כלכלה חזקה אינה מבטיחה שימור תרבותי כלשהו, אך ידוע כי תרבויות ולאומים יכולים לשרוד גם כאשר הכלכלה במשבר חמור ככל שיהיה.
כתבה שפורסמה על ידי הקפיטליסט היומי הכעיסה אותי, במיוחד משום שלא הייתה זו הפעם הראשונה שדברים כאלה עלו באתר "מידה". דומה כי לימודי מדעי הרוח והחברה הפכו להיות שק החבטות של חסידי הכלכלה החופשית, וכי מה קל יותר מאשר להאשים בטפילות כלכלית ולשאול: "מה יוצא מזה?"
אם כן,אתייחס לשאלה הנדושה כל-כך "מה יוצא מזה?" על שלל גרסאותיה. רבותיי, השאלה הזו אינה השאלה הנכונה לתחום. מדעי הרוח והחברה אינם מתאימים לשאלות הקשורות לרווח ולהפסד, ממש כשם שלא ניתן לבקש מנגר להציע פרשנויות שונות לשולחן שהרכיב. השאלה הקיומית בדבר רווח והפסד מתאימה אולי לגרגור סמסה לאחר שגילה כי הפך לחרק ענק, אך לא לחוקר לשון, לפילוסוף, לאנתרופולוג או להיסטוריון. אלה ישיבו על שאלות אחרות, הקשורות למהות תחום ההתמחות שלהם, לסיבת קיומו ולהיבטים אחרים אשר מעוררים את דמיונם להמשיך ולחקור בהם.
אחת הטענות השגורות היא כי גדולי האמנים ואנשי הרוח כלל לא למדו בחוגים כאלו. חדי העין יבחינו כי שוב מדובר בשאלת הרווח וההפסד, וזו, כאמור, אינה השאלה הנכונה. חשיבותם של מדעי הרוח והחברה היא אחרת לגמרי.
עלינו לזכור כי הממון אינו חזות הכול. כלכלה חזקה אינה מבטיחה שימור תרבותי כלשהו, אך ידוע כי תרבויות ולאומים יכולים לשרוד גם כאשר הכלכלה במשבר חמור ככל שיהיה. הדבק המאחד בין האנשים החברים בקבוצה או בתת קבוצה אינו כלכלי, אלא קשר תרבותי, שממנו נובע גם הקשר הלאומי. ברגע שקשרים אלה ייעלמו, לא תהיה כל הצדקה לקיומו של עם, והקשרים הללו עתידים להיעלם אם יהפכו להיות נחלתם של אליטיסטים בעלי אמצעים וזמן פנוי. כאן מגיעה סוגיית הסבסוד האקדמי, שאם יבוטל הסבסוד במקצועות שאינם מניבים רווח מיידי, מי ילך להוראה בבתי הספר? הרי אדם המסוגל להרשות לעצמו לשלם שכר לימוד כה גבוה, ברי כי אינו נזקק לעבודה, ובייחוד לעבודה בשכר עלוב כל כך כמו שכרו של מורה. אם זה הפתרון – אין כל סיבה לטרוח ולהגן על מדינת ישראל, שכן במהרה נמצא את עצמנו עם אזרחים נטולי זהות תרבותית אחידה, ולא לחינם טבע יגאל אלון את המימרה "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל". מוטב להגר ליוון.
בכל זאת, רבים מהמבקשים ללמוד בפקולטות למדעי הרוח והחברה אינם אלטרואיסטים, אלא נהנים מרווח אישי כלשהו במהלך לימודיהם וכן לאחריהם. מה קל ומה נעים להשחיר את פניהם, לכנותם מפונקים ולהציגם כאילו כל מאווייהם מסתכמים בעבודה שבה יוכלו "לבטא את עצמם" וכדומה.
אולי בכל זאת "יוצא מזה" משהו? לימודי הרוח והחברה דורשים מיומנויות חשיבה שונות מאלה של המדעים המדויקים. מחקר במדעי הרוח והחברה דורש מן החוקר חשיבה רוחבית, יכולת פרשנות וניתוח וכן הסקת מסקנות מסוג שונה מאשר המסקנות הנובעות במדעים המדויקים. הואיל ובמרבית המקרים העובדות נתונות למספר פרשנויות (כמו במחקר ארכיאולוגי או לשוני), החוקר נדרש לבסס את נימוקיו היטב, שאם לא יעשה כן – רע ומר יהיה לו.
