הטרגדיה של הארץ

כמה רלוונטי עבורנו עיתון הארץ? בערך כמו השאלה: כמה זמן לוקח לרכבת להגיע מברלין לאושוויץ?

עיתון הארץ יועד פעם לאנשים החושבים (באופן מסוים), ולא לכל השאר. אבל שינויים בתקשורת המקומית ובמפת האנטישמיות בעולם הופכים את העיתון לרלוונטי עבור כולנו. כמה רלוונטי? בערך כמו השאלה: כמה זמן לוקח לרכבת להגיע מברלין לאושוויץ?

הארץ
עיתוני ישראל; צילום: אוליבייר פיטוסי, פלאש90

הוא אף פעם לא היה עיתון בשביל אנשים כמוך וכמוני, הארץ. זה תמיד היה עיתון לאנשים שבעים, אנינים, בטוחים במקומם. אנשים שמערכת העיתון נהגה לחשוב עליהם כ”חושבים”, אבל כל השאר נהגו לחשוב עליהם כ”נפוחים”. כי בזמן שאתה ואני באנו מכל מיני מקומות וחשבנו כל מיני דברים, קוראי הארץ באו מאותו מקום נכון וחשבו את אותם דברים צודקים, ולכן אם היה לנו ספק בדברים – כי נודה על האמת, היו לי ולך ספקות לא מעטים בחיים – הארץ לא היה העיתון בשבילנו.

ואנחנו, מבחינתו, לא היינו קוראים. וזה היה בסדר גמור. החיים שלנו התנהלו במקביל לחייהם של האנשים עם המשיכה הארוטית למילים לועזיות ארוכות וחסרות-משמעות בשבילנו ודעות חסרות שחר עבורנו על דברים שלעולם לא נוכל להביא את עצמנו להתעניין בהם. “שיתעניינו הם במחול יפני חתרני או בסצנת נאומי גני-השעשועים של קופנהגן”, חשבנו לעצמנו, “נחמד לי בעולם שבו לדברים יש משמעות או קשר למציאות”.

וכך היה שנים ארוכות: קוראי הארץ וכותביו חיו ביקום הפרינג’ הסקנדינבי והקוסמופוליטיות הפוסט-מנהטנית, אנחנו קמנו לעבודות הבאר-שבעיות או החיפאיות או הצפתיות נעדרות התהילה שלנו. הם שם, אנחנו פה, ושלום על ישראל. או יותר נכון שלום שלום, ואל תבואו לנו בחלום.

אבל אז קרה משהו שהפך את חיינו הנעים ביקומים נפרדים לבלתי-אפשרי. ליתר דיוק קרו שני דברים, אחד בעולם ואחד בישראל, שהפכו את הארץ לראש-חץ תרבותי במאבק נגד קיומה של המדינה היהודית, ובהרחבה: נגד קיומו העצמאי של העם היהודי. וכמו שההיסטוריה טרם הספיקה להשכיח, העם היהודי יתקיים באופן עצמאי, או שהוא לא יתקיים בכלל.

אנטישמיות נאורה

הדבר הראשון, העולמי, שקרה והפך את הארץ לביטאון אנטי-יהודי, הוא שעברו מספיק שנים מהשואה כדי שהאנטישמים של אירופה וארה”ב ירשו לעצמם לחזור ולאוורר את שנאת ישראל שלהם בפומבי. בפנקסים שבהם החנוונים של הקיום היהודי מתעדים את מצב האשראי שלנו, השואה קנתה לנו לא יותר מאשר 20-30 שנים של שקט. בכל זאת, היה לא נעים, אזורים של פולין עוד הריחו כמו גופות נשרפות ואת החלוקה של הבתים ויצירות האומנות הגנובות עדיף היה לעשות בשקט. אז שתקו קצת, או הנמיכו מעט את הטונים של שנאת ישראל העתיקה. אבל משנות ה-80 ואילך, וביתר-שאת מאז ההכרה של ישראל הרשמית באש”ף, הטון העולמי בכל הקשור ליהודים חוזר לימי טרום מלחמת-העולם השניה והתבטאויות אנטישמיות שבות אט אט אל מקומן החמים בלב הקונצנזוס.

בונים אנדרטאות ומטפחים אנטישמיות: אנדרטה בברלין לזכר היהודים שנרצחו

כמובן, החיבה של השמאל הקיצוני באירופה לאסלאם משתלבת נהדר עם שנאתו העתיקה לכל דבר יהודי. ובעשרים השנים האחרונות שנאת ישראל קשה ובלתי-מתפשרת היא סממן זהות ראשון במעלה של הכוחות הסופר-מתקדמים בעולם, מהסטודנטים בברקלי, האוניברסיטה הכי פרוגרסיבית בעולם, דרך המגה-פמיניסטיות, ועד נועם חומסקי, ידיד האייאטולות, הכהן-אינטלקטואל הראשי של הזומבים במערב.

בניגוד למסר שממסד הגבינות, היין והקומוניזם-לייט של אירופה ניסה לשווק כל השנים האלה, האנטישמיות הישנה, תאבת-הדם, המלוכלכת, עם הקריקטורות ואווירת הטרום-פוגרום התמידית, לא מתה באושוויץ. היא רק ירדה למחתרת לצורך התאמה לרוח הזמן. בשנים האחרונות המפלצת הזאת יוצאת ממקום המחבוא שלה. ובעולם שבו נתפסים אקדמאים כבעלי הסמכות העליונים (בניגוד למלכים או אנשי כמורה במאות עברו), האנטישמיות היא סממן למצויינות אקדמית ברבות מאוניברסיטאות העולם: אות ברור שמחלחל אל שכבות החברה מטה.

