מבקר המדינה: לעשות הכל, חוץ ממה שצריך

המבקר יוסף שפירא מבולבל. אחרת לא ברור מדוע הוא החליט לזנוח את תפקידו העיקרי של המבקר — חשיפת שחיתויות — ובמקום זה להתעסק בנושאים "חברתיים"

לא בא לחשוף שחיתויות, רק לבלבל את המוח עם זכויות חברתיות; שפירא. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

הדו"ח השנתי של מבקר המדינה שנמסר לאחרונה לממשלה, המשיך את הקו האידיאולוגי שעליו הכריז המבקר יוסף שפירא בתחילת דרכו: "הגנה על החלשים". לאחר שבדו"ח של השנה שעברה עסק בהתנערות המדינה מחובתה לספק "ביטחון תזונתי", בחר השנה המבקר לבדוק מדוע המדינה מספקת רק כ-63,500 דירות לזכאים, כאשר 2,300 דירות נוספות משמשות לצרכים אחרים של הממשלה והרשויות המקומיות. בין דו"ח לדו"ח, דאג המבקר להביע את דעתו בשלל נושאים 'חברתיים', כמו פיטורי עובדים או פערי שכר שלא לרוחו.

בימים טרופים אלו, בהם כל פקיד מלך, יש לפשפש קמעה במסמכים הישנים שהגדירו מה תפקידו המקורי של מבקר המדינה. אולי תופתעו לשמוע, אבל לא מדובר בגרסה מעודכנת של רובין הוד, וגם לא בדובר האופוזיציה. חוק יסוד מבקר המדינה, מגדיר כך את התפקיד:

מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שיראה בו צורך.

הצורך העיקרי בביקורת על מנגנוני השלטון נולד עם התעצמותה של המדינה והתרחבות תחומי אחריותה. פגעי הביורוקרטיה המנופחת נסתרים ברובם מעיני הציבור, ויש צורך בגוף בלתי-תלוי שיחשוף את הליקויים, השחיתויות והבזבוזים המיותרים במגזר הציבורי. לשם כך, מוקצים כיום למשרד המבקר כ-530 עובדים וכ-330 מיליון שקל לשנה. על-פי החוק, לא אמור להיות למבקר כל עניין בבחינת יעדי הממשלה או בסדרי עדיפויותיה, אלא רק באופן ההתנהלות שלה.

אם כן, מדוע ראה לו מבקר המדינה לנכון להתערב באג'נדה הממשלתית, הקפיטליסטית מדי לטעמו? ובכן, התשובה לכך נמצאת במהפכה החוקתית של אהרן ברק, שהמליכה כבר אי-אלו פקידים על הדרג הנבחר. ביקור בדף התפקידים והסמכויות באתר מבקר המדינה, מעלה כי מלבד הסמכויות של המבקר המצוינות בחוק היסוד ומצוטטות לעיל, השתרבבה לה בחשאי סמכות נוספת:

שמירה על זכויות הפרט: בדיקת עמידתם של הגופים המבוקרים בנורמות החוקתיות והחוקיות בדבר הגנה והגשמה של זכויות אדם, המתחייבות מחוקי היסוד, מההסדרים החוקיים ומפסיקת  בתי המשפט.

חלומו של שפירא, שאותו הביע במספר ראיונות, הוא להפוך ל'נציב זכויות האדם' של ישראל. זהו כמובן גם חלומם של ארגוני השמאל שרואים כיצד בית המשפט העליון כורע תחת העומס, ולא תמיד מקבלים ממנו סעד.

רווה נחת מהמבקר האקטיביסטי; אהרן ברק עם מתנגדו הבולט השופט שמגר. צילום: דוד ועקנין, פלאש 90

מקיצוניות לקיצוניות

אלא שאפילו בית המשפט העליון לא העז מעולם להעניק משמעות כה מרחיבה לזכויות הפרט, כפי שעושה שפירא בדו"ח האחרון. בשני העשורים האחרונים ניסו גופי שמאל רבים לקדם חוקה הכוללת זכויות חברתיות, שתכפה את המדינה לדאוג לסל רחב של צרכים עבור כלל אזרחיה, אך הדבר לא עלה בידם. לו היו מצליחים, היה הדבר מעניק לבג"ץ השפעה אדירה על חלוקת תקציב המדינה, ברוח התואמת את אידאל מדינת הרווחה. אך מי צריך חוקה וארגונים? לדעת מבקר המדינה אפשר כבר עכשיו לגזור את הזכויות החברתיות מחוקי היסוד הקיימים, ולכפות את נבחרי הציבור להשתמש בכספי הציבור על-פי האידיאולוגיה שלו. אלו דבריו בדו"ח האחרון:

מדינת ישראל, באמצעות מתן אפשרות לזכאים להתגורר בדיור הציבורי, מגשימה הלכה למעשה את חובתה החוקתית להבטיח את הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד, המצויה בלבה ובגרעינה של הזכות החוקתית לכבוד האדם המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק היסוד אינו קובע אך אידאל יפה או רעיון נשגב, אלא הוא קובע חובה משפטית אופרטיבית שכל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד ולהגשים.

יש בדברים הללו מימוש מלא של האג'נדה של אהרון ברק, להפוך את מבקר המדינה, שייעודו המקורי פיקוח על מנהל תקין, למעין נציב זכויות האדם. והנה, עוד חלקה שלטונית נכבשה, והופכת למכבש משפטי-שלטוני בלתי-נבחר המיישם אידיאולוגיית שמאל.

