האביר האחרון של הליברליזם

בעשירי באוקטובר 1973, הלך לעולמו אחד הכלכלנים המבריקים והמשפיעים ביותר בעולם המערבי • לודוויג פון-מיזס, יהודי-אוסטרי שנמלט בעור שיניו מציפורני הגסטפו, השפיע על דורות של כלכלנים, ביניהם זוכה פרס נובל פרידריך פון-האייק • כמעצבה הבולט של האסכולה האוסטרית, הוא הקדיש את חייו למלחמה אינטלקטואלית בסוציאליזם ובניסיון לשוות לכלכלה חזות של מדע אמפירי 

רצה הגורל, ולודוויג פון-מיזס, כלכלן ופילוסוף יהודי-אוסטרי שנפטר אתמול לפני 40 שנה, הפך לנחלתם הכמעט בלעדית של היסטוריונים כלכליים ומשוגעים לדבר. אולם, השפעתו וחשיבותו של מיזס חורגות הרבה מעבר לנראה במבט ראשון. בהגותו, בכתיבתו ובחייו עיצב האיש את האסכולה הכלכלית האוסטרית שתלמידיה פזורים כיום בכל העולם המערבי, והיווה השראה לתנועה אינטלקטואלית שלמה. סיפורו הוא גם סיפורו של המדע האומלל, ובמידה רבה גם סיפורה של המאה ה-20 כולה. 40 שנה למותו, והעולם שלא שעה לאזהרותיו שקוע בשפל כלכלי שעומקו כעומק השפל הגדול של שנות ה-30, ושאת אחריתו מי ישורנה.

לפניכם, על אחד מאביריו הגדולים של הליברליזם.

תקופת וינה

מיזס נולד ב-1887 למשפחה יהודית אמידה, בווינה שבאוסטריה ההבסבורגית. בזמנו של מיזס, וינה הייתה נתונה לשני זרמים הפוכים שהעלו את היהודים לדרגת השפעה: הסוציאליזם, שיצר שכבה של מנהיגים פוליטים ואינטלקטואלים יהודים; והקפיטליזם, שהעשיר יזמים יהודים והפך אותם לבעלי רכוש. 25 שנים לאחר נבואותיו של קרל מרקס על כך שהקפיטליזם יביא לסופו העצמי, הטיפו מנהיגי המפלגות הסוציאליסטיות למעורבות הולכת וגוברת בכלכלה, בין השאר כדי להימנע מהמהפכה האלימה שהמרקסיזם התיימר לחזות. בהשראת הזרמים המרקסיסטיים, היהודים הבורגנים נתפסו על-ידי הפועלים בערים כגורם זר שהביא עמו את הקפיטליזם והניצול, ובכל רחבי הארצות דוברות הגרמנית הסוציאליזם והאנטישמיות הפוליטית היו בשיאם. למרות התנגדות הקיסר פרנץ יוזף, בווינה עלה לראשונה ראש עיר פופוליסט ששילב חנופה עם אנטי-קפיטליזם ואנטישמיות.

מבחינה אקדמית, האסכולה הכלכלית השלטת ברחבי הרייך הגרמני הייתה "האסכולה ההיסטורית הגרמנית המודרנית". לפי אסכולה זו, התאוריה הכלכלית, אם היא קיימת, אינה אלא דיסציפלינה היסטורית, וחקר ההיסטוריה הוא הדרך המרכזית לרכוש ידע על עניינים כלכליים. הגרמנים, שרבים מהם היו סוציאליסטים, זלזלו בלימודי התיאוריה הכלכלית, והאמינו כי הכלכלה היא תלויית תרבות. אל מול האסכולה הגרמנית עמדה אז האסכולה הכלכלית האוסטרית, שסברה כי בבסיסם של ההתרחשויות עומדים חוקים כלכליים, שניתנים להכללה על כל פעולה אנושית.

כפי שמיזס עצמו תיאר, גם הוא לא היה חריג בסביבה שבה הכל היו בטוחים בכוחה של המדינה לארגן את החברה:

קפיטליזם נראה אז כאפיזודה רעה, שלמרבה המזל נסתיימה לעד. העתיד היה שייך ל"מדינה". כל המיזמים שנראו כמתאימים להלאמה נלקחו, או עמדו להילקח, על-ידי המדינה. השאר הושמו להסדרה, שתבטיח כי הם יפעלו בצורה שתמנע מאנשי עסקים לנצל עובדים וצרכנים … כשנכנסתי לאוניברסיטה, גם אני הייתי סטייטיסט מוחלט.

