אובמה חתם עסקה רעה עם איראן, ואת הנעשה אין להשיב. רק ישראל יכולה להציל את המצב. עורך ה'וויקלי-סטנדרט' בטור מיוחד
ביל קריסטול, העורך הראשי של ה'וויקלי סטנדרט' וידיד אמת לישראל, שולח מסר ברור מן הפוליטיקה האמריקנית המפוכחת למנהיגי המדינה היהודית • אובמה הוביל את המערב לעסקה רעה מאוד עם איראן, שלא תוכל למנוע ממנה לפתח נשק גרעיני • למרות מאמציהם של אמריקנים רבים בקונגרס למנוע את הטעות ההיסטורית, את הנעשה כנראה שאין להשיב • במצב הביש הזה, רק מדינת ישראל יכולה להציל את העולם מאיראן גרעינית
היום נפל דבר. מעצמות העולם, ובראשן ארצות-הברית, חתמו על עסקה גרועה עם איראן. הממשל יטען אמנם שההסכם מקפיא ואף מסיט אחורה את התכנית הגרעינית האיראנית, אבל אפילו ה'ניו-יורק טיימס' מאשר ש"רק חלק מהאלמנטים מוקפאים, ותיקוני הנוסח בהסכם הראשוני הם יחסית מינוריים" וניתן בקלות לבטלם. יתר על כן, ה"עסקה", פירושה שארה"ב תיסוג מהקו האדום הברור הקודם שלה — קו אדום המגולם בהחלטות חוזרות ונשנות של מועצת הביטחון — דרישה מאיראן לעצור את ההעשרה. הדבר יאפשר לטהרן להגיע קרוב יותר ויותר להשגת נשק גרעיני, ובד-בבד לזכות בהקלות משמעותיות בסנקציות. איזו עסקה! האמת היא שזו אינה עסקה במובן הרגיל של המונח. זוהי התאמה. זוהי דרך שבה ממשל אובמה מבקש להימנע מעימות עם איראן, ולקנות עוד זמן כדי להרגיל את העולם להשלים עם איראן גרעינית.
מה יגידו ראשי ממשל אובמה כשכל זה יתברר? כשיראה שר החוץ ג'ון קרי את ההישג הדיפלומטי הגדול שלו מתפורר סביבו לרסיסים, האם הוא יצטרף אל עמיתתו, שרת הבריאות קתלין סיבליוס, באנחתה מלאת המשמעות "אה-או"? האם הנשיא ברק אובמה יציע לישראלים את אותה ההתנצלות שהעניק לאמריקנים אשר החזיקו תכניות ביטוח רפואיות כלבבם: "אני מצטער שהם מוצאים את עצמם במצב הזה על-סמך ההבטחות שהם קיבלו ממני"? כשיישום ההסכם עם איראן יגיע לאותו המסלול שאליו הגיעה התכנית לשירותי הבריאות שלו, האם תהיה תגובתו "אנחנו נצטרך כמובן לשווק את זה ולמתג את זה מחדש"?
הנשיא ועמיתיו ודאי יגידו דברים דומים, אבל זה כמובן כבר יהיה מאוחר מדי. הקונגרס יכול אמנם לחוקק ולנסות לפצות על כישלון הבטחותיו של אובמה בעניין הביטוח הרפואי — ולסייע לאמריקנים להחזיר לרשותם את הפוליסות הישנות שלהם, אבל הקונגרס לא יוכל לחוקק ולבטל את איראן הגרעינית. העם האמריקני יכול להתעלם ממאמציו של אובמה לשווק ולמתג מחדש את שירותי אובמה-קייר, ובמקום זאת להתעקש על ביטול החוק, אבל העם האמריקני לא יוכל לבטל את הנשק הגרעיני של איראן מרגע שהאיראנים יחזיקו כזה ברשותם.
לכן, אנשים רציניים בקונגרס ומחוצה לו יעשו ככל שיוכלו על מנת לחשוף ולהרוס את העסקה הגרועה של אובמה בנושא האיראני. הם יוכלו לצפות לכך שממשל אובמה יכפיש אותם כמחרחרי מלחמה חסרי אחריות, ושמעריציו של אובמה בתקשורת ישמיצו אותם על כך שהם משמשים ככלי בידי הלובי הישראלי; אפשר לקוות שלפחות כמה מחברי הקונגרס וחלק מהמנהיגים הפוליטיים עשויים מחומר קשוח מספיק, והם יתנגדו לאיומים ולניסיונות ההפחדה.
אבל אי-אפשר להיות אופטימיים בנוגע לסיכוייהם להצליח להחריב את העסקה, ואי-אפשר להיות אופטימיים שממשל אובמה ישנה את דרכו ברגע האחרון. כך שפירוש הדבר הוא שהסיכוי האחרון, הטוב ביותר לעצירת המשטר האיראני מהשגת נשק גרעיני, מונח לפתחה של ה'דאוס אקס מכינה' (אם יותר לי להשתמש בביטוי פגאני כזה ביחס למדינה היהודית). זוהי ישראל, ולא מעצמת העל הגדולה של אמריקה, שעשויה בהחלט לפעול בלית-ברירה על מנת לסכל את השאיפות הגרעיניות של איראן. וכך, המנהיג הנבחר באופן דמוקרטי של ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ייאלץ לבחון את הברירות העומדות לרשותו כאשר עול ההיסטוריה מונח על כתפיו ובתודעתו, והשיפוט של דורות עתידיים במחשבותיו.
גטיסברג, 2013
בשבוע שעבר צוין היובל של 150 שנה לנאום גטיסברג של אברהם לינקולן. פרשנים רבים התייחסו לאירוניה שבאמירתו של לינקולן, לפיה הערותיו בנאום יישכחו במהרה. אכן הייתה אירוניה, אירוניה מכוונת, באמירה הזאת. אבל שבחיו של לינקולן על אלה שנלחמו, והעצמת החשיבות של מעשיהם לעומת מילותיו, אינה אירונית.
אולם, במובן עמוק יותר, איננו יכולים להקדיש – איננו יכולים לקדש – איננו יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים או המתים, אשר נאבקו כאן, הם שקידשוה, הרבה מעל מה שבכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ישית לִבּוֹ מעט, ואף לא יזכור לאורך ימים את שאנו אומרים כאן – אך לעולם לא יוכל לשכוח את שהם עשו כאן. מוטב הוא כי אנו החיים, נקדיש עצמנו כאן למלאכה הלא גמורה אשר הם נשאו אותה עד עתה באצילות כה רבה.
נאומו של לינקולן בגטיסברג יילמד כל עוד יהיה לאנשים אכפת מגורלו של הניסוי האמריקני בשלטון עצמי וכל עוד הם ימשיכו לשאוף לגדולה פוליטית. אבל לינקולן ידע, כמו שכולם יודעים, שהדיבור חייב להיתמך במעשים. היה זה הניצחון הקשה להשגה של החיילים בקרב גטיסברג, ששימש כתנאי מוקדם להערותיו של לינקולן ול"לידה החדשה של החירות" של אמריקה. כך שלינקולן אמר את האמת הפשוטה אך העמוקה, כשהוא הקדיש ונתן עדיפות ל"מה שהם עשו כאן". בפוליטיקה, אכן, למעשים יש משקל. דיבורים, ויהיו הם רהוטים ומרוממי רוח ככל שיהיו, אינם מספיקים.
בנימין נתניהו מבין זאת. ההיסטוריה היהודית, ולא רק ההיסטוריה היהודית, מלמדת את הלקח הזה. נתניהו עשוי בהחלט להכריע שחובה עליו לפעול, על מנת למנוע מהמשטר האיראני להשיג נשק גרעיני. אם כך יעשה, ישראל תילחם. וישראל תהיה צודקת.
ביל קריסטול הוא העורך הראשי של ה'וויקלי סטנדרט', אנו מודים לו על האפשרות לתרגם את המאמר
ברגע שיאבד כוחן של המילים ויהיה צורך במעשה אמיץ, הלוואי ותוכל הנהגת ישראל לקבל החלטה לפעול. יש לי ספק אם יהיה אומץ הלב לפעול בניגוד לדעת התקשורת ועל אף פחדי הציבור.
מה אני אגיד לך. בכל צומת החלטה בשתי הקדנציות האחרונות ראש הממשלה שלנו התקפל וברח. לא נותר פירור מהאידאולוגיה שלו. כולי תקווה שאלוהים יתן לו אומץ ונחישות לעשות את הדבר הנכון ברגע האמת. אחרי כל הרע שראש הממשלה שלנו עשה, הוא בכל זאת יכול לקנות את עולמו במעשה אחד אמיץ וטוב. מי יודע אם לא לרגע הזה הוא הגיע למלכות.
זו החלטה לא פשוטה.
לצאת למשימה מורכבת, עם סיכויי כישלון גבוהים, ועם מחיר גבוה מאד- בין אם תהיה הצלחה או יהיה כישלון.
אם לא יצליח- זה תרחיש אימים, בו איראן הופכת גרעינית, ישראל מוקעת בעולם, ובועת ההרתעה (או מה שנשאר ממנה) התפוצצה.
אם זה יצליח, ההרתעה תהיה נהדרת, אך בעולם נחשב כמדינה שהרסה את ההישג הדיפלומטי המזהיר. אחרי שזה יקרה, איראן תחדש את תכנית הגרעין שלה, ובתוך שנים ספורות תחזור לאותו מצב. בינתיים אנחנו נהייה בנחיתות מדינית איומה, שלא בטוח שתאפשר לנו תקיפה נוספת.
חיים קשים יש לראש הממשלה שלנו, קצת באשמתו- אם היינו תוקפים קודם, לא היינו מגיעים למצב שבו אנחנו נאלצים לתקוף אחרי ש"הדיפלומטיה הצליחה".
ישי, זוהי בהחלט החלטה קשה וכואבת.
עם זאת, אני חושב שכישלון התקיפה אינו תרחיש אימים (זאת בהנחה שישראל תוקפת לפני שלאיראן יש פצצת אטום הניתנת לשילוח).
מובן שאם יש להם פצצת אטום והם פוגעים בנו עמה – זהו תרחיש האימים. ואין זה משנה אם נפגענו לפני או אחרי התקיפה.
צריך לזכור שגם אם תקיפה אחת נכשלה, אין זה אומר שבוודאות התקיפה הבאה תיכשל גם כן. מלחמה היא יותר ממתקפה אחת.
מאותו הטעם, גם אם התקיפה תצליח, אין זה אומר שלאיראן תהיה תוך שנים ספורות פצצת אטום. כי כפי שכבר אמרתי, אין הכרח שתקיפה באיראן תהיה אירוע חד פעמי לאורך ההיסטוריה. מה גם, שניתן לדחות ולאחר את היכולת האיראנית ליצור פצצה באמצעים שונים, ולא רק באמצעות תקיפה צבאית.