אינני סוציולוג ואין לי את הכלים לתרום לדיון בדבר "דור ה-Y" או שאר הכללות. אני סבור כי תחושות הגשמה עצמית וסיפוק בעבודה הן חיוניות ביותר, אם ניתן להשיגן, וחושב כי המשפט "מה הקשר בין עבודה להנאה" שייך לבני הדור שנולדו סביב מלחמות העולם. אין זו דרישה מוגזמת לחפש עניין או הנאה בתחום שבו אדם מתעתד לעסוק כשלושים או ארבעים שנה. הדרישה המוגזמת היא דווקא מצדם של אותם אנשים שלדידם עליי לבחור בהכשרה בהתאם למצב המשק. גישה זו מייצגת נאמנה את ימי הביניים ועד לראשית התקופה המודרנית, שבהם אב הוריש לבניו את העסק שירש מאבותיו. עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת לגבי "דור ה-Y" הוא היחס המתנשא כלפיהם, כאילו אותם סטודנטים בנים סוררים ומורים הם. לפני שבאים בטענות כלפי דור שלם, יש לזכור כי לדור ההוא יש הורים.
ומה אומר לבכיינים קפיטליסטים, המתקשים לקבל דפוסי חשיבה שונים משלהם, ומתעקשים שלא לממן טפילים כמותי? להם אזכיר כי טולקין היה בלשן, וכתביו הביאו ליצירת מקומות עבודה שפרנסו משפחות רבות מצוות ההפקה של פיטר ג'קסון. במילים אחרות – גם מעבודתו הספרותית של בלשן "יצא משהו", כלומר "מלא כסף", גם אם התמהמה קרוב לששים שנה.
הכותב הוא דוקטורנט בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב, ומורה ללשון ולספרות.
אני חושב שגם כאן מפספסים את הביקורת של אנשים קפיטליסטים כמוני כלפי בוגרי התחום הזה. אין לי בעיה שאנשים ילמדו מה שהם רוצים. הבעיה היא עם הגישה הרווחת בקרב רוב (לא כולם) בוגרי המקצועות האלו ש"מגיע להם" משהו בגלל שיש להם תואר.
אתה יכול לבחור ללמוד בלשנות אבל אתה לא יכול להתלונן אחר כך שאין לך עבודה כי ידעת שיש ביקוש נמוך במקצוע הזה. ואתה יכול להיות איש רוח גם אם לא למדת מדעי הרוח.
מסכים לחלוטין, ולא רק לגבי בוגרי המקצועות הללו, אלא לגבי כלל האוכלוסייה. כל אדם אחראי לחייו ולבחירותיו. גישת ה"מגיע לי" אינה אופיינית רק לפלח ציבור הלומד מדעים מסוג מסוים, אלא זוהי גישה חברתית שהשתלטה על חיינו בשני העשורים האחרונים.
מתוקף תפקידי כמורה, נתקלתי בגישה הזו לא פעם. ילדים הם השתקפות החברה, אך הם אינם נותנים את הטון. כפי שכבר כתבתי – אם דור וחצי נוהגים כך, כנראה שיש לבדוק את ההורים…
"ואתה יכול להיות איש רוח גם אם לא למדת מדעי הרוח" – ראה את התייחסותי לזה. בטקסט המקורי גם כתבתי הדגמה יפה מאד עם עגנון ועם פרנק זאפה, אך נאלצתי להשמיטהּ מטעמי עריכה.
איש אינו לומד במדעי הרוח כדי להיות איש רוח, כשם שאיש אינו לומד את מדעי הטבע כדי להיות איש טבעי. במדעי הרוח לומדים על אנשי רוח (אמיתיים ומדומים), אך אין מסלול הכשרה ייעודי ל"אנשי רוח". במחשבה שנייה, אולי כדאי לייסד מסלול כזה, שיכלול התנסות מעשית בכתיבת מאמרים על זכויות אדם וכיו"ב.
