיטליזם. ונניח ואדם לא הצליח להתקדם בחייו – הוא יחסוך כל שקל לילדיו כדי שהם יוכלו ללמוד, ואם הוא לא יצליח לחסוך, הוא ילמד את ילדיו את ערך הלמידה, והם יעבדו וילמדו, כמו שאני ואינספור סטודנטים אחרים עשו.
אבל הטענה שלך היא מגוחכת. כולם מתקדמים. ואפשר לראות זאת לאורך ההיסטוריה. תשווה את העניים המרודים בישראל לפני 60 שנה לעניים היום. אז הם גרו במעברות בלי חימום ומים זורמים. היום ל90% יש מקרר בבית.
אכן, אם אתה רוצה להצליח משמעותית היום, אתה צריך להיות בעל ערך לחברה. התרומה נמדדת בכמה רוצים את כישורייך/מרכולתך. אל תהיה ילדון מפונק. אין ארוחות חינם. מי שרוצה להרוויח הרבה, צריך לתת משהו בעל ערך בתמורה. ומשהו בעל ערך הוא משהו שאנשים זקוקים לו. כיום בישראל מעסיקים מוכנים לשלם שכר יפה לכח עבודה איכותי. מה לא מסתדר לך פה? אתה חושב שמדינה סוציאליסטית או קומוניסטית תוכל לשנות את זה? מדיניות מגבילה רק תהפוך את כולם לעניים יותר. המציאות היא זו שדורשת כח אדם איכותי. כי המציאות של היום היא טכנולוגית. אין זה משנה איזה משטר כלכלי תבחר, המציאות תהיה חזקה יותר.
בוודאי שמי שעובד קשה מצליח! לא ניתן להיות עובד טוב בלי שיעריכו אותך. אם לא במקום אחד, אז במקום אחר. זהו היופי של התחרות. עובדים חרוצים וטובים הם נכס, ולכן מרוויחים יותר. והם גם מתקדמים בחיים. ואגב, לא חייבים להיות שכירים, אפשר להיות עצמאיים. זה היופי בשוק חופשי. יש לך אפשרויות.
תמיד החלשים נדפקים יותר יחסית לחזקים. השאלה באיזה שיטה הם נדפקים אבסולוטית הכי פחות. המדינות הכי סוציאליסטיות תמיד היו הכי עניות. ע"ע רוסיה הקומוניסטית ודרום קוריאה. העניים שם מתו מקור ומרעב. העניים במערב הם בלי אייפון (דור 5, לרוב יש דור 3).
לעומת זאת, אין ספק שהקפיטליזם הוציא הרבה יותר אנשים מהעוני ממה שכל סוציאליסט חלם – וע"ע סין, הודו תאילנד וכל המזרח הרחוק שלמד מן המערב את הקפיטליזם, בזמן שהמערב החל להתכחש אליו.
כי חופש נותן דרור ליזמות, ובמצב כזה איש אחד יכול להיטיב למיליונים ואף למיליארדים.
אז בחייאת, תפסיק למחזר קלישאות סוציאליסטיות בלי להפעיל טיפה את האיבר שבין שתי אוזנייך. אני מבין שכנראה מעולם לא נאלצת לחשוב על האקסיומות שהשרישו בך מגיל צעיר. אבל אף פעם לא מאוחר מדי. יש חיים מחוץ לקשקשת הסוציאליסטית…
זה שבארה"ב המחירים זולים יותר כי הקפיטליזם שם אמיתי – לא התווכחתי איתך על זה. מסכים לגמרי. זה שבישראל הקפיטליזם לא אמיתי אלא בדיחה – מסכים לגמרי. זה שבישראל הגופים המאורגנים והוועדים מושחתים ובלתי יעילים וכל מי שאינו "מחובר" אוכל חרא – מסכים לגמרי. זה שהממשלה בישראל לא יעילה בעליל ומפריעה לשוק חופשי – מסכים איתך לגמרי.