והארץ, כזכור, לא חי איתנו, אלא ביקום הפרינג’ הסקנדינבי של נאורי כדור הארץ. ואם הוא רוצה לעמוד בחזית התרבות עם שאר הסופר-מתקדמים, הוא חייב ליישר איתם קו גם בסממן הכי בולט וחשוב שלהם: שנאת ישראל.

תיעוב עמוק ומושרש ליהודים ולארצם, כמחווה של עדכניות תרבותית חובקת עולם, זה הדבר הרע הראשון שקורה להארץ. במובן הזה הוא מוכר את בכורתו עבור נזיד עדשים, שכן שנאת יהודים מעולם לא הוגבלה ליהודים מסוג מסוים, גם אם לזמן-מה היה נראה כך. השנאה ליהודים היא פתולוגית ומכוונת לכולם, גם ליהודי הכי הכי פרוגרסיבי. הדחף לסגור את היהודים במקלחות גז אינו מדלג על יהודים מדגם נועם חומסקי, כפי שלא דילג על יהודים מסוג יאנוש קורצ’ק, והשנאה להארץ לא תיפול מהשנאה להתנחלות איתמר.

יהודים מסוימים אולי חושבים שיהדות זה עניין של דעות, אבל אם יש משהו שאלפיים שנות אנטישמיות לימדו אותנו, הרי זה שיהדות היא עניין של דם. יהודי הוא יהודי הוא יהודי, ולא משנה איפה למד, איזו שפה הוא דובר, או מה דעותיו על גדר ההפרדה. כל היהודים יהודים, וכולם בני-מוות במידה שווה. היהודים שעוזרים לאנטישמים לסדר את אחיהם בשורות לפי טובים וטובים פחות, אולי חושבים שהם ממרקים את מצפונם או את העוון הקיומי שבלהיוולד יהודי, אבל באמת הגדולה של הדברים הם לא יותר מאשר קאפו; עוזרי המשמידים לעתיד, מדעת או מחסרונה.

האדם החושב; צילום: פלאש90

הדבר הרע השני שקורה לעיתון הוא אובדן שליטה על הדחף לבדל את עצמו, באמצעות הקצנה שמאלה, מעדר שלם ורעשני של עיתונים וצינורות דעה שמאלניים. כי משנות ה-70 המאוחרות (בהן החל מעריב לרדת מגדולתו) ועד שנחנך ישראל היום, זווית המבט הציונית-פטריוטית נעדרה כמעט לחלוטין מהספירה התרבותית הישראלית: נחום ברנע ויגאל סרנה וחיים יבין על שלל שיבוטיהם הם כל מה שהיה לנו.

אידיאולוגית, העיתון של האנשים היותר מתוחכמים ויותר נכונים לא יכול היה להיות ציוני יותר מידיעות אחרונות, ולכן מבחינה תדמיתית לא נותר לו אלא ללכת שמאלה יותר. וכשמעריב וידיעות הלכו שמאלה, הארץ הלך עוד יותר שמאלה, עד שבשנים האחרונות מתפרסמות בו לא מעט כתבות מז’אנר גדעון “אפרטהייד” לוי, שהיו יכולות להופיע בביטאוני החמאס או הג’יהאד האסלאמי. אם מעריב וידיעות דיווחו על אבנים שנזרקות מעצמן, מתוך רצון שלא לסמן באופן שלילי את משליכיהן, הארץ הלך רחוק עוד יותר וטען שהשלכת אבנים היא דבר יפה ונכון. ואם ידיעות ומעריב הפכו לקו רשמי את הטענה שיהודה ושומרון הם אדמה במחלוקת, הארץ טען שמדובר בטיהור אתני. הקו “אני יותר שמאלני ממך (בהרבה)”, שהתחיל ברצון לבידול עצמי בזירה הפובליציסטית, הפך למוטיב המרכזי בתפיסה העצמית של הארץ, מה שלעיתים גורם לו להיראות ולהישמע כמו פארודיה על שמאלנות.

מזין את הלהבות

וכך חברו להן שתי המגמות האלה, הרצון להיות חלק מקצה הלהב העולמי של האוונגרד התרבותי (גם אם זה אומר אנטישמיות) והרצון לבדל את הארץ משאר העיתונים על-ידי הליכה שמאלה מהם (גם אם זה אומר אבסורד), והפכו את העיתון למנוע עולמי של שנאה כלפי העם היהודי ומדינת ישראל, ושל פילוג תרבותי וחברתי בישראל פנימה.

התוצאה הרת אסון ומסוכנת. מפני שהישראליות של העיתון משמשת ראיה לאותנטיות עבור שונאי ישראל מהשמאל הקיצוני בחו”ל, והאימוץ הנלהב של הנרטיבים של הארץ מצד השמאל הקיצוני בחו”ל גורם בתורו להתחזקות תחושת השמאל הקיצוני בישראל שאלה הדעות הנכונות עבור האנשים הנכונים. כך נוצר מעגל הרמטי של אנשים המאוחדים בתחושת עליונות על שאר האנושות ושנאה עזה ליהדותה של ישראל כמייצגת את כל הרוע על פני האדמה, מעגל שהסיכוי היחידי להתבלט בו הוא על-ידי הליכה עוד יותר שמאלה, אל מחוזות שנאה ואבסורד גדולים יותר.