כבוד הדוקטורנט, אני חושד שאם כל מדעני הרוח החדשניים היו תורמים לבנייתה של האומה, בדרכים שציינת, כנראה שהביקורת היתה נמנעת.
לא רק שמדעני הרוח שואבים משאבי ציבור, הם גם לא תורמים את תרומתם לבניין האומה, ומעוררים שינאה ומדון כלפי מי שנושא אותם בארנקו. אי אפשר לטעון שהם תורמים לבניין האומה, ולא להתייחס לנזק שהם גורמים לה. אלא אם האומה אליה אתה מתייחס היא פלסטינית.
כל ההכללות שגויות. תמיד.
גם המשפט "כל ההכללות שגויות" הוא מכליל, ולכן לפי המשפט עצמו – הוא שגוי. מכאן נובע בהכרח שלא כל ההכללות שגויות 🙂
נראה לי שלא הבנת את העיקר בכתבה המקורית, לפחות לא כמו שאני הבנתי אותה.
הנוש שאני הבנתי הוא שללומדים לתארים במדעי הרוח והחברה יש סיכוי קטן יותר למצוא עבודה בעלת משכורת גבוהה.
אם זאת הייתה הבעיה אזי לא היה צורך לכתוב על כך, הרי מי שבוחר להשתכר פחות – שיבושם לו.
הבעיה אינה גובה המשכורת, אלא ההתייחסות אל תחומי הלימוד הללו. לא ניתן להתייחס לתחומים שאינם כלכליים באופן כלכלי, משום שהם אינם כלכליים.
אין ספק שממדעי החברה והרוח יוצא הרבה טוב. הם אפילו מעלים במעט את יכולת ההשתכרות של הבוגר (בעיקר בגלל שהמדינה מפלה לרעה את אלו שאין להם תואר אקדמי למרות שהם עושים בדיוק אותה עבודה כמו בעלי התואר האקדמי, וייתכן אף באיכות טובה יותר). התלונה של הקפיטליסט היומי היא על אותם בוגרי מדעי החברה והרוח הרוצים שהמדינה תסדר להם (מכסף שנלקח בכח מאנשים אחרים) עבודה במשכורת מעל הממוצע, עבודה שהם לא מצליחים למצוא לבד.
על אלו הלומדים מדעי החברה והרוח מתוך העדפה לעסוק במה שמעניין אותם, גם אם לא יצליחו למצוא עבודה או ימצאו עבודה עם משכורת נמוכה – אין כל תלונה, רק דרישה שיישארו נאמנים לבחירה שלהם גם אחרי שמתברר שהם שייכים לקבוצת הרוב: בוגרי מדעי החברה והרוח שלא מצליחים למצוא עבודה מספקת בשכר טוב.
“כסף שנלקח בכח מאנשים אחרים” – זה כיוון החשיבה שעליו כתבתי. הכסף נגבה כחוק כחלק ממסים, וכחלק מחובתה של המדינה כלפי אזרחיה. אם נשלם מסים באופן דפרנציאלי, כלומר, רק לתחומים שלפי בחירתנו, אזי בהחלט נוכל לפשוט את הרגל מהבחינה הלאומית.
“שהמדינה תסדר להם עבודה במשכורת מעל הממוצע” – זהו משפט דמגוגי ולא ראוי לתגובה.
בידרנתני. אם כבר, הדבק התרבותי שהחזיק את עם ישראל הוא התורה. אני מוכן לממן ישיבות מכספי המסים שלי, אפילו ישיבות חרדיות. אני מוכן למסור 1000 ש"ח לישיבות שהן אלו שמחזיקות את התרבות שלי, מאשר לחוג למגדר שמכלה את כספי המסים לשווא.
זכותך המלאה לתרום כסף לישיבות, אני גם עושה זאת. אבל למה "מכספי המיסים"? איך כספי המיסים הגיעו לעניין? מה הם קשורים לרצון שלך ושלי לממן לימודי תורה והרצון של מר אמסטרדם לממן סטודנטים לדעי החברה והרוח? שכל אחד יעשה בכספו כראות עיניו ולא ייקח בכח את כספו של מישהו אחר ועוד יציג את זה כ"נגבה כחוק כחלק ממסים, וכחלק מחובתה של המדינה כלפי אזרחיה". תמהני איזו תועלת יש בלימודי חברה ורוח אם הבוגר אינו מסוגל להבין שהחוק איננו ערובה למוסר וצדק, ואם אינו מבין את הבעיה בלקחת כסף בכח מאזרח א' כדי לתתו לאזרח ב'.