הדוגמאות העיקריות שאני מתייחס אליהן כמדיניות סוצילאית שמצליחה לצד התנהלות של שוק חופשי כמובן הן מדינות מערב אירופה וצפון אירופה – במדינות אלו אמנם המיסים גבוהים (בצרפת למשל – מישהו זוכר שלפני שנה בערך ז'ראר דפארדייה נמאס לו ממיסי הממשלה הקורעים והחליט להשתקע ברוסיה לזמן מה? פוטין הציע לו אזרחות בטקס חגיגי))
במדינות אלו שדיברתי עליהן ישנה מדיניות סוציאלית בריאה לגמרי – אתה מקבל מהממשלה כל מה שאתה צריך לקבל, גם אם אתה
שומר או עובד ניקיון.
אבל בישראל לעולם לא תהיה התנהלות סוציאליסטית בריאה – כמו שלעולם לא יהיה בה קפיטליזם בריא ואמיתי.
אף אחד לא דיבר על קומוניזם – אתם תמיד לוקחים את זה לכיוון הזה – להראות את הקיצוניות שבטיעון הסוציאליסטי. כמו שנטען למעלה – מדינות מערב וצפון אירופה הן האידיאל שיש לשאוף ..
אליו, ולא רוסיה הקומוניסטית.
אבל הטענה שלך היא מגוחכת. כולם מתקדמים. ואפשר לראות זאת לאורך ההיסטוריה. תשווה את העניים המרודים בישראל לפני 60 שנה לעניים היום. אז הם גרו במעברות בלי חימום ומים זורמים. היום ל90% יש מקרר בבית. —
אמיר, זו טעמה מגוחכת. האנושות התקדמה – אבל עניים נשארו עניים. מה הלאה, תיתן לי דוגמא איך לפני 200 שנה לעני אי אפשר היה לרפא שבר פתוח – והיום כן?
לעניים יש היום מקררים בבית כי חלה התקדמות טכנולוגית מדהימה ומקררים עולים הרבה יותר זול מפעם.
דרך אגב- מה שטענתי כרגע דווקא מחזק את הדעה שהמדינה חייבת לדאוג לחלשים – משום שעני בארה"ב שרוצה טיפול בשבר פתוח שיש לו ברגל, יהיה חייב הון עתק לבית החולים. במדינה כמו קנדה, צרפת וגם ישראל – המדינה מכסה את חשבון בתי החולים.
אבל אל דאגה – גם שירותי הבריאות יופרטו בסוף – והמחירים רק יעלו, לא יירדו. מה שכן – לאדם עני בישראל לא יהיה הכסף לבקר אצל הרופא מתי שיחפוץ או לקנות תרופות נחוצות.
יוסי, תהיה כנה.
עני של היום הוא יותר עשיר כי כח הקנייה שלו עלה – עקב ירידת מחירים, וגם כי יש לו מבחר עצום, וטכנולוגיה שאף אחד לא היה חולם עליה אפילו לפני 15 שנה. וכל שנה זה רק משתפר.
גם אם תיקח רק את הדברים שהיו קיימים לפני 100 שנה – כמו בשר, חלב, בייצים, פירות ירקות, אנרגיה – ותשווה אותם למחירים של היום, תגלה שללא יוצא מן הכלל, המחירים ירדו. גם לפני 40 שנה. ואפילו מלפני 10 שנים (במקרה של הטווח הקרוב חייבים לדבר במונחים ריאליים. אינפלציה היא מס מדינתי שאינו קשור לשוק החופשי).
והשאלה היא – מי דאג לעושר הזה? להמצאות האלה, שהפכו את כל חיינו ליותר טובים? למה "האנושות התקדמה" כדברך? האם זה בגלל שהשממשלה דאגה לחלשים על ידי העברת כסף מקבוצה אחת לשנייה, או שמא בגלל שהשוק החופשי ותאוות הבצע הידועה לשמצה מובילים ליזמות ויצירתיות ויצירת עושר? מה אתה חושב?
אני לא חושב שלמדינה אסור להתערב בשום תחום מלבד צבא משטרה ומשפט. כנראה שחינוך הוא תחום שהמדינה צריכה להתערב, אבל בהחלט לא במתכונת הנוכחית. ייתכן מאוד שגם יש מקום לרפואה ציבורית. השאלה שאני שואל היא האם תיתן גם מקום לרפואה פרטית, או שבשם הרפואה הציבורית תאסור את הרפואה הפרטית בחוק?