אחמדיניג’אד נואם באוניברסיטת קולומביה; צילום: דניאלה זלקמן, ויקימדיה

אנחנו חיים בעידן שבו לראשונה מאז מלחמת-העולם נשמעים קולות הקוראים להשמדה של העם היהודי. הם לא באים משוליים קיקיוניים: נשיא איראן הוזמן להרצות באוניברסיטת קולומביה היוקרתית של אמריקה. תעמולת שונאי ישראל המושבעים אמנם לא מושתתת על העוולות שישראל מבצעת, כי השנאה לישראל, כאמור, מבוססת על דם, אבל ההזנה המתמדת של השטנה העולמית לעם היהודי, באמצעות אספקה שוטפת של סיפורים על הזוועות שהוא מבצע (דמיוניות או לא), משמשת חומר בעירה רב-עוצמה עבור האנטישמיות שמאחדת את השמאל הקיצוני עם האסלאם הפנאטי.

עיתון הארץ, מבחינה זו, הוא אחד הפועלים החרוצים ביותר בהזנת פחם אל כבשן רכבת הקיטור הארוכה ארוכה של האנטישמיות שנוסעת עוד ועוד שמאלה, עוד ועוד מזרחה, וגוררת את העולם כולו לסוף חדש, נוסף, של להבות ודם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

69 תגובות למאמר

  1. אתה מתהדר בבורותך ובכיינותך. הארץ נותן במה למגוון דיעות, ולא רק לגדעון לוי. מישה ארנס כותב קבוע בעיתון.
    אבוי לנו אם העיתון היחיד היה ישראל היום. טוב שיש מי שמשמיע קולות מגוונים, גם אם הם לא נעימים לאזני הכותב.

    1. סוף כל סוף
      תגובה נהדרת במיוחד לאור שלטון התקשורת בידי מיליונרים המזוהים עם הימין

  2. בעצם כל הטקסט הזה לא אומר כלום חוץ מ’הארץ שמאלנים אנטישמים’. תודה

    1. ויחד עם זאת – זה נכון. השמאל הקיצוני הוא אנטישמי, פנאטי והזוי.

    2. בעצם כל הטקסט של “הארץ” לא אומר כלום חוץ מ”יהודים רע, ערבים טוב *נהמה חייתית*” אבל זה לא מפריע לעורכיו למרוח את הפארסה הזו על פני עשרות שנים של מלל מסועף ומיותר.

    3. בדיוק. לא צריך רשיון להחזיק מקלדת. אז כל אחד יכול לשפוך את הדעת המעוותת שלו.

  3. הכותב גאה ברדידות שלו, וזה בפני עצמו טרנד חזק בין בורי ארצנו.
    חוסר סבלנות לדעות שונות זה גם נוהג עתיק יומין באזורנו.

    1. לקרוא רדוד ובור לאדם שמביע דעה שונה זה נקרא סובלנות לדעה שונה במחנה המוזר שאתה משתייך אליו? לא פלא שיש לכם אפיל כל כך סקסי.

    2. לעניות דעתי זה דווקא השמאל אשר לא מקבל דעות שונות משלו, כובש את כל מערכת המשפט והתקשורת (למעט אתר זה, ישראל היום והתכנית של שפטל ברדיו), ומצנזר על ימין ועל שמאל תגובות מימינה למרצ. נגמרה התקופה של אוסלו וההתנתקות בה אנשי .השמאל בתקשורת מנסים לכוון את עם ישראל לכיוון אחד
      ברגע שהשמאל הפנאטי יקבל דעות אשר שונות לו ולא ינסה לבצע רצח אישיות באדם חף מפשע רק משום שהוא לא תואם את האגנדה שלו (קרי ליברמן) או יקבל אנשים עם דעות קצת שונות משלו לעליון, נוכל לדבר.

    3. אתה צודק , הוא ימני רדוד עדיף יצחק לאור , איש הרוח העמוק שרק לפעמים אונס נשים ,וגם זה זה בגלל הכיבוש שהשחית את נפשו .

  4. הטענות בכתבה מושמעות כעובדות ללא ביסוס ממשי
    כתבה אגרסיבית, וולגרית ופשטנית שמחניפה ומתנשאת כאחד למעמד . הפועלים ומנציחה פילוג וסטריאוטיפים
    בין השורות ברור שלחצן האשכנזים הנפוחים מול המזרחים המנוצלים
    לחוץ בחוזקה ואוטומטיות
    השואה מנוצלת בצורה השטוחה והבזויה ביות
    אוסף טיעונים שחוקים ומניפולטיסיים

    1. א –
      תגובתך ממש משונה ומאיפה אתה לוקח את השד העדתי ודוחף אותו כתואנה להתנגדותך לכתבה. מדהים איך אנשים חוזרים לסיסמאות ולתירוצים הכי אינפאנטיליים שלהם רק משום שהם לא מסוגלים – לא להכיר באמת ואין להם יכולת להתמודד איתה!!!
      אלון מזרחי – אני לא מזרחית “דפוקה” אני אשכנזיה גאה ומסכימה לכל מילה ומילה שכתבת!!!