כל הדיון על מדעי הרוח והחברה מפספס דבר חשוב: כולם מדברים על האם באופן כללי זה נחוץ או לא. הנקודה היא, שברור שאנשי אמנות ורוח הם נחוצים. השאלה היא אחרת לגמרי: איך קובעים שאדם מסוים הוא אכן אמן או איש מדעי הרוח שיכול לתרום בתחומו, ולא סתם אדם שלמד לדקלם בלי לחשוב מה שהמרצה אמר לו (וכל אדם ישר יודע, שבין בוגרי מדעי החברה והרוח יש ים כאלה)? כל מי שכותב בעד אנשי מדעי הרוח העשוקים משום מה חושב, שעצם העובדה שאדם מחשיב את עצמו לכזה ואף יש לו איזה תואר מאיזה מוסד כבר עושה אותו לאיש רוח שיכול לתרום. בפועל, חובת ההוכחה היא על כל אחד, והדרך היא פשוטה מאוד: אם אנשים מוכנים לשלם מרצונם על מה שיש לאדם לייצר (ציורים, פסלים, ספרים) זה אומר שהוא אכן תורם להם. אם אדם צריך להתלונן על כמה לא מעריכים אותו, זה אומר שאף אחד לא מוכן מרצונו החופשי לשלם לו על מה שיש לו להציע, ואז לא ברור על סמך מה הוא טוען שהוא אכן יכול לתרום,
מסכים
עקרונית אני מסכים. מעשית יש בעיה בדבריך-
בפועל לרוב האנשים בעולם אין את הסבלנות והידע המוקדם הדרוש לקרוא מאמר פילוסופי רציני. האם המשמעות היא שאין פילוסוף ששווה סבסוד? שאלת הרווח בתחום הזה קצת יותר מורכבת משאלת הרווחיות של GM )דוגמא טובה לחברה עם סבסוד ממשלתי מסיבות לא ברורות)
לצערי מר אמסטרדם, סלח לי על הרשמיות פשוט כיף לכתוב כך, אתה נופל לאותם בורות של רוב התגובות המפורסמות למאמר זה.
תחילה אתה מייחס למאמר של הקפיטליסט היומי טענות שלא היו שם ואז "מפריך" אותן בקלילות. לא נכתב שם לסגור את כל מדעי הרוח, אלא שמי שרוצה פרנסה ילך למקצועות יותר נדרשים – כיום המקצועות הטכנולוגיים. ואם כבר בחר להגשים את עצמו עד הסוף, שיבין שרוב האנשים מתקשים להתפרנס ממקצועות אלו ושלא יצפה מהמדינה – דרך משלם המיסים – לממן אותו.
מה שממש גרוע בתגובה שלך היא העלאת אותה טענה עבשה על
היכולות המיוחדות שנלמדות רק במדעי הרוח
החשיבה הרוחבית המפורסמת שציינת ובד"כ מעלים על נס את היכולת לניתוח ביקורתי.
טענות אלו מעידות במקרה הטוב על בורות ובמקרה הרע על שחצנות והתנשאות.
אפשר לחשוב שבעלי המקצועות הטכנולוגיים יושבים
כמו גלמים ומקלידים על המחשב.
כמובן שהם צריכים אישהוא מתווך אינטיליגנטי באמת שרואה דרך המטריקס ויוכל לנווט אותם ביחסיהם עם המדינה
במקרה שלך אבל אין מה לדאוג
חשיבה רוחבית" היא הסעיף הראשון שמופיע בכל"
תיאור דרישות של מודעת עבודה בתחום מדעי המחשב, כך שאני בטוח שלא תתקשה למצוא עבודה מכניסה כמהנדס.
