ככלל, נקיטת צעדים מתונים וזהירים הוכיחו עצמם כעדיפים על פני הניסיונות החוזרים והכושלים לחזות ולתכנן את העתיד.
"מה יהיה?"
בכל יום אנו שומעים שוב ושוב את השאלה הנואשת: "מה יהיה?!". השואל מתחנן לקבל תשובה למרות שהוא יודע שלנו, כמו לו, אין צל של מושג "מה יהיה?".
כל האינפורמציה מגיעה רק מהעבר וכל ההחלטות מתייחסות לעתיד, לכן, כמה נורא: כל ההחלטות מתקבלות ללא שום אינפורמציה.
איננו יכולים לדעת מה תהיה בעתיד התוצאה של הפעולה אותה אנו מבצעים בהווה, כך שבדרך כלל התוצאה תהיה מפתיעה ובלתי-צפויה.
אי-ידיעת העתיד הביאה מאז ומעולם לתסכול נורא, שמשחר ההיסטוריה סיפק פרנסה בשפע למכשפות, אסטרולוגים, יצרני כדורי בדולח, רבנים כריזמטיים וקוסמים; שאנשים רציונליים, מנהיגים פוליטיים ואנשי עסקים מכובדים, אינם מאמינים בהם, אלא הולכים אליהם רק בלילה ומשלמים להם רק בסתר.
סוג אחר, מכובד יותר, של חוזי עתידות הם ההיסטוריונים, האידיאולוגים, האסטרטגים, המאקרו-כלכלנים, הפוליטיקאים, הפרשנים, האלופים (במיל.), העתידנים וארגוני הביון וההערכה לסוגיהם. כל אלה מסתמכים על ההנחה שבאינפורמציה מהעבר ניתן לגלות את העתיד לפרטיו. לדעתם, ככל שנאסוף, נמיין וננתח יותר אינפורמציה מהימנה מהעבר, נוכל לחזות את העתיד. הם משוכנעים שהחברה, ההיסטוריה, הפוליטיקה והכלכלה מתנהלות על-פי חוקים מדעיים וקיימת בהן "סיבתיות", כאשר הסיבות לכל אירועי העתיד נמצאות כבר בהווה.
הסיבתיות לא עובדת
המדען הצרפתי סימון לפלס כתב בשנת 1814 שמצבו של היקום היום הוא תוצאה של עברו והגורם לעתידו. לכן "אינטלקט" שידע ברגע מסוים את המצב, המיקום והתנועה של כל החלקים והכוחות ביקום, וגם ידע לנתח אותם, יוכל לדעת בוודאות את העבר והעתיד האין-סופיים של כל חלקי היקום.
כמה חבל שגם חוזי העתידות "המדעיים" נכשלים שוב ושוב. ארגוני הביון וההערכה האמריקניים שאספו, בתקציב של ביליונים, כל בדל אינפורמציה מברית-המועצות, לא שיערו, שבוע לפני ההתרחשות, את קריסתה ללא ירייה. גם הקג"ב עם מאות אלפי סוכנים בכל רחבי המדינה לא חזה מראש את האירוע ההיסטורי. מובארכ, המוח'אבראת, המוסד ואפילו פואד בן-אליעזר לא ניחשו שבועיים מראש את נפילת המשטר במצריים.
כישלונותיהם של כל ארגוני המודיעין, הכלכלנים, היועצים והפרשנים עקביים לחלוטין. הם הופתעו ממלחמת ששת הימים, מהאינתיפאדה, ממהפכת ח'ומייני באיראן, ממלחמת יום-כיפור, מבואו של סאדאת לירושלים, מ"האביב הערבי", מהטלפון הסלולארי, מהאינטרנט ובעצם, מכל מפנה בפוליטיקה, במדע, בכלכלה ואפילו באופנה ובמוסיקה.
אף שרות מודיעין, עתידן, או פרשן בישראל, לא חזה את המהפך ב-1977, את עליית המיליון מברית-המועצות, את מהפכת הסטארט-אפ הישראלית, את השתלטות החמאס על רצועת-עזה ואת שחרור ישראל מיבוא האנרגיה. שום אירוע שהשפיע על מצבה ומעמדה של ישראל לא נחזה מראש ואפילו הדמוגרפים התבדו. ואילו לאחרונה אנו עדים לכישלונות הרצופים של יועצי ההשקעות, נגידי הבנקים ושרי האוצר. נבואותיהם של הפרופסורים לכלכלה נראות כלבוש מדעי לאסטרולוגיה.
הסיבה הפשוטה לחוסר האפשרות לחזות את העתיד היא שבהווה, העתיד עדיין אינו קיים ואין כל דרך למצוא דבר שאינו קיים.
הסיבתיות קיימת באירועים פשוטים, יום-יומיים שאינם תלויים באין-סוף משתנים. לכן עיצבה האבולוציה את הסיבתיות בהכרתנו ובהכרת כל בעלי החיים. על-פי תורת הקוואנטים, הסיבתיות אינה קיימת בעולם החלקיקים התת-אטומיים. והדבר נכון גם בנושאים גדולים הרבה יותר, המורכבים מהמוני משתנים הפועלים זה על זה ללא הרף, כמו ההיסטוריה, המאקרו-כלכלה ומזג-האוויר. בכל אלו, הסיבתיות כמעט ואינה קיימת והאימפריה יכולה ליפול כתוצאה מנפילת מסמר מפרסתו של סוס.
בימינו כשכל הנביאים הם נביאי שקר, מומלץ להעדיף את הקוראות בקפה על ארגוני הביון, הפרשנים, יועצי ההשקעות והפרופסורים. המכשפות אמנם אינן יודעות יותר, אך הן עולות פחות.
אז מה עושים?
יותר מהכול מסוכנת החלפת אי-הוודאות ב"וודאות מלאכותית" שתביא הפתעות ואסונות. לכן יש להפנים את אי-הוודאות, להשלים עם העתיד הבלתי-ידוע ולהסתפק בראיית ההווה בעיניים פקוחות ובלי אשליות. לראות את מה שקורה ולהגיב בזמן, זו משימה קשה – אך לפחות אפשרית.
כאשר אין לנו מושג מי יהיו שכנינו ומה יהיה אופיים בעתיד הקרוב או הרחוק, רצוי להימנע מוויתורים גדולים, "מהסכמי קבע" והסכמי שלום המבוססים על "מזרח-תיכון חדש". כדאי גם לא ליזום מלחמות עם מטרות גדולות וחשובות. אפשר להמשיך ולפתח את החברה, הכלכלה והמדינה ולהסתפק בהסדרים צנועים, תוך שמירה על כוחנו ומעמדנו ועל מרב האופציות לכל מצב שיפתיע בעתיד.
איננו יודעים איך תראה סוריה בעוד עשר שנים או בעוד שבועיים. בכל מקרה, מצבנו יהיה טוב יותר כאשר אנו נמצאים במרומי הגולן.
לא ידוע עם בעתיד הרחוק או הקרוב תתקיים ממלכת ירדן. יתכן שירדן תהיה מדינה אסלאמית קיצונית, אולי חלק מעיראק או סעודיה, ואולי בשליטה פלסטינית. בכל מקרה מצבנו יהיה טוב יותר, או לפחות מסוכן פחות, כשאנו נוכחים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.
עוד משהו
לכל בעיה מורכבת ומסובכת יש פתרון פשוט, קל, קצר, מובן… ולא נכון.