    1. אתה טועה. שמו האמיתי הוא הנריק גולדשמיט, יאנוש קורצ’ק היה שם עט שלו. בנו של עו”ד יוזף גולדשמיט מוורשה, פולין. כמו משפחות יהודיות רבות במעמדם, באותו תקופה, הם לא התעסקו עם העניין היהודי שלהם אלא ראו עצמם פולנים קוסמופוליטיים וחילונים. זה לא עזר להם כשהשואה הגיעה אל פתח בתיהם.

    2. יאנוש קורצ’ק שמו הספרותי של הנריק גולדשמידט, יהודי בן למשפחה מתבוללת מורשה.

  5. כרגיל, אלון מזרחי מפציץ. מלך. ולהוא שנושא שם משותף לי ויורק סיסמאות נבושות וחסרות שחר – העובדה שהארץ נותן במה פה ושם למשה ארנס ואריה אלדד לא משנה את משנתו של העיתון. הוא נותן במה לגדעון לוי, ספי רלבסקי, עמירה הס, יוסי ורטר ועוד שופרי שמאל רדיקלים / לאומנים פלשטנים.
    האופן של העיתון נקבע על פי העורך שלו – אי אישור תגובות של אנשי ימין, עריכת העיתון, האגנדה שלו, מאמרי מערכת בהארץ שמישרים קו עם גדעון לוי, ועוד במות כתיבה שרובם מויעדות אל אנשי שמאל קיצוני.

  6. אלון מזרחי,
    אני לא חסיד של הארץ. יש שם גם תוכן שמפוצץ לי פיוז לפעמים פה ושם.
    אבל אתה ירדת מהפסים!!!!
    גדעון לוי מעולם לא קרא לשימוש באלימות. מעולם לא הסית לרצח.
    יש לו דעות מאוד קיצוניות לגבי ההתנחלויות.אז מה? מותר לו.
    ספי רכלבסקי מביע שאט נפש, לפעמים בוז, כלפי הצינות הדתית. אתה יודע מה? לפעמים בצדק. אני מקווה שקראת את הספר שלו “חמורו של משיח”.
    מה לא בסדר בזה? תפקידו של עיתונאי או פובליציסט להיות פטריוט? למה? אתה לא חחיב לקרוא.

    לסמן את הארץ כעוד חוליה במסע לחיסול העם היהודי זה טרלול מוח. אין לי מילים טובות יותר.

    1. מה אתה אומר 🙂 אני צריך להזכיר את המאמר מסוף יוני בו מר לוי קורא לאיניפאדה אלימה שתציף את מדינת ישראל במליוני פלשטינים זועמים שישרפו בתים וירצחו מתנחלים? (רק זה ילמד אותה את עוולת הכיבוש!), או זה שהוא הצדיק את רצח שריה עופר ז”ל לפני שלושה שבועות בבקעה?

    2. למה אתה מניח שאי פעם הייתי על הפסים? וגם אתה לא חייב לקרוא. זה נקרא התחביר הפנימי של ההתעלמות כמדומני.

    3. חוץ מקריאה לאינתיפאדה, גדעון לוי גם הכריז שהוא “לא יסע מאה מטר להציל חיים של מתנחל” בוא תגיד איך אתה מגדיר את זה בדיוק – שאט נפש? בוז? פובליציזם? טיפל’ה מקפיץ לך את הפיוז? ספר, שנדע על איזה פסים אתה נמצא כשאתה מסמן את גבולות “טרלול המוח” שלך.

  7. ומעלה מקבלית את עיתון ראשי המדינה, הפקידים הבכירים , השופטים ועדו כנה וכנה חשובים קוראים את העיתון הזה וגם הם כבר משתכנעים שלמדינת ישראל אין זכות קיום

  8. אני לא מצליח להבין את החוט המקשר של הכתבה
    בהתחלה נשמע שאתה נעלב באופן אישי מדרך השיווק של עיתון הארץ דבר די מפתיע ביחס לעובדה שאתה עוסק בפירסום
    הם בחרו למתג את עצמם בדרך כלשהיא יכול להיות שזה לא לרוחך אבל להעלב?
    חוץ מזה, אני לא יודע מתי פעם אחרונה פתחת את מוסף הארץ, אבל הוא ללא ספק מאוד שונה מהמוספים שלנו של העיתונים האחרים שהם די דומים והם רצו למתג את זה.

    ואז שואה, אנטישמיות והמון גלותיות והתעלמות מוחלטת מזה שב30 שנה שעברו מאז מלחמת העולם השניה קראו כל מיני דברים פעוטים לישראל כמו מלחמת ששת הימים
    אני ואתה כנרא לא חשובים אותו דבר על כלום שקשור למלחמה הזו ונגיזורתיה אבל
    אפשר להסכים שהמשמועיות שלה שנויות במחלקות.
    ורוב ההתבטאויות שאתה מיחס להן אנטישמיות מייצגות את העמדה
    שחושבת שמדינת ישראל לא יכולה להתעמר בעם אחר בגלל השואה
    (אגב נעם חומסקי תומך בפיתרון שתי מדינות
    לשתי עמים-אנטישמי אנטישמי אבל מאמין בזכותך להשאר בארץ).