צר לי מאד על שדבריי לא הובנו. לא ביקשתי לטעון שתחום אחד טוב מהאחר, ולא התכוונתי להתנשא מעל בעלי מקצוע או נושאים אקדמיים. אינני מאמין כי על מנת להציג היבטים חיוביים יש צורך בשלילה של משהו אחר. אם כך הובן – אין לי אלא להתנצל על חוסר הבהירות. התחבטתי רבות באשר לאופן הניסוח של המשפט ההוא, מתוך מחשבה להימנע מהבנה שגוייה של דבריי ושל תפישתי.
כתבת "במקרה שלך אבל אין מה לדאוג
חשיבה רוחבית” היא הסעיף הראשון שמופיע בכל”
תיאור דרישות של מודעת עבודה בתחום מדעי המחשב, כך שאני בטוח שלא תתקשה למצוא עבודה מכניסה כמהנדס."
לא הבנתי אם אתה מנסה ללגלג עליי או על מקצוע ההנדסה.
גילוי נאות, מאסטרנט במדעי הרוח והחברה.
ראשית עלתה שאלה על התמונה: להיכן נעלמו הרדר ופיכטה…נו שוין, 'התפלק'.
שנית, אין שום דבר מובנה ורע במדעי הרוח והחברה כשלעצמם אולי חוץ מהגדרתם כ'מדע' במובן המתמטי של המילה.
שלישית, הסוגיה המרכזית מתחלקת לשתיים:
1.חוסר האיזון האידיאולוגי-פילוסופי הקיים בתוך הפקולטות
2.הסובסדיה הממשלתית כתץמריץ כלכלי-פסיכולוגי
1.הפקולטות במדעי הרוח והחברה מייצגות מזה שנים רבות ובכל העולם המערבי מגמות ספציפיות הכוללות אימוץ אופנתי(ואני איתן במילתי) של כל שלילה לשם השלילה – דהקונסטרוקציה בלע"ז. לצד האימוץ של אפנה מוסרית קודמת בשם מרקסיזם.
נסכים כי כל מקצוע מדעי מתחיל באקסיומות, בתחום הרוח והחברה מדובר באקסיומות מוסריות ופילוסופיות – וכיום מושלות בכיפה אקסיומות מאוד ספציפיות בעוד אחרת מודרות(אגב זה נושא בפני עצמו למחקר סוציולוגי ופילוסופי)
כיום אנו מתאוששים, אולם המעבר של רכיב הסמכות בתחומי הרוח לפקולטות הללו הותיר אותנו, כחברה, עם אליטה רוחנית חד צדדית ולא מתפקדת. עם הררי מידע שתכליתו פירוק המסד עליו הוא נבנה. ועם מכוני מחקר רבים מספור וקתתדרות לכל משתמש המהוות למעשה שופר פוליטי-אידיאולוגי(מפת"ח -כתב עת לקסיקלי למדעי המדינה הוא דוגמה לביטוי בוטה של הנושא)
המתודה של 'האקדמאי המתערב' כפי שפרופ' יפתחאל, פרופ יפעת ביטון, פרופ' עדי אופיר, פרופ' ענת בילצקי וכולי יצרו מצב כי דווקא מגדלי ומגדלורי "הידע" הפכו לחממה פוליטית חד צדדית.
כמו כן, כפי שהגדיר בעבר פרופ' אסא כשר, גורמים אלו מועלים בצו האתי של תפקידם, מרגע שהם מסובסדים על ידי החברה, מדובר בחוסר אתיקה בוטה לפעול לפירוקה ולכפיית רצונות האליטה המדוברת על החברה באלימות חוקתית.
ישנו כשל מתמשך שלא נובע מהדיספלינות עצמן כמו מהיותן חד ממדיות וחד צדדיות בקרב סגל המרצים שלהן.
2.בקצרה, הסובסידיה הממשלתית מהווה צינור עקיף – הממון, הקניין שנלקח מקרב אלו שיוצרים אותו לטובת סבסוד "חופש הבחירה האקדמי" מהווה תמריץ המושך סטודנטים מהרציונאל הרואה לימצדו מקצוע ככלי פרנסה לידי 'הגשמה עצמית' במדעי הרוח והחברה.