האסכולה האוסטרית

כשהגיע מיזס לאוניברסיטת וינה, הוא נחשף לספר 'עקרונות הכלכלה' של קרל מנגר, מייסד האסכולה האוסטרית. מנגר, שהתפרסם בזכות שימוש בעקרון התועלת השולית הפוחתת להסברת התיאוריה של הערך, הראה בספרו כי העדפות הצרכנים קובעות לא רק את מחיר המוצרים, אלא גם את מחירי כל גורמי הייצור; לפיכך, הצרכנים הם אלו שמנווטים את הפעילות הכלכלית, והיצרנים ובעלי ההון רק נענים לדרישותיהם. מיזס, בהשפעת מנגר, החל לזנוח את רעיונותיהם של ההיסטוריוציסטים הגרמנים, שהשפעתם היתה חזקה גם בווינה, ובהם גם את הרעיון שבכוחה של המדינה לפתור את כל בעיות הקיום.

על כסף ואשראי

ספרו הראשון של מיזס: התיאוריה של כסף ואשראי, שפורסם ב-1912, שילב את התיאוריה של הכסף במסגרת הכללית של תורת המחירים, וקבע כי יש להתייחס אליו כסחורה שערכה נקבע לפי כללי השוק (בתובנה זו הוא איחה את הקרע שפער דוד ריקרדו בין המיקרו למאקרו כלכלה). בכך הצליח מיזס לשבור את ההסבר המעגלי שניתן לערכו של הכסף, לפיו ערכו נובע מכוח הקנייה שלו, וכוח הקנייה שלו נובע מערכו – הסבר שהיה מקובל אצל הכלכלנים הקלאסיים. את התובנה אודות ערכו של הכסף הצליח מיזס להסביר על-ידי משפט הרגרסיה, הקובע שערכו של הכסף היום נובע מערכו בעבר, וערכו בעבר נבע מהשימוש שלו כסחורה במסגרת סחר החליפין. בכך הפריך מיזס גם את הרעיון המקובל שהתייחס לכסף כ"צעיף" המפריד בין ערכם של הסחורות למחירם.

בנוסף הראה מיזס כי בניגוד למשוואת הכסף הפשטנית שפיתח האנגלי אירוויניג פישר, גידול בכמות הכסף לא רק מעלה את רמת המחירים, אלא גם מעוות את המחירים היחסיים של מוצרים בשוק ומשפיע לרעה על חלוקת העושר. המקבלים הראשונים של הכסף (בימינו אלה הממשלה והבנקים), הם אלו שמרוויחים יותר מהאינפלציה שמחוללת הממשלה, ורווחיהם מגיעים על חשבון האנשים שבתחתית השרשרת או אלו שחיים מהכנסה קבועה; זאת משום שערכו של הכסף שנוסף יורד במורד שרשרת המקבלים אותו, ככל שספיגתו במחזור גדלה. בעזרת תובנות אלו, מיזס הניח את היסודות לתאוריה האוסטרית של מחזור העסקים. שנה לאחר מותו, יזכה פרידריך האייק בפרס נובל על פיתוחה.

למרות הישגיו האינטלקטואליים, מיזס לא זכה באהדה רבה באקלים המשכילים הווינאי. חוסר פשרנותו ודבקותו במה שתפס כאמת, לצד היותו יהודי וקפיטליסט, מנעו ממנו לקבל משרה אקדמית בשכר. תלמידיו ציינו כי האקדמיה יכלה אולי להעלים עין משני "פגמים", אך שלושה היו כבר יותר מדי. מיזס המשיך לשמש כיועץ של לשכת המסחר האוסטרית לצד הוראה בסמינר פרטי שפתח ושזכה ליוקרה רבה ברחבי העולם, אך עבודתו על האשראי והכסף לא זכתה למעמד הראוי לה.

ביקורת הסוציאליזם

עבודה חשובה נוספת של מיזס הייתה המסה הביקורתית שלו על הסוציאליזם, והמאמר שקדם לה על "בעיית החישוב הכלכלי בקהילה סוציאליסטית". מיזס טען כי בקהילה שבה כל אמצעי הייצור שייכים למדינה או לקולקטיב, לא יכול להיווצר חישוב כלכלי. זאת משום שתמחור גורמי הייצור הוא תוצאה של חליפין, ותנאי מקדים לחליפין הוא בעלות פרטית של לפחות שני אנשים. חוסר האפשרות לערוך חישוב כלכלי, הוכיח למעשה את חוסר האפשרות של הכלכלה הסוציאליסטית לתפקד. באין חישוב כלכלי, גורמי הייצור – המכונות, המפעלים ומוצרי ההון שזקוקים לשימור, לעדכון ולהחלפה מתמדת – לא ניתנים לתמחור ולכן לא ניתן לערוך תעדוף הגיוני ביניהם לפי הצרכים. התוצאה היא הקצאה קלוקלת של משאבים, בזבוז, ובלימת הפיתוח הכלכלי.