    אבל רגע מה עם עיתון הארץ?
    הוא רוצה לייחד את עצמו אז הוא נעשה יותר ויותר שמאולני.
    ויש יותר ויותר כתוב בסגנון של גדעון לוי,
    א.איפה הן?
    ב.בוא תפריך את מה שכתוב בהן. אני אשמח לגלות שמה שכתוב שם שקרי בסה”כ אני מתבייש בזה.

    הנטייה של עיתון הארץ מדינית ומהמרבה בחינות גם בזכויות אדם באופן כללי היא שמאלית אני בטוח לא אתווכח איתך על זה אבל להאשים אנשים ששוב, חושבים שמדינת ישראל לא יכולה להתעמר בעם אחר בגלל השואה
    הארץ מציג גלריה רחבה של כותבים בנושאים שונים שרבים מהם ברמה גבוהה למדי אני אפילו חושב שאתה יכול להזדהות עם חלק מהכותבים הכלכלים שלהם.

    “אנחנו חיים בעידן שבו לראשונה מאז מלחמת-העולם נשמעים קולות הקוראים להשמדה של העם היהודי”
    נו באמת. אירן, מדינה שמערכים שעוד שנתיים תגיע ליכולית גרעינית אל מול ישראל העוצמתית?
    שמעריכים שיש לה עשרות אם לא מאות פצצות אטום
    שיש שתי צוללות גרעיניות שרק מחכות לרגע שאיזה שהיא מדינה תעז לתקוף גרעינית
    את ישראל כדי להגיב
    קצת נסחפת עם הגלותיות לא?

    ולהשאים את עיתון הארץ שמחזק את המגמה הזו?
    ומה עם דרת ווידר? ואיפה לקס לותר? בוועד המנהל של העיתון?

    הנרטיב הציוני הוא לא רק שלך והוא לא רשום על שם הימין בטאבו,
    אי אפשר להאשים את כל מי שלא חושב פחות או יותר במסגרת שלך בזה שהוא אנטישמי או אנטיציוני
    (אגב, גדעון לוי לתפיסתו האישית ציוני ואפילו פטריוט

    1. להגיד שגדעון לוי ציוני זה כמו להגיד שאני כושי – ואני אחד הלבקנים. נדמה שאתה אומר זאת מתמימות/חוסר ידע ובורות. הדרך אל האור עוד ארוכה. בהצלחה.

    2. לתפיסתו המעשים של ישראל בשטחים הם לא ציונות והם מסכנים באופן מיידי
      את עתיד המדינה הוא בעבודתו העיתונאית מנסה לחשוף ולחסל את התופעות הללו

      אני אומר שוב הציונות היא תנועה עם הרבה זרמים והרבה אנשים יכולים לשייך את עצמם אליה אין לך שום זכות לקבוע מי ציוני ומי לא. ,

    3. אורן, נדמה שפיספסת את ההבדל שבין שמאלן מתון וציוני לבין שמאלן רדיקלי מהקיצונים שבחברה שלנו אשר מישר קו עם אויבינו ומציג עמדה אנטי-ישראלית מובהקת, מיחל שהמוני פלשטינים יחריבו את המדינה הכובשת והמרשעת והסיבה היחידה שהוא נשאר בישראל היא כי הוא אוהב את תל אביב, שם אינו יכול לשמוע מטוסים שטסים להפציץ לוחמי חופש פלשטינים בעזה. תבדוק שוב מיהו גדעון לוי. אני אומר לך זאת בתור קורא ‘הארץ’ מובהק. למדתי את הסביבה היטב.

    4. אני מבין את ההבדלים

      עיתון הארץ הוא באופן מובהק לא אנטי ישראלי ובטח לא אנטישמי
      הוא מציג עמדה מדינית שמאלית הוא קורא לסיום הכיבוש
      אבל לא יוסי ורטר לא ספי רחלבסקי ואפילו לא גדעון לוי רוצים בסופה של מדינית ישראל.
      אבל אלון מזרחי כהרגלו, מחבר חצי אמיתות עם שנאת שמאל יוקדת הקשרים רופפים ולוגיקה לא ברורה לגוש אחד לא ברור שהסאב טקסט שלו הוא רק אני ושכמותי יודעים מה זה ציונית שמאלנים הם אנטישמים

    5. עיתונאי פרו פלשטיני (ויש אומרים אף לאומן פלשטיני) שוקרא לחרם על ישראל ואף להחרבתה בידי מליוני פלשטינים זועמים אשר יעלו על גדות הגדרות, ירצחו מתנחלים וידרשו לסיים את ה’כיבוש’ הוא ציוני להגדרתך? חבל שעם כל זה שהציונות האדומה מאז ומתמיד תיעבה את הרוויזיויסטים והימנים לה, השמאל כיום מקצין והולך שמאלה ממרצ. נגמרו הימים של רבין ז”ל. מורשת של “נשבור להם את הרגלים והידים”, “אם מחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת הייתי אומר הבא נוותר על השלום” וכך שרבין היה עומד לבטל את ההסכמים האומללים עם ערפאת אילולא היה נרצח, הפכו למורשת שמאל רדיקלית שמישרת קו עם מרצ. וחבל.

    6. זה פשוט לא הענין
      בעל הטור האשים את עיתון הארץ בקידום האנטישמיות והפעלות האלימות נגד יהודים בעולם
      וכל זה יושב על גדעון לוי? הוא הבן אדם שמוביל אותנו לכלייה? ההוא יביא את העם היהודי חזרה לשערי אושוויץ?