מכאן שאחוז ניכר מאלו שמתחילים ללמוד מדעי הרוח והחברה עושים זאת כי ישנה סובסידה שעושה את הבחירה במקצוע לא רווחי ל"משתלמת יותר" או לחילופין "יקרה פחות".
מדובר במעורבות שכל בר דעת יבין, כי היא משבשת את מנגנון הביקוש וההיצע של השוק בתחום העבודה, הוא פוגע בחלוקת העבודה הנדרשת למען שוק משגשג: פעם אחת על ידי הפניית אנשים, בתמריץ, ללימודים לךאל צורך אמפירי בשוק; פעם שניה, באמצעות הפניית משאבים של פרטים, היוצרים הון, לטובת אותם לימודים ללא צורך אמפירי.
לסיכום:
אין רע בדיספלינות, אולם יש רע בסובסידיה המשבשת את ומשפיעה על הרציונאל האנושי במקרה הזה, על התבונה לבחור במקצוע שיאפשר לך לאכול, לדור, להקים משפחה.
מרכיב נוסף הוא הפיכת הדיסיפלינות לחוד חנית אידיאולוגי המפלח שוב ושוב כמתודה את בשר החברה המסבסדת אותן במסגרת פקולטה.
יש כאן שיבוש של צרכי השוק, התנהגות לא אתית ובסופו של יום כפיהי אידיאולוגית על פרטים להכפיף את קניינם לטובת אותו צבא אידיאולוגי.
יפה מאוד
אי אפשר היה לכתוב תגובה יותר הולמת מזו שכתבת, כל הכבוד!
אני חושב שאחת הדוגמאות הטובות ביותר לדעתי לתיאור הפער שיש בין האקדמיה היצרנית לבין האקדמיה הבעייתית היא ההבדל הבא:
בחוג להנדסה מלמדים אנשים להיות מהנדסים וליצור מכונות, מבנים, תעשיה…
בחוג לספרות מלמדים אנשים להיות מבקרי ספרות. אלו אנשים שלא כותבים ספרות. הם כותבים על ספרות. הבדל גדול.
החוגים למדעי הרוח אינם מייצרים אנשי רוח!
ואם הם עושים זאת זה רק בדרך אגב.
[[כשם שישיבות ההסדר אינם מייצרות תלמידי חכמים, אלא מייצרות בעלי בתים משודרגים. (וזה מצויין)]]
אבל כיוון שזה מה שהם עושים, אין הצדקה לכך שהציבור יסבסד תחביב שכזה בסדרי גודל כמו שזה מתאפשר היום. אילו יתואר שיש X תקנים (לפחות לסבסוד) בארץ לנושא של הסטוריונים, וX תקנים לנושא של מבקרי ספרות, אז היה אפשר לדבר.
בנוסף במקרים רבים תחומי ההתמחות שהולכים ונעשים צרים יותר ויותר, מקטינים את הערך הציבורי/תרבותי שיש לאותם מומחים, שאינם מאגר ידע רחב, אלא מגדל גבוהה ומתנדד של טרנד מידע שהולך ונעשה צר.
טולקין לא ביקש סבסוד מהמדינה! לעומתו, ציבור עצום ורב של לומדי מדעי הרוח מבקשים ולפעמים אף מקבלים סבסוד ממשלמי המיסים.
לאף אחד לא יפריע אם תעסוק בנושאים שמעניינים אותך, אבל תיקח על עצמך אחריות ואל תצפה שאחרים ישאו בנטל אותו אתה מנסה להעביר אליהם.
מצער במיוחד שדווקא אחד מבני העם היהודי טוען שתרבות העם זקוקה לסבסוד מדינתי ע"מ לשרוד. הרי 2000 שנה העם היהודי היה בגלות, ללא כל סבסוד מדינתי, וראה זה פלא, תרבותו שרדה גם שרדה.
הנה ספר שמסכם על כמה פילוסופים גרמנים שמופיעים בתמונה, שמככבים וזוכים לשבח בפקולטות למדעי הרוח בארץ ובכלל בעולם המערבי, ולאן הם יכולים להוביל יחידים ואומות:
The Ominous Parallels
http://www.peikoff.com/lr/home.htm