המאמר, שפורסם בשנות ה-20, סיפק את ההוכחה הניצחת לחוסר-האפשרות לקיים כלכלה סוציאליסטית מתפקדת. עד למאמר, ההתנגדות המקובלת לסוציאליזם נסמכה על העדרם של תמריצים מתאימים. מיזס מצדו, הראה כי דווקא המחסור בבעלות פרטית הוא אבן הנגף שמונעת מכלכלה סוציאליסטית מלאה לעבוד. כלכלות, אם כן, יכולות לתפקד רק באחת משתי דרכים: הקפיטליזם והכלכלה המעורבת. המאמר גם הניח את היסודות לתאוריה האוסטרית של הייצור, שנבדלה באופן משמעותי מהזרם המרכזי בכלכלה. ספרו השלם של מיזס, סוציאליזם, שכנע את מי שנעשו אחר כך לכלכלנים ופילוסופים בולטים בחוסר-התוחלת של הסוציאליזם. כפי שהעיד תלמידו המובהק האייק:

זה לא היה קל. פרופסור מיזס הכווין אותנו נגד כל מה שגודלנו להאמין בו. זו היתה תקופה שבה כל הטיעונים האינטלקטואליים האופנתיים הצביעו לכיוון הסוציאליזם, והזמן שבו כמעט כל "האנשים הטובים" מקרב האינטלקטואלים היו סוציאליסטים.

תקופת אמריקה

בסוף שנות ה-30 הנאציזם החל לסחוף את הארצות דוברות הגרמנית, ומיזס עזב את אוסטריה לז'נבה, לאחר שהיטלר איים על הקנצלר האוסטרי בפלישה. למחרת עזיבתו, סוכני הגסטפו בפיקודו של הימלר הגיעו לווינה בדחיפות, כדי לעצור את מי שנחשבו לאויבי הנאציזם. דירתו של מיזס נפרצה, כל רכוש משפחתו הוחרם וכתביו נגנבו. לאחר תקופה בשוויץ, עזב מיזס לניו-יורק. שם, קרוב לגיל 60, הוא מצא עצמו בארץ זרה, ללא כסף ונכסים, ונאלץ להתחיל מחדש.

באמריקה שלטה באותן שנים הגישה הפוזיטיביסטית לחקר הכלכלה, שהחלה לפעול שני עשורים קודם לכן. בדומה להיסטוריוציסטים ולמרקסיסטים, הפוזיטיביסטים חטאו בקפיצה מטאפיסית משלהם: האמונה כי יש קבועים בהתנהגות האדם שניתן לגלותם באופן אמפירי. הכלכלן הפוזיטיביסט הראשון היה האוסטרי המקורב לאסכולה הגרמנית, יוזף שומפטר. משנתו של שומפטר, שהחלה לתפוס תאוצה בארצות דוברות האנגלית, הייתה "הסינתזה הניאו-קלאסית" בין רעיונות האסכולה האוסטרית לרעיונות ההיסטוריציזם. שומפטר אימץ גישה ספקנית-מדעית כלפי חוקי הכלכלה, וממשיכיו ניסו לשוות לכלכלה מאפיינים של מדע מדויק, בהשראת הפיסיקה, תוך ניסוח מודלים אידיאליים בלתי-מציאותיים, והעמדתם ל"מבחן אמפירי" (המתבסס בעיקר על שיטות סטטיסטיות).

מיזס סבר כי אין להנחה הפוזיטיביסטית, הגורסת כי ההתנהגות האנושית מכילה דפוסים קבועים שניתנים לצפייה ולחיזוי, על מה להתבסס, והיא עצמה אינה אלא ספקולציה. לפי מיזס, הרעיון שאפשר למצוא משתנים קבועים שיסבירו את ההתנהגות האנושית נסתר בעצמו על-ידי הנסיון. בנוסף הראה מיזס כי למרות שהמחקר הכלכלי נשען על ידע הנרכש בעזרת הניסיון, טבעו של הידע הנרכש הוא כזה שלא ניתן לגלותו דרך החושים, אלא רק דרך השימוש בהיגיון (reasoning). לפי מיזס, דרך השכילה אינה מתקיימת בעולם מנותק מהמציאות, ואינה שונה מהותית מכל דרך מחקרית אחרת. העובדה שבני אדם בוחרים, למשל, אינה ניתנת לחישה, אך היא נובעת מהניסיון הנרכש בתהליך זה.