בוודאי שמי שעובד קשה מצליח! לא ניתן להיות עובד טוב בלי שיעריכו אותך. אם לא במקום אחד, אז במקום אחר. זהו היופי של התחרות. עובדים חרוצים וטובים הם נכס, ולכן מרוויחים יותר. והם גם מתקדמים בחיים. ואגב, לא חייבים להיות שכירים, אפשר להיות עצמאיים. זה היופי בשוק חופשי. יש לך אפשרויות. —
שטויות במיץ. החלש נשאר חלש. הקשליאה הקפיטליסטית הכי גדולה היא "אם תעבוד קשה – אתה תצליח, בסופו של דבר". כי יש עוד מלא גורמים מחוץ למשוואה הזו שהקפיטליזם לא מביא בחשבון. אם תעבוד קשה במקצוע שאי אפשר להתקדם בו – אתה תישאר עני. אם תעבודה קשה ותיפצע , ולא תוכל לעבוד יותר – אתה תהיה עני. הקפיטליזם הדורסני יפקיר אותך לזאבים.
לא התכוונתי לרגע לקומוניזם, אתה הקצנת עד מאד. אלא למדינות מערב אירופה.
אתה רואה את האדם כיצור סטטי שאינו משתנה. אם האדם עובד במקום שלא ניתן להתקדם בו, הוא יכול להיתפטר ולהתקבל לעבודה במקום אחר. אם יפצע, יש לו משפחה וחברים שיכולים לעזור לו בזמן הקשה הזה, מה גם, שבמציאות שבה אין ביטו לאומי – מי שעובד קשה, יחסוך ויבטח את עצמו באופן פרטי. ואם אל יבטח, יש לו משפחה וחברים שיעזרו לו. ואם לו יש קבילה שתוכן להירתם. זכור, אנחנו מדברים במציאות שונה, בה כולם יודעים שהמדינה אינה אחראית, אלא כולנו אחראים אחד לשני.
אתה טוען שהחלש נותר חלש – על סמך מה?
לפי המחקרים הידועים היום, באמריקה, כ60% ממי שנולדו להורים בחמשון התחתון, הגיעו לחמישונים הגבוהים יותר. הנה ההוכחה שילדיו של מי שנולד עני באופן יחסי, דווקא נוטים להיות עשירים יותר מהוריהם. העני אינו נותר עני. החלש אינו נותר חלש. בטח לא אם ילדיו הם עשירים יותר ודואגים לו. אפילו במדינה בה אין ביטוח רפואי או סוציאלי מתקדם. תסתגל בוויקיפדיה. המינוח הוא social mobility.
האמונות שלך על קפיטליזם נובעות בעיקר מבורות ומדעות קדומות. אין דבר כזה "חלש נותר חלש" לעד. זה לא אפשרי בכלל.
אחד מהקהילה מרגיש את זה וכולנו עוזרים לו – בדרך הייחודית המתאימה לו. —
לא כל עיר זה איזה יישוב קטן או שטייטעל פולני שבו כולם עוזרים זה לזה. זה רק בקהילות סגורות. לא בעולם האמיתי.
לגבי כל מה שכתבת על הכשלים של הסוציאליזם הישראלי – אני מסכים לגמרי, מעולם לא התווכחתי איתך על זה. אמרתי לך מלכתחילה שכאן הקפיטליזם שווה לתחת וגם המדיניות הסוציאלית.
מסכים שביטוח לאומי מעודד רמאים ובמקרים האמיתיים לא יכול לטפל וכו' ומסכים לגבי קצבאות לחרדים שמעודדות עצלנות.
אתה רק אומר מדוע הסוציאליזם בישראל מחורבן – ועם זה הסכמתי איתך בכל מקרה, אבל מדיניות סוציאלית לצד שוק קפיטליסטי באופן כללי עדיפה על שוק קפיטליסטי מופקר לחלוטין שזונח את העניים והחולים והמסכנים לזאבים.