      אגב, אתה מוציא את הציטוט של רבין מהקשרו הוא אמר שצריך לשבור להם את הידים והרגלים ולא להשתמש מולם בנשק חם ולהרוג אותם

    7. שוב נדמה שאתה לא יודע מיהו גדעון לוי. אדם שמפיץ שנאה לישראל באתר הארץ באנגלית וקורא להחרים אותה, מסב לה נזק בינלאומי ומהדר קו עם העמדות האנטישמיות באירופה ובעולם (פלא שמר מזרחי מוצא דמיון?)
      בפועל הוא צודק. עיתון הארץ ובמיוחד זה שבאנגלית מקדם אג’נדה פרו פלשטינית שמובילה לאנטישמיות ולשנאת ישראל/ים.
      רבין דגל ביד נוקשה כלפי כל טרוריסטים ומחבלים מהג’יאד האסלאמי. לא בדיוק האג’נדה שמר לוי תואם לה ביחסו אל לוחמי החופש מעזה שבחמאס או ביהודה ושומרון. יכול להיות שאלון מזרחי קצת הקצין את עמדותיו, אך בפועל אני מסכים עם המאמר.

    8. אם אתה רוצה לדעת קצת יותר על השקרים שהעיתון הזה מלא בהם אני מציעה לך להכנס מפעם לפעם לאתר שלקח על עצמו לעקוב אחר הפירסומים של הזבלון הזה [וכן, זה זבלון פאר-אקסלנס, זה כבר מזמן עבר את גבול ה’מיתוג’]:
      http://www.presspectiva.org.il/

  9. הגיעו לאושוויץ בכלל אסירים מברלין? מסופקני. בשלב של המלחמה שבו אושוויץ הפך למחנה השמדה גדול כמעט כבר לא נותרו יהודים בברלין. רוב האסירים הגיעו מהונגריה ופולין, וגם ממערב אירופה (צרפת והולנד). באושוויץ כמובן הוכחדו גם אסירים פוליטיים פולנים וקבוצות גדולות של צוענים, שגם הם לא הגיעו מברלין. בקיצור, קו אושוויץ-ברלין לא היה בשימוש תכוף מדי, ומוזר שהכותב השתמש דווקא בו בשביל להדגים את הנקודה.

    1. ב- 11 ביולי 1942 יצא המשלוח הראשון מברלין ישירות לאושוויץ. הגירושים האחרונים יצאו מברלין לאושוויץ ב- 5 בינואר 1945

    2. זה לא סותר את העובדה שיהודי ברלין נשלחו בעיקר לטרזנשטט וזקסנהאוזן, שהיו קרובים הרבה יותר והחלו לפעול מוקדם יותר. ככלל, השיעור של היהודים הגרמנים בקרב הנרצחים באושוויץ היה נמוך למדי.

  10. זרובבל גדעון לוי לא הסית לאלימות ולרצח? וגם אתה נחשב מתנחל בעיני ״הפלסטינים הכבושים״

  11. עוד מאמר חזק של אלון-מזרחי. נפלא ותודה רבה.
    צהובון דיבת הארץ-לא-שלנו: עיתון לאנשים ששומעים קולות.
    הארץ? אוטואנטישמים, פוסט ואנטי ציוניים.
    טפו עליהם!

  12. הבנתי, המאמר הזה לא נועד להציג טיעונים רציונליים, אלא להביא רייטינג לאלון מזרחי. אוקיי, אז אני אשאיר אתכם כאן להנות מאורגיית השנאה שלכם. בפעם הבאה אולי תכתוב מאמר על שמאלנים וכמה הם רעים וטיפשים… ואז כולם יריעו לך.
    עצה שלי, תחזור להיות כתב טכני ואל תפגין כמה אתה בור ועם הארץ. קיויתי שזה אתר לימנים חכמים ולא לאנאלפבתים מהשכונה.

    1. עוד אחד עם השם הזה? (: זה קצת מבלבל הייתי אומר, בתור הימני שתומך באלון מזרחי.
      באשר לתגובתך האומללה
      תמיד נחמד להתיחס לגוף הטוען ולא לגוף הנטען. זהו אד הומינם קלאסי. נדמה שיותר נעלבת מאשר הגבת ברצינות. לא כיף גדול להודות שהמחנה שאליו אתה משתיך הוא אנטי ציוני ואנטישמי. הרי אתה נעול על האג’דה הרדודה והשטחית שלך וכל מה שמימינה לה זוכה לתגובות מהסוג הזה שהצגת כרגע.

  13. קודם כל אמירה כללית: עיתון הארץ צריך לשלוח זר פרחים לאתר “מידה” על כל הבמה שאתם נותנים להם. סה”כ עיתון בעל קהל קוראים מצומצם, שאתם מפקידים להעלות אותו למודעות. מאז המהלך הדבילי של הפיכת האתר שלהם לאתר בתשלום הם בעצם גזרו על עצמם להתפלש לבד בביצה השמאלית-רדיקלית בלי לנסות בכלל לעניין קוראים מהימין (שהרי לא ישלמו לאתר כזה, אך בעבר היו קוראים בו).

    לגבי המאמר – איכזבת. בעיקר לנוכח הרזומה שלך בפינה הזו. מאמר רזה מאוד, בלי טיעונים משמעותיים שנבנים לאט לאט כמו שאתה עושה בד”כ. עושה רושם שבאת להוציא קיטור על השמאלנים ותו לא.

    1. יש לך טעות.
      את עיתון הארץ בעיברית אכן קוראים קומץ יחסית מצומצם אולם האתר באנגלית הוא אחד הנקראים ביותר בקרב בעלי עניין בכל מה שקורא בישראל.
      האתר באנגלית הוא אף קיצוני יותר מהעיתון בעיברית, מפיץ שקרים ומזיק להסברה.

  14. להארץ לא רק לאנשים חושבים,אלא-איך לא גם לאנשים”נאורים” כפי בתקופת השואה.שהיו כל הגרמנים והאוסטרים

  15. אני מאנם קורא את הארץ ואף מנוי לו
    ועם זאת אני מתנחל, ועם זאת העיתון הזה לוקה בהמון חוסר רלוונטיות שמואלנית,אמנם אבוי לנו אם היה עיתון אחד כגון ישראל היום, או ידיעות, אבל על עיתון הארץ לדעת להוריד מעט את המינונים שלו בשנאה כלפי הימניים/דתיים/מתנחלים. וכן זה המון
    פעמים גובל באנטישמיות לכל דבר ועני.אלון מזרחי – אני איתך באותה דעה .חזק ואמץ!

    1. לסיום הסאגה הזאת:

      יאנוּש קוֹרצ’אק (בפולנית: Janusz Korczak‏; נולד בוורשה, פולין ב-22 ביולי 1878 או 1879, נרצח ב-5 באוגוסט או 6 באוגוסט 1942 בטרבלינקה) הוא שם העט שבו נודע הֶנְרִיק גולדשמיט (Henryk Goldszmit), המוכר גם כ”דוקטור הזקן” או “אדון דוקטור”. רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר, פובליציסט, פעיל חברתי, קצין בצבא הפולני.

      מחנך חדשן, מחבר ספרים בתחום התאוריה והמעש של החינוך, מבשר הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היו אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי, בהם פעל בית הדין של הילדים, בו יכלו הילדים להעמיד לדין גם את מחנכיהם. “אדם נפלא, בעל אומץ לרחוש אמון בילדים ובנוער שתחת טיפולו עד כי העביר לידיהם את ענייני המשמעת והטיל עליהם משימות קשות ביותר, הקשורות באחריות גדולה מאוד.” – כך אמר עליו הפסיכולוג השווייצרי ז’אן פיאז’ה, שביקר בבית היתומים שנוסד ונוהל על ידי קורצ’אק.

      בשנת 1926 ייסד את העיתון הראשון שנכתב ברובו על ידי ילדים – “מָאלִי פְּשֶגְלוֹנְד” (“סקירה קטנה”). חלוץ בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד.

      יהודי פולני שהצהיר כל חייו על השתייכותו לשני העמים.

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A6'%D7%90%D7%A7

  16. כל אוהדי הזיבלון האנטישמי מוזמנים להסביר מדוע כמעט כל שבוע נתפסת המהדורה האנגלית של הנ”ל ב”טעויות” חד כיוניות.לפני שתגיבו כדאי שתעינו באתר פרספקטיבה ואולי תבינו במה המדובר.סופו של עיתון יגיע תמיד כשהגבול בין דעות וחדשות נחצה,ובמקום שהארץ נמצא בו היום אי אפשר לראות את הגבול המדובר אפילו בטלסקופ.הדברים האחרונים בהארץ שאין בהם הטייה פוליטית הם התאריך התחזית והסודוקו(באמת רמה גבוהה).כל היתר רקוב

    1. אם אינני טועה, לפני שבועים נתפסה *טעות* בעיתון אל ארד באנגלית בה ריאנה אומרת שהיא חשבה על הפלשטינים בזמן שהותה על ישראל. בפועל. לעולם לא אמרה זאת.

  17. כל דבר שהוא קיצוני- אינו טוב.

    אך כמי שגר בחול 20 שנה מסכימה אני עם כל מילה- לגבי האנטישמיות ועלייתה מחדש

  18. “עברו מספיק שנים מהשואה כדי שהאנטישמים של אירופה וארה”ב ירשו לעצמם לחזור ולאוורר את שנאת ישראל שלהם בפומבי.” – מנוע של פחד ובורות לאנשים שמעולם לא יצאו מהארץ וחיו או אפילו ביקרו במדינה אחרת. הדור הישן שטיפטפו לו כמה העולם שונא יהודים וזהו בעצם הכוח היחיד המניע את העולם – שנאת יהודים, ברחוב, בטלויזיה, בין השורות בעיתון, בין העלים של העצים – כולם כאן בשביל לשנוא יהודים. אז אולי לא כדי להיות יהודים לאותם אנשים? אה אבל אז לא יהיה פחד לאכול ולשבוע, אז חייבים להיות יהודונים מסכנים.

    1. אני גרתי ובקרתי בעשרות מדינות בעולם. האנטישמיות והיחס הפתולוגי לישראל וליהודים היא עובדה. אני חושש שאתה הוא זה שלא ממש יצא מהארץ או שמא חי רק בגטאות של יהודים ליברלים בארה”ב.

  19. מצחיק אותי שהשמאל הישראלי שאמור לייצג איזהשהוא סוציאליזם יהודי דומה יותר לפשיזם ערבי

    1. ישנה אנטישמיות בדיוק כפי שישנה גזענות כלפיי שחורים, שובינזם כלפי נשים, התאכזרות כלפי חיות. אבל לבוא ולהכריז שעיתון שלם בא להתסיס את שנאת ישראל ותפקידו לפזר את המושג ה”יהודי” – זה כבר קונספירציה פרנואידית שבסיסה בטראומות העבר ומתאימות לדור ראשון ואולי שני. אתה דור שלישי וזה די מפתיע אותי. והכותב הממורמר הזה זוכה לתשואות הראיות לו לשטויות שלו ומשתמש במושגים ימניים פאנטיים המתאימים לרפי נפש. לא מאמין שראוי לפרגן לטיפוס כזה ובטח שלא לפרסם את האוויליות שלו. אני קורא “הארץ” כבר 5 שנים וישנם כתבות, חוות דעת, מאמרים ואקטואוליה שלא מערבת כלל פוליטיקה. אז לבוא ולהכפיש חברה שלמה בגלל שנתנה במה לכמה שמאלנים? באמת.. זה אינפנטלי ולא מתאים לדיון הציבורי.

  20. כתבה פשטנית, מגוחכת וחד צדדית לחלוטין. הכותב חוטא בחטא ההקצנה וחד ממדיות אותו הוא מאשים את עיתון הארץ.
    לא שאין לי ביקורת על ״הארץ״ (כמו שיד לי על כתבי עת אחרים במדינה) אבל העיתון מציג שלל דעות מלבד הדעות היותר שמאלניות ולבחור לראות רק את זה זה נקודת מבט ילדותי ופופוליסטית. השימוש בשואה והאמטישמיות הוא מסוכן ופוגע בזכר אירועים אלו ומזכיר קצת את בתלבמות חסרת ההגיון של חברי ״מסיבת התה״ בארה״ב , שלהבדיל, מסבירים שביטוח בריאות נגיש לכולם משמעותו מעבר לממשל קומוניסטי-מוסלמי-שונא חירות-חארטה כלשהי.
    לקרוא לקוראי הארץ ״אנינים, שבעי רצון בטוחים במקומם״ מסריח מרגשי ניחיתות לא ברורים של הכותב ומאיפה הבטחון שבבאר-שבע, חיפה או צפת אין אנשים שבעים ובטוחים במקומם? (או שאולי הוא חסר טעם, רעב, שיסר בטחון במקומו)

    לא שאין לי ביקורת על השמאל או הימין אבל ממתי העובדה שבדמוקרטיה משהו מחזיק בדעה מנוגדת אלייך משמעותו מיתוגו כבוגד?

  21. הארץ זה עיתון שמלמד אהבת אדם וקבלת השונה , כל עוד השונה הזה זה לא איזה מסתנן שיושב להם ליד הבית , כי אז הם יזמינו לשונה הזה משטרה שתשנע אותו חזרה לדרום תא ביחד בחזרה עם כל השווארצס , אה יש שם ישראלים יהודים שסובלים מהמסתננים ? מה זה משנה , כולם אפריקאים .

  22. יתכן שהארץ הוא העיתון הראשון שנתן במה קבועה למתנחל (ישראל הראל). וזה היה הרבה לפני אמילי עמרוסי וההתחנחנות שלה בישראל היום.

    1. ישראל כותב באתר הזה, אני לא חושב שהוא יוקיר את הכינוי הזה.

  23. אלון מזרחי הולך וממקם עצמו בתור דובר הרוב השפוי הנאנק תחת עול השמאל.

  24. באמת שרציתי לקרוא עד הסוף, אבל כשהכותב ביזה את השואה והשתמש בה בצורה כה בזויה בנוסף לחוסר היכולת להבחין בין ביקורת כנגד המדיניות של מדינת ישראל לבין אנטישמיות זה פשוט איבד מהטעם שלו.

  25. תודה אלון. תודה תודה תודה שדיברת בשם העם הזה נגד האנשים הנתעבים האלה, שבצע כסף מבעליהם דומונט שאוברג הגרמנים העביר אותם על דעתם.

  26. ולכל אנשי השמאל שמגנים על “הארץ”- “הארץ”, בפרט “הארץ” באנגלית ,זה לא שמאל. זה אפילו לא שמאל קיצוני.
    רבין, לבני, ברק, “העבודה” ,”מרצ”, ביילין, מרידור- זה שמאל או שמאל קיצוני.

    “הארץ” זה משהו אחר. זה ביטאון תעמולה פלסטיני אנטי-ישראלי שמשקר כל הזמן.
    אם אתם לא מבינים את ההבדל בין אנטי-ישראליות ואנטישמיות לבין שמאל, תקראו אחד מה קוראים אותו גלעד עצמון. אם גם הוא שמאלן בעיניכם, לכו לרופא עיניים דחוף.

  27. אתה ממש מסלף את המציאות. חוץ מגדעון לוי יש (טוב הייתה) את ענת קם שהורשעה בעבירות ריגול חמור, המפעיל שלה, אורי בלאו ועוד שורה ארוכה של אנשים שתורמים לצביון המפותח והרב גוני של עברייני ריגול אידיאולוגים פוטנציאליים שחושבים שצריך למחוק את המדינה הזאת מעל פני האדמה. חוסר הדיוק בכתבה שלך ממש מפריע – זה לא רק גדעון לוי. באמת.