לא מתעסק בזוטות כמו שחיתות ציבורית

בכנס שבו השתתף שפירא באוניברסיטת בר-אילן לפני כחודש, נטען כלפיו כי הוא אינו מתמקד במיגור השחיתות הציבורית כפי שהיה מצופה ממנו. תשובתו של המבקר ראויה להיכנס לספר הציטוטים הגדול של הפקידות לדורותיה:

שחיתות ציבורית זה מושג אמורפי. לא תפקידי לרוץ לחפש מושחתים וגנבים. השחיתות גם לבשה היום צורה מורכבת וקשה לחשוף אותה. לא רק לי אלא גם לרשויות האכיפה … אני לא בא להצטדק ולומר שנשגב מכוחותיי לטפל בזה ולכן אעבור לזכויות האדם. נעסוק בדברים האלה כאשר נתקל בהם על הדרך או כאשר נקבל מידע מהציבור או משותף לדבר העבידה שיבוא ויגלה את אוזנינו איפה הייתה שחיתות.

במילים אחרות, אומר המבקר, אם במקרה יצוצו לנו מקרי שחיתות, נטפל גם בהם, אבל תפקידנו השוטף הוא לשמור על זכויות אדם וזכויות חברתיות.

בניגוד לכהונת לינדנשטראוס קודמו, עידן שפירא מסתמן כגן-עדן לשחיתות שלטונית. בראיונות רבים חזר שפירא על המנטרה שעובד ציבור לא צריך לפעול מתוך פחד וחשש מחקירות. הוא מעדיף לגשר ולהזהיר, אבל את השוט הוא משאיר בבית:

להלך אימה על מבוקרים הוא צעד לא בריא למנהל תקין, מכיוון שאם אתה פוגע בבעל תפקיד כמו שר – הוא ייכנס למגננה ויחליט שמוטב לו לא לעשות מאשר לעשות. זה דבר שעלול לגרום לשיתוק.

נבחרי הציבור יכולים להירגע, למבקר אין שיניים; שפירא עם יו"ר הכנסת. צילום: פלאש 90

שלטון פקידי המשפט

מבקר המדינה שלנו, מסתבר, אינו מאמין גדול בביקורת חוקית והקפדה על מנהל תקין; הרי זה ממש מסובך. לעומת זאת, הוא מאמין במדינה גדולה שלוקחת תחת חסותה את כל תחומי חיינו, מתזונה, דרך חינוך, בריאות, דיור, ועד לתעסוקה. ואם אפשר, אז שתדאג גם לשוויון – הרי זו חובתה החוקתית. לא, חלילה, אידיאולוגיה העומדת למבחן הציבור.

אם יתבונן שפירא בתהליך רב-השנים של אבדן אמון הציבור בבית-המשפט העליון, הוא יוכל לחזות בדיוק רב מה יקרה גם למשרד שבראשו הוא עומד. מבקר מדינה נטול אמון ציבורי הוא ישות חסרת-ערך, משום שעיקר תפקידו הוא לפקח על התנהלותו התקינה של השלטון. התנהלות תקינה זו, מה לעשות, כוללת בהחלט גם את האפשרות ליישם אידיאולוגיות חברתיות וכלכליות, שהמבקר כנראה אינו מאמין בהן.

אבל יש פתרון: המבקר תמיד יכול לומר שהוא פועל בהתאם לערכיו של הציבור הנאור בישראל, או ברוחם של זרמי עומק ערכיים הניצבים מבהיקים במהות מושג הדמוקרטיה, או שאם לא יצייתו לו נבחרי הציבור – אותם לבג"ץ. שם ישנם היום לא מעט שופטים הממתינים בכליון עיניים לחלק את כספנו לפי ראות עיניהם, בשם "זכויות האדם" כמובן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. ניפלא, ועל התענוג הזה אני משלם מכספי המסים שלי. מישהו יודע מה עלות משרד המבקר למשלם המסים הישראלי?

  2. שפירא מסוגל להכול שפירא בהיותו שופט דחה ב-2008 את פירוק ו ארגון חמאס בירושלים וב2007פתח את חניון קרתא בשבת המבקר
    בז לשלום הציבור ובז לתורת ישראל

  3. וולה יופי כל פקיד שעלה לו השתן לראש ממנה עצמו לראש על ישראל

  4. 11. מבקר המדינה, יוסף שפירא: קשה לחשוף כיום שחיתות כמו הולילנד…חחח
    לא קשה לחשוף שחיתות. קשה למי שלא רוצה. השחיתות והשוחד בכל פינה בה תשים את ידך. בעיקר אצל הבכירים ובעיקר במערכת הבטחון וצה"ל. "מאפיה במטכ"ל , פשע מאורגן" אלוף עמירם לוין. "אשכנזי לקח שוחד" אומר ברק

    מייעץ למבקר המדינה לקרא את התגובות לכתבה זו.
    ובבקשה לא לזלזל באינטלגנציה שלנו שקצה ב"רקב" במוסדות המדינה
    ובמוסדות שלא עושים את מלאכתם נאמנה…
    בתי המשפט כולל העליון…ומשרד המבקר ונציבות תלונות הציבור…

  5. מי שחובש כיפה ואוכל שרצים, טריפות ונבלות, אינו דתי. כך משטר שרודף יהודים, מגרש אותם ממקומותיהם, לא מאפשר להם חופש דת, אינו משטר דמוקרטי, עם ובלי אותו מבקר שנוטל לעצמו זכויות לא לו ומבטל חובות שחלות עליו.הוא אינו מהווה סיכון למשטר לא קיים.המשטר עצמו מהווה סיכון לעצם קיומנו