בקיצור – עדיף שישראל תהיה כמו צרפת, או שבדיה, ולא כמו ארה"ב. עני וחלש באמריקה שום קהילה לא עוזרת לו, אדם לאדם זאב – לא מסכים איתך בשיט לגבי מה שאמרת בנושא של "עזרה הדדית". זה חירטוט גמור.
אני גר בעיר במרכז, ויש לנו קהילה, שאינה סגורה כלל וכלל.
זוהי רק בחירה אם לגור בקהילה או לא, ובחירה שהרבה יותר אנשים יקחו אם ידעו שהם אחראים לגורלם ולא המדינה. כל השירותים החברתיים שהמדינה נותנת לך – ביטוח לאומי ביטוח בריאות – הקהילה יכולה לספק לך במקום. אבל אנשים לא ישלמו לשניהם. רק אם תיתן לאנשים לבחור זה אפשרי. זו המשמעות של קפיטלזים – בחירה. אין שום סיבה שמי שיש לו ביטוח קהילתי יאלץ לשלם גם לביטוח לאומי. תן לאנשים את האפשרות לבחור מה הם מעדיפים.
מה שכתבתי כאן אינו תקף רק לסוציאליזם הישראלי – מה שכתבתי מדבר על סוציאליזם באופן כללי. בכל העולם הסוציאליזם חולה באותן מחלות. גם אם נראה לך שהדשא של השכן ירוק יותר.
בצרפת, ידידי, נטל המס גורם לבריחת הון והמדינה פושטת רגל. אתה לא רוצה להיות צרפת. בשבדיה, המצב יותר טוב, אבל זה באמת בעיקר בגלל משאבי הטבע והעוכלוסיה ההומוגנית. סוציאליזם אינה באמת מדיניות ברת קיימא במדינות אחרות. תמיד הממשלה מוציאה הרבה הרבה יותר ממה שהיא מכניסה. ומהרגע שאתה נותן קצבאות, כמעט בלתי אפשרי להקטינן. הפרזיטיות היא סכנה מתמדת אלא אם כן יש אתוס חברתי שמונע אותה. האתוס החברתי שמונע ניצול של המדינה תמיד יעצר במקום שבו יש מיעוט שמרגיש מנוכר למדינה.
לגבי "ערבות הדדית" – אנא נמק למה אינך מסכים איתי. האם נדמה לך שאם נכניס רוסי אוכל חזיר עם חרדי חובש שטריימל, ונגיד להם "מעתה אתם ערבים זה לזה" הם יהנהנו בראש ויתחבקו? ערבות הדדית נובעת מחיבור ומאכפתיות. לא ניתן לייצר אותה באופן מלאכותי ע"י כפייה.
זוהי הסיבה שאני מדבר איתך על קהילות. שם יכולה להיות ערבות הדדית, כי מדובר באמת באנשים שיש להם ערכים משותפים שפועלים למען מטרה משותפת. הסוציאליזם אפשרי כשהוא מחובר לקהילה מגובשת, ללא כפייה. הוא מעולם לא יוכל לעבוד במדינה הטרוגונית, בה האנשים פשוט יותר מדי שונים.
http://eishton.wordpress.com/2013/09/14/eyes_wide_open_13_9_2013/
עדיף אמרי שתקרא את כל הבלוג ותראה את הסרטונים כדי להבין עם מה אנו מתמודדים כאן. לא סוציאליזם אמיתי יש לנו ולא קפיטליזם – וכך גם בשאר המדינות.
אמיר, אני מעתיק לך פוסט של הבלוגר אישתון. זה אמור לענות על כל התמיכה שלך בקפיטל.
אנשי המאבק החברתי אוהבים או מאמינים שיש לפסול את טענת ה"מפונקים" – שכולם כאן באמת "לא סוגרים את החודש" – אבל האמת רחוקה מכך.
