דור ה-Y והעוזבים לברלין דורשים תשובה ציונית הולמת: מהו המפתח למשיכת יהודים לישראל ולהישארות אלה שחיים כאן?
הקמפיין הווירטואלי של "זעקת דור ה-Y", שהחליף את מחאת האוהלים שלא התרוממה מחדש, השתלב לאחרונה בטענות של יורדים שנמאס להם, והם מוצאים את עצמם בברלין ובמקומות אחרים. למרות שבינתיים הסתבר שמספריהם קטנים באופן יחסי לשנים קודמות, הסוגייה בהחלט ראויה להתייחסות: מהו המפתח העיקרי למשיכת יהודים לישראל והישארותם של אלו שגדלו כאן?
בתרשים למטה מתוארת ההגירה היהודית מסוף המאה ה-19 ועד קום המדינה, וניתן לראות בו בבירור עד כמה ההגירה היהודית היא שגרתית. יהודים החלו להגיע לישראל במספרים משמעותיים כתוצאה משני משתנים עיקריים החל מאמצע שנות ה-20: (1) הרעת התנאים באירופה; (2) סגירת השערים של יעדי ההגירה המועדפים הרבה יותר. עד 1931 גם ארגנטינה (ARG) הייתה יעד הגירה מושך מישראל עבור יהודים.
האמת הפשוטה היא שמאז ומעולם רק מעט יהודים עלו לישראל מסיבות אידיאולוגיות בלבד, ומי שמתלונן על כך לא ריאלי בציפיותיו. אדם יכול, מבחינה מוסרית, להמר על עתידו ולחיות בעוני והקרבה למען מטרה גדולה, אבל הכל משתנה מן היסוד כשנוספת לתמונה אחריות למשפחה וילדים. במקרה זה הבקשה להקרבה אידיאולוגית מסובכת הרבה יותר, והשאלות הריאליות של תנאי החיים והסיכוי לעתיד טוב יותר הופכות למשמעותיות הרבה יותר. רוב ראשי הציונות, אגב, הבינו זאת היטב, וריכזו מאמצים בנוער ובניסיון להתאים את מספרי העולים לתנאי החיים הריאליים בישראל.
ישראל מציעה ליהודים אינספור יתרונות – אני, למשל, למרות הביקורת שמיד אשמיע, יודע שלעולם לא אהיה מאושר במקום אחר – אבל היא עדיין מדינה מאוד חונקת, שמאמינה כי ביכולתה להנדס את החברה ואת חיי אזרחיה טוב יותר מכפי שיעשו זאת בעצמם. יש כשל עקרוני בהערכה העצמית של "מתכננים מרכזיים", שמוביל לכך שכוונותיהם הטובות טובעות בתוצאות השליליות של מעשיהם. כך, למשל, כפי שפרסם פרופ' יקיר פלסנר ב'מידה', ישראל מסבסדת את הצפת השוק בבעלי תארים שונים – כולל תארי דוקטור! – הרבה מעבר לביקוש כלשהו. בכך היא דוחפת אותם לחפש מימוש מקצועי (ותנאים טובים יותר) בחו"ל.
המסקנה פשוטה. מאז ומעולם התחרתה ישראל בשוק ההגירה הגלובלי. בתחרות זו, הטוב ביותר שביכולתה לעשות היום הוא להקל על חיי אזרחיה ולהציע להם סיכוי לעתיד טוב יותר בזכות כישוריהם, מאמציהם ובחירותיהם. כדי להצליח בכך עליה לברוח מן המדיניות והאידיאולוגיה המדינתית (אטטיסטית) והסוציאליסטית שמכשילה היום את אירופה וארה"ב – וכפי שנראה בגרף, גם לא היוותה אבן שואבת ליהודים לפני קום המדינה – ולהפוך להיות ארץ האפשרויות הבלתי-נגמרות ליהודים באשר הם.
כן, כמה שהדבר נשמע מוזר לציונים שעברו חינוך אידיאולוגי אינטנסיבי, במקום להדגיש את ההקרבה האידיאולוגית הנדרשת מאזרחי המדינה היהודית (ועדיין נדרשת הקרבה כזו, בעיקר בשירות הצבאי), מוטב לאידאה הציונית להתעדכן ולהציע ליהודים מימוש עצמי חופשי ככל הניתן, בלי אח גדול ש"יודע" מה טוב ומנסה לשווא להנדס את עתיד אזרחיו. ולמי שלא מוכן לוותר על האח הגדול, יש מספיק גויים שממש טובים בזה; חלקם לא בדיוק אוהבים יהודים, אבל זה סיכון שמותר לאדם לקחת.
"פחות מדינה" איננה סיסמא ריקה. משמעותה הרבה פחות סבסוד, הרבה פחות מיסים, הרבה פחות תכנון, וכמה שיותר חירות ואחריות אזרחית, אישית וקהילתית. כפי שנראה בגרף, לפני סגירת שעריה, יהודים העדיפו באופן מובהק להגר לארצות-הברית (ועד היום הם מעדיפים להישאר בה). מדובר בשנים שבהן היה בארצות-הברית מעט מאוד מיסוי ורגולציה והרבה חופש. היהודים שהגיעו לשם חיו בתחילה בתנאי עוני קשים ביותר, אבל האמינו בעצמם וביכולותיהם, ובזכות החירות שקיבלו – ולא בזכות חסות ממשלתית כלשהי שהייתה רק מקבעת אותם בעוניים – הצליחו לשגשג.
שגשוג הוא המפתח הריאלי לכל הגירה, כולל זו היהודית. מתוך הכרה בכך שהשגשוג תלוי בחירות, ברור מהו המפתח החשוב ביותר לדלת נמל התעופה בן-גוריון. חירות אזרחית במקום פטרנליזם מדינתי; זו צריכה להיות היום התשובה הציונית. ואגב, זו לא תהיה מהפכה, אלא ריאקציה ז'בוטינסקאית.
איפה נשמע כדבר הזה? מהיכן האסקפיזם הנלוז הזה?
תיכף תגיד שאדם צריך לבחור בן זוג לפי משיכה ולא לפי האידיאל
המשפחתי הרצוי.
או גרוע מזה, שאדם צריך לאכול אוכל טעים.
בקצב הזה עוד תכתוב מאמר המציע לקרא ספר או לראות סרט בגלל .
שהוא יפה ולא בגלל שהוא מדבר על ערכים ראויים.
לאן נגיע מר ברץ, האם נמשיך לקרא באתר מידה בגלל שהוא "אינטלקטואלי ומדעי" עלאק, ולא בגלל ערכים.
הגישה שלך מעודדת שעמום!!!
רן תודה, כתבה מצויינת!
שני דברים הקשורים אחד בשני:
1. רבים מיהודי צפון אפריקה עלו מתוך אידיאל זאת למרות ששערים של מדינה מפותחת בהרבה (אולי אפילו עד היום) היו פתוחים, אני כמובן מדבר על צרפת.
2. אני חושב שמה שרבים מתכוונים באופן מהותי באשר לירידת הישראלים למדינות מפותחות ועשירות יותר איננו מנותק מהעניין הכלכלי ומהיסטוריה של סוגיית ההגירה (דוגמא מצויינת לכך אגב היא רוסים שבאים מקבלים סל קליטה נדיב ועפים מפה לקדנה שניה אחרי, סוגיה שצריך לדון בה באופן פרטני) אלא, ואני חושב שזה הפספוס פה, שבעיני אנשים רבים הסוגיה הציונית צריכה לקבל "ערך כלכלי" גדול יותר במשוואה. הדבר נובע מחינוך לערכים מסויימים, מקשירת גורל עם הארץ וכו'. על כן, הנסיון להפוך את כל הסוגיה לכדאיות כלכלית נומינלית בלבד לא עומד במבחן המציאות לדעתי.
כמובן שככל שהרווחה תגדל תגדל גם העליה אין ספק בכך, אך לערכי הציונות, חינוך לאהבת הארץ, הכרה בערך הכלכלי של עצמאות וכו' הם הם הנושאים עליהם רבים מבכים וכאמור, לדידי, באופן חלק בצדק.
קצת פשטני ודיכוטומי.. הגירה נובעת ממכלול שיקולים – היא לא צעד טריוויאלי בדרך כלל (ישנם קשיי הסתגלות, במיוחד כאשר מדובר במשפחות), וצריך להתייחס אליה ממספר כיוונים. לא גורם אחד, לאומי או כלכלי, עומד בבסיס ההחלטה להגר.
ככה גם התגובה המתחכמת של איפרגן.. ילדותית משהו. כאילו באמת הברירה היא אינטרס אישי או ערכים טהורים.
בנוסף, ההשוואה לימים שטרם קום המדינה אינה במקומה. בימים של פרעות ודמים השיקולים שונים, נוסף על כך שהזהות הלאומית והישראלית טרם התגבשה לגמרי. כיום, מי שיורד מהארץ – גם מסיבות כלכליות – לא אחת עושה זאת בשל חוסר אכפתיות מהמדינה, ניכור ביחס לזהות הישראלית והיהודית וכן הלאה.
התנהלות המדינה מבחינה כלכלית או מבחינת אופי המשטר, אינה קשורה בהכרח לנושא הערכי.
שאל את כל החבר'ה של "בריחת המוחות" אם הם מסכימים למה שכתבת
נדב,
הדבר המדהים ביותר בחיים הוא לגלות לאחר הרבה מאמץ, שהחיים פשטניים ודיכוטומיים.
עשרות מיליוני מהגרים בעולם ממדינות עולם 3 למערב, בוגדים בזהות הלאומית שלהם וסובלים מחוסר אכפתיות.?
ערביי ישראל, שמסרבים להצעה להיות חלק מהרשות הפלסטינית סובלים מאותה בעיה.
ההיסטוריה האנושים כולה מוכיחה ההיפך, מלבד דוגמאות בודדות, ובדרך כלל באותם מקרים הייתה ציפייה שהעתיד יהיה אחר.
פשטנית ודיכוטומית עד כמה שתהיה המציאות, שווה לקחת אותה בחשבון איכשהו, לא?
נדב, קל מאוד להגיד דברים כללים על נושא כל כך רחב, טיעון ענייני של ממש יש לך?
זה ברור שזה נושא מורכב ועדיין השאלה מה האלמנט הבולט והדומיננטי.
לפי מה אתה אומר שמי שיורד היום מהארץ עושה זאת מתוך יחס של ניכור לזהותו היהודית? אתה בטוח בזה? מאיפה הנתונים?
במיוחד השורה האחרונה לא ברורה, מה כוונתך שם?
הכתבה מדוייקת.
עליתי לקליפורניה לפני 4 שנים, אין בכוונתי לחזור, ואפילו אמעיט בביקורים.
מפתה להתלונן על ישראל במטעמים אידיאולוגיים שיגרמו לי להישמע מוסרי: "חברה אוכלה יושביה" / "איפה הסולידריות" וכו'. אולי בכלל אאשים את הכיבוש?
חלאס שטויות. עליתי בגלל הכסף.
כסף ורק כסף.
אז שלא יעבדו עליכם.
ועדיין נכנס לאתרים ישראלים. תפחית את הביקורים האלה גם. ככה כל היורדים, בשביל כמה ג'ובות מכרו את נשמה שלהם ועכשיו הם בגולה נאחזים בכל סממן ישראלי. גם לי הייתה תקופה שרציתי לרדת אבל עכשיו אני חולה על מדינה הזאת למרות שיש פה יותר מידי שמאלנים שמנסים להרוס אותה
החלטה לגיטימית. זכותך. מצד שני, אם תחזור מסיבות כלכליות לארץ, הגיוני שתהיה העדפה של המדינה לאזרחיה שנשארו- על פניך. הן בתחום זכויות והטבות והן בהיבטי מיסוי. אני מניח שאתה תקבל את זה בהבנה
אני מתערב אתכם ש 90% מהיורדים גם קודם לא גרו בישראל אלא במדינת תל אביב
האמת- דווקא נשמע שרוב הטענות של היורדים בגל הכתבות האחרון היו קשורות לחיפוש אחר מדינה שבה יש יותר סובסידיה ויותר שירותים..או שאני ממש טועה?
כתבה יפה ומרתקת.
הרשה לי להוסיף, רן, כי פתיחת שווקים והפחתת הרגולציה
(דה רגולציה) הינה צעד הכרחי
עבור ישראל גם ללא קשר ליורדים ואחרים.
ארה״ב נקטה בצעד כזה בתחילת שנות העשרים של המאה 20 וזו אחת הסיבות
להתפתחות הכלכלית שלה עד תחילת המאה ה21.
דא עקא שדווקא כאשר ארהב נקטה קו יותר סוציאליסטי תכנוני מסרס – הכלכלה שלה
נכנסה לקשיים..:
גם בנימין זאב הרצל היה מתנגד חריף לסוציאליזם.
האסון שלנו הוא שלאחר מותו הסוציאליסטים חטפו את התנועה הציונית ועיוותו את מטרותיה.