מיזס נתפס על-ידי האקדמיה האמריקנית כאנכרוניסט מיושן, בעל גישה "לא מדעית" ודוגמטית. לעומתו, תלמידיו לשעבר זכו להגיע למשרות באוניברסיטאות הנחשבות ביותר בארה"ב (הרבה בעזרת המלצותיו), אך כולם, למעט האייק, זנחו את העיסוק בעיקרי התאוריה ופנו לפיתוח נישות אחרות בכלכלה. רעיונותיה של האסכולה האוסטרית נדחקו עוד יותר לשוליים על-ידי דור חדש של כלכלנים פוזיטיביסטים, שהוכשרו בהמוניהם בשנות ה-40 כדי לאייש את הביורוקרטיה הענפה שיצרה תכנית ה'ניו-דיל' של רוזוולט. מבחינה אקדמית, הפוזיטיביזם קיבל דחיפה נוספת עם הופעתם של הקיינסיאנים ולאחר מכן של האסכולה הניאו-ליברלית של שיקגו, ונדמה היה כי האוסטרים סיימו את תפקידם.

מיזס מצדו, לא הצליח להשיג משרה בשכר בארה"ב, ולימד באוניברסיטת ניו-יורק בתור מרצה מן החוץ במשך 24 שנים, כששכרו ממומן על-ידי עמותה חיצונית. במקביל הוא קיבץ סביבו קבוצה של כלכלנים אמריקנים שהחיו את רעיונותיו והחלו לצבור פופולריות בארה"ב, בעלת המסורת הארוכה של חירות הפרט ואינדיבידואליזם. תלמידיו בארה"ב הקימו לתחייה את רעיונותיו, והכלכלה "המיזסיאנית" צברה חסידים נלהבים, בעיקר הודות לפרסום יצירת המופת שלו, פעולה אנושית (Human Action), שהציג את הטיעון האולטימטיבי בעד הקפיטליזם.

פעולה אנושית, הישגו החשוב השלישי, הציג לראשונה באנגלית את המסה המיזסיאנית השלמה על המתודולוגיה והתאוריה הכלכלית, החל ביסודות האפיסטימולוגיים שלה, וכלה בהסבר על מחזורי העסקים. מיזס הצליח לאחד בספר בין תורת הערך לתורת המחירים, פתר סתירות לכאורה בתאוריה האוסטרית, וסיפק לראשונה טיעון קונסטרוקטיבי שלם לשיטה שפיתח, לצד לביקורת על ההיסטוריוציסטים, הפוזיטיביסטים, הניאו-קלאסיים והסוציאליסטים. לאחר פרסום הספר הפך מיזס לדמות אינטלקטואלית בולטת בימין האמריקני, לאחר שאיפשר להגן על הקפיטליזם מבלי להזדקק לבדיות כמו "האדם הכלכלי" ("ההומו-אקונומיקוס").

בניגוד לאינטלקטואלים רבים אחרים, מיזס מעולם לא נתן לנסיבות להכריע את רוחו. באקלים האקדמי והפוליטי הקשה ביותר בווינה, בז'נבה ובארה"ב, דבק מיזס בעמדותיו ולא התפשר, גם כשהיה יכול לקבל כיבודים רבים תמורת מיתון והגמשה של עמדותיו או ביקורתו. עמידתו האיתנה, לצד הישגיו האינטלקטואליים המרשימים, הפכו אותו לסמל בתנועה הליברטריאנית, בארה"ב וברחבי העולם. את מניעיו הסביר פעם כך:

כל אחד נושא חלק מהחברה על כתפיו. אף אחד אינו משוחרר מעול האחריות על-ידי אחרים, ואף אחד אינו יכול למצוא לעצמו מקלט כשהחברה נסחפת לעבר האבדון. לכן, האינטרס של כל אחד הוא להשליך את עצמו במרץ לקרב האינטלקטואלי.

עוד על חייו והגותו של לודוויג פון-מיזס, ניתן למצוא בביוגרפיה שחיבר אודותיו יורג גידו הולצמן: "מיזס: האביר האחרון של הליברליזם". את מיטב ההגות הכלכלית האוסטרית אפשר למצוא באתר מכון מיזס. בעברית, ניתן למצוא קומץ ספרות אוסטרית כאן.