זה נכון שאנחנו חיים בתקופת שפע חסרת תקדים, אלא שמה שהחבר'ה מנגד מתעלמים ממנו, זה שעוני (וכמובן גם עושר) הוא יחסי. זה נכון שהעניים של ההווה, היו עשירי העבר, כשם שזה נכון שאם הייתם נותנים לאפריקאים F16 אחד לפני 400 שנה, אז העולם היום היה הפוך לחלוטין. אבל פסיכולוגית וגם בכל מיני הקשרים אובייקטיבים של אינפלציה, אתה לא יכול להרגיש את העושר שלך, ביחס לעוני שמעולם לא הכרת ודרמטית מכך, אתה ממש לא יכול להרגיש עשיר, כשבזמן ובמקום בהם אתה חי בפועל, אתה נחשב (חברתית וגם מבחינת מדדים כלכליים) לעני.
כהערה אציין שאלו הדורשים מאיתנו להרגיש עשירים מתוקף העוני של העבר, צריכים להבין שעשירינו הם בעלי גלקסיות באותה מכונת זמן פיננסית ואז כמובן שההפרש נותר (אם לא גדל). היתרון של מכונות זמן, פיננסיות או אחרות, תמיד בא לידי ביטוי כשרק אדם אחד משתמש בהן (אזהרה: לרוב זה מסתבך ואתה נעלם מתמונות וגורם לכך שגרמניה הנאצית ניצחה את מלחמת העולם ה-2).
אבל זה נכון שיש מידה של בורות מבחירה, לגבי הדברים שבכל זאת העולם המערבי והמודרני נותן לנו. כשלפיד מדבר על זה שאנשים לא מצליחים לטוס לחו"ל, אני מתחלחל פעמיים: פעם אחת מכך שהוא חושב שאלו הבעיות שבגללן יצאנו לרחוב ופעם שניה בגלל שהוא צודק – יש הרבה אנשים פה שחיים בעוני-עשיר. נופש בטורקיה, פלאפונים באלפי שקלים, ג'ינסים ב-500 שקל. אני מסתכל לפעמים על אנשים בהפגנות או בטלויזיה שצועקים שאין להם כסף, בזמן שעל החולצה שלהם יש לוגו קטן אך צרחני, שרוקד לי מול העיניים, כאילו היה מחט של פוליגרף מבוסס טקסטיל.
אבל לא כולנו כאלה. ואתם יודעים מה? חלק מאיתנו כאלה, אבל חלק מהמחאה שלנו, היא שאנחנו לא רוצים להיות. חלק מאיתנו רוצים לרדת מהקרוסלה.
הרבה פעמים אנשים שואלים: "מה יש לכם נגד עשירים?".
באופן עקרוני ובעולם תאורטי, בו לא היה קשר סיבתי בין עושר לעוני – כלום. זאת אומרת, אני חושב שזו חומרניות וחמדנות ומבחינה מוסרית יש לי בעיה עם זה. אבל פרקטית ובהנחה שהעושר שלך לא גורם לעוני שלי? לבריאות.
אבל אז אני בא ושואל:
מה יש לכם נגד פשטות?
חלק מאיתנו לא רוצים להשתתף במרוץ המטורף הזה. אנחנו לא מאמינים בו ואף סובלים בתוכו. אנחנו מוכנים לקבל "עוני" במידה. אנחנו לא מטיילי חו"ל כל שנה ולא רוצים פלזמה ענקית בסלון וכן הלאה. אבל שכר סביר, קורת גג, חינוך, מערכת בריאות – אלו דברים אלמנטריים (שאנחנו גם לא רוצים חינם, אלא במחיר שמנותק מהמרוץ שלכם לעושר).
יש לכם זכות להתעשר? מדוע לנו אין זכות להתקיים בפשטות? לא "על חשבון" ולא בבטלנות או עוני-עשיר – פשטות. לעבוד ביושר בעבודה שמספקת אותנו. לקרוא. ללמוד. לדבר. אולי חלקת אדמה קטנה או קורת גג. לא קומוניזם או איזה ריסוק של העולם. אנחנו פשוט לא רוצים לצרוך כל הזמן.
וכאן הבעיה… הכלכלה המודרנית לא מאפשרת עושר – היא מחייבת אותו. אז נכון שאתה היום עשיר יותר מבעבר, אבל אתה יותר מחוייב לעושר הזה מאי פעם (אם ע"י שלשלאות החוב שלצידו ואם ע"י שלשלאות האינפלציה הגלומה בו). כלכלנים ורבים אחרים לעולם לא מצליחים לעכל את זה (ולעיתים אף מקיאים בו במקום):
חלק מאיתנו, פשוט לא רוצה להתעשר
,אמיר
אתה רוצה הסבר לקריסת הקפיטליזם החזירי העולמי ולשוקת
– השבורה שבפניה אנחנו עומדים, בבקשה
קודם כל, תפיסת העולם הבסיסית של הניאו-קפיטליסטים (שביבי נתניהו הוא תלמיד וחסיד מובהק שלה) היא שטוב שהעשירים יהיו יותר עשירים, כי זה "יחלחל למטה".
במציאות, לא רק שזה לא מחלחל למטה, אלא שהמנגנונים הכלכליים שלהם גם הופכים את העניים לעניים יותר, וגם מאפשרים לעשירים, שרק מקבלים הזדמנויות להיות יותר עשירים, לנצל את ה"עבדים" שלהם בצורה יותר יותר מכוערת. וזה הפך לנורמה.
אז מעבר לסיפור האישי של כל אחד מאיתנו – מי שלא רואה את התמונה הגדול ומבין שיש בעיה עם השיטה, ושהשיטה היא זו שדופקת אותו – או שהוא מטומטם, או שהוא עשיר, שמלקק את הצד השמן, ורוצה שהיא תמשיך באותו כיוון.
אבל היום גם העשירים הבינו שהם הולכים לאכול אותה בגדול, בעצם השיטה שלהם הם הפילו את עצמם (ע"ע ליהמן ברדרס, ע"ע נוחי דנקנר וכד'), ויחד עם עצמם הפילו את המעמדות היותר נמוכים מהם יותר עמוק.
ואז מה קרה? הם רוצים שה"עם" יכסה את החובות שלהם, שנוצרו על ידי יצירת בועות הון וירטואליות.
אפשר גם לדבר על הוצאת רוב הייצור מארצות המערב (משמע, משרות, משמע מסים) לארצות העולם השלישי – סין מחזיקה ביותר דולרים מאשר כל מדינה אחרת, כולל ארצות הברית.
וכעת אנחנו בשלב שגם את משרות השירות מוציאים במיקור חוץ, לארצות עולם שלישי.
אמיר, הדיון מיותר….. הוויכוח כאן אינו בין סוציאליזם לקפטליזם אלא בין פילוסופיה הדוגלת בכך שהפתרון הוא מעשי ובר ביצוע באמצעות ידיך לעומת פילוסופיה הדוגלת בכך שהפתרון נמצא בידהם של אנשים אחרים ואם נצעק הרבה ססמאות ונצטט המון דמגוגיה אז הדברים ישתנו. בכל השיטות יש פגמים ותקלות אך רק שיטה אחת ממשיכה להוכיח את עצמה כלא טובה בפרמטרים כלכליים ובאופן ססטמטי וקבוע ( המדע מוכיח דברים באמצעות הכישלון ולא ההצלחה )… סוציאלזם היא שיטה שנועדה לספק את נשמותיהם המעונות של הומניסטים בחסד ולרוב מיושמת לאחר משברים אך מהר מאד בחלוף הזמן נשחקת בפני הכוחות הכלכליים הגלובליים. …. אין הוכחטת לשיטה סוציאליסטית שעובדת מעבר לזמן דור היות ובבסיסה של הפילוסופיה יש טיעון שגוי ומעגלי הטוען כי צריך לכפות על בני האדם שיוויון כלכלי. …. ובכך מנטרלת את מנוע הצמיחה העקרי שהוא כן….תאוות בצע ( הכוח שהניע אנשים קדימה אלפי שנים….אני רוצה יותר אני מעוניין בעוד ואני סקרן לגלות איך)….סוציאלזם לא יכולה להיות שיטה כלכלית אלא רק שאיפת נפש אינדבדואלית….. לכן אמיר צודק….. אבל שוב הדיון מיותר כי הוא נסוב בעיקר על חוסר הבנה וידיעה ויותר הרצון של אנשים בפתרונות קלים ותשובות נוחות….. "הרעים